אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן טו
סוגיא דכתובות (ד' לח), בשלמא ר"ע דמתני' דנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה) לא אתיא ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטא לגמרי, אלא לר"ע דברייתא (דקנסה לאביה) אתיא ג"ש ומפקא מפשטיה לגמרי, אמר רנב"י קרי ביה אשר לא ארוסה, ארוסה בת סקילה היא, סד"א הואיל וחידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם, ולרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם מאי איכא למימר, סבר לה כר"ע דמתני', כבר הקשה הפנ"י דמאי פריך לרבה, דהא י"ל דהכא הוי גזה"כ דהבא על נערה מאורסה פטור מקנס, ויתכן ליישב זה, דכיון דפשטיה דקרא אשר לא אורשה משמע דהיינו למעט נערה שנתארסה ונתגרשה, אלא דר"ע דברייתא אמר שהדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קדושיה ואביה זכאי בכסף קנסה, מה כסף קדושיה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה אף כסף קנסה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה, א"כ מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש, נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן אשר לא אורשה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים, ולכאורה הא אכתי י"ל כפשטות הכתוב דממעט נערה שנתארסה ונתגרשה וכריה"ג שאין לה קנס, דתו לא שייך להקיש לכסף קידושיה, כיון שגם לעצמה אין לה קנס, וצ"ל דסברת ר"ע הוא דכיון דלא אשתני גופה לא מסתבר למעטה מקנס, וכמ"ש מסתברא הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, וכיון דיש לה קנס הוא של אביה ככסף קדושין [וכתב אשר לא חורשה, שאין מקום לטעות, ומעצמנו נדע דממעט ארוסה דוקא], ופריך הש"ס דנהי דמופנה לגז"ש הא מיעקר פשטא דקרא דאתי למיעוטא, וארוסה א"צ למעט דבת סקילה היא, ומשני דאצטריך למעט ארוסה סד"א הואיל וחידוש כו', ושפיר פריך הש"ס לרבה דאמר דבקנס אע"ג דמיקטל משלם דממילא מוכרחין לומר דהוי גזה"כ גבי ארוסה, וכיון דארוסה לא יצתה עדיין מרשות אביה, וכמ"ש לקמן (ד' מ"ו) דיציאה מאב אכתי מיחסרא מסירה לחופה, ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמע"י, ומהפרת נדרים הוא דנפקא ליה מרשותיה דמיפר בשותפות עם בעלה, וגם מכסף קדושיה לא נסתלק זכותו) דהא אם תתגרש ותתקדש שנית יהיה הכסף קדושין שלו, אלא דהשתא בהיותה ארוסה אין קדושין תופסין בה, ולר"א דסבר בגיטין (ד' פב) דבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם, או שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי ושמעון קדשה חוץ מראובן דאהני קדושי שניהם, בודאי יהא כסף קדושי המקדש השני לאב, וגם לפום דקיי"ל כרבנן, אינו מצד שאין לאב זכיה בכסף קדושיה, אלא דלא שייכא בה עתה קדושין, וא"כ בין אם נאמר דנתמעט ארוסה מקנס הגם דלא אשתני גופה, בין אם נאמר דלא נתמעטה אלא דקנסה הוי לעצמה ולא לאביה, אנו מוכרחין לומר דהוי גזה"כ שאין לה קנס, או דגזה"כ דהגם שעומדת ברשות האב מ"מ קנסה לעצמה, וא"כ יקשה מנלן להוציא קרא מפשטיה דמשמע דממעט נתארסה ונתגרשה מגזה"כ, הגם דכסף קידושיה הוי של אב, ובשלמא אי אמרי' דגלי קרא דגם בקנס לא משלם משום דמיקטל, א"ש דמוקי בארוסה שלא נצטרך לומר דהוי גזה"כ בעלמא לחדש מיעוט חדש, אלא דגלי קרא דלא נימא דכיון דחידוש שחדשה תורה אע"ג דמיקטל משלם, ומש"ה לא מוקי בנתארסה ונתגרשה דכיון דלא אשתני גופה וכסף קדושין של אביה, מסתבר דיש לה קנס וקנסה לאביה, משא"כ לרבה כיון דצ"ל דהוי גזה"כ למעט בלא סברא, הא עדיף לומר דקרא כפשטיה ודהוי גזה"כ למעט נתארסה ונתגרשה, ואיזה עדיפות איכא לדידיה להוציא קרא מפשטיה ולהעמיד בארוסה, [ומש"ה לא מתרץ הש"ס דאתי כר"א, וכגון שקידשה חוץ מזה, דלאו בת סקילה היא, דא"כ נצטרך לומר דהוי גזה"כ בעלמא ויקשה מנלן להוציא מפשטיה דקרא, ובלא"ה לא בעי אוקי דלא כהלכה, ומשני דס"ל כר"ע דמתני' ולא דס"ל כריה"ג, משום דקיי"ל כר"ע, וגם דהא בעי ליישב דעת ר"ע],
ויתכן עוד לומר, דכיון דלר"ע דברייתא, צ"ל דהא דשינה וכתב בלשון אורסה הוי מופנה לג"ש, וכ"ז היינו אי בארוסה הוי גילוי מילתא בעלמא דגם בקנס היכא דמיקטל לא משלם, אבל לרבה דהוי גזה"כ בעלמא, תו לא הוי מופנה, דבעי קרא באונס ובמפתה, [דאי כתב באונס סד"א דמפתה הוי ממון לזה כו', וגם אי אינו יכול למחול או שאמרה שאינה מוחלת כיון שהוא מדעתה סד"א שנותן לאביה, וכן סד"א להיפוך דאונס חמיר טפי ויש לה קנס, או דאונס כיון דשותה בעציצו גם בנתארסה נותן הקנס לאב, כדי שלא יהא הכסף שלו דכל מה שקנתה קנה בעלה], ומש"ה לא מצי אתי כר"ע דבריי' דלדידיה דהוי גזה"כ ולא גילוי מילתא בעלמא, לא הוי מופנה מב' צדדים, והגם דבתרווייהו כתיב בלשון אשר לא אורסה ולא בלשון לא ארוסה ומופנה מב"צ לג"ש, אכתי לרבה דבעי גזה"כ להוציא מדין קנס דעלמא לא הוי מופנה מב"צ [ודוקא אי הוי גילוי מילתא בעלמא, בתר דידעי' דשוה קנס לדין ממון חשיב כמופנה מב"צ]. ולר"ע דמתני' ניחא כמ"ש בש"מ דר"ע דמתני' ס"ל דסגי במופנה מצד א' ומש"ה מצי דריש הא אורסה לעצמה, או כמ"ש הש"מ בשם הרשב"א ממונטשליר דלר"ע דמתני' מהר הבתולות לג"ש וכדקיי"ל דכתובת אשה דרבנן, ודריש אשר לא אורשה לגופיה דהא אורשה לעצמה, והא דאמר מיבעי ליה לכדתניא כו' אינו לגז"ש ולא מייתי אלא דמתרץ לה במה שמתרץ הברייתא בסברת הא אשתני גופה כו'
והש"מ הקשה על הא דקאמר הש"ס ור"ע מתי חזית דאשר לא
אורשה לג"ש ובתולה למעוטי בעולה אימא בתולה לג"ש ואשר לא אורשה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה. דמאי פריך דהא כיון שהדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קדושיה כו' היכי י"ל דממעט נתארסה ונתגרשה שאין לה קנס לא לעצמה ולא לאביה, ותירצו דה"פ דאימא בתולה לגז"ש ונתארסה ונתגרשה יהי' קנס לעצמה כר"ע דמתני' שאינך מוציא קרא מפשטיה. ואמאי ינתן לאביה שמוציא קרא מפשטיה, ולענ"ד מוקשה דהא לדידיה לא אפשר שיהא קנס לעצמה כיון שהדין נותן כו' והוי ככסף קדושיה, ומבתולה ממעט בעולה שאין לה קנס כלל, אמנם בפשוט א"ש דפריך הש"ס מאי חזית, דאימא דממעט נתארסה ונתגרשה שאין לה קנס כלל, וכדממעט השתא בעולה, ותו לא שייך לדמות לכסף קדושיה כיון שאין לה קנס כלל, ומשני דמסתברא הא אשתני גופה והא לא אשתני גופה, ולא מסתבר לפטור נתארסה ונתגרשה מקנס לגמרי, והדר בהכרח הקנס של אביה משום שהדין נותן דהוי ככסף קידושיה
והנה הגרע"א הקשה לרב פפא דמוקי בסנהדרין (ד' עד) למתני' דאלו נערות דהבא על אחותו יש לה קנס, במפותה דלא ניתן להצילה בנפשו, וע"כ הא דקתני דאשת אחיו יש לה קנס דהיינו ע"כ בנתארסה ונתגרשה, אתי כר"ע דברייתא דקנסה לאביה וכמו שהוכיחו התוס', דאי קנסה לעצמה הרי מפותה מחלה, וא"כ ע"כ דדריש אשר לא אורשה למעט ארוסה דלא נימא דבקנס חידוש דמקטל ומשלם, וא"כ איך קתני במתני' דהבא על בתו פטור מקרא דאסון, דהא מהך קרא לא מוכח דבקנס פטור, והו"ל למתני' למינקט ההוכחה מקרא דאשר לא אורשה, וכעין זה הקשו התוס' לעיל ד"ה ס"ד, ולתירוצם השני יקשה הכא זה:
ולע"ד מיושב, דכיון דהוי גילוי מילתא בעלמא דלא נימא קנס חידוש הוא, הדר הוי הילפותא מקרא דלא יהיה אסון, ואהדרה קרא למלתא קמייתא [וכעין מ"ש התוס' בביצה ד' י"ב ובחולין ד' צ"ח ובע"ג ד' ס"ז], ונקט מתני' עיקר הילפותא ולא הגלוי מלתא בעלמא.
ומה שהקשו התוס' בד"ה סד"א, היינו משום דלתנא דיליף מקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, ודאייתר חד קרא למיתה וקנס איכא לימוד מיוחד למיתה וקנס והו"ל למינקט הך ילפותא, משא"כ הכא דאינו מוזכר לימוד מיוחד למיתה וקנס אלא דאיכא קרא למעט ארוסה, [ואי הוי בתורת ילפותא ליכא למילף אלא דומיא דארוסה דבת סקילה היא, ולא היכא דניתן להצילו בנפשו בעלמא] והוי רק גילוי מילתא שלא שינתה התורה קנס מממון והילפותא הוי מקרא דואם לא יהיה אסון, דאי לאו הך קרא לא הוה ידעינן לפטור בתו מקנס, ולא הוי ממעטינן אלא ארוסה (א"נ נתארסה ונתגרשה) משא"כ התם דקרא דכל חרם הוא כולל בכל קנס דלא מיקטל ומשלם:
ובזה מיושב הא דפריך לעיל, דלרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס כו' מתני' כמאן מוקים לה אי כר"מ קשיא בתו כו', ולא משני הש"ס דלעולם בכל קנס בעלמא ס"ל דאע"ג דמיקטל משלם, והכא גלי קרא דאשר לא ארוסה, דבקנס דאונס ומפתה לא מיקטל ומשלם, והגרע"א ד' ל"ז תוד"ה ארוסה, הכריח מזה דאי גלי קרא בחד דוכתא דבקנס ג"כ קלב"ם ילפינן מינה בכל דוכתא, אמנם לפמ"ש מיושב בפשיטות, דשפיר פריך הש"ס אי כר"מ קשיא בתו, דכיון דבקנס אע"ג דמיקטל משלם, אי נימא דהכא גזה"כ קרא דאשר לא ארוסה דהכא בקנס דאונס ומפתה לא מיקטל ומשלם, הדר יקשה הא דמייתי מתני' מקרא דואם לא יהיה אסון דכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון, דהא מהך קרא לא מוכח מידי, והול"ל מקרא דאשר לא אורשה, ובשלמא אי גם בעלמא בקנס לא משלם היכא דמיקטל. אלא דבעי קרא, שלא נטעה לומר דכיון דחידוש הוא שחדשה תורה אע"ג דמיקטל משלם, אינו אלא גילוי מילתא בעלמא, , ולפי האמת נכלל קנס בדין ממון שפיר נכלל בהך קרא דואם לא יהיה אסון. עוי"ל ויתיישב ג"כ, הא דפריך הכא לרבם דאמר חידוש כו', ולא משני דקמ"ל דבקנס דאונס ומפתה לא מיקטל ומשלם, דא"כ דלא הוי גילוי מלתא בעלמא, תו אינו מופנה מב"צ דא"א למילף חדא מאידך, וא"כ לא אתי קרא לגז"ש, וע"כ דקרא למעט נתארסה ונתגרשה, ותו ליכא קרא לומר דקנס דאונס ומפתה שאני, וא"כ לא מצי אתי מתני' כר"מ,
ועפמ"ש מיושב מ"ש התוס' בסנהדרין ד"ה במפותה, דע"כ מתני' דאלו נערות לא מתוקמא כר"ע דברייתא, דהא ר"פ אית ליה דחידוש שחדשה תורה בקנס, ומאן דאית ליה דחידוש שחדשה תורה כו' ע"כ סבר כר"ע דמתני', ותמה הגר"ע בחידושיו (ד' כ"ט) דהא ר"פ מודה דמתני' לא ס"ל הא דחדוש שחדשה תורה בקנס כו' דהא במתני' קתני בא על בתו פטור, אלא דר"פ קאמר הכי לר"מ דס"ל טבח בשבת חייב, אבל עכ"פ ברור דמתני' ס"ל דאף בקנס לא אמרי' מת ומשלם ושפיר מצי אתי כר"ע דברייתא, ועפמ"ש י"ל דכיון דאר"פ היתה פרה גנובה לו וטבחו בשבת חייב, וס"ל הכי לפרש"י. בודאי לא פליג על סתם משנה, וצ"ל דשאני קנס דאונס ומפתה, שחיוב קנס הוא על הבעילה שבא באותה שעה גם חיוב ממון דבושת, וכ"כ הש"מ ד"ה רבה אמר בטובח ע"י עצמו, דתשלומי דו"ה הוי חידוש שחדשה תורה שישלם כ"כ הלכך י"ל דאע"ג דמיקטל משלם, אבל קנס דאו"מ לא הוי חידוש כ"כ דדלמא היינו עונשה מפני שעינה את הנערה וראוי לכך כמו המיתה והמלקות למאן דמחייב בהו וחזר הש"מ והקשה ע"ז דא"כ מאי פריך אליבא דרבה דלר"מ קשיא בתו דמתני' ולפמ"ש ניחא דשפיר פריך דקשיא בתו דמתני', וכן לא מתוקמא לר"פ כר"ע דברייתא, דתו נצטרך לומר דהכא גזה"כ, ודלא כקנס דעלמא, דהא בעלמא ס"ל דחייב דחידוש כו', ואינו גילוי מלתא בעלמא וא"כ הו"ל למתני' לאתויי מקרא דאשר לא אורשה, וגם דכיון דבעי ילפותא גמורה, תו לא הוי קרא מופנה לגז"ש, ותו א"א להוציא קרא מפשטיה: