פרק ו · אות יא
יא וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָֹּׂא חֵן וָחֶסֶד וגו' (אסתר ב, יז), רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר מְלַמֵּד שֶׁאַף הַנְּשׂוּאוֹת הֵבִיאוּ לְפָנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: מִכָּל הַנָּשִׁים וּמִכָּל הַבְּתוּלוֹת. וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי, עַד שֶׁהִמְלִיכוּ אֶת אֶסְתֵּר הָיְתָה אִיקוֹנִין שֶׁל וַשְׁתִּי קַיֶּמֶת, כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אֶת אֶסְתֵּר, בַּת טוֹבִים, בַּת גְּנוּסִים, אָמַר תֵּיחוֹת וַשְׁתִּי תִּיסַק אֶסְתֵּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.