אמת ליעקב על ראש השנה· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף יז:
מ"ד ורב חסד ואמת, מעיקרא ואמת ולבסוף ורב חסד. והקשה המהרש"א דא"כ היה לו לכתוב בהיפוך: "ואמת ורב חסד". והפירוש הברור הוא כך, דהנה משלו משל במדרש (שוחר טוב תהלים ו') למלך שכעס על בנו, ונשבע לזרוק אבן בראשו ויש בו כדי להמית. מה עשה, צוה לפוצץ האבן על חתיכות קטנות מאוד ולזרקו בראשו לאחדים, ונתקיימה השבועה והבן לא מת. וכך הבורא יתברך מתנהג עם ישראל, שהגזירה היוצאת מלפניו פורע לאחדים, ונתקיימה גזירתו וישראל לא כלו. ולפי זה אתי שפיר, שאף שבמחשבה גזר השי"ת הגזירה באמת כפי הדין הקצוב, מ"מ לבסוף "ורב חסד", היינו שפורע הגזירה הנקצבת ברב חסד כמאמר המדרש שמפוצץ האבן. נמצא, במחשבה האמת קודם הורב חסד, ולבסוף בשעת פרעון העונש כשפורע לאחדים, פורע לו ברב חסד. וכשכלה פרעון העונש, נגמר הגזירה באמת כפי שהוקצב עליו בדין, וא"כ האמת הוא לבסוף:
שם מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ כו'. הדבר קשה לאומרו. ונראה הכוונה שבשעה שביקש משה היה מעורר כל י"ג מדות של רחמים לרחם על ישראל, והיינו "שנתעטף כש"ץ", כלומר שסיבב עצמו בכל המדות בכדי לרחם. והראה למשה כשהישראל חוטאין שיעשו ג"כ כסדר הזה, כלומר שיסבבו עצמן בכל המדות של רחמים לרחם על אחרים, ובוודאי גם הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם ויעשה נס: