אמת ליעקב על ברכות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף יא:
אשר קדשנו וכו'. עיין מהרש"א שכתב טעם על שתקנו שלשה ברכות על התורה. ולי קשה דעל נתינת התורה היה לברך בראשונה ואח"כ על לימודה, ולמה היפכו הסדר. ועוד, מאי אשר בחר בנו ונתן לנו את התורה, הלא סיבב על כל אומה ולא רצו לקבלה (ע"ז ב ב).
ונראה לפרש, דהנה אף שנתן גם כן שבע מצות לאדם ולבני נח, יש הפרש גדול בין התורה שניתן להם ובין התורה שניתן לנו בשלשה הפרשים, ועל שלשה הפרשים הללו אנו מברכין שלשה ברכות:
[הפרש אחד], כי אנו מקיימין מצות עשה גם כן בלימודה, כי תלמוד תורה מצות עשה גם כן - עלינו, מה שאין כן אצלם, כי הלימוד לאו משבע מצות הוא.
והשני, כי להתורה יש לבוש ופנימי, ולנו ניתן גם כן הפנימית, שהרי המלאכים קינאו אותנו ורצו שיתן התורה להם (ע"פ שבת פח ב), והיינו פנימיות התורה, דהלבוש לא שייך אצלם. וכיון דפנימיות התורה אינו מושג בשכל אנושי אם לא שיערה רוח ממרום, ולזה אנו מברכין המלמד תורה.
השלישי שבהפרשים, דהנה בש"ס (לעיל ה א) אמרו לא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, דבשר ודם כשמוכר חפץ לחבירו המוכר עצב וכו'. והנה לכאורה אין המשל דומה לנמשל, דכשמוכר חפץ לא נשאר אצלו ונותן לחבירו, מה שאין כן הקדוש ברוך הוא שנתן התורה שהוא דומה למלמד שלומד לתלמידו, שאדרבה המלמד שמח בלמדו לתלמידו.
אך הענין הוא, דידוע מה שכתב הר"ן בדרשותיו (דרוש ז' וי"ג) בהא דרבה בר נחמני בבבא מציעא (פו א) שהקב"ה אמר טהור וכל מתיבתא דרקיע אמרין טמא, שהוקשה לו אחר שהשיגו מהשם יתברך שמטהר איך אמרו הם טמא. וכתב בישוב זה: שאחר שהכרעת התורה נמסר לישראל על פי שכלם, ואם שכל האנושי לפי שכל הדור גוזר היפוך האמת, כן (יקומם) [יקום]. וכתב עוד שם (בדרוש י"א) וזה לשונו: אם כח המצוה להחיות חיי עולם, ובעבירה להמית מיתת עולם, אם כן אם הרופאים יסכימו על סם המזיק שהוא טוב, וכי מפני זה לא יעשה הסם שלו ויזיק, אם בטבעו להזיק. וכתב, כי סגולת המצוה במה שנשמע לדברי חכמים יש כח להחיות אף אם אין מכוונים האמת.
היוצא לנו מזה, כי התורה ניתן לנו וכפי הכרעת שכלנו כן יקום, ומן השמים מסכימים עמנו. וזהו כוונתם שהתורה ניתן לנו במתנה. וזהו גם כן בכוונתם במה שאמרו (ע"ז יט א) מעיקרא תורת ד' וכשלומד בו נקראת תורתו, כי כפי הכרעת שכל האנושי כן יקום. וזהו ההפרש בין התורה הניתן לנו ובין התורה הניתן להם, כי התורה הנתונה לנו במתנה הוא, וכפי הכרעת שכלנו כן יקום, מה שאין כן בבני נח: