פרק א · אות טז
טז עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, אַנְטוֹנִינוּס עָשָׂה סְעוּדָה לְרַבִּי, אָמַר לוֹ שֶׁמָּא לֹא יָצָאתָ יְדֵי קַנְדִּלָה פַּטִּים [פרוש שמן עכור]. אֲמַר לֵיהּ מָה הִינוּן חֲשִׁיבִין עִלָּוֵי אֲמַר לֵיהּ שֶׁמָּא יִתְּנוּ שֶׁמֶן פִּקְטִים בַּקַּנְדִּילִים וִיקַלְקְלוּ אֶת הַסְּעוּדָה. אֲמַר לֵיהּ וַהֲדָא מְנָא לָךְ, אֲמַר לֵיהּ מֵאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו.