פרק ו · אות ה
ה וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה (אסתר ב, ז), מָה הֲדַסָּה רֵיחָהּ מָתוֹק וְטַעֲמָהּ מַר, כָּךְ הָיְתָה אֶסְתֵּר מְתוּקָה לְמָרְדֳּכַי וּמָרָה לְהָמָן. כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חָמָא בַּר גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב וְכִי שְׁתוּקִית הָיְתָה דְּאַתְּ אָמַר כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, אֶלָּא עִבְּרַתָּהּ אִמָּהּ מֵת אָבִיהָ, וְכֵיוָן שֶׁנּוֹלְדָה מֵתָה אִמָּהּ.