אמת ליעקב על בבא בתרא· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף י.
כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה. נראה הטעם, דאילו היה מאמין שהכל בא מהקדוש ברוך הוא ודאי שהיה נותן, כדאמרינן תן לו (משלך) [משלו] שאתה ושלך שלו (אבות פ"ג מ"ג), ועל כרחך (שחישב) [שחושב] כוחי ועוצם ידי עשה את כל החיל הזה (דברים ח, יז), ולכך חשיב כאילו עובד עבודה זרה:
שם רבי יוחנן רמי כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות (משלי יא, ד), וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות (שם י, ב). שתי צדקות הללו למה, אחת שמצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם. ואיזו היא שמצילתו מדינה של גיהנם, האי דכתיב בי' עברה, דכתיב יום עברה היום ההוא (צפני' א, טו). ואיזהו שמצילתו ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה, נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה וכו'.
שיש בזה הרבה תמיהות: א) דאמר "ר"י רמי", דמשמע שהכתובים סותרים זה את זה, ולבסוף לא מקשה רק שני צדקות הללו למה, דמשמע דלא מקשה רק שהוא מיותר ולא סתירה. ב) כיון דמוכיח איזהו מצילתו מדינה של גיהנם, ממילא מוכח דהכתוב השני הוא המצילתו ממיתה משונה. ג) דמעיקרא דמקשה איזהו שמצילתו מגיהנם, מקשה איזה קרא מיירי מזה, כדמוכח מהא דמשני האי דכתיב בי' עברה, וכי מקשה איזהו שמצילתו ממיתה משונה ומשני נותנה ואינו יודע למי נותנה וכו', משמע דהקושיא היה איזה צדקה מצילתו ממיתה משונה. ד) הא הצדקה שמצילתו מגיהנם ודאי דצריכה להיות חשובה ביותר מהצדקה שמצילתו ממיתה משונה, והצדקה שנותנה ואינו יודע למי נותנה היא החשובה ביותר מכל הצדקות.
ולתרץ כל זה נראה, דהנה יש שלשה מיני צדקות: א) מה שהוא חיובית, דהיינו לעשר מכל הריוח שיהי' לו, כדדריש בספרי, הובא בתוספות (תענית ט א). ב) צדקה שאינה חיובית, רק שיש מצוה אם נותנה. ג) צדקה אסורה, דהיינו יותר מחומש כמו שאמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש (כתובות נ א). [אמנם לפעמים יש חיוב יותר מחומש כמו שיתבאר לקמן].
ולפ"ז אתי שפיר הכל. דר"י הקשה שני קושיות: א) שהכתובים סותרים זה את זה. דכתוב אחד אומר לא יועילו אוצרות רשע, דמשמע דאוצרות שאינם אוצרות רשע, רק שאצר בצדק, מועילין. והכתוב השני אומר לא יועיל הון ביום עברה, דמשמע כל הון, אפילו שאספו בצדק ויושר אינו מועיל. ב) הקשה שני צדקות הללו למה.
וע"ז משני: "אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם". והיינו שיש שני מיני צדקות, אחד שהיא חיובית דהיינו מעשר דכתיב עשר תעשר, והשני דהיינו עד חומש שאינו חייב רק נדבת לבו. וביותר מחומש איכא איסורא. והנה הצדקה שהיא חיובית אין בה כח רק להצילו אם נתחייב באיזה עון מיתה משונה - הצדקה זו מצילו, דאין הפרש בין צדקה חיובית, שהוא מצות עשה, לשאר מצות עשה דאמרו חז"ל אין מצוה מכבה עבירה (ע"פ סוטה כא א, ועי' פיה"מ להרמב"ם אבות פ"ד מכ"ב). והצדקה שנותן יותר מחיוב, דהיינו עד חומש, מצילו אפי' מדינה של גיהנם.
ועל זה אמר איזהו שמצילתו מדינה של גיהנם, ומשני זה שכתוב בה עברה, והיינו הכתוב דלא יועיל הון ביום עברה. והון נאמר ג"כ על תורה ומצות כמו שדרשו חז"ל (עירובין סד א), והובא ברש"י, על הכתוב ורועה זונות יאבד הון (משלי כט, ג) - זה הונה של תורה. וזהו שאמר לא יועיל הון ביום עברה, כלומר כי תורה ומצות אין מצילין מדינה של גיהנם אם עבר עבירה שחייב בה גיהנם, כי אין מצוה מכבה עבירה. רק צדקה יש לה כח יותר להציל אותו מדינה של גיהנם, וע"כ צדקה שאינה חיובית דהיינו הצדקה שנותן עד חומש, דהצדקה שהיא חיובית לא עדיפא משאר מצות שאינם מצילין מיום עברה.
אבל הכתוב השני דאמר לא יועילו אוצרות רשע, וע"כ האי אוצרות רשע דקאמר לאו היינו מה שאצר בגניבה וגזילה, דע"ז לא שייך לומר לא יועיל, דהן מזיקין, ואת נפש בעליו יקח כמבואר במשלי א' (פס' יט). אלא ע"כ האי אוצרות רשע דקאמר, היינו שמבקש טצדקי לפטור עצמו ממעשר, כמו שאמרו רז"ל (ברכות דף ל"ה [ע"ב]): "עכשיו מכניסין דרך גגות וחצירות לפטרו ממעשר", וזה ג"כ נקרא רשע. וכן אמרו בפיאה (פ"ז משנה ג') המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי הוא גוזל את העניים. ולכן אמר לא יועילו אוצרות רשע, דהיינו מה שבקש טצדקי לפטור עצמו ממעשר לא יועילו. וע"ז אמר צדקה תציל ממות, היינו כשנותן צדקה החיובית מצילתו ממות, והיינו ממיתה משונה, דממיתה טבעית כל אדם לא ינצל.
וע"ז אמר איזהו צדקה המצלת, כלומר באיזהו אופן צריכה להיות נתינת הצדקה, ע"ז אמר דכל צדקה, אפילו היא חיובית, מחויב להיות שלא יתבייש העני.
והנה מה שכתבנו למעלה דיותר מחומש הוא עבירה, נראה לענ"ד דבמקום שיש סכנת נפשות (מחיובית) [מחוייבת] הוא. דמבואר בבא מציעא בפרק איזהו נשך (סב א) גבי שנים שהיו מהלכין בדרך והיה ביד אחד קיתון של מים, איכא למאן דאמר שישתו שניהם וימותו. ואפילו ר' עקיבא דדריש חייך קודמין, היינו כשיש גם כן סכנת נפשות לו, אבל כשאין סכנה רק לחבירו ואצלו ליכא רק ביזבוז ממון מחויב ליתן לו כדי להציל אותו. ועל זה נאמרו הלאווין שבתורה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). אבל סתם, נראה לפענ"ד דליכא רק מצות עשה, תדע דהא אמרו (ב"ק נו ב) גבי פרוטה דר"י העוסק במצוה פטור ממצוה, ואם היה בצדקה גם כן לאווין לא שייך לומר גביה פטור ממצוה, דהעוסק במצוה אינו דוחה לא תעשה שבתורה: