אור ברסלב

אמת ליעקב על תענית· רבי יעקב לורברבוים מליסא

דף ב.

מנ"ל דמדכר בתפלה. והשיב, דתניא לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה כו' איזו עבודה שבלב זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר כו'. ולכאורה קשה, אמאי קרי לתפלה עבודה שבלב, הא עיקר תפלה הוא בפה. ועוד, כיון דכבר קבעה לתפלה על הגשמים בברכת השנים, למה להו תו לתקוני הזכרת גשמים.

ומקודם נאמר הטעם למה נקרא תפלה עבודה שבלב. ונראה דהטעם הוא, דלא שייך לקרות עבודת המלך במי שבא להתחנן על עצמו לפני המלך ליתן לו מתנת חנם או לעשות לו איזה טובה, ולומר על שעה זו שהוא מבקש זהו עבודת המלך, רק שזהו נקרא עבודת עצמו. אמנם, אם מתאווה לעבוד עבודת המלך לאהבתו אותו, ויש לו סיבות המונעות אותו מלעבוד עבודתו, ומבקש מהמלך להסיר ממנו סיבות המונעות אותו בכדי שיהי' יכול לעבוד עבודת המלך, כי חולת אהבה עבודת המלך בוערת בו - לזה ראוי להקרא עבודת המלך שבלב. ולפי זה, כיון שכל תפלתינו שאנו מתפללין על בני חיי ומזוני אינו ראוי להיות שיהי' לשום הנאת הגוף והחומר, כי לא לזה ברא אותנו. רק החיוב הוא, שיהי' עיקר כונתינו בתפלתנו על בני חיי ומזוני בכדי שיסיר מאתנו הסיבות המונעות אותנו לעבוד עבודתינו, ושיהי' אהבת עבודת השם בוער בלבנו, וכמ"ש דוד המלך ע"ה "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה" (תהלים קיח, יז). לזה, ראוי להקרא לתפלה עבודה שבלב, כיון שכל עיקר התפלה הוא בשביל שמתאוה בלבו לעבוד עבודת השם.

והנה השפעת השי"ת מכונה בשם גשם, כדכתיב (בהושע ו, ג) "ויבוא כגשם לנו", דכמו שהגשם צריך שיתעוררו העבים מלמטה ואח"כ מתמתקין בעבים (תענית ט ב), דהיינו שמקבל שפע רוחני למעלה, ואז יכולין להרוות הארץ ולהולידה ולהצמיחה - תדע דממים של מטה אין הזרעים יכולין להתגדל כמבואר בראש השנה; כן א"א שיתעורר השפע בלי אתערותא דלתתא. וכמו שהגשם הוא חיי הגופות, כמו כן שפע הקדוש ברוך הוא הוא חיי הנשמות, ולכך ממשיל שפע הקדוש ברוך הוא לגשם.

ואמרו חז"ל במדרש (ילקוט בראשית ב, ו) כשישראל עושין רצונו של מקום הגשם יורד מן השמים, ואם לאו יורד מן הים. וידוע שכשהשפע יורד מן השמים, שמשפיע להזרעים ע"י שפע קודש, עד שמוליד להאוכלין שפע קדושה. משא"כ כשיורדין מן הים בלבד, שאין בהם שום שפע קדושה. וידוע כשהקב"ה רוצה להשפיע מדת טובו לעולם, אף שישראל עושין רצונו של מקום, מ"מ צריך לזה מדת נצח וגבורה לנצח מדת הדין, כי לעולם מדה"ד מקטרג, כי "אדם אין צדיק וכו'" (קהלת ז, כ). ולזה קראו אותו גבורות גשמים. ולזה מזכיר אותו בברכת אתה גבור, שיש בהם מדת גבורה. ואח"כ שואלין על המטר ואומר שאם ח"ו חטאינו רבו כל כך עד שאין אנו ראוין ח"ו לגבורת גשמים, מבקשין שעכ"פ לא יגרום חטאינו ממניעת המטר מכל וכל, שלא יהיה ח"ו כליה בעולם. ולזה אמר שואלין מטר ולא אמר "גבורות גשמים":

שם אתיא חקר חקר. עיין בתוס' שהקשו דליתני כח או גדולה. ולענ"ד נראה ליישב, דהנה לכאורה קשה להבין דמאי נפקא מינה דהגשמים נקראין גבורות, וגם מה ענין גבורה יש בהגשמים. ונראה שרצה להורות לנו שלא נאמר שהגשמים באין בשיעור ובזמן שהיוצר הטביע בשעת בריאת בראשית, ונוכל לחשוב זמן הגשמים בחשבון הילוך החמה ולבנה והמזלות. ולזה אמר, שאף שבאמת יכולין לחשוב זמן הגשמים, כמ"ש רש"י בשבת (עה א) גבי היודע לחשב תקופות ומזלות, ע"ש, מ"מ יש גשמים שאין באין לפי חשבון. כי יש ב' מיני גשמים: גשמים שבאין מן הים וגשמים שבאין מן השמים, כמש"ל. וכמו שמחלק הש"ס (תענית ג ב) גבי טל, שיש טל של ברכה ושאינו של ברכה, ה"נ יש גשמי ברכה, והן הבאין מן השמים; וגשמים שאינן של ברכה, והן הבאין מן הים. והנה הגשמים הבאין מהים הם עפ"י הילוך המזלות החמה, אבל גשמי ברכות הבאין מן השמים הן באין ברצון הבורא, ולא עפ"י חשבון הילוך המזלות. ולזה בא הכתוב לומר "אין חקר", כלומר שאין יכול לחקור זמנים עפ"י החקירה הטבעיית. ויליף חקר חקר מבריאת בראשית, וכמו שבריאת העולם נעשה ברצון השי"ת ולא בהכרח, כמו כן הגשמים היורדין מן השמים אין יורדין רק ברצונו ולא בהכרח כלל. וכבר כתבנו כשהקב"ה רוצה להשפיע מדת טובו בעולם, בא ממדת נצח וגבורה, לנצח מדה"ד כמש"ל. ובזה מיושב קושיות התוס', דמש"ה לא נאמר לשון כח וגדולה, דזה מורה על כח טבעי. ולכן אמר לשון גבורה, להורות שבא מרצונו, עפ"י ניצוח מדת הדין:

שם אמר ר"י שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח כו'. [דברי המחבר כאן נשנו בנחלת יעקב פרשת כי תבוא בפס' יפתח ד' לך את אוצרו הטוב (כח, יב) בעמוד רפב, יעויין שם].

תוכן העניינים

אמת ליעקב על תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה