פרק ה · אות ב
ב אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר ב, א), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר סָמוּךְ, אַחֲרֵי מוּפְלָג. וְרַבָּנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרֵי סָמוּךְ, אַחַר מוּפְלָג. כְּשׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בְּשֹׁךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כְּשֹׁךְ, שְׁכִיכָה שֶׁאֵינָהּ שְׁכִיכָה. זָכַר אֶת וַשְׁתִּי, גְּזֵרָה זֹאת שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ שֶׁתִּכָּנֵס לְפָנָיו עֲרֻמָּה וְלֹא נִכְנְסָה וְקָצַף עָלֶיהָ וַהֲרָגָהּ, מִן דְּקָטְלָה שָׁרֵי תָּהֵי בֵיהּ [חוזר בו], לָמָּה, שֶׁעָשְׂתָה כְּהֹגֶן. וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ, שֶׁא כְּהֹגֶן. וְלָמָּה עָלְתָה לָהּ כָּךְ, לְפִי שֶׁלֹא הָיְתָה מַנַּחַת לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִתֵּן רְשׁוּת לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאוֹמֶרֶת לוֹ, מַה שֶּׁהֶחֱרִיבוּ אֲבוֹתַי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת, וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו וגו'.