אור ברסלב
אמרי שמואל ב מסכת אבות

אמרי שמואל ב· רבי שמואל קלונימוס אייזינבוד

מסכת אבות

מגילת אסתר

אבות פרק א' אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני עכ"ל. נראה לבאר הפי' של הדברים מה שאמר התנא וכשאני לעצמי מה אני נראה דכוונתי כך היינו דאף אם אדם עובד השי"ת בתורה ובעבודה שכל היום הוא עוסק בתורה ובתפילה בכוונת הלב ועטוף בטלית ותפילין אך שאינו עוסק במצוות לחזק ידים הרפות או לעשות איזה תיקונים בעירו או לחזק ידי לומדי תורה או להוכיח בני אדם להחזירם בתשובה אם יש בכחו רק שכל היום הוא עוסק בתורה ובעבודה ואינו מביט בטובת בני עירו וכ"ש בטובת הכלל רק שהוא מטיב לעצמו בתורתו ובעבודתו א"כ מה אני היינו מה נחשב זאת הצידה לדרך רחוקה שהאדם צריך ללכת אחר פטירתו כמאמר חז"ל זוודא קלילא ואורחתא רחיקתא אך אם אדם עסוק בהמצוות לזכות את הרבים אזי זכות הרבים תלוי בו:

ועל דרך זה נלפע"ד לבאר פי' המשנה במס' אבות פרק ו' אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד. שלכאורה תיבת לעצמך אין לו פירוש גם צריך להבין למה גבי גדולה כתב לעצמך וגבי כבוד לא כתב לעצמך דלכתוב גבי כבוד נמי ואל תחמוד כבוד לעצמך. ולפענ"ד נ"ל לפרש עד"ז עפ"י דמיון שני בני אדם זכו לגדולה חזקי' מלך יהודה ע"ה ונבוכדנצר שחיק עצמות נבוכדנצר שימש בהגדולה לצורך עצמו שהי' מרגיז ארץ מרעיש ממלכות ומילא את כל תאוותיו כדכתיב חולש על גוים ואמרו חז"ל שהיה לוקח את המלכים למשכב זכור נמצא שע"י הגדולה השיג הכבוד והתאוה ושימש בהן לצורך עצמו א"כ השיג הגדולה לעצמו אבל חזקי' המלך ע"ה לא נהנה מהגדולה לצורך עצמו כי כל ימיו עסק בתורה ולא הלך אחר תאות היצר שהרי לא רצה לישא אשה רק השתמש בהגדולה לצורך עבודת השי"ת היינו שנעץ חרב בביהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב וזהו שכוון התנא אל תבקש גדולה לעצמך היינו לצורך עצמך רק תבקש הגדולה לצורך עבודת השי"ת וזהו שסיים התנא ואל תחמוד כבוד היינו שאל תבקש את הגדולה למען השגת הכבוד:

ובזה הענין נוכל לבאר הפסוק בירמי' אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי כו' עכ"ל. שלכאורה אינו מובן מה שאמר כ"א בזאת יתהלל המתהלל שמשמע מזה שאדם מותר להתפאר באיזה מעלה והלא כתיב יהללך זר ולא פיך. ע"כ נ"ל שלא כוון הכתוב שהאדם הבעל מעלה יתהלל בעצמו רק כוון הכתוב על שאר אנשים המהללים את האדם הבעל מעלה שאל יהללו אותו בחכמה ובגבורה ובעושר אם הבעל מעלה ישתמש במעלתו לצורך עצמו היינו שע"י החכמה הוא עושה התחכמות שעל ידה ירויח הרבה וישתכר הרבה לצורך אנשי ביתו א"כ מה יתרונו על אנשי דורו ש שעבור זה ראוי להללו. או אם העשיר ייטיב לאנשי ביתו בהעשירות ואינו מהנה לאחרים כלל א"כ מה יתרונו על אנשי דורו שעבור זה יהא ראוי להללו או הגבור אם ע"י הגבורה הוא הולך במקום שיש סכנה לשאר אנשים ומשתכר ע"י זה ממון הרבה ומטיב לאנשי ביתו א"כ מה יתרונו על שאר אנשים שעבור זה יהא ראוי להללו. וזהו כוונת הכתוב שאל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעשרו אם המה משתמשין במעלתם רק לצורך עצמם וכנ"ל רק בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי פי' ע"ז האופן נוכל להלל הבעל מעלה אם המה משכילים במעלתם לדעת את ה'. היינו שהחכם ע"י החכמה הוא מהנה לאנשי העולם שלומד עמהם חכמה ודעת כמו שמצינו בקהלת שלימד דעת את העם. והגבור בגבורתו הוא מציל עשוקים כמו שמשון הגבור שהציל את כל קהל ישראל מהפלשתים. והעשיר בעשרו הוא מפרנס עניים כמו שמצינו ברבינו הק' שפתח אוצרות בשני בצורת אזי באופן כזה ראוי להלל הג' בעלי מעלות הנ"ל. נמצא הג' בעלי מעלה הנ"ל אזי החכם צריך לעשות חסד עם העם ללמדם דעת והגבור צריך לעשות משפט לעשוקים והעשיר צריך לעשות צדקה לזה סיים הכתוב כי אני ה' עושה חסד מה שחכם צריך לעשות. ומשפט מה שגבור צריך לעשות. וצדקה מה שעשיר צריך לעשות ולזה סיים כי באלה חפצתי כו' היינו שזהו רצוני בעשיית חסד ומשפט וצדקה לזה אם החכם והגבור והעשיר עושים מה שמוטל עליהם כנ"ל לזאת ראוים להלל:

