אמת ליעקב על תענית· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף ח.
אם ישוך הנחש בלא לחש. לעתיד לבא מתקבצין כל החיות אצל הנחש ואומרין לו ארי דורס ואוכל, אתה מה הנאה יש לך. אמר להן מה יתרון לבעל הלשון. והוא תמוה, דהיאך יתישב בזה הכתוב דאם ישוך הנחש בלא לחש. וגם הענין תמוה לומר שנתקבצו כל החיות לשאול אצל הנחש.
לכן נראה דהוא דרך מליצה. דהנה כל החיות והשרצים והדברים המזיקין שבעולם אינם באין רק מחמת החטאים שיש בעולם, שהחטאים משרישין כוחות הטומאה ומהם באים דברים המזיקין בעולם. וראייה לזה שלעתיד לבא כתיב וגר זאב עם כבש ופרה ודוב יחדיו וכו' לא ירעו ולא ישחיתו וכו' (ישעי' יא, ו - ט).
והנה כמעט כל החטאים באים מרוב תאוה, ולזה חקר התנא ואמר בלשון מליצה דאלו החיות שואלין זה להנחש: דבשלמא ארי וזאב מזיקים בשביל תאוה כמו החטאים הבאים בשביל תאוה. משא"כ היזק הנחש שמזיק בלי תאוה, איזה ענין חטא ישנו בעולם שיעשה האדם בלא שום תאוה? והשיב שהוא מחטא לשון הרע שהוא ג"כ בלא תאוה, כי "מה יתרון לבעל הלשון". וזה פירוש הכתוב אם ישוך הנחש בלא לחש, כי בש"ס אמרו (יומא מד א) גבי קטורת יבא דבר שבלחש ויכפר על דבר שבלחש, מוכח דלשון הרע מקרי דבר שבלחש. וזהו שאמר "אם ישוך הנחש בלא לחש" כלומר וכי היה הנחש נושך אם לא היה לחש דהיינו לשון הרע בעולם. ואמר שהיחס שיש ללשון הרע לנשיכת הנחש הוא משום דגם לבעל הלשון אין יתרון ודמי ממש לנשיכת הנחש:
[: מאי דכתיב "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" (קהלת י, יא). לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל, אתה מה הנאה יש לך. ואמר להם אין יתרון לבעל הלשון וכו'. שהוא תמוה מאוד. והאפיקורסים ישחקו על זה מחמת שא"י מליצות החכמים.
והכוונה, שהנה אמרו (נדרים כב א) ברבי יוחנן דחזי להאי גברא דקטל לחברי', תמה ואמר ונתן [ד'] לך [שם] לב רגז (דברים כח, סה) בבבל כתיב. והוא מטעם דבמקום שיש קדושה אין טומאה, וכל המדות הרעות הוא מתגברת כח הטומאה לבוא בעולם, שמזה נצמח כעס וחמדה בעולם. תדע, שבשעה שקיבלו התורה פסק מהם היצר הרע (שבת קמו א). ותגבורת כח הטומאה הוא הכל בגרמת חטאינו. ולא בלבד מתגברת הכעס ושאר מדות רעות אצל האנשים, רק אפילו אצל הבהמות, והא ראי' שבימי הגאולה נאמר (בישעי' יא, ח) ושעשע יונק על חור פתן, ושם נאמר הזאב והארי ירבצו ילדיהן יחדיו (ע"ש פס' ו - ז). וכל המזיקין, הן שבחיות והן שברמשים, הכל הוא בעוה"ר. ואילו נתבטל הכעס מישראל הי' נתבטל כל כוחות הטומאה והכעס, לא לבד מאנשים אלא אפילו מבהמות וחיות ורמשים, ולא הי' שום מזיק בעולם כלל.
ולדעתי זהו כוונת הכתוב (בראשית ב, יט): "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו", שאין לו פי', דמה תועלת יש להקב"ה בקריאת שמות. לכן נראה, דהרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פ' ס"ד) כתב הפי' בקרא ד"מה שמו" (שמות ג, יג), דמלת שם נאמר על מציאותו ומהותו. והנה קריאה נאמר על ענין השפעה, כדכתיב וקרא זה אל זה (ישעי' ו, ג). וכן ויקרא בהם שמי ושם אבותי (בראשית מח, טז), הפי' הוא שישפיע להם המדות הנקראים בשמי ושם אבותי. ועפ"י זה פי' בפירושי על התורה (ריש פ' ויקרא) הא שפי' רש"י בקרא (ויקרא) יכול אף להפסקה הוי קריאה וכו', עיין שם. וזהו כוונת הכתוב, שהביא הבהמות וחיות תחת האדם שישפיע להם, ומה שישפיע להם האדם "הוא שמו", כלומר הוא מהותו ועצמותו, שאם יישפע להם נפש טובה יהי' בטוב, ולא יהי' מזיק בעולם, והכל יהי' בטוב. וכן נראה בהא דאמרו (ב"ר נט, יא) שהבהמות של אברהם יצאו זמומין מפני הגזל, היינו שבטבען היו זמומין מפני הגזל. וכן המקונן אמר "בהמה ועוף חכמו" (קינה לז, המתחיל: ציון קחי כל צרי). וכאשר יגברו העוונות וכמ"ש רש"י בפרשת האזינו על קרא ד"ושן בהמות אשלח בם" (לב, כד) מעשה הי' והיו הבהמות נושכין וממיתין. וכן בדור המבול שפרץ ניאוף באדם ג"כ הבהמות נזקקין לשאינן מינן (ב"ר כח, ח).
וזהו ג"כ כוונת הש"ס, היינו שיתבטל רתיחת הלב מכל המזיקין, ואז יראו הכל שסיבת כח המזיק שהי' בכל הבהמות וחיות לא הי' רק מפני חטאינו. וישיגו הכל בהשגת השכל סיבת כל המזיקין שלא הי' רק מחמת תאוות החומריות שבאדם, ולכך בהתבטל תאוות החומריות מהאדם יתבטל ג"כ מהבהמות והחיות. אבל לכח המזיק שבנחש עדיין קשה, שא"י סיבתו מאיזה ענין נתהווה, כיון שרואין שעכשיו לא יפסוק רק כח התאווה החומריות, ונפסוק כח המזיק שבנחש, ויתמהו כולם על כוחו של הנחש נגד כל המזיקין, מאיזה חטא הי' כח המזיק בנחש, כי כל החטאים הן מכח תאוה. ועל זה משיב הנחש יש חטא לשון הרע שנעשה ג"כ בלא תאוה. וזהו ג"כ כוונת הכתוב "אם ישוך הנחש בלא לחש", שהנחש לא הי' נושך אם לא הי' לשון הרע שמדברין בלחישה. ואמר הכתוב הדמיון בזה: "כי מה יתרון לבעל הלשון", ונעשה בלא תאוה, לכן יש ג"כ במזיק כח המזיק בלא תאוה.
ולמה לא יאמין האדם שעל ידי פעולות גשמיות פועלין הרבה למעלה, הלא עינינו רואות שכל מעשה כישופין נעשין על ידי דברים גשמיים, והרמב"ם כתב (במו"נ ח"ג פ' לז) שהרבה נעשין ע"י ניאוף והרבה דברים שאסרה תורה, ולא יהא תורה שלנו כשיחה בטילה שלהם, שהקב"ה הודיע שדברים אלו ממשיכין כח הטומאה בעולם ודברים אלו ממשיכין כח הקדושה בעולם]: