אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן סה
יום ד' ג' אדר תרנ"ד מאריאמפאל. כבוד אחי יקירי הרב הה"ג בתורה ויראה חריף ובקי
בחדרי תורה כש"ת מ' ישראל איסר יעקב נ"י
מ"ש במכתבו בדברי הטור יו"ד (סי' תב) בשם ה"ר יחיאל שאין שבת עולה לו בתתלת המנין ומ"ש במו"ק (דף יז) תד"ה כשחל שמיני, ואת אשר עלה ברעיונו כאשר באה לנו השמועה רעה ומעציבה כי חשכה כוכב נשפנו ונלקח מאתנו הודנו ותפארתנו אמנו הרבנית הצדקת תנצב"ה הכ"מ ביום ועש"ק ז' שבט בראמאנאוו ובש"ק באה לנו השמועה רעה מדאבת לב ונפש, ה' ינחם אותנו בתוך אב"י המצפים לנחמה. הנה כבר הביא הב"י בשם הרשב"א שנשאל דכיון דשבת עולה אפי' לתחלת ימי אבלות כדמשמע אהא דתניא ומודים חכמים כשחל ח' שלו בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בע"ש, ויש ליישב לענ"ד שיטת ה"ר יחיאל לפמ"ש הש"כ (סי' שצג ס"ק ז וסי' ת ס"ק ב) דאבלות הנוהג כל ל' נוהג אפי' בשבת, וע' א"ח (סי' תרס סעי' ב) וא"כ י"ל דדוקא לענין מה שנוהג רק כל ז' דאינו נוהג בשבת בדברים שבפרהסיא, ס"ל שאין שבת עולה בתחלת המנין, ומודה דעולה לענין גילוח הנוהג איסורו כל ל', הגם דגילוח אסור בלא"ה בשבת מטעם מלאכה וע' רא"ש פ"ג (סי' כח) וז"ל וא"ת א"כ בחג נמי יבטל ממנו שמ"ע גזירת ל' שאני התם שלא נהג כלל דין ל' אע"ג שגיהוץ ותספורת אסורין במועד מ"מ מטעם אבלות מיהא לא נאסר ע"ש, היינו דוקא במועד דליכא לדין אבילות אבל בשבת דגם בלא האיסור מלאכה היה שייך דין אבילות לענין זה, מודה ה"ר יחיאל דלענין זה שבת עולה אף בתחלת המנין, ומש"ה גם הרשב"א הביא רק שיש משמעות ומשום דליכא הוכחה גמורה וכמ"ש, וע' (דף כג) דע"כ לא קאמר ר"ג התם דאכתי לא חל אבילות עליה כו', וס"ל לה"ר יחיאל דמש"ה דוקא כשכבר חל אבילות קודם השבת, ויש שפירש דגם לת"ק ליכא איסורא רק שאינו חובה (וס"ל דמש"ה אין רגל עולה למנין ז' אף דג"כ נוהג דברים שבצנעא, משום דשאני בתחלתו) וא"כ בלא"ה לא קשה ממ"ש ומודים חכמים כו', די"ל דאינהו ס"ל כת"ק דר"ג וכפסק הרי"ף ורא"ש, ולכאורה י"ל דהירושלמי שפוסק כר"ג דמתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן לטעמייהו בירושלמי דמגלה דקאמר ויעשו אותם בשבת א"ל ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים, דס"ל דשבת בכלל שמחה ואין בה אבילות ואנינות, וע' בספרי אבן הראשה (סי' יז) עמ"ש המ"א דלהש"ס דילן הסעודה ומשלוח מנות הוא בשבת כשחל בט"ו. דשיטת הבבלי דשבת ענג מקרי שמחה לא מקרי וע' יבמות (דף צג) נדרים (דף סו) שבת (דף סב) [ונתעוררתי ממ"ש בספרי קרא דביום שמחתכם אלו השבתות ור' נתן פליג] ומש"ה לשיטת הבבלי י"ל כת"ק דר"ג, ועמ"ש (דף כג) תד"ה מ"ד, דאע"ג דשבת עולה רגל אין עולה הואיל ואין אבילות ברגל משום דכתיב בהן שמחה ושבת מיהא לא כתיב שמתה, ולכאורה קשה אמאי לא ניחא להתוס' בטעם הירושלמי (סוף הלכה ה) התיבון הרי הרגל אסור בתשה"מ ואינו עולה אף השבת הואיל והיא אסורה בתשה"מ לא תעלה א"ר בא אפשר לשבעה בלא רגל אבל א"א לשבעה בלא שבת, ועפמ"ש ניחא דהירושלמי לטעמייהו דס"ל דשבת הויא בכלל שמחה כרגל ומש"ה הוכרח הירושלמי לומר חילוק אחר משום דא"א לשבעה בלא שבת, וממילא הוי דוקא כשחל שבת באמצע ולא בתחלת המנין שעדיין לא תלה עליו אבילות ואפשר לשבעה שלא תהא שבת בתחלתה (ומ"ש התיבון הרי הרגל כו' הגם דכה"ג כבר נהג שעה א' קודם הרגל י"ל כמ"ד דבעי ג"י קודם הרגל ועוי"ל), ובירושלמי נמי מייתי מימרא דרב דחל יום ח' שלו להיות בשבת מגלח ע"ש כו' אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת, והקשה מזה בשירי קרבן לשיטת ה"ר יחיאל, וי"ל דקאי לת"ק דרשב"ג, והבבלי לטעמיה שפוסק כת"ק דר' שמעון ב"ג ודס"ל דשבת אינה בכלל שמחה וכהתוס' וממילא ה"ה כשחל בתחלתה, וע"ש בירושלמי דקאמר תפתר שנסתם הגולל ע"ש עם חשכה וכזה מצינו בבבלי בב"ב (דף ק) דאמטיוה בין השמשות יע"ש וע' דג"מ (סי' תב) מ"ש להוכיח דמנינן ל' מיום המיתה ממ"ש הרא"ש בהא דשמע שמועה קרובה בשבת כו' ע"ש, ולכאורה משכחת שנסתם הגולל ע"ש עם חשכה כאוקימתת הש"ס, ונתבאר די"ל דשיטת ה"ר יחיאל תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי, אמנם אין צורך לזה שכבר ביארתי למעלה שאין שום קושיא מסוגית הש"ס על שיטת ה"ר יחיאל:
מאת אחיו הכותב בידים רועדות ונפש מרה ועצובה ומצפה לנחמה
אליהו.