שם משנה ו' ואל תתודע לרשות נלפע"ד לבאר הפשט ע"ז האופן שבתחילה מזהיר התנא אהב את המלאכה ושנא את הרבנות היינו שתרחיק את עצמך מליטול שררה מחמת שהשולטנות שביד האדם הוא סכנה גדולה אצלו אולי יעניש איזה אדם שלא כדין אזי יענש בידי שמים ולכן מת יוסף קודם לאחיו מחמת שהי' מוטל עליו שולטנות לכן הוא דבר קשה מאוד לשקול בפלס שלא יענוש לשום אדם שלא עפ"י דין וזהו כוונת התנא שמסיים ואל תתודע לרשות היינו אם הטילו עליך שולטנות שתהי' שליט בעיר אזי אל תתודע לרשות היינו שלא תכיר את עצמך להשולטנות היינו שלא תהי' מרוצה בשום אופן לקבל שולטנות להיות שליט כדי שלא תענש:

וביתר ביאור נוכל לפרש מאמר התנא ושנא את הרבנות שהרבנות מקברת את בעלי' לפענ"ד נ"ל לבאר ולקרב אל השכל מפני מה הרבנות מקברת את בעלי' היינו משום שכל אחד ואחד יש לו סכסוכים עם כמה וכמה אנשים וכל אחד ואחד חושב בנפשו שהצדק אתו ואינו עושה לרעהו שום עולה ואף אם נביט על אדם ישר והגון יש לו ג"כ כמה וכמה סכסוכים ומריבות עם אנשים רבים והוא חושב בנפשו שבכל דבר ודבר הצדק אתו ואף אם יש לו סכסוכים עם אנשים ישרים כמותו מ"מ הוא חושב שהצדק אתו והאיש השני שהוא ג"כ איש ישר חושב ג"כ שהצדק אתו והטעם בזה משום שאדם קרוב אצל עצמו והפני' שיש לו בזה הענין אזי הוא מעוור את עין שכלו לכן הוא חושב בנפשו שהצדק אתו ואם בכל ענין וענין שהאדם חושב שהצדק אתו אזי ינצח את חבירו אזי הי' אוי לו ואוי לנפשו שהי' נכשל בגזל ובשאר עבירות אך באמת הצלחת האדם הוא במה שאינו יכול לנצח את חבירו ועי"ז ניצול האדם מכמה עבירות ממה שיצר האדם מפתה את האדם וזה החסרון יש בשר מחמת שיש בכחו בכל מקום לנצח את חבירו ושכל האדם מצוי לטעות וכיון שבכל מקום שיש לו סכסוך עם חבירו הוא מנצח מחמת שהוא שר ממילא הוא מנצח את חבירו אף במקום שאין הצדק אתו ולפעמים יכול להרוג אנשים צדיקים מחמת טעות שכלו שהוא חושב שהדין אתו ובעבור אותן העבירות יכול השר למות בלא עתו ע"כ אמר התנא שהרבנות מקברת את בעלי' וראי' לזה משאול שהי' צדיק והרג את נוב עיר הכהנים בטעותו שחשב אותם למורדים ובעון זה נהרג בלא עתו ואחאב שהרג את נבות חשב ג"כ שהצדק אתו אחרי שהי' רוצה ליתן לנבות כרם אחר ועפ"י טעותו הרג את נבות ועי"ז נהרג אחאב בלא עתו ע"כ יפה אמר התנא ושנא את הרבנות כו':

גם ראי' מדוד המלך ע"ה שבא להחטא של בת שבע ואורי' ועי"ז סבל כמה צרות ומי הביאו לזה הרבנות היינו על ידי השררות לקח בת שבע וע"י השררות נהרג אורי':

שם פרק שלישי מסורת סיג לתורה מעשרות סיג לעושר נדרים סיג לפרישות סיג לחכמה שתיקה. המפרשים הקשו מדוע בכל המעלות חשיב הסיג תחילה ואח"כ המעלה ובחכמה חשיב המעלה תחילה היינו החכמה ואח"כ הסיג היינו שתיקה הו"ל למימר שתיקה סיג לחכמה ולפענ"ד נראה בעיני לפרש ע"ז האופן דלא נוכל למימר שתיקה סיג לחכמה דהוי משמע דשתיקה אין לה מעלה אחרת זולת מה שהיא סיג לחכמה והאמת אינו כן ששתיקה יש לה עוד מעלה מה שהיא סיג לטפשות ג"כ כמאמר הכ' גם אויל מחריש חכם יחשב משו"ה קאמר התנא בזה הלשון סיג לחכמה שתיקה ובזה הלשון אינו ממעט מעלת השתיקה שלא יועיל ג"כ למידי אחרינא אך עדיין יקשה אמאי לא קאמר התנא סיג לחכמה ולטפשות שתיקה ע"ז יש לומר דהתנא לא חשיב רק מעלות ודברים החשובים כמו תורה עושר פרישות שהמה מעלות אזי קחשיב התנא ע"ז סיגים היינו שהתנא נותן עצה להאדם שקנה אותן המעלות מה יעשה שיתקיים המעלה אצלו ולא יאבדנה שיהי' שמור אצלו כמו הסיג של הכרם שהסיג שומר להפירות שבכרם כן קחשיב התנא שאלו המדות המה סיגים לאלו המעלות ע"כ אם האדם קנה לאותן המעלות אזי יראה ג"כ לקנות אותן המדות שקחשיב לכל מעלה ומעלה כדי שיתקיים המעלה בידו משו"ה קחשיב ג"כ סיג למעלת החכמה הוא שתיקה אבל סיגים להחסרונות שלא יצאו חוץ לגבולם להתקלקל יותר זאת לא קחשיב משו"ה לא קחשיב התנא סיג לחסרון הטפשות שלא יקלקל יותר היא שתיקה. ולפי מה שביארתי שמעלת השתיקה הוא רק לשמור החסרון של הטפשות שלא יצאו לחוץ ויזיקו לנפשו בזה נוכל לבאר מאמר התנא באבות פרק ראשון שאמר התנא ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה עכ"ל שלכאורה מלת לגוף אין לו ביאור דהו"ל למימר ולא מצאתי טוב משתיקה אך באמת כוונת התנא להשמיענו שמעלת השתיקה הוא רק בעניני הגוף ולא בעניני הנפש כמאמר חז"ל על הפסוק האומנם אלם מה אומנתו של אדם בעולם הזה יעשה עצמו כאלם יכול אף בד"ת כן ת"ל צדק תדברון וכמאמר חז"ל כי חיים הם למוצאהם למוציאהם בפיו וכמאמר חז"ל בירושלמי כל פטטיא בישין ופטטיא דאורייתא טבין ע"כ כוונת התנא לא מצאתי לגוף היינו בעניני הגוף אזי טוב השתיקה אבל לא בעניני הנפש ומפני מה נענש ראב"ש שיצא תולע מאזנו לאח"מ מפני ששמע בזילותא דצורבא מרבנן ולא מיחה:

שם הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון עכ"ל. לכאורה קשה להבין כוונתם במה שאמרו ובטוב העולם נדון ולפע"ד נוכל לפרש ע"ד מאמר חז"ל במס' קדושין דף מ' ע"ב ראב"ש אומר לפי שהעולם נדון אחר רובו כו' עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חובה עכ"ל לפי"ז נוכל לומר שזה כוונת התנא ובטוב העולם נדון היינו שדנין את האדם על מעשיו איך שבמעשיו קלקל אפ כל העולם ואיך שבמעשיו הטובים מתקן את העולם: שם פרק רביעי ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות עכ"ל. לכאורה מלת גופו משולל הבנה שהי' לו לומר כל המכבד את התורה מכובד על הבריות וכל המחלל כו מחולל כו' ולפענ"ד נ"ל לבאר ע"ז האופן היינו דהאדם המחלל את התורה ואינו נותן כבוד לספר תורה מחמת שהוא חושב מה חשיבות יש בהספר תורה אחרי שגוף הס"ת הוא רק דיו וקלף ומה קדושה יש בדיו וקלף זהו סימן שאינו מאמין בהקדושה הרוחניות שיש בהס"ת ע"כ הוא חושב שזהו רק קלף ונייר ע"כ אינו נותן כבוד לגוף התורה וגם אינו נותן כבוד לאיש ת"ח וי"א מחמת שהוא חושב שגופו של ת"ח הוא רק בשר ועצמות ומה קדושה יש בו ואינו מאמין בהקדושה הרוחניות שיש בהת"ח לכן בעון זה הוא מדה כנגד מדה שגם בזה האדם אזי הקדושה הרוחניות שיש בו בורחת ממנו ואינו נשאר אצלו רק גופו שהוא בשר גידים ועצמות בלא שום קדושה לכן אין לגופו שום חשיבות והיא מחוללת על הבריות אבל מי שמכבד את התורה מפני הרוחניות שיש בה וכמו כן מכבד להת"ח וי"א מפני קדושת הרוחניות שיש בו לזה הוא מדה כנגד מדה שגם גופו צריך להיות מכובד על הבריות מפני קדושת הרוחניות שיש בו:

במס' תמיד שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב כו' אי דין מתקרי חכים אמרו לו איזהו חכם הרואה את הנולד. ובמס' אבות איתא בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם. ויש, להבין השינוי בין הא דמס' אבות ובין הא דמס' תמיד. ויש לפרש ע"ז האופן דודאי כן הוא האמת כמאמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם והא דהשיבו זקני הנגב איזהו חכם הרואה את הנולד היינו לפי שיטת אלכסנדרוס מוקדון השואל אותם היינו משום שהוא חשב כי הוא חכם יותר מכולם אחרי שהוא כבש כל העולם לכן השיבו לו שאין בכל באי עולם איש שיהא ראוי לקרוא לו שם חכם משום דאיזהו חכם הרואה את הנולד וזהו נעלם מכל אדם וההסבר הזה ממה שקאמר איזהו חכם הרואה את הנולד הוא כך דהיינו לדוגמא אם אדם לקח מסחר להעמיד מזון לאנשי חיל כל השנה ע"ז המקח ואח"כ היה עצירת גשמים ר"ל לכן לא נתנה הארץ את פריה אזי האיש הנ"ל הוא מוכרח להפסיד במסחרו הרבה ממון אחרי שהפירות הוא ביוקר נמצא שהאיש החכם אשר לקח המסחר במקח השוה אזי אח"כ נעשה סכל משא"כ אם היו גשמים בעתם ונפנה הארץ פריה בשפע ובריבוי אזי האיש ההוא נעשה חכם נמצא שמעינן מזה שהאדם אינו יכול לעשות מסחר שיהא בטוח שירויח שיהיה נקרא חכם מחמת שאינו יודע מה יולד יום וכן בכל מסחר ומסחר. אך הקב"ה היודע עתידות לכן יקוים מחשבת השי"ת לעד לכן הוא מקור החכמה וזהו שהשיבו זקני הנגב להמלך שחכם נקרא השי"ת שהוא יודע עתידות הרואה את הנולד אבל אדם אינו ראוי להקרא בשם חכם. ומה שכבשת את המדינות אין זו מחמת רוב חכמה רק מחמת רוב הצלחה שסייעוך מן השמים שנתנו לך סיבות טובות כדי שתוכל לכבוש. ואם לא סייעוך מן השמים ונתנו לך סיבות שונות להפריע מחשבותיך אזי לא עמדה לך חכמתך. ומה שאמר בן זומא איזה חכם הלומד מכל אדם כוונתו שבאדם אחד אינו כלול כל החכמה רק החכמה נתחלק לכמה בני אדם ומה שזה משיג זה לא יוכל להשיג ואינו שייך לקרות לאדם א' חכם לכן אמר שאיזהו חכם הוא היודע ומכיר שהוא אינו חכם שצריך ללמוד מכל אדם:

תוכן העניינים

אמרי שמואל ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה