אספת גאונים· רבי יעקב מלובלין, רבי העשיל מקראקא
סימן ב
באמת דברי מהרי"ף תמוהין דודאי הג"ה זו מיירי אף במטלטלין כדמוכח בהדיא מהגהת מרדכי מקור דין זה ומ"ש דבמטלטלין אין המקבל מתנה יכול להוציא מידו ונסתייע מר"י לא דמי אהדדי דר"י מיירי בתקנת הגאונים דכתובה ניגבית ממטלטלין דוקא מב"ח אבל לא ממשעבדי ואפי' מכרו היתומים דהבו דלא לוסיף עלה ולא עדיפא תקנת הגאונים מנכסים מועטין דהבנות יזונו כו' וקי"ל אם מכרו מכרו אבל מתנת ש"מ הוא דין הש"ס ודאי יש להמוכר כל דין גזילה פעמי' מחזיר בחנם ופעמי' פודה ונותן מעותיו וזה פשוט. ומ"ש מעל' על מהרי"ף דאי מיירי בקרקע הא גבי קרקע לא שייך שלישות הנה באמת הי' אפשר ליישב דגם בקרקע שייך שלישות אם החזיקו בקרקע ועוד בעל הג"ה משמע דלא ס"ל כר"ת דבעי שלישות וכן הביא הר"ן ראי' מתוספתא דאף בקרקע שייך מתנת ש"מ אך באמת פשיטא דהג"ה זו מיירי אפי' במטלטלין כמבואר בהג"מ. ואם שכתב מהרי"ף שב"י ומור"ם נדחקו בדברי המישרים שכ' דבמתנה לא שייך תקנת השוק והקשה עליהם דגם במתנה שייך תקנת השוק כמבואר סי' ס' מדברי מהרי"ף משמע דלא הי' קשה לב"י רק אמתנה אבל מכר ניחא ליה ובאמת קושיו' הב"י שייך אף במכירה דמכרו שאינו שלהם רק דבמתנה מוציא חנם ובמכיר' נותן דמים ובאמת דברי הב"י תמוהים ודברי המישרים כנים והם בנוים על דברי התו' דפ' נערה דגם התו' מיירי לאחר תקנה כמבואר בדבריהם לא כמו שהבין הב"י דנראה דקודם התקנה מיירי דהא התו' כ' בהדיא דבריהם לאחר התקנה ואדרבה אני תמה על הטור דלכאו' הם סותרים דבח"מ סי' ק"ז כתב ג"כ דתקנת הגאונים דוקא בעוד שהוא בידם אבל אם מכרו ונתנו מוקמינן אדאורייתא משמע דאין לבע"ח דין על הלוקח ולא על היתומים ובטור אה"ע גבי כתובה כתב דאם מכרו היתומים גובים מהם. ע"כ צדקו דברי הש"ע שפסק בסוף דבריו שאין לגבות ממטלטלין שמכרו היתומים כמו שפסק הטור עצמו בח"מ ודא אחרונ' היא. ומ"ש מעלתו דתקנת השוק דסי' ס' לא שייך לנ"ד ודאי כדברי מעל' כן הוא ואתמול דברתי פא"פ ובאמת גם הב"י כבודו במקומו מונח טעה בזה שכ' בסי' ס' שהרשב"א בסי' שנ"ו חולק על הרא"ש ומה ענין סי' ס' לסי' שנ"ו בנותן באיסור ודאי לא שייך תקנת השוק וא ואפי' במכר אינו נותן לו רק דמים מכ"ש במתנה ודאי דברי מכ"ת ברורים ופשוטים דלא עביד לי' נייח נפשי' בשעת מתנה דאל"כ לא יקרא מתנה. ושאר דברים שכ' מעל' בטי"ד המה פשוטים וגם בסי' רכ"ה בח"מ. ומה שהקשה מעל' על הא דפסק סי' שנ"ד דהוה מתנה יפה הקשה אף דהיה אפשר ליישב דלמה כ' המרדכי דווקא אליבא דמ"ד דלא קיי"ל כוותי' ע"כ הי' עולה בדעתו לחלק דלקושטא דדינא כ"כ. ורציתי לדחות וליישב דברי הרמ"א אך האמת יורה דרכו דכוונת המרדכי מאחר דאיכא מ"ד דאפי' הגנב א"צ להחזיר מכ"ש לדידן דאין הלוקח צריך לשלם אח"ז מצאתי בב"ח שכ' כדברי מעל' ופי' דברי הטור כמו שכתבתי והוא ברור ושלום ממני אהו' משה: