אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן נח

סימן נז

ב"ה ט' כסלו תרמ"ט

שוכט"ס לאחי יקירי הרב הה"ג החו"ב מ' אברהם

בראמאנאוו נ"י. קבלתי מכתבו מה שהקשה על מה שביארתי בספרי אבן הראשה (סי' יא) בישוב הסוגיא דכריתות (דף יח) וביארתי דהא דקאמר דבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו, שיבא לאחר זמן בקי שיכיר אם זו הנותרת שומן כו', לא הוי בירור גמור בראות עיני הבקי לחוד, לפי שאינו דומה לטב"ע שמכיר שהוא הדבר שראה מכבר, ולזה צריך צירוף הבחנת הבקי בטעימה, ותמה כבוד אחי שי' דהא לענין קיום שטרות סמכו על הכרת חת"י העדים, שהוא רק ע"פ דמיון ושיווי, ובש"כ חו"מ (סי' מו ס"ק ט) דסמכינן ע"ז לפי שהוא הכרה גמורה ולאו דוקא משום דקיום שטרות דרבנן, ומצינו ספ"ק דנדה דר"ח סמך עצמו בענין נדות דאו' על בקיאת המראה, וקיי"ל (סי' קפח) שנאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתי, ובחולין (דף סג) דנאמן הצייד לומר עוף טהור זה מסר לו ר', וע' שבת (דף טו) תד"ה ועל, דכשהן זה אצל זה כרות טפי [וע' קדושין (דף יב), וע' שבת (דף פה) מריחין את הארץ כו', ומהני בקיאת רופא להאכיל ביו"כ], וא"כ אפשר להבקי להביא עוד חתיכת חלב ושומן ולהבחין ולסמוך על ההכרה אם החתיכה הנשארת היא שומן או חלב, גם לענין הבאת קרבן עכ"ד:

הנני להשיבו שיש להוכיח ולהביא סיוע לדברי, ממ"ש הרא"ש פ"ב דחולין וז"ל מהדין להתיר בלא הקפה אלא דר"י מחמיר להקיף בהמה אחרת כו' ולחומרא בעלמא סמכינן על הקפה אבל להקל אין מקיפין מבהמה לבהמה ור"נ פליג וסבר דאם תפש בסימן אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ולא סמכינן אבדיקת הקפה וע' ש"ע (סי' לוא, הרי דלא סמכי' על הקפה מבהמה לאחרת אלא היכא דהוי חומרא בעלמא (הגם דנשחטה בחזקת היתר וגם היכא דאחזק ריעותא מחיים ע' ש"כ סי' נ) וא"כ כשיבחין הבקי ע"י הקפה ודמיון לחתיכות חלב ושומן מבהמה אחרת (כשלא נמצא לפנינו מזו הבהמה או שאין יודע מאיזה בהמה ובפרט שצריך לדמות לחלב של אותו מקום, שבמקומות שונות סמוכות ורחוקות מהשומן משתנות בדמותן) אינו בירור גמור, ועמ"ש הכו"פ (סי' קא סעיף ט) בראש כבש שנמצא טרפה כו' והקיפו הראש לצוארו של אחד מהכבשים ונמצאו החתיכות דומות ומכוונות יפה, דמ"ש בשו"ע שיש להתיר האחרות, צ"ל דמיירי שיש רוב כשרות ומדרבנן הוא דלא בטיל ברובא דהוי חהר"ל, ובאיסור דרבנן סמכי' על סימן שאינו מובהק עכ"ד. ועמ"ש הב"ח (סי' פג) דמלשון פרש"י בע"א (דף מ) משמע דבעי תרתי שיהיו מתאימות ושיהא ניכר מתוך חתוכן שהן מדג אחד, ובבר"י לחותני הגאון זצ"ל (אה"ע סי' יא) כתב לחלוק על הכו"פ וכתב שאם מתאימות ודומות החתיכות הוי כטב"ע וסי' מובהק כדמוכח בחולין (דף נא נד) וביו"ד (סי' כד סעיף יח וסי' לב סעיף ט) שכשנמצא הסימן השחוט שמוט או גרגרת שנפסקה ואינו יודע אם קודם שחיטה או אח"ש מקיפין בבהמה אחרת שישחוט ואח"כ יעקרנו, אם דומות השחוטות זו לזו כשרה, ומוכח דצמצום הדמיון הוי כטב"ע וסימן מובהק דמהני גם כדאתחזק איסורא, והוכיח מזה כמ"ש הש"כ (סי' סט ס"ק יב) דגם כת"י הלוה מקיימין משני שטרות, משום דדמיון החתימות הוי קיום גמור, ודלא כמ"ש הב"ח דדוקא בקיום שטרות דמדרבנן הוא דבעי קיום סמכינן ע"ז עכ"ד. ולענ"ד מוכח מדברי הרא"ש הנ"ל דלא סמכי' על הקפה מבהמה לבהמה אחרת, וא"כ גם אי נימא דמ"ש ביו"ד (סי' פג וסי' קא) סמכינן על הקפה ודמיון גם באיסור של תורה ודלא כהכו"פ, היינו דוקא לפי שהחתיכות מתאימות והוא מאותה בהמה ודג. ושפיר י"ל כמ"ש הב"ח דכת"י הלוה אין מקיימין משני שטרות, ומשום דדמי להקפה מבהמה אחרת [אך גם בכת"י הלוה הוי רק חשש שמא זייף וע' רשב"ם ב"ב (דף קע) שלא נחשדו לעשות שטרות מזויפים, וגם מסתפי שיוכל להתשליר זיופו), וע' רשב"ם ב"ב (דף קסד) דכשיש ב' מחקים בשטר אחד זה אצל זה. יכול להכיר מי נמחק יותר מחבירו, וע' חו"מ (סימן מה) ועמ"ש המפרשים עמ"ש התוס' בזבחים (דף עד) דאפשר להכיר בין דרוסת הזאב כו', דהגם שמבואר בש"ס דא"א להכיר בין דרוסת ארי לכלב, שאני הכא ששניהם לפנינו ואפשר להבחין ההבדל ע"י הקפה, וכסברת הרשב"ם והתוס' בשבת (דף טו) הנ"ל (והתם בב"ב הוי רק זהירות בעלמא מחשש זיוף] ובההיא דשבת שם י"ל דגם כשאינו בירור גמור שהוא מ"ר אדם, אכתי תו לא חשיב ס"ס שאינו ספק השקול דהוי רק חשש רחוק, ועמ"ש התוס' בכתובות (דף ט). וגם אי בעלמא א"צ שיהיו שקולין ב' הספיקות, אכתי י"ל דדוקא בס"ס גמור אין שורפין עליו את התרומה, משא"כ כדספק אחד הוי רק חשש רחוק, ועכ"פ נתבאר כמ"ש דאינו מתברר ע"י הקפה בירור גמור שהוא חלב לענין הבאת קרבן, ובפרט שאין ניכר לכל וצריך בקיאות מומחה י"ל דלא חשיב זה ההכרה לסימן מובהק, וחתיכות מתאימות עדיף מהכרה ע"י הקפה ודמיון, ובפרט להב"ח שצריך שיהא ג"כ נראה מתוך חתוכן שכולן מדג אחד, ומצינו דאפשר להכיר בין דרוסת הזאב לכלב וי"ל שהוא דבר ניכר להדיא לכל, וגם שאני התם דאפילו ודאי דרוסה אינה טרפה גמורה וע' ד' ע"א תד"ה ובטרפה שיש לה בדיקה (מחיים) וגם נתערבה ברוב כשרות ומש"ה יש לסמוך על מה שניכר שאינה דרוסת הזאב, והא דמהני בדיקה בדרוסה ונפולה וצה"ג הגם דהוי דבר שצריך בקיאות (מדכתבו דהשתא לא בקיאין), היינו לפי שרואה שאין שום ריעותא ומסמום וקלקול ועדיף מדמיון והקפה, וכן אינו דומה לראיית והכרת דם נדה, וגם מסייע חזקת טהרה ע' תוס' ריש גיטין דלא אתחזק איסורא שאינה בחוקת שתראה כל שעה, ועמ"ש הנ"ב ממ"ש התוס' בזבחים (דף כט), ושלא בזמן וסת י"ל דלכ"ע לא שכיח שתראה דם טמא וע"פ רוב הן מראות טהורות, וגם כשאין לה חזקת טהרה ובראיה ע"י הרגשה דהוי מה"ת ג"כ ניחא כמ"ש, א"נ דכה"ג צריך שיהא ניכר לכל שהוא מראה טהור, וגם עדיף הבחנת בקי חכם ע' יו"ד (סי' סג) בפמ"ג אי סגי בטב"ע קל דת"ח, והא דנאמנת לומר כזה ראיתי ואבדתי, דדבר הניכר לכל, כגון מראה ירוק וכה"ג, שא"צ הבחנת בקי הוי בירור גמור, ושפיר י"ל בהסוגיא דכריתות דל"מ הבחנת הבקי בהכרת העין לבד להחזיקו ודאי חלב ולחייבו חטאת כיון שלא נתחזק בחיוב חטאת רק באשם תלוי והוי נגד החזקה, וכן אין הכרת עין הבקי מבררת שהוא שומן לפוטרו מקרבן, לפי שכבר הוחזק בחיוב א"ת, וגם אי נימא דכיון שמעיקרא עמד להתברר ע"י בקי והחיוב אשם תלוי תלוי ועומד, לא הוחזק מעולם בחיוב א"ת. אכתי י"ל לפמ"ש דל"מ זה בדאורייתא אף כשאינו נגד החזקה, וגם י"ל שא"צ להמתין להביא האש"ת (ושיצא עתה מחיוב א"ת) אלא היכא שיוכל להתברר בירור גמור, וכעין מ"ש הנוד"ב (יו"ד ת' מג) עמ"ש הרשב"א דלא סמכינן על ס"ס היכא דאפשר ברר, דהיינו דוקא היכא דאפשר שיתברר האיסור בבירור, מה שא"כ כשלא יוכל להתברר אלא ספק אחד בלבד ע"ש, וה"נ י"ל דכיון שא"א להתברר לגמרי ע"י הבחנת הבקי במראית עין, כיון דלא סמכינן על הכרתו בדאור' במקום שהוא נגד החזקה, ממילא מביא מיד הא"ת, וא"צ להמתין על הבחנת הבקי, כיון שאינו בירור גמור בלא שום ספק, ובלא זה מיושב, דגם אי נימא דמשכחת באיזה ענינים דבקיאות הדמיון הוי בגדר סימן מובהק, אטו בשביל זה מוכרחין לומר כן, גם בהבחנת מראית עין הבקי בין חלב לשומן. דהא י"ל שאין ניכר כ"כ הבדל מראיתם ופעמים שאין ההבדל ניכר כ"כ, והכרת הבקי בזה הוא רק בגדר סימן אמצעי, וצריך לצרף לזה הבחנת והרגש הטעם, כמו שהוכחתי בספרי שם מדקאמר בחולין (דף קט) חלב בהמה וחלב חיה ולא קאמר שרא לן חלב טהור ושומן:

ואין להקשות ע"ז ממה דאיתא בילקוט תהלים (קמו) בשם ר' מאיר יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם אסרתי לכם נדה התרתי לכם דם בתולים כו' אסרתי לכם חלב התרתי לכם שומן, דלק"מ דהא כמו"כ לא אמר דוגמת הש"ס דם נדה דם טוהר (וע' נדה דף לו דם קושי) ונקט ד"ב המשונה כמ"ש בנדה (דף סה) שהיה ר"מ אומר מראה דמים משונין הן זמ"ז כיצד דם נדה אדום ד"ב אינו אדום כו' דם נדה בא מן המקור דם בתולים מן הצדדין, וצ"ל דהש"ס אתיא כרב בנדה (דף לה) דקאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו ומש"ה קאמר שרי לן דם טוהר השוה ממש לדם נדות. וכן נקט חלב חיה ששוה יותר לחלב טמא דבהמה ולא נקט חלב טהור ושומן שיש קצת הבדל ביניהם בטעם, ור"מ י"ל דסבר כלוי דשני מעינות הם נסתם הטהור נפתח הטמא, וכיון דבלא"ה הוי ממעין אחר ולא משכחת היתר מאותו מעין, נקט נמי ד"ב הגם שבא מן הצדדין, ועכ"פ חזינן דר"י נקט דם בתולים הגם שמשונה מדם נדה, ומש"ה נקט התרתי לכם שומן, הגם שיש בזה קצת הבדל ושינוי מחלב טמא, והש"ס נקט דוקא מה דדמי לגמרי וכמ"ש והתוס' בחולין הביאו מה שיסד ר"א הקליר ע"פ הירושלמי, ושם בסילוק של פ' פרה כתב מן החלב שומן הלב, ומ"ש התוס' דכנגד א"י לא פירש, לכאורה היינו מ"ש ומא"א יפ"ת, וא"א דעלמא אינה מותרת אלא בגירושין, וגם לפי מ"ש הירושלמי דגם ביאה א' לא הותרה אלא לאחר כל המעשים, אכתי כיון דהוי שלא ברצונה, לא יצתה מכלל א"י וע' תוס' קדושין (דף כב), ונקט רבותא דא"א א"י ג"כ הותרה ביפ"ת וליכא עשה דודבק וגו' גם כשאינה רוצית להפרד ממנו]. ודהא דחלב בשומן נחשב מב"מ דליכא למיקם אטעמא היינו דכיון שהטעמים קרובין זל"ז לא יורגש טעם החלב בתערובת כשהוא מעט כנגד השומן, אבל כשהוא חתיכה בפ"ע בלא עירוב, יכול הבקי להכיר בטעמו אם חלב או שומן הוא, והגם דמדלא קאמר הש"ס שרא לן שומן, ליכא משמעות אלא שיש חלב טמא במקום רחוק ונבדל הרבה מהשומן, שיש קצת הבדל ביניהם בטעם, ולא מצי טעים טעמא דאיסורא טעם החלב ההוא, ולעולם חלב טמא הסמוך להשומן וחלב טהור שוין בטעם לגמרי, יש להוכיח דאין במציאות שישתוו בטעם, מדקאמר בפסחים (דף לג) לא אם אמרת בשאר מצות כו' שאם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה שאם נתכוון להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל. ותמה הפנ"י דהתינח בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ואכתי איכא למילף מעילה בק"ו משאר מצות, דהא המתעסק בחלבים ועריות חייב, ותירץ דהתם טעמו בצדו שכן נהנה שטועם טעם איסור, משא"כ במעילה שאם נתכוון להתחמם כו', לא נהנה טפי מהאיסור של עולה מאילו היה של חולין שאין בהם אלא שינוי השם לבד עכ"ד ולכאורה קשה דבשלמא בעריות נהנה בטעם איסור שהוא גוף חלוק וע' סנהדרין דף סד ע"ה ומעילה דף יח], אבל בחלבים הא לא נהנה ממה שהוא של חלב יותר משל שומן, ומתעסק בחלבים חייב גם כשאוכל חלב הקרוב למקום השומן ושוין לגמרי בטעם, והדר איכא למילף מינה מעילה בק"ו. וכדי לתרץ זה מוכרח לומר דגם בהחלב טמא הסמוך להשומן יש קצת הבדל בטעם, ומש"ה המתעסק בחלבים נהנה וטועם טעם איסור, וא"כ י"ל בהסוגיא דכריתות דהא דקאמר דבשני חתיכות אפשר לברר איסורו, היינו ג"כ ע"י צירוף הבחנת הבקי בהטעם, והא דמצינו פלוגתות בש"ס בחלב דאקשתא ודאייתרא אם הוא חלב טהור, היינו לפי שהבקי יכיר בטעם ומראה רק שהוא חלב דאקשתא ולא יתברר לו אם הוא חלב טהור וממילא למ"ד דדוקא תותב קרום ונקלף האי לאו תותב הוא כיון שמחובר במקצת [א"נ שטעמו נבדל מעט מיתר החלבים ומשומן] עוי"ל לפמ"ש המל"מ פי"ג משגגות דחלב שע"ג הקיבה והדקין אין בהם כרת, וי"ל שא"א להבחין בין אותו החלב לשומן, ואפשר לברר איסורו לענין אשם תלוי דהוי בחלב גמור שענוש כרת ומובדל קצת במראה וטעם מחלב טהור, וע' חולין (דף מט) דבעי ר"ז חלב חיה מאי חלב טהור סותם כו', מאי תיבעי ליה נהי דשרי באכילה אהדוקי לא מיהדק. והקשה בחידושי הר"ן מאי ס"ד דר"ז, וצ"ל דהא דחלב טמא אינו סותם הוא רק מדרבנן שלא יטעו לומר דכיון שהוא מתיר כ"ש שהוא עצמו מותר, וצ"ע דהא קאמר רב ואיסורא דאורייתא כו'. ולכאורה י"ל דמיבעי לר"ז דדלמא אין הסתימה מטעם ההידוק אלא לפי שיש לו תכונה מיוחדת לפעול הסתימה (וע' דג"מ סי' מט אי כיון שע"י פטום עלתה סתימת שומן אגלי שלא נטרף מעולם וע' דף נז לא משבחה במידי דמטרפא) וכיון דסתם וקאמר חלב טהור סותם, כולל בלשונו שגם חלב חיה סותם, נסתפק שמא יש גם לחלב חיה תכונה לפעול הסתימה:

ומה שכתב עוד אחי הרב שי' להקשות על דברי, וכתב דכמו שא"צ לברר איסורו שיביא חטאת, ה"נ א"צ לחוש שמא יתברר אח"כ שאכל שומן, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ח משגגות) דע"א אומר מת בעלה וע"א אומר לא מת חייב א"ת הגם דאפשר שיתברר שמת, לק"מ כמו שביארתי שם בספרי שא"צ להמתין שמא יתברר שבודאי אכל חלב, דכיון שאשם תלוי בא להגן מן היסורין עד שיתודע לו ויביא חטאת, אין קפידא במה שיביא אח"כ חטאת, כדקאמר בכריתות (דף כו) השתא דאמר כי מתידע ליה מייתי חטאת א"ת למה בא להגן עליו מן היסורין, משא"כ כשיכול להתברר מיד ע"י בקי שאכל שומן, למה יביא חולין בעזרה, ושאני ע"א אומר שמת כו' שאינו ברור שיתברר ועכ"פ רגיל שיעבור ימים רבים ושנים עד שיתברר, וכן מוכח מדקאמר בכריתות (דף כג) בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע דחטא כיון דבעידנא דאפרשיה לא ידע כו', ובנודע לו שלא חטא להודיעך כחו דרבנן כו', ומוכח דליכא רבותא בדרבנן גבי אש"ת, משום דפשיטא שאינו הקדש טעות, דמעיקרא בא ע"ד כן שאם יתודע לו יביא חטאת, משא"כ כשנודע שלא חטא הוי הקדש טעות, והתם הוא דאמרי' דמתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש וליכא כ"כ חשש חב"ע, משא"כ הכא שבקל יתברר ע"י בקי ששומן אכל, לא גמר ומקדיש, וכן מפורש בירושלמי יבמות (פ' החולץ הלכה ב) דרב אמר כל שאפשר לו לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי, ופליג על ר' יוסי שם, והמפרשים שם שבשו הגירסא ויש מקום לקיים גירסת הספרים, ובירושלמי שם מייתי ממתני' דספק בן ט' לראשון בן ז' לאחרון כו' חייבין אשם תלוי כו', ר' זעירא קיימינן מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא, במשהו יכול לעמוד על ודאי, ופי' הפ"מ שנתחייב א"ת מיד כשהערה שאז היה אפשר לברר איסורו, ומה שא"א לברר אחר גמ"ב אין זה פוטרו מקרבן דה"ז כאוכל חתיכה משתי חתיכות ואח"כ נאכל השני, ולכאורה יקשה טעמא דר"ז (דהיינו ר' זעירא שבירושלמי) דטעמא דרב דחתיכה א' א"א לברר איסורו, דהא מסתמא החתיכה גדולה יותר מכזית ואכלה כדרך האוכלין, וא"כ כבר נתחייב בא"ת משאכל כזית שהיה אפשר לברר ע"י החתיכה הנשארת, ומה שגמר ואכל כל החתיכה דעי"ז א"א לברר איסורו, אין זה פוטרו מקרבן, ואינו פטור מא"ת אלא כשאכלה כולה בבליעה אחת או שהיתה רק כזית בצמצום, והארכתי בזה במק"א, יתברך בכל טוב מאדון הברכות כנפש אחיו הדו"ש והצלחתו ושלום תורתו באהבה. אליהו

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה