אור ברסלב

אמת ליעקב על שבת· רבי יעקב לורברבוים מליסא

דף לב.

דף לא.

אמר רב יצחק לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר. אמר מר עוקבא מאי קרא, כי יפול הנופל ממנו - ממנו להביא ראי'. והוא תמוה: א', דלמה לו הטעם דאם יחלה, הא אפילו בלאו האי טעמא יש לבקש שלא יחלה, כי החולי הוא דבר רע ומר למאוד, ואפילו אם בוודאי יתרפא ראוי לבקש רחמים שלא יחלה ולא יצטרך להרופא. ב', דאמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות, הא וודאי דלא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא, ובוודאי אף אם עדיין לא חלה אומרים לו הבא זכות והפטר מדינך. ג', למה לי' להביא ראי', דלכאורה אין צריך קרא לזה.

ולזה נקדים הא דאמר בראש השנה (טז א) הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי ר"מ. ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו. אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן כר' יוסי. ורבנן הא כתיב ולרגעים תבחננו. האי לעיוני בעלמא. בתוס' שם בד"ה כמאן מצלינן האידנא. וא"ת לרבנן מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים. ועוד, רבי יהודה דאמר [הכא] אדם נידון בר"ה, הא אמר (בשבת יב ב) הנכנס לבקר את החולה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. ואומר ר"ת דשלא יחלה לא מצלינן אלא לר' יוסי, אבל שיתרפא מצלינן לכולי עלמא, דמתי יחלה נגזר ומתי יתרפא לא נגזר. ואמר בנדרים דמריעי היינו רבנן, והיינו שלא יחלה.

ודבריהם נראין קצת דוחק, דודאי כשנגזר החולי נגזר בכמות ואיכות. כמו שאמרו (ע"ז נה א) "חלאים רעים ונאמנים", נאמנים בשליחותן ובגזירתן. ועוד קשה הא דאמר בש"ס האי לעיוני בעלמא, דלמה לי' להעיון המוקדם, הא בר"ה הכל נסקרין בסקירה אחת והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות בצפי' אחת. ועוד קשה, הא בד' חלוקי כפרה שעבר על לא תעשה דתשובה תולה להגן מיסורין ויום הכיפורים מכפר (יומא פו א), מאיזה יסורין הוא תולה, אי מיסורין שנגזר ביוה"כ - אפילו תשובה אינו מועיל, ואי מיסורין על עבירות של אחר יוה"כ - הא אחר יוה"כ לא נגזר כלל. ועוד קשה, לר' יוסי מה צורך ליום הדין דר"ה, הא נידון בכל יום.

לכן נראה, דהנה יש שני מיני יסורין: יסורי עונשין ויסורין של אהבה, כמבואר בברכות פ"ק (ה ב) בהא דאמר ר' יוחנן נגעים ובנים אינם יסורין של אהבה. עיין שם בהכותב בשם הרמב"ן (בשער הגמול) שדחק עצמו בטיב יסורין של אהבה, וכתב דהבאין על השוגג מחמת שלא נזהר הוי יסורין של אהבה. והנראה לענ"ד דיש שני מיני יסורין: א) כענין תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ, ג), והיינו (שבאין לעוררו בתשובה) [כשהקב"ה רואה (כ)שהאדם נוטה לתאוות החומריות, או שחטא פ"א וירא שאם יחטא פ"ב נעשה לו כהיתר, ואז הקדוש ברוך הוא מיסרו ביסורין כדי לעוררו בתשובה שלא ישנה בחטא. ואף שיסורין לא נגזר עליו בר"ה, כיון שיסורין אלו אינן יסורין עונשיין רק לטובתו]. וזה דומה לאיש שנתעלף ומכין אותו למען יתרפא, וישיב רוחו עליו וזהו בוודאי יסורין של אהבה כיון שבאין על להבא לרפואה. ויש ג"כ יסורין של עונשין, כמלך שמעניש על חוטא שחטא נגדו, עד שלפעמים יש יסורין שאפילו תשובה אינו מועיל, כמו שאמר (ביומא שם) עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, (ועיי' בפירושי לאיכה אקרא דאני הגבר (ג, א)).

וזהו כוונת הש"ס במה שאמרו ההוא לעיוני בעלמא, כי בראש השנה וביום הכפורים נגזר הדין מהיסורין העונשיים, וזהו בכלל משפט, כמלך שמייסר ועושה משפט למי שחטא נגדו. משא"כ בשאר ימות השנה אין דנין דין משפט העונש כלל, כי השי"ת ברחמיו קבע ימים אלו לעשות משפט בהן, היותן ימי רצון, כמו שהאב שממתין מלהעניש להבן עד שתהי' האם ג"כ שם, למען לא תניחו לכעוס הרבה, כמו כן ממתין הקדוש ברוך הוא עם דין העונש עד שיהיו ימי רצון. משא"כ יסורין הבאין לעוררו בתשובה, ולא לעשות דין, רק כמו שמכין לאיש שנתעלף, נקרא עיוני בעלמא, כדרך שהרופא משגיח על איש שלא יחלה, ואם רואה שעולה בו איזה אבעבוע חותכו תיכף, או אם רואה שאכל אכילה גסה נותן לו תיכף דבר המוריק אותו מאכל. וזה אי אפשר להמתין עד יוה"כ, כמו שאי אפשר להמתין לאיש שנתעלף, רק תיכף צריך הכאה לעוררו בתשובה כדי לרפאותו.

ולפי זה אתי שפיר גם קושית התוס'. דוודאי אין שייך תפלת אחרים רק ביסורים עונשיים, כדרך שהתפלל משה על העונש שרצה הקדוש ברוך הוא להעניש לישראל. אבל במה שמייסרין לאיש בכדי להזכירו לשוב, הדומה למכין לאיש שנתעלף, לא שייך תפלת אחרים עליו, כיון שאי אפשר להתפלל רפאינו בלי השיבנו, שאי אפשר לרפואה בלי התשובה, וכמו שלא שייך לבקש להמכה לאיש שנתעלף שתשוב רוחו אליו שלא להכותו, כיון שההכאות הוא לטובתו. וגם לא שייך לבקש שהשי"ת יתן לו לב לשוב, כי כבר למדנו זה הרב המהרש"א בחידושי אגדות (ברכות י. ד"ה חטאים כתיב) דלא שייך להתפלל על התשובה רק האדם על עצמו, כמאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד א), ו"אם אתם פותחין פתח כמחט סדקית אני אפתח לכם כפתחו של אולם" (שה"ש רבה ה, ג). אבל האדם על חבירו, אין שייך להתפלל בענין התשובה. ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר "כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי", דהיינו שיועיל תפלת אחרים באמצע השנה. בשלמא מה שמתפללין רפאינו בלשון מדבר בעדו אתי שפיר, כמו שמתפללין השיבנו - שרבים המתחילין התשובה מתפללין השיבנו, כמו כן מתפללין רפאינו. משא"כ להתפלל על אחרים, ודאי לא מצלינן באמצע השנה מטעם הנ"ל רק אליבא דר' יוסי. וזהו ג"כ הכוונה במה שאמרו "תשובה תולה מהיסורין ויוה"כ מכפר", היינו שתשובה מגין מהיסורין, שאלולי התשובה הי' בא עליו יסורין כדי לעוררו בתשובה. משא"כ יסורין עונשיים אין נידונים רק בר"ה ויוה"כ לרבנן, ולר' יוסי אפילו יסורים עונשיים בכל יום.

והקושיא שקשה לר' יוסי דא"כ מה תוספת יש לר"ה משאר ימים, וקרא כתיב בראש השנה: "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" (תהלים פא, ה). נראה, דהנה בר"ה (יח א) אמרינן וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, מאי כבני מרון, כבני אימרנא (פי' כבשים שמונין אותן לעשרן). ר"ל אמר כמעלות בית חורין (שהדרך קצר ואין שנים יכולין לצאת). ר"י אמר שמואל כחיילות של בית דוד (כך היו מונין אותן זה אחר זה בצאתם למלחמה), שאין לזה פירוש מה ענין שלשה המשלים האלו.

ולתרץ נראה ע"פ שני הקדמות: א'. דהנה הצדיקים אינן עומדין ביחד במשפט עם הרשעים, כדכתיב על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים (תהלים א, ה - ו), פי' ידיעה הוא לשון חיבה וקורבה כמו מודע לאישה (רות ב, א), ובוודאי הצדיקים נידונין תחלה. הקדמה ב'. דהרמב"ם כתב (בפ"ג מהל' תשובה הל' א - ב) דדנים כל אחד בפרטות ודנין גם כל העיר והמדינה והעולם.

ולזה רמזו אלו המשלים: דמתחלה כשבוררין הצדיקים מן הרשעים [למען לא יעמדו במשפט עם הרשעים] ליתן להם שכר ולדונם לחיים, כשמעבירין בני העולם, מעבירין אחד אחד בלי שום דין על רשעתו עד שמגיע לצדיק ליתן לו שכרו. ולזה המשילו כמו שמעבירין את הצאן עד שמגיע להעשירי יהיה קודש, והכא נמי מעבירין כל אנשי העולם עד שמגיע לאיש צדיק ופוסקין לו שכרו. ואח"כ חוזרין ומונין כל רשע ורשע לדונו בפרטות, ואין דנין שנים כאחד, רק דנין כל אחד ואחד בכדי שלא יזיק חרון אף של האחד להשני. וממשיל לזה כמעביר שוורים אחד אחד בבית חורון, שלא ידחוף אחד את חבירו. ואח"כ כשדנין את הכלל בדברים שנוגע להכלל, וכל המשותפין להחטאים במה שאחד יש לו עונש גם על עון חבירו, כגון שלא הוכיחו, או מחמת שהגביר כח הטומאה ועי"ז גרם חטא לחבירו, נשקלין ביחד. ומי שאין לו שום שותפות בחטא של חבירו אינו נשקל ביחד. ונשקלין חבורות חבורות, ממשיל לחיילות של בית דוד, שכל חיל וחיל מושגח בפני עצמו מה שצריכין לעשות להם.

ולפי זה אתי שפיר, דאף ר' יוסי לא אמר נידון בכל יום רק האדם בפרטות, אבל הדין של ציבור שנשקלין הכל ביחד, היאך להתנהג עם העולם בכלל, הן לדבר רע ח"ו, הן לטוב, שצריך לכלל העולם, זה לא נידון רק בראש השנה.

ולפי זה אתי שפיר הא דלעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, והיינו אפילו לרבנן דלא מצלינן רחמי אקצירי ואמריעי, אבל הוא על עצמו יכול לבקש רחמים תמיד, כיון שהוא מתעורר בעצמו לבקש מטו מהקב"ה אז הקדוש ברוך הוא עוזרו לתשובה, ואין הקדוש ברוך הוא צריך שוב לייסרו לעוררו לתשובה כיון שהוא מתעורר בעצמו. וע"ז אמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר, קמ"ל בזה לעוררו לבקשת רחמים על התשובה לעולם. "שלא יחלה", כלומר שאם יתעלם מלשוב יחלה, והקב"ה [דנו] אפי' בלא גז"ד של ר"ה, כיון שאם יחלה אינו לעונש, רק שאומרים לו הבא זכות כלומר לעשות תשובה:

תוכן העניינים

אמת ליעקב על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה