פרק ז · אות ה
ה רַבִּי פִּנְחָס אָמַר, שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד לְיִשְׂרָאֵל וְאֶחָד לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא עָמַד לָהֶם מָמוֹנָם אֶלָּא לְרָעָתָם. קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּצָא אוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִטְמִין יוֹסֵף. וְהָמָן בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, לָקַח אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת עָשְׂרוֹ וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו לְפָנָיו שָׂרִים, עָמַד וְגִדְּלוֹ וְרוֹמְמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְֹּׂאֵהוּ, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ שֶׁיְהוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, מֶה עָשָׂה הָמָן, עָשָׂה לוֹ צֶלֶם מְרֻקָּם עַל בְּגָדָיו וְעַל לִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.