פרק ב · אות ב
ב יָמִים רַבִּים (אסתר א, ד), יָמִים שֶׁל צַעַר, וְדִכְוָותֵיהּ (שמות ב, כג): וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וְכִי יָמִים רַבִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שֶׁל צַעַר הֶעֱלָה אוֹתָן הַכָּתוּב יָמִים רַבִּים. וְדִכְוָותֵיהּ (מלכים א יח, א): וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ וגו', וְכִי יָמִים רַבִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ יָמִים שֶׁל צַעַר לְפִיכָךְ קָרָא אוֹתָם יָמִים רַבִּים. וְכַמָּה הָיוּ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן חֹדֶשׁ אֶחָד בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ אֶחָד בְּשָׁנָה אַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֳדָשִׁים. וְדִכְוָותֵיהּ (ויקרא טו, כה): וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, תָּנֵי רַבִּי חִיָּא, יָמִים שְׁנַיִם, רַבִּים שְׁלשָׁה, וְכִי רַבִּים הֵם, אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵן שֶׁל צַעַר לְפִיכָךְ קוֹרֵא אוֹתָן יָמִים רַבִּים.