תכשיטים מסוג אחר
מתוך עלון ''האגוד'' של הרב בר שלום שליט"א
אשה אחת הלכה לחברתה לפטפט ... בתוך השיחה הראתה לה את התכשיטים שלה, הנוצצים ברב רושם, ושאלה, ''מה דעתך עליהם''?
המארחת אשת חיל היתה, אינה מסתנורת מתכשיטים. ענתה ואמרה לה: ''חכי חצי שעה ואראה לך את התכשיטים שלי, הם שוים עשרת מונים ממה שאת מראה''.
נתמלאה השכנה מתח וקנאה, וחכתה לראות את התכשיטים של חברתה... והנה, באו ילדיה החמודים של המארחת מ''תלמוד תורה'' , ונכנסו לבית. כלם מחנכים להפליא, בעלי דרך ארץ, מלאים צהלה ושמחת חיים, ומבקשים לעזר לאמא באהבה רבה...
אז אמרה אם הילדים לחברתה: הנה התכשיטים שלי, הם יקרים עשרת מונים משלך, הם יפים הרבה יותר משלך, והם נותנים גאוה וכבוד פי כמה וכמה ממה שנותנים ה''תכשיטים'' מהסוג שלך. אני משקיעה את הכסף בתלמוד תורה בשביל נשמות חיות. ואת משקיעה את הכסף על דומם. אני משקיעה במה שיתן לי אשר לכל החיים, ואת משקיעה בתענוג לזמן די קצר.
ספור זה המספר על ידי ה''בן איש חי'' ממחיש לנו את ההבדל בין האשה החכמה באמת, היודעת אל נכון את תפקידה, לבין זאת הפונה למפוח חיצוניותה והתקדמותה, על חשבון הטפוח הפנימי של ביתה וילדיה.
מתפקידיה העקריים של האשה בעולם לטפח את ילדיה! ואין האשה ''נחותה'' בגלל זה. אדרבא! התפקיד הוטל עליה ולא על האיש. והיא דוקא תצלח למשימה זו, ולא הבעל. זהו תפקיד קשה וגורלי לאין ערך יותר מתפקיד הפרנסה של האיש. תפקיד הפרנסה, אינו קשור בדרך כלל בטעיות גורליות, אם ישגה יפסיד כסף... או לכל היותר, יפסיד הרבה כסף... נו! אבל האשה בביתה, מתעסקת ב''נשמות''! נשמות של ילדיה המפקדות בידיה, שאם לא תחנך ולא תתמסר כראוי הרי המעות היא גורלית והרת אסון! לכל החיים ישאר הילד \ האיש בעל מדה גרועה בשטח זה או אחר, או בעל לקוי ביראת שמים או במצוות... והצער והכאב שיהיה לו ולאחרים מדברים אלו, קשה לאין ערך מכל כשלון בעניני פרנסה.
השקעה בילד, אין פרושה לשלח אותו לחוגים לבלט... לפסנתר... למחל... לצרפתית... וכו' כאלו שאיזה ילד נהיה יותר ''טוב'' לאחר חוגים אלה... הרי ראוי במקום זה למפח לו את אישיותו לחיים, ולשלח את הילד לתלמוד תורה, ואת הילדה ל''בתיה'' וכדומה כדי שיגדלו אנשים מעבדים ורצויים! מה יתן ומה יוסין לאמא, כשבנה ''פסנתרן'' גדול, אבל בלתי מחנך ואינו ''אדם''? ובכלל, במקום לשלח ל''חוגים'' , מוטב היה לאמא לשבת בעצמה עם ילדיה, ולהנחיל להם הרבה אהבת ה' אהבת הבריות ממה שראתה בדור הקודם...
מצד הטבע הוטל על האשה להקדיש לילדיה הרבה מאד זמן מזמנה. ההריון, ההנקה, הטפול והגדול, כל זה שיך רק לאשה, ולא לאיש. [המטיפים להוצאת האשה מן הבית ולהעמידה בחוץ בעבודות שוות לגברים, גורמים אי שויון אכזרי לרעת האשה !] הבורא יתברך סדר את הטבע, באפן שחיי האשה מקדשים לילדיה. ואשה חכמה מוטב שלא תלך נגד הטבע.
אם אנו רואים בעינינו, שנשות החיל הכשרות שמחות ומאשרות בשבעת ילדיהן הקופצים בכל פנה. ומאידך נשים אחרות, טוענות, ששני ילדיהן למעמסה עליהן. אות וסימן הוא, כי הטבע מתנקם במי שחושבת לחיות נגדו. טבע האשה הוא לקבל אשר ד, וקא מהתמסרות מחלטת לביתה ולבני ביתה, ואשרי היודעת סוד זה.