חזוק בעניני צניעות
כתוב בתורה (דברים כג, טו) ''כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך''. כלומר, בזכות הקדשה במחנה ישראל, זוכים לישועה מהאויבים, וברכה והצלחה בחיי יום יום. ועין לחז''ל (סוטה מח.) שבדורו של רב הונא הקפידו מאד על קול זמר שלא לשמע, והיה שפע גדול מהשמים על המחיה ועל הכלכלה, עד שהיו מוכרים מאה אוזים בזוז ומאה סאה חטים בזוז ולא היו קונים. ובדורו של רב ח, סדא לא הקפידו על זה כל כך, ורצו לקנות אוז בזוז ולא מצאו. ומכאן לומדים שהשפע יורד לעולם לא על ידי תכנון של שר האוצר, או השוק האירופי המשתף, אלא בזכות הצניעות. ועין בספר אני חומה (חלק ב' עמוד שטו) שהביא בשם הגאון רבי שמואל וואזנר שליט''א, שרב הגיטין המחיבים, במחנינו, הוא מחמת מקומות עבודתן של הנשים, עין שם. ובעוונותינו הרבים רק בבית הדין הרבני בתל אביב, כל יום למעלה מעשר זוגות מקבלים גט. (כך
אמר לי הסופר כותב הגיטין רבי שלמה לוי הי''ו מחולון). וידועים . דברי המהרש''א (שבת לג.) כל מקום שבש''ס כותב עברה, הכונה זנות. למשל: כל הממרק עצמו לעברה, חבורות ופצעים יוצאין בו (שבת לג.). וכן מאמר חז''ל (גימין נו:) תפש אשה בידו ועבר עליה עברה. וזה מדרכי הצניעות והעדינות, הנעימות והקדושה שבדברי חז''ל. עד שאמרו, (שבת לג.) בעוון נבלות פה צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענים, עין שם. ונראה שגם לספר ספורי תועבה על אחרים, או לדבר בשפה של הרחוב הרי זו נבלות פה, ויש להזהר בכך. וראיה ממדרש רבה (פרשת בלק) שאמר בלעם לאתון ''כי התעללת בי'' , וכתוב במדרש שם: עובד כוכבים אף על פי שמדבר בלשון הקדש, לשונו סרוח. כלומר, שמנבל את פיו. ומרמז במלת התעללת, כמו שכתוב בפילגש בגבעה (שופמים יט כה) ויתעללו בה כל הלילה. וכן במדרש רבה (רות פרשה ו) אמר רבי ברכיה ארורים הרשעים, שהרי אשת פוטיפר דברה עם יוסף בנבלות פה, אבל רות הצדקת אמרה לבעז ופרשת כנפך על אמתך. וכן במדרש רבה (סוף פרשת שמות) אמר על עם ישראל ''נרפים אתם נרפים'' , אמר רבי שמעון בר יוחאי ישתחקו עצמותיו של פרעה, שנתכון לשון טנוף כגרף של רעי ולשון נאוף, והוא ע, צמו מטנף וישראל קדושים. וכן נח היה צדיק והתנהג בצניעות גדולה, וזכו נח ובניו שהשם יתברך הבר אתם כמבאר במדרש רבה (פרשת נח). שאמר לו השם יתברך צא מן התבה אתה ואשתך, ונח לא יצא עם אשתו, אלא ויצא נח ובניו מפני הצניעות, וזכה מיד לרוח הקדש. כמו שנאמר שם: ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם. צא ולמד כיצד נזהר יוסף הצדיק כשהבר עם אותה גויה מרשעת. אמר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הז. את וחטאתי לאלוקים, ולא אמר ואיך נעשה, אף שגם הגויים מצווים על עריות ובפרט אשת איש (עין קדושין יג: וסנהדרין נז:). אלא כדי שלא להראות שיש לו קשר עמה, הבדיל עצמו אף בדבור עמה ואמר ואיך אעשה. ואת צנועים חכמה.
ומכאן יש ללמד, כשיש הכרח לדבר עם אשה ואפילו בטלפון, שלא לדבר בלשון שיש קשר או חביבות או יחס רגשי וכיוצא בזה, אלא ברצינות, אבל בכבוד גדול. וכשמדבר עם אחרים בודאי שלא להשתמש במלים של הרחוב, ובודאי לא מלים הגורמות הרהורי עברה חס ושלום. למשל: ''מי שנכשל בעברה'' , זה לשון צניעות. וכן אשה שהתעברה עדיף מלומר אשה שנכנסה להריון או נקלטה וכיוצא בזה, כלשון העולם. ובודאי שלא צנוע לומר אשה ערומה, אף שמפרש כן בחז''ל (מגילה יב:) שאותו מלך טפש בקש שהמלכה ושתי תבוא ערומה. לנו הקטנים, עדיף לומר שבקש ממנה לבוא בלי צניעות בלל, וזהו משפט צנוע. ובודאי שמיתר לומר בדיני טהרת המשפחה שלאחר הברכה מתפשטת ומובלת, אלא עדיף לומר לאחר הברכה מסתדרת וטובלת. וכן ראית דם ומציאת כתם. בודאי עדיף מלומר קבלה מחזור, ומצאה דמום קל. ובקצור ראיה, ומציאה, כמו קנחה ובדקה והכל בקדשה. ומאידך המלה וסת אין לה משמעות מיחדת לראית דם (עין נדה סג.), כי גם באפן כללי קימא לן שנוי וסת תחלת חולי מעים (כתובות קי:). וכבוד ראש ישיבת כסא רחמים שליט''א כתב באור תורה על מרן שליט''א, שנזהר מאד שלא להשתמש בשפה המודרנית והלועזית של הרחוב. וכן רבנו הגאון איש מצליח זיע''א לא היה אמר את המלה ''אנצקלופדיה'' , אלא ''אוצר מלים''. ועל אחת כמה וכמה שלא לומר מלים כאלו שמשמעותן חסר צניעות. וזכר לדבר דברי חז''ל (ערובין נג.) בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקימה תורתם בידם. ועין (קדושין ע) משא ומתן ארך בין רב יהודה לרב נחמן על זהירות בלשון. וכן (שבת לב.) בעוון שני דברים עמי הארצות מתים, על שקורין לארון הקדש ארנא, ועל שקורין לבית הכנסת בית עם. ופעם אמרתי לעם הארץ שבנה סכה ואמר להרכיב את הדפנות כמו זכר בתוך נקבה, שאין זו צניעות, וזו נבלות פה. אלא יש לומר: להרכיב אחד בתוך השני. ואשרי מי שזוכה לפה קדוש (ועין פסחים ג.).
והנה קימא לן, ספק דרבנן לקולא, ספק דאורייתא לחמרא. ונראה שבעניני צניעות, ספק צניעות לחמרא. כלומר כל ספק או חשש ודמיון לחסר צניעות, יש לה, חמיר בו. וכדברי חז''ל (חלין מד:) הרחק מן הכעור ומן הדומה לו. (ומצינו ''מכער הדבר'' בעניני עריות ביבמות כד: ועין לרבנו החפץ חיים (כלל ו') באר מים חיים אות יד). וזוהי שיטתו של מרן רבנו הגדול בעל יביע אמר וטהרת הבית שליט''א, שלפי גדלותו העצומה בתורה ויראת שמים, אינו חושש להחמיר בהרבה הלכות ולא שם לב ללעג השאננים. ובעניני צניעות הוא המחמיר הגדול. כמו כסוי ראש לנשים (יביע אמר חלק ה' אבן העזר סמן ה), וכן גרבים שקופות לנשים שאסור בהחלט (יביע אמר חלק ו' עמוד קץ). וכן חכם המברך אשה. שלא יניח ידו על ראשה ממש אלא באויר, אף שהבן איש חי התיר זאת, בדורנו צריכים להחמיר. וכן שלא תנשק יד החכם (טהרת הבית חלק א' סוף סימן א). והיסוד הוא בין בעל לאשתו להקל עד כמה שאפשר, ולא להחמיר עליהם, ובפרט בענינים המפרשים בהלכה לקולא בהלכות טהרת המשפחה וכיוצא בזה. וכן שתקשט עצמה בבית לכבוד בעלה, כמו אשתו של אבא חלקיה שהיתה מתקשטת לפניו כשמגיע לביתו (עין תענית כג:). ומאידך, להחמיר עד כמה שאפשר כשיוצאת החוצה. והצבור הכללי בעוונותינו הרבים עושה להפך, בבית נראות פשוטות, ובחוץ מקשטות. ודעת התורה הקדושה, בבית מקשטות כמה שיותר לכבוד בעלה, ובחוץ כמה שפחות. ונראה, שבהלכות צניעות וקדשה יש להחמיר הרבה יותר מכשרות במאכלים, כי בהלכות כשרות יש הרבה התרים המבססים וברורים בהלכה, כמו בכשרות עופות שעשו להם זריקות, או כשרות הג'לטין, וכן חלב עכו''ם, וכן תמצית יין שרף הנקרא קרימו טרטר שהתיר האיש מצליח זיע''א על סמך דברי מרן בבית יוסף בשם הראשונים, עין שם.
וכן ספקות וספקי ספקות שעשה מרן שליט''א ביחוה דעת להתיר לפעמים חששות של בשולי גויים (ועין ספר על''ה בזה). אבל בהלכות צניעות גם אם יש מקום להקל, צריך להחמיר. למשל: בדין יחוד, אם בעלה בעיר אין אסור יחוד, וכן כשיש מפתח אצל שכנים וכיוצא בזה אף שאינה נשואה כעת, ועם כל זה כדאי להחמיר כי זה לא צנוע להיות בבית עם אשה זרה. ועין פרוש רש''י על התורה (פרשת במדבר) שמשה רבנו היה צריך לספר את שבמ לוי מגיל חדש, ולא רצה להכנס לביתם אף שהיו כלם שמחים לזכות ולראות כיצד גדול הדור ונביא ה' משה רבנו מגיע לביתם לספר את בני המשפחה מגיל חדש, והיו מציעים שמיח אדם לכבודו, ובודאי לא היה חשש של יחוד וכיוצא בזה. והשם יתברך הסכים אתו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה. כי בהלכות צניעות גם כשמתר, עדין קים חשש של הרהורי עברה לנו הקטנים, ולכן יש להחמיר. ואם משה רבנו כך, אנו הקטנים על אחת כמה וכמה. וכדברי הבית חדש המפרסמים (יורה דעה סימן רס) שבאר, למה האריך הטור לכתב ולדרש על מצות וקדשת ברית מילה, מפני שעקר המצוה להיות עליו אות ברית קדש לשמר את כל גופו מכל ממאת עריות. והנה הרבה נכשלו בעוון זה לממאות אות ברית קדש בעריות, וביחוד בבנות הערלים ומולידין בנים לעבודה זרה, וגם רבים נכשלים עם נשים פנויות בנדתן, ולכן האריך הטור בדרוש המלה שלא יהיה פוגם אותה, ויהיה דבוק עם קדשת שמו יתברך ומצלת אותנו מדינה של גיהנום. וכשפוגם אות ברית קדש נובק אל החיצונים והוא מחזיק גלותינו בין האמות, עין שם. והרי זה דומה להלכות לשון הרע שפסק רבנו בעל החפץ חיים זיע''א, בספר שמירת הלשון (כלל ב) אף שיש לפעמים התר של באפי תלתא שצריך למנוע כי צריך הרבה תנאים לכך. ועוד, שאחרי. הכל הרי זה דבור רע ומה יש לנו להשתמש בזה. והרי זה דומה לדברי המרדכי (בבא מציעא סימן רנז) שכותב על דברי הגמרא (בבא מציעא ל:) ואת המעשה אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, שיש חובה על יהודי לעשות לפנים משורת הדין אם יש לו אפשרות לכך. כגון עשיר שמצא אבדה שאין בה סימן שעל פי הדין הרי אלו שלו, אבל אם המאבד עני והמוצא עשיר כופין אותו להחמיר ולעשות לפנים משורת הדין. (ועין בבא מציעא כד: פג.). ואף שבחשן משפט (סימן רנט) נפסק להלכה דלא כהמרדכי, וטוב וישר לעשות לפנים משורת הדין, אבל אין כופין על כך, נראה שבהלכות צניעות מורים לאסור, וכופין על כך עד כמה שאפשר, וספק צניעות לחמרא. וזה קדוש השם שכותב הרמב''ם (סוף פרק ה' מהלכות יסודי התורה), הפורש מעברה לא מפני דבר בעולם, לא פחד, ולא יראה, ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת פוטיפר, הרי זה מקדש את השם. ואשרי מי שמבין זאת.
גם לרבות בענין שמירת העינים, שכידוע צריך להזהר בזה מאד, וכמה כתבו בספרים הקדושים על ענין שמירת העינים. ויש מצוה וחובה על האשה עד כמה שאפשר שלא לצאת החוצה, ובודאי שלא להסתובב במקום שהאנשים מצויים. ואף לבא לבית כנסת אינן חיבות כלל. ובפרט בנות ונערות, יתכן שאסור להן לבוא לבית הכנסת, אם יש חשש של הסתכלות מצד הצבור או בכניסה וביציאה. ואשה בעזרה מנין? (קדושין נב:). אלא אם כן באות לשמ שעורי תורה והרצאות תורניות מפי רבנית מסמכת המקפידה על כל כללי הצניעות ובעקר כסוי ראשה על פי ההלכה, ולבוש צנוע ולא מודרני, שבזה משמשת דגמא אישית של צניעות ויראת שמים. ובודאי שצריכה להזהר מלשמע חכם המרצה ודורש לנשים בלבד, אלא אם הוא ירא אלקים מרבים, וגדולי הדור שליט''א המליצו עליו.
ושמעתי פעם מפי הרב הגאון המפרסם המוהל הממחה הרב רבי יעקב טראב זצ''ל, ששאל את כבוד ראש הישיבה מרן רבנו בן ציון אבא שאול זיע''א, אם כדאי לדרש בפני נשים בשבת במושב זקנים אשר בשכונתו, שכונת יד אליהו בתל אביב. ואמר לו בזה הלשון: ''אין הצר שוה בנזק המלך'' , כלומר הנזק גדול יותר מהתועלת ואסור. ואשרי אותן נשים צנועות שיודעות ומבינות שאין זה מדרכי הצניעות לשבת מול איש זר ולשמוע ממנו. ועל אחת כמה וכמה שאנחנו הגברים צריכים להזהר בשמירת העינים בכלל, ובדבור עם הנשים בפרט. ועין לחז''ל (סנהדרין פח:) שאמרו, איזהו בן העולם הבא, ענותן, ושפל ברך, שיף עייל שיף נפיק וכו'. ואם הוא כבר ענו, וגם ושפל ברך, מה נתוסף בו כשהוא שיף עיל. אלא נתוסף בו ענין שמירת העינים כשנכנס ויוצא, נזהר מאד ומתנהג בחכמה, ויודע להסתדר כדי לשמר על עיניו. וידוע שתחלת קלקולו של אותו האיש (יש''ו) שהיה תלמיד רבי יהושע בן פרחיה, התחיל מזלזולו בשמירת העינים. ובזה מובנים דברי חז''ל (ברכות סב:) שאביי הזהיר את תלמידיו כשהולכים ברשות הרבים שלא יביטו לצדדים, אולי יושבות שם נשים ואין זה צניעות. ובודאי היו שומרים על העינים, אלא מחמת חשש כל שהוא צוה אותם בהנהגה טובה כזאת, להשתדל שלא להיות סקרן ולא להביט איפה שלא צריך. וכמו שהזהירו חז''ל (בבא בתרא ב:) שלא להסתכל על שדה חברו, שלא יזיקנו בעין הרע. וזוהי מדה טובה מאד לשלט על העינים כמו אברהם אבינו עליו השלום, שנאמר עליו (בראשית כב, ד) ''וישא אברהם את עיניו'' ולא מכח עצמן. ובזה מובנים דברי חז''ל (פסחים קיג.) לפי גרסא אחת, ''אל תרבה בגגות''. ובאר בספר בן יהוידע שם, שלא למיל בגגות לרוח היום, כי הגג מקום גבוה והאדם צופה ומביט משם על בתים אחרים, ואפשר שיראה מרחוק אשה עומדת בביתה עוסקת באיזה עסק ואין גופה מכסה כראוי, והוא מסתכל בה ויבוא לידי הרהור ותאוה רעה. גם יזדמן נשים שוטחות בגדים אחרי הכבוס וזרועותיהן, מגלות, והוא רואה מן הגג ומהרהר, עין שם. ואמרו חז''ל (עבודה זרה יח.) יש קונה עולמו בשעה אחת, כלומר בפניה אחת שמפנה ראשו ועיניו ולא מסתכל איפה שלא צריך, ופעם ראיתי במדרש רבה, אם חכם מורה הוראה מקבל נשים ועונה על שאלות, שיזהר מאד לשמר על הקדשה ועל הצניעות, ולהתיחס אליה כמו אל הבת שלו, שאין שום השפעה אחרת, ואם לא אסור לו. והדברים נוראים ומפחידים מאד מאד, ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה.
ומכאן יש ללמד עד כמה יש להחמיר בדיני צניעות, כי ספק צניעות לחמרא. וספק צניעות, אין הכונה כשיש מחלקת בפוסקים אם זה צנוע או לא, אלא לאותו מעשה ואותו ענין המזדמן אצל האדם וחושש מאד מיצר הרע, שבזה כדאי לו להחמיר ולהזהר מאד אף ש יימתר מצד עקר הדין. למשל: אם אשה באה לפני החכם למכר חמץ בערב פסח, יימתר לחכם לחשש לעצמו ולא לעשות אתה קנין סודר ביד עבור מנוי שליחות למכירת חמץ, שהרי הקנין לא מעכב והצניעות מעכבת. ויתכן שעדיף למכר לה חמץ דרך הטלפון. וכן כשנפגש החכם עם בני הזוג ומברך את בנם, וכי חיב לשאל את שם האשה כדי לברכו? גם אם יברך את הבן בשמו או בשמו ושם אביו הרי זה מועיל. נכון שיש אומרים שעדיף שם האמא, כאן הצניעות עדיף. ובזכות הקדשה הזאת בודאי שהברכה תועיל יותר. וכמה כואב לראות אותם אנשים ''חכמים'' בעיניהם שבודקים בשמות ומדברים עם נשים ביחידות וחוקרים אותן, ובסוף אומרים אות פלונית בשמה לא מתאים וכו' וכו', וכל דבריהם בטלים ומבטלים. והצניעות והקדשה שלא חוקרים ולא מרבים לדבר עם האשה, שוות שבעתים, ויכולה היא להגן בעזרת השם יתברך. וגם הטוענים על קצור שם, שאסור לקרא אלי קצור מאליהו או בני קצור מבנימין, וכי הקורא לו כך יש לו השפעה שמהשמים יקצרו לו בשפע ודאי ששוה הצניעות כהנה וכהנה מאותה הקפדה. ואדרבא יוסף הצדיק קצר את שמו של בנימין. ואמר לו ''אלקים יחנך בני''. והיה איש אחד ''חכם'' בעיניו ובודק בשמות וכו', ואמר לי הרב המקבל רבנו בניהו שמואלי שליט''א, שהוא משגע. ואותם המעינים בכתבה ומגלים דעתם לשבט או לחסד, אסור לסמך עליהם כי אינם מבינים כלום, ולא למדו אבן העזר מימיהם. ואמר לי כבוד הגאון רבנו יוסף בר שלום שליט''א רבה הראשי של בת ים, שהיו חכמים בעיניהם שפסלו כתבה כשרה, ונתנו להם כתבה פסולה.
ובכלל, מנין לנו שכל הבעיות בגלל השמות והכתובה, עדיף להתחזק בלמוד תורה ויראת שמים, ומדות טובות, ובפרט שמירת הלשון ושמירת העינים וזה מיסודות האמונה שהכל תלוי בדברים אלו בלבד. ומצינו בתנ''ך שאמר סיסרא ליעל כשנכנס לאהל, שהיא תעמד בפתח ''והיה אם איש יבא ושאלך ואמר היש פה איש ואמרת אין'' (שופטים ד, כ). והסביר המלבי''ם שם, כי אין זה מדרך המוסר להכנס לבית אשה כשאין איש שם. וגם מכאן לומדים על הצניעות. ובודאי שעדיף לעשות קניות בחוץ על ידי האיש ולא על ידי האשה, והוא מדרכי הצניעות. ואפלו לשפך הזבל מהבית לרחוב, עדיף על ידי האיש. גם מחמת שזה כבד וזה תפקיד של האיש. ובעקר מטעמי צניעות, כמה שפחות לצאת החוצה. ונשים צנועות בודאי שאינן מסתובבות ואינן מטילות ומפטפטות בגנים צבוריים וכיוצא בזה. ומי שזכה ראה בירושלים עיר הקדש את חכם ששון לוי זיע''א, שהיה חכם ומקבל ובא לשוק לערך קניות לכבוד שבת קדש, ואת מרן ראש הישיבה הגאון המפרסם רבנו יהודה צדקה זיע''א, מחזיק עוף בידו בשכונת הבוכרים בירושלים ובא לשוחט. ועין לחז''ל (עבודה זרה לח.) מניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא עובד כוכבים ומהפך בו עד שיבא ישראל מבית הכנסת ומבית המדרש ואינו חושש, שופתת אשה קדרה על גבי כירה ובאה עובדת כוכבים ומגיסה עד שתבוא מבית המרחץ או מבית הכנסת. עין שם. וברי''ף הגרסא או מן השוק. ובודאי היו לפעמים סבות חשובות לאשה לצאת מהבית כפי הצרך. אבל באפן כללי האיש הוא שר החוץ, והאשה שרת הפנים. ושמעתי מבני עדתינו, שבאפגניסטאן היהודים שם היו מאד צנועים, ואם רואים אשה ברחוב מסתמא הולכת לבית המרחץ. וכלשון הש''ס הנ''ל, ואני מתפלא על אותם חכמים ומורי הוראה אשר מחמירים מאד בעניני כשרות ושמיטה, ואף הופכים את העולם שיהיה כשיטתם דוקא. וכן בעניני טהרת המשפחה, מחמירים ומפרידים ומרחיקים בין בעל ואשתו, ואומרים שזוהי דעת תורה צרופה המסורה לנו מהורי דורות. והם מבני התורה החשובים. ומאידך, בעניני צניעות וקדשה שהדברים כל כך חמורים ומסבכים לכל הדעות, והתקלות קשות ונוראות, ומי שקשור עם הצבור ויורד אל העם רואה את זה יום יום, כאן שותקים. שרים עצרו במלים, וכף ישימו לפיהם. וכשיש כנס התעוררות וחיבים לעורר על הצניעות, מעוררים ברמז ובקצור ולא מפרטים ממש מה פרוץ באמת. ודעת התורה הצרופה של מרן שליט''א, היא ההפך הגמור. דהינו להחמיר בעניני צניעות עם כל העולם, ו, להחמיר בעמל תורה ויראת שמים מדות טובות וזכוי הרבים, ולרדת אל העם כמו אלקנה בשעתו ולקרב את ישראל , לאבינו שבשמים, ומאידך, להקל בדיני מהרת המשפחה בין בעל ואשתו. ואני רגיל לומר בשעורים בטהרת המשפחה שהשואלים מורי הוראה, יאמרו לו שמבקשים פסק הלכה לפי הספר טהרת הבית של מרן שליט''א ולא דעות אחרות, ובודאי לא חמרות נוספות. וכדברי חז''ל (יבמות סג.) דינו שמגהלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. ופרש רש''י ''הרהור עברה'' , והבן. וכל זאת אני כותב לאנשי שלומנו וחברים ותלמידים המקשיבים לקולנו, כדי שנמשיך להתחזק בשיטתו של מרן שליט''א ועל ידי זה נזכה לראות משפחות משפחות של תורה ויראת שמים, צנועות ובעלות מהות טובות. ויקים בנו (ישעיה מט, ג) ''ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר''.
מספרים על חכם אחד שהיה צדיק וירא שמים באמת ועוסק הרבה בשלום בית, אוהב שלום ורודף שלום והכל מתוך אהבה ואחוה שלום ורעות. וכשהיו באים בעל ואשה לפניו, היה מקפיד שהאשה תשב בצד שמאל, והאיש בצד ימין, ולא הבינו למה. ופעם ישבו לפניו להפך, ובקש מהם להסתדר, האיש בימין והאשה בשמאל. והיו כאלה שחשבו, אולי זה לפי הקבלה ימין זה חסד, ושמאל גבורה, ורבנו האר''י זיע''א אומר שאיש זה רחמים ואשה זה דין. אבל לאחר שנפטר מן העולם התפרסם ברבים שלא זו הסבה. אלא סבה אחרת, והיא, שאותו חכם לא היה רואה בעין שמאלית כלל. ולכן הקפיד מאד שהאשה תשב בצד שמאל, והאיש בימין, והוא עומד עליהם ומשוחח ומחזק ומרבה שלום, והכל בצניעות גמורה. ואף מדבר עם האשה ואף אחד לא מרגיש את מעלתו הגדולה בשמירת העינים. וזוהי גדלות של בן תורה אמתי, בחיצוניות, מתנהג כמו כלם, והוא קדש קדשים לתורה ויראת שמים. וידוע מה שהסביר הגאון איש טצליח את הגמרא (מגלה כג.) הכל עולין למנין שבעה ואפלו קטן ואפלו אשה, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור, שהכונה מטעמי צניעות. ואנו מה נענה אבתרייהו. ואנחנו משתדלים לעשות את שביל הזהב, כמה שפחות לדבר עם נשים זה מול זה, וכפי הצרך לדבר עם אשה בטלפון כדי לענות בשאלות בהלכה וכיוצא בזה. ובפרט בעניני טהרה שלפעמים הבעל לא יודע להסביר הענין, והכל בצניעות ובדרך ארץ. קצר ולענין, מבלי. הקדמות, ומבלי לדעת מי השואלת ומה שמה וכיוצא בזה, והכל לשם שמים. והשם יתברך ישתבח שמו יודע שהדורות יורדים, ולכן נתן חכמה לבני אדם ליצר טלפון וכיוצא בזה, כדי לחזק ולשמר על הצניעות כמה שיותר. ואם כל החכמים לא ידברו עם נשים בטלפון, מי ישיב להן על שאלות בהלכה ובפרט מורה הוראה שהצבור זקוק אליו, בודאי שאסור לו להחמיר בזה. ואם אשה מאריכה סתם בדברים, אין צרך לפגע בה, אלא לומר לה בפשטות: ''אז מה השאלה'' ואז תחזר לענין. ויאמר לקוצרים, ה' עמכם.
ויהי רצון שנזכה כלנו לתורה ויראת שמים טהורה אמן ואמן.