אספת גאונים· רבי יעקב מלובלין, רבי העשיל מקראקא
סימן ד
ראיתי מעל' והנה המובן מדברי מעל' שלא על הרמ"א והטור יצא תלונות מעל' כי המה העתיקו דבריהם מדברי הרא"ש רק על דברי הרא"ש בעצמו תלונות מעל' למה פסק דבהכיר בה אינו נוטל ההוצאה מן הנגזל מה לי הכיר ומה לי לא הכיר בה למה יאכל הנגזל ויחדי ואפי' לגזלן עצמו צריך לשלם ההוצאה ולמה יגרע הלוקח ממנו ובאמת הי' אפשר ליישב דאף בלוקח ההוצא' מן הנגזל מחזי כריבית אע"ג דקי"ל דמותר לומר הילך זוז והלוה מעות לפלוני מכ"ש כאן שאינו נוטל הזוז בחנם רק בשכר ההוצאה עכ"ז מחזי כריבית משא"כ הגזלן גופי' לוקח ההוצאה מן הנגזל כיורד שלא ברשות דאין כאן דררא דריבית אך לע"ד נראה דכבוד הרב בעל הטור במק"מ ולא הבין דברי הרא"ש ז"ל כלל כי מעולם לא עלה על דעת הרא"ש שהנגזל יקח השבח בחנם רק הרא"ש הבין בדברי הרי"ף שמחלק בין שבח דממילא ובין שבח דמחמת ההוצאה דבשבח דמחמת ההוצאה נוטל הלוקח אפי' בשבח היותר על ההוצאה כי אין זה ריבית כי מעשיו גרמו לו הרווח והנגזל מחוייב לשלם לו שבח היתר על ההוצאה ועל זה השיג וכתב כי אין דומה קרקע למטלטלין ובמטלטלין קונה הגזלן והלוקח השבח אבל קרקע דאינה נגזלת לא עביד תקנתו בלוקח דליקננהו. רק ההוצאה לבד משלם לו כך הוא כוונת הרא"ש והראי' שכך כוונת הרא"ש דהא מי מייתי בדבריו וכן כתב הרז"ה והרז"ה ז"ל כ' בהדיא וז"ל אבל אם הכיר בה שאינו שלו ולקחו און לו אלא ההוצאה מהנגזל וכן ראיתי לר"י שידוע שכל דבריו בנוים ע"ד הרא"ש רבו וכ' להדיא בחלק יו"ד וז"ל מ"מ אפי' הכיר בה נוטל מהנגזל שבח דמחמת ההוצאה וכו' כי כשנשבחה מחמת הוצאה אין חילוק בין הכיר בה ללא הכיר בה וסיים שדבריו לקוחים מהרא"ש פ"ק דמציעא הרי להדיא שהבין בדבריו כמ"ש לא כמ"ש הטור בדברי אביו ובאמת דברי הרי"ף לפנינו כך הוא כגון שלקח שדה באלף זוז והוציאה מאחרים וחזרה ושוה אלף וכו' דמשמעות לשון זה דגם הרי"ף לא ביקש שיהיה ללוקח יותר מן ההוצאה אבל הרא"ש לא העתיק לשון זה ולדעתי הוא ט"ס ברי"ף דהאי ראי' שהביא מן מטלטלין קאי אשבח ממש וגם לפי גרסא שלפנינו הי' לו לקצר ולומר דוקא שבח אין לו בין ממילא בין מחמת הוצאה אבל הוצאה יש לו אלא בודאי כוונת הרי"ף הי' דאף שבח מחמת הוצאה נוטל וע"ז השיג הרא"ש דאין לו שום שבח ומן ההוצאה לא מיירי ואפשר שהגירסא שלפנינו בהרי"ף הוא מהדורא בתרא וחזר בו בסוף ימיו והסכים לדברי הרז"ה והרא"ש שאינו משלם רק ההוצא' ומפסיד שבח היתר ההוצאה וכן פ' הרמב"ם וכתב המ"מ שכן הוא בהלכות ויהי' פי' הרי"ף כמו שיהי' כוונת הרא"ש אינו רק כמ"ש ואעידה לי עדים נאמנים הרז"ה והר"י דברי אהו' משה: