דברי הגאון רבי שריה דבליצקי שליט''א בהסכמה לספר מקיץ נרדמים
אסונות רוחניים כבדים ארעו כתוצאה מהסכמה לשלח את הבנות לבתי השכנים לסיע בשומר מף (ביבי סיטר), בנות ישראל רבות כשרות ותמימות נפלו בעקבות הזמנות לעזרה בבתים לא מכרים, ולעתים, גם בבתים מכרים! ויש להביא לידיעת ההורים את אשר לפניהם באפן שיוכלו לפקח עינים ולכלכל דברים בנדון.
א. שמוש בחמר קריאה פסול הנמצא בבית הורי הטף.
ב. שמיעת רדיו וצפיה בטלויזיה ווידאו הנמצאים שם בבית.
ג. אסור יחוד עם ילדים אחרי גיל תשע.
ד. הכרות והתידדות עם האב או האח הגדול, בפרמ על ידי ההסעה חזרה הביתה ברכבם הפרטי מלבד אסור יחוד שבדבר.
ה. תופעה חמורה של נצול המצב המתאים על ידי פרחחים משחתים היוצרים לשם קשר דרך הטלפון וכו'.
רבם של נהגי האוטובוסים הצבוריים והפרטיים טנדרים ומוניות, הנם אנשים השקועים בזהמה וחשודים על כל דבר האסור ואוי לאזנינו מה ששמענו בנדון.
לכן חובה קדושה לאסר על כל בני המשפחה לשבת ליד הנהג או לשוחח עמו מטוב עד רע. גם לא לנסות להחזירו למומב או לענות לו על שאלות בעניני דת ודתיים. להיות ערני בענין אסור יחוד המצוי בנסיעות חוץ לעיר ובנסיעות בשעות הלילה. בפרט כשמדבר באנשים המגדרים כפרוצים אשר לגביהם חלים דינים וחמרות יותר מאחרים (כמבאר באבן העזר סמן כה) כמו כן יש להמנע מלהחזיק נהג קבוע למשפחה דבר הטומן בחבו סכנה עצומה.
שומרי בטחון, עם כל ההערכה והצרך החשוב יש להזהיר את ילדינו לשמר מהם מרחק רב.
מקואות, במקום זה המיעד לטהרה מסתובבים בחפוש אחר קרבנות, אנשים ירודים. לכן אין לשלח ילד ללא לווי מבגר, הרבה נערים מדרדרים, תחלת ירידתם דוקא במקוה. ויישר חילם של כבוד העסקנים שליט''א ובעלי אותם המקואות שארגנו שמירה צמודה על הנושא.
מתכון לבית מאשר - במפגשינו עם נשים הרוצות להתקדם בשמירת ההלכה, נתן להבחין שאחד מן הקשיים הבולטים לאותן מתקדמות הוא קבלת ההחלטה לכסות את הראש. אותן נשים אינן שלמות בתוככי לבן עם הלכה זו. מדוע עליהן לכסות את מה שניחונו בו ולהעלימו? ולמה לרוקות מתר ולנשואות אסור?!
במאמר דלהלן ננסה לקרב את שכלנו מעט אל הבנת ההלכה. עלינו להדגיש שאין בכחנו למצות את טעמה של איזו הלכה. אבל בכל זאת נשתדל קצת ''להטעים'' את חק התורה, האוסר גלוי ראש לנשואות.
לצרך הענין, עלינו להקדים כמה שורות של משג ה''נשואין'' עצמו, ואז יקל יותר להבין את חובת כסוי הראש לנשואה.
בהשקפת היהדות ה''נשואין'' הנם יצירה נעלית מאד. הם אינם איזה חוזה שתפות גרידא. הם לא רק הסכם של לבבות, שנים המענינים להיות ביחד. הם הרבה יותר. הנשואין הם בנין שבונה הקדוש ברוך הוא בעצמו! במשפחה היהודית, הבעל והאשה נהיים כגוף ''אחד''. כל עצמותם של הבעל והאשה מתמזגת יחד והופכת להיות חטיבה חדשה, אחת לגמרי.
לצרך הצלחת הדבר החדש הזה (שהוא מהדברים היקרים בעולם), יש צרך לקים כמה חקים. כמו שפשוט לכל שהצלחת תפקודו של כל מכשיר, מותנית בקיום החקים והתקנות שלו. כל פעלה שאדם עושה ורוצה שתצליח, עליו לנהג לפי ההוראות והחקים דוקא. כך זה בכל שטח בעולם, וכך זה גם בהצלחת ה''משפחה'': בורא עולם קבע חקים ל''משפחה'' , ורק קיומם מבטיח את הנשואין המאשרים. אחד מחוקים אלה הוא כסוי הראש לנשואה.
עטרת ראשה של אם הבית, אינו נושא לסקרנות של כל מהלך הרחוב. כזה ''חק'' יש בנשואין! ואין זה נחשב להגבלה. גם המלכה אינה מסתובבת עם כתרה בגלוי בשוקים, ואיש לא יאמר שהמלכה מוגבלת בגלל זאת. הגבלות הבאות מחמת יקרתו של דבר אינן אלא תועלת. משל למנגינה נפלאה, אם מגבלים וכבולים לתוים יהיה הכל נהדר. ואם לא היא תצרם ותרגיז מאד! כלל הוא בכל דבר שבעולם. דבר יקר אינו פרוץ ובלי כבלים! גם ה''נשואין'' הם מנגינה נפלאה, ויותר מכך. אולם אימתי? כאשר שומרים על הכללים שלהם, אשר קבע השם יתברך, בורא הכל. חריגה מההוראות צורמת! אשה החושפת עצמה לעיני אחרים, מכניסה חיץ בינה לבין בעלה. וזאת אף אם הדבר אינו מרגש לנו כלל. והלא המציאות מוכיחה לנו, כי ''שלום הבית'' קים דוקא בבתים שבהם הצניעות נשמרת בקפדנות.
ואל יאמר אדם למה להיות חשדניים כל כך? כי הלב אינו מבקש רשות. הוא מתאוה ומושך את האדם בלי לשאל לדעתו כלל. אין מרגישים במשהו מיד, אך ברבות הימים הפרצה גודלת. והתורה הקדושה קבעה את המחסום מיד בתחלת הדרך!
ואם תאמר אם כן תלבש האשה שחרים, ותאסר על עצמה כל מיני נוי שבעולם! התשובה, חז''ל הקדושים ירדו לעמק נפשו של האדם (ו, הלא הם ממחי הנפש הגדולים שבעולם) וקבעו, ששער אצל נשואה זקוק לכסוי ואצל רוקה לא. ודברי חז''ל קדש הם. מה שקבעו והחליטו אלו הן בדיוק נמרץ החקים והתקנות הנדרשים כדי שיהיו ה''נשואין'' מאשרים, וכדי שאדם זר לא יהרס את ביתו שלו, או את טהרתו שלו, בגלל אשה זו.
לא בהליכה יחידה ברחוב בראש מגלה מבחינים ברעה. אולם הטפטוף הרב פועל לאט את פעלתו. זר לוקח כאן משהו השיך דוקא לנשואין אלה... וממילא מתחילה ההתערערות. אף המכסה ראשה אינה רואה מיד את הברכה שבכך, אולם ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות'' , ובעצם היא בונה קשר אמיץ לבעלה, עמק וחזק.
הבית בנוי על פי חקי התורה מוגן מכל מיני משברים (הקימים בשאר בתים), והנו יציב ומאשר מאד מאד...