אמרי שמואל א· רבי שמואל קלונימוס אייזינבוד
על שו"ע או"ח
מה שיש לחקור במה שבמקומותינו מקום מושבות הקאלאניעס שעיקר עסקם במה שזורעים השדות ועיקר הסקת הבתים הוא בתבן ובקש ובחג הפסח אזי מי שאפשר לו אזי משיג שאר דברים להסקת הבית אך שיש כמה אנשים שאי אפשר להם להשיג הסקה אחרת חוץ מתבן לזה אחקור אם יש למצוא היתר עפ"י הדין להסיק בתבן בפסח בין לענין הסקת הבית להחם מפני הצינה בין לענין אפי' ובישול משום שלכאורה יש לאסור מפני שמצוי בהתבן תבואה מחומצת ולפי שמבואר בשו"ע או"ח סימן תמ"ה במג"א ס"ק ה' וז"ל דה"ה בחמץ דהנאה כל שהוא מיהא הוי וא"כ אפילו היו מונחים עצים אחרים על האש והניח החמץ ג"כ עליהם דהו"ל זה וזה גורם אפי"ה אסור עכ"ל א"כ לפי"ז ה"ה בנ"ד כיון שמצוי בהתבן דגן מחומץ אף שעיקר ההסקה הוא בהתבן ולא בהדגן מ"מ הו"ל זוז"ג ובחמץ כיון דאיסורו במשהו א"כ אסור זוז"ג:
אך שלפי ענ"ד דברי המג"א שאוסר בחמץ זוז"ג מחמת שאיסורו במשהו כמו בעכו"ם צ"ע דהא המג"א הנ"ל מפרש דברי המחבר שהוא לשון הרמב"ם מהל' חמץ ומצה פ"ג הלכה י"א ואיך יתכן לפרש כוונת הרמב"ם דבחמץ כיון דאיסורו במשהו יאסור בזוז"ג כמו בעכו"ם והלא הרמב"ם בהל' עכו"ם בפ"ז הל' י"ג כתב וז"ל נטל ממנו עצים אסורים בהנאה הסיק בהן את התנור יוצן ואח"כ יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בהן את הפת עכ"ל והקשה ע"ז הכ"מ דבמתניתין דמס' עכו"ם דף מ"ט תנן חדש יותץ ומתרץ שם דמתני' אזלא להמ"ד זוז"ג אסור אבל למ"ד זוז"ג מותר חדש נמי יוצן דהכא זוז"ג הוא דתנור שנגמר באיסור ועצים דהיתר גורמים אפיית הפת ואסיקנא במס' עכו"ם דף מ"ט דפסק שמואל הלכה כר"י דזוז"ג מותר עכ"ל ע"ש גם בסעיף י"ד שם בהרמב"ם פסק דמותר ליטע תחת האשירה ירקות אף שנהנה מהצל רק כיון שהקרקע אינה נאסרת הוי זוז"ג וכל דבר שאיסור והיתר גורמים ה"ז מותר לפיכך שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם מותר לזרוע אותה עכ"ל והמקור לזה הוא מהגמ' הנ"ל דמס' עכו"ם דף מ"ט דפסק שמואל הלכה כר"י דזוז"ג מותר. נחזור לעניננו הרי שמעינן מזה דאף בעכו"ם שאיסורו במשהו מ"מ זוז"ג מותר. גם מדברי המחבר ביו"ד סימן קמ"ב סעיף ז' וז"ל קדירה שבשלה בעצי עכו"ם ובעצי היתר התבשיל אסור אעפ"י שזה וזה גורם רק משום שבשעה שבשלה בעצי איסור עדיין לא באו עצי היתר נמצא מקצת הבישול באיסור עכ"ל משמע מזה דאם בבת אחת הונחו עצי איסור והיתר מותר משום דזוז"ג מותר אף בעכו"ם וכן הבין הט"ז שם ע"ש. מכל הלין טעמי נלפע"ד דאם הסיק בעצי איסור דעכו"ם ובעצי היתר ג"כ מותר התבשיל וכן בחמץ אם היו ג"כ עצים דהיתרא מותר התבשיל והא דכתב המחבר אם בישל או אפה אותו הפת ואותו התבשיל אסור בהנאה ע"כ לא איירי רק אם בישל בהחמץ לבדו בלא סיוע דעצים דהיתרא ודלא כהמג"א הנ"ל והא דמביא המג"א הנ"ל דדעת הרמב"ם והפוסקים דבעכו"ם אפילו בישל ע"ג גחלים או בחומו של תנור אסור עכ"ל ומשמע דה"ה בחמץ ג"כ הכי אף שהתנור ג"כ גורם שיאפה א"כ הוי זוז"ג ואמאי אסור ע"כ צריכין למימר משום דשבח עצים עיקר הוא בפת וניכר הוא בפת ולא חשיב נגד זה הגורם דתנור למאומה וכן בעכו"ם ובחמץ כיון דאף גחלתן אסור יש שבח הגחלים בפת משו"ה אסור אף אם נאפה בחומו של תנור וזהו יהי' הכל מבואר לפי שיטת הש"ך ביו"ד סימן קמ"ב ס"ק י' אבל אם יהיו עוד עצי היתר גורמים לאפיית הפת אזי יהי' גם שבח דעצי היתר ג"כ גורמים לאפיית הפת אזי יהיה זוז"ג ומותר: והנה גם היד אפרים שעל המגן אברהם הנ"ל בסימן תמ"ה ביאר שם ג"כ שיטת הש"ך הנ"ל שבסימן קמ"ב ס"ק י' וז"ל דכיון דעכו"ם גחלו ואפרו אסור הו"ל כאבוקה כנגדו ושבחו ניכר בפת ועדיף מגורם דתנור ולפי"ז אם היו כאן עצים דהיתר ועצים דעכו"ם הי' ראוי להיות מותר עכ"ל זהו לפי הפירוש שנפרש יש שבח עצים בפת היינו שבחו ניכר בפת אח"כ רצה לפרש לדעת הש"ך דאין דעת הש"ך דשבח עצים ניכר בפת טפי מגורם דתנור רק הא דשבח עצים בפת היינו דהוא חשיב כמו שהוא בעין בפת וא"כ אף אם יהיו עוד עצים דהיתרא מ"מ יחשב האיסור בעין ולא יהיה מהני לזה הזוז"ג להיתרא:
ולפענ"ד הסברא עצמה לא נ"ל לפע"ד דבשלמא אי אמרינן דהא דיש שבח עצים בפת היינו משום דניכר ועיקר בפת אזי הוא דבר שהשכל מחייבו שאם נשאל מאדם מהיכן נאפה הפת אזי ישיב שהוא מהסקת העצים משום דזהו עיקר באפיית הפת ולא התנור אבל אם נפרש יש שבח עצים בפת היינו משום דהוא חשיב כמו שהוא בעין בפת אזי קשה להבין שאיזה דבר יש בעין בפת מהעצים שהרי פעולת הבערת העצים אין בה ממש. גם כשתעיין בהש"ך בסימן קמ"ב ס"ק ח' אזי מביא כפירוש הראשון של היד אפרים שפי' יש שבח עצים בפת היינו שניכר שבח עצים בפת ולא משום שהוא בעין וז"ל שם ואע"ג דאמרינן יש שבח עצים בפת היינו לומר שחמור יותר מזוז"ג לפי שתועלת האיסור ניכר בו עכ"ל גם בהט"ז שם ס"ק ד' מביא ג"כ בשם הר"ן וז"ל הא אמרינן בפ' כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזוז"ג כי ניכר האיסור בהיתר עכ"ל והא דכתב דחמור יותר מזוז"ג היינו מזוז"ג דתנור משו"ה בתנור חדש כשיוצן יהי' מותר לאפות בעצים דהיתרא ולא אסרינן משום דהתנור ג"כ גורם לאפות והתנור נתחזק מחדש ע"י עצי איסור משים דהא דאופין עתה בעצי היתר הוא חשוב יותר ניכר ועיקר בפת מגורם דתנור אבל קושטא אי איכא עצי היתר ג"כ בהדי עצי איסור אזי בוודאי זוז"ג הוא ומותר. גם כאשר הוכחתי לעיל מדברי המחבר בסימן קמ"ב סעיף ז' ובט"ז שם ס"ק ט' משמע דהיכא שבישל ביחד בפעם אחת בעצי עכו"ם ובעצי היתר אזי מותר התבשיל מטעם זוז"ג ולא אמרינן בזה יש שבח עצי איסור בהתבשיל דכיון שיש שם ג"כ שבח עצי היתר הו"ל זוז"ג. ודלא כשיטת היד אפרים הנ"ל שכ' שהפשט של שבח עצים בפת משום שהוא בעין בפת ומזה הוכיח דאף אם יהי' עצי היתר ג"כ לא מהני זוז"ג להתיר ומדברי המחבר אלו משמע להיפוך. גם מפירש"י מהגמ' משמע ג"כ דזוז"ג מותר אף אי אמרינן יש שבח עצים בפת דהנה רש"י ז"ל במס' פסחים דף כ"ז בד"ה ואם תמ"ל כו' דס"ל זוז"ג מותר והתם בפת הוא דאסור משום דיש שבח עצים בגופה ונמצא כשאוכלה נהנה גופו מהאיסור בגורם אחד עכ"ל משמע מזה שאם יהי' עוד עצי היתר ויהי' זוז"ג יהי' מותר:
העולה מכל הנ"ל שאם אפה בעצי איסור ובעצי היתר יהי' זוז"ג ומותר אף בחמץ ועכו"ם ודלא כהגמ"א הנ"ל:
נמצא לפי"ז נוכל להתיר בענין שאלה דילן להסיק בפסח בתבן אף שיש שם חיטים מחומצים. ואף לדעת הט"ז שם בסימן קמ"ב ס"ק ד' שמחמיר לאסור בזוז"ג בעכו"ם אך זהו היינו דווקא אם אי אפשר לאפות בלא האיסור אבל בענין נ"ד החיטים המחומצים המה מעט והפת נאפה בלעדם אף הט"ז יודה דמותר. גם בספר תורת חסד תשובה כ"א הביא ראיות לדחות דברי המג"א הנ"ל ומסיק להתיר בזוז"ג אף בחמץ ועכו"ם. וכאשר עיינתי בספר אבני מילואים בסוף ספרו בשו"ת סימן ו' רצה לצדד דלפי שיטת הר"ן בפ' כל הצלמים דזוז"ג הוא מטעם ביטול רק דבזוז"ג כיון שאינו אלא גורם דעלמא אזי בטיל חד בחד נמצא לפי"ז יהי' מקום לדברי המג"א הנ"ל לומר דכיון דחמץ בפסח הוא במשהו להכי לא בטיל ומחלק בין חמץ בפסח לעכו"ם ע"ש: אך אח"כ מדייק מהתוס' והרא"ש דס"ל שטעם דזוז"ג לא משום ביטול הוא אלא משום שאין בה ממש ע"ש. וכן הסכים בספר תורת חסד], נמצא לפי שיטתם אין מקום להחמיר בזוז'"ג לענין חמץ בפסח יותר משאר איסורים. ואף לפי דברי הר"ן הנ"ל שסובר דטעם דזוז"ג הוא מטעם ביטול מ"מ נוכל להתיר בזוז"ג לענין חמץ בפסח כדכתב בספר אבני מילואים הנ"ל בשו"ת סימן ז' וז"ל אמנם גם בפסח גופיה יש לצדד להקל בזוז"ג דחמץ והוא דאפילו גורם דאיסורא לחודיה נמי אין בו איסור מן התורה וכמ"ש הר"ן בפ' כל הצלמים גבי בגד שנארג בכרכר של עכו"ם דמותר ע"י הולכת הנאה לים המלח ומשום דגורם אינו אסור אלא מדרבנן ע"ש. וכיון דהא דחמץ בפסח במשהו אינו אלא משום חומרא דאיסור כרת אבל בנוקשה שאין בו כרת יש לו ביטול א"כ כ"ש גורם שאינו אלא מדרבנן בעלמא יש לו ביטול עכ"ל:
אך עדיין נשאר עלינו לבאר הגמ' דפסחים דף כ"ו דהמג"א מביא ראי' מהגמ' דפסחים דף כ"ו ע"ב דאיתא שם הקדש אפילו באלף לא בטיל דמשמע מזה דכיון דהקדש לא בטיל להכי אסרינן אף בזוז"ג ומזה למד המג"א דאף בעכו"ם ובחמץ אסרינן אף היכא דאיכא גורם דהיתרא ולכאורה ראי' נכונה היא מזו הגמ' דכיון דקאמר הגמ' בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת אסרינן את הפת משום דהקדש אפילו באלף לא בטיל ואף דאיכא ג"כ גורם דתנור דהיתרא דהתנור ג"כ גורם שיאפה אפי"ה אסרינן, מזה מביא ראי' דכל היכא דאיסורו במשהו אזי אסרינן אף בזוז"ג. אך באמת זו הראי' תליא במחלוקת המהרש"ל והמהרש"א בהפשט דהבעיא דתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת דלפי פי' מהרש"ל שפי' דהבעיא היא ג"כ בתנור חדש שלא הותץ רק שהוצן ואח"כ הסיקו בעצי היתר דהוי זוז"ג ורבנן קשרי וקפשיט דבהקדש דאפילו באלף לא בטיל וקמודו רבנן דקאסרי א"כ לפי"ז יהא מוכח דבכל האיסורים שבמשהו יהי' אסור זוז"ג כדעת המג"א הנ"ל:
אך באמת לא נוכל לומר דכוונת הגמ' למיבעי בתנור חדש שלא הותץ ולמיפשט דזוז"ג אסרינן באיסורים שבמשהו דהרי במס' עכו"ם דף מ"ט קפסק שמואל הלכתא דזוז"ג מותר באיסורי עכו"ם שהוא במשהו אלא ע"כ דליכא למימר דכוונת הגמ' למיבעיא בעצי הקדש בענין דיהי' זוז"ג לרבנן גם במהרש"א השיג שם על המהרש"ל וז"ל ומיהו מדקאמר סתמא לרבנן קמיבעיא משמע דהיינו למאי דפליגי בשבח עצים בפת וכמ"ש התוס' לעיל ומסתמא בהכי קמיבעיא לי' עכ"ל. והא דכתב המהרש"א כמ"ש התוס' לעיל כוונתו בתוס' ד"ה ובהא דכתבו התוס' דשמואל פסק כר' דהפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת ולא מטעם דזוז"ג דהא שמואל פסק במס' עכו"ם דהלכה כר"י דשרי זוז"ג עכ"ל התוס' ע"כ פירש המהרש"א דהבעיא דהגמ' מיירי בחדש באפה בהיסק ראשון דשרי לרבנן קמייתא דבערלה וכלאי הכרם לית להו דיש שבח עצים בפת משום דכל ההנאה של אפיית הפת היא לאחר שמקלי קלי איסורי' אך גבי הקדש מאי ובגרוף שאין שם אפר כלל וקפשיט הגמ' דמשום חומרא דהקדש דאפילו באלף לא בטיל אזי מחמרי רבנן לומר דיש שבח עצים וגחלים בפת. א"כ לפי פי' מהרש"א ז"ל אין ראי' לענין זוז"ג להחמיר באיסורי משהו ואף אי אמרינן דהבעיא דגמ' יהי' בתנור ישן שלא הוצן ואפו בו פת בעצי איסור ולרבנן דקשרו משום דאין שבח עצים בפת משום דההנאה שבפת הוא לאחר שמקלי קלי האיסור לזה קבעי בהקדש כה"ג מאי וקפשיט דבהקדש כיון דחמיר איסורי' דאפילו באלף לא בטיל משו"ה גם הרבנן מחמרי לומר דיש שבח עצים וגחלים בפת. ואף לזה הפירוש נוכל לומר דהיכא דאפו את הפת בעצי איסור ועצי היתר ביחד כיון דגם השבח של עצי היתר ניכר בפת יהי' זוז"ג ומותר ולא דמי לגורם דתנור ישן שלא ניכר בפת. העולה מזה דמזו הגמ' אין ראי' לדברי המג"א לאסור בזוז"ג באיסורי משהו: אך דעדיין יש לפקפק על ההיתר הנ"ל שהעליתי לפענ"ד להסיק בתבן בפסח אף שיש שם חיטים מחומצים משום דזוז"ג מותר אף באיסורי משהו מ"מ יהי' קשה הא קי"ל דאין מבטלים איסור לכתחילה וזוז"ג אסור לכתחילה כדאיתא בפסחים דף כ"ו בתוס' ד"ה בין חדש. אך לפי האמת זה אינו דהרי מבואר ביו"ד סימן פ"ד סעי' י"ג בדבש שנפלו בו נמלים יחממנו עד שיהא ניתך ויסננו ופי' הש"ך בס"ק ל"ח ואין זה משום מבטל איסור לכתחילה כיון שאין כוונתינו אלא לתקן הדבש וה"נ בנ"ד שאין כוונתו רק להסיק בהתבן ולא ליהנות מהסקת החטה שאינה נחשבת למאומה. גם יש ראי' בנ"ד להסיק ולבטל איסור לכתחילה מהמג"א בסימן תמ"ז ס"ק מ"ה שהתיר לתת חלב חטה ביין משום שאין כוונתו לבטל ואף לפי דברי הנוב"י שכתב שלדעתו לא הקילו בזה לערב לכתחילה אפילו בדבר שאין כוונתו לבטל רק אם כבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה דבר שעי"ז יתבטל. ז"א חדא דבנ"ד נמי כן הוא שהחיטים כבר נתערבו ועוד דבספר פתחי תשובה שעל יו"ד בסי' פ"ד בהגהת ספר נחלת צבי שלו מביא שם ראיות לסתור דברי הנוב"י הנ"ל:
ובספר בנין של שמחה בחלק יו"ד תשובה ד' מביא ראי' ע"ז מהירושלמי אמתניתין דספ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן כו' אמרו ע"ז בירושלמי תני אף טוחן הוא לכתחילה ומתיר ואמר ע"ז ר' זעירא שכן דרך כהנים להיות טוחנים מדומע בבתיהן פי' והרי אינו נראה כמכוין לבטל האיסור כיון שדרכן בכך עכ"ל ובנ"ד נמי הרי דרכן להסיק בתבן ואין נראה כמכוין לבטל האיסור גם נלפע"ד להביא ראי' ממה דאיתא במס' ערלה פרק א' משנה ו' נטיעה על ערלה שנתערבה בנטיעות כו' ר"י אומר אף יתכוין וילקוט ויעלה באחד ומאתים ופי' הרע"ב שם וז"ל ואע"ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחילה הכא מילתא דלא שכיחא ולא גזור ופי' שם התוי"ט כוונתו במה שכ' ואע"ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחילה וטעמא שמא לכתחילה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל וה"נ ניחוש והתירוץ ע"ז שהוא מילתא דלא שכיחא שיערב נטיעה של ערלה משום דחזקה שאין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת וה"נ בענין נ"ד בענין להסיק בהתבן שיש שם חיטים מחומצים ולבטלם בזוז"ג נמי י"ל דלהכי שרינן לכתחילה להסיק בהן ולבטלם משום שהוא מילתא דלא שכיחא שיסיקו בחיטים בפני עצמם ולא חיישינן לזה שאם נתיר לו להסיק בתבן ע"י ביטול יבא להסיק בחיטים מחומצים עצמם. גם בספר ת"י מביא בשם בעל ערוגות הבשם דהטעם של אין מבטלים איסור לכתחילה הוא משום דאם נתיר לו לבטל יכול להיות דפעמים יהי' האיסור מעט יותר ויהי' כדי נתינת טעם ויבא לידי איסור דאורייתא ולפי"ז היכא דלא אפשר בשום אופן לבא לידי נתינת טעם מותר לבטל אף לכתחילה עכ"ל וה"נ בענין נ"ד הרי א"א לבא לידי נתינת טעם את כל הנ"ל שהעליתי לפענ"ד להתיר:
בהסקת התבן שיש שם בוודאי חיטים מחומצים אזי לכאורה יהי' ההיתר בכל האופנים בין להסיק התנור להחם הבית בין להסיק כדי לבשל הקדירות. וע"ז שהעליתי להתיר אף לענין בישול הקדירה אזי יש לפקפק מהא דאיתא בסימן תס"ה סעיף ג' בהרמ"א שכ' ויש ליזהר שלא להבהב העופות בקשין שמא יהיו שם חיטים מחומצים ויתן טעם בעופות ובספר מקור חיים כתב ע"ז דאין זו סברא שהאש יוליך הטעם למעלה ומה שכ' המג"א דאם ידוע שיש שם דגן מחומץ אסור מיירי על ההבהוב שהי' בימיהם שהיו מניחים על הקש רק שמשנים מקומו תמיד ויש לחוש שנגע בחמץ עכ"ל וא"כ ה"נ בענין נ"ד נמי יש לחוש שמא יגע הדגן המחומץ להקדירה. ואולי באמת אם ידעינן בוודאי שיש בהתבן דגן מחומץ אזי יאסור להסיק תחת הקדירה אבל להסיק את התנור ואח"כ לאפות ולבשל בהקדירה כמו על שבת יהי' מותר. זהו אם ידעינן בוודאי שיש בהתבן דגן מחומץ אבל בסתם תבן שלנו אזי מביא הט"ז בסי' תס"ה ס"ק ג' בשם תשובת הרשב"א שאין חוששין לחימוץ בשבלים ולא מחזקינן איסורא מספיקא ע"כ הסברא נותנת להתיר אף להסיק תחת הקדירה משום דאף אם יגע החטה בהקדירה הרי אינה נותנת רק טעם משהו בהתבשיל שבקדירה ואינה אלא איסורא דרבנן והרי יש כאן ס"ס ספק שמא אין בהתבן דגן מחומץ ואם תמ"ל שיש כאן דגן מחומץ הרי יש כאן עוד ספק אולי לא יגע החמץ בהקדירה:
השתא דאתינא להכא אזי נוכל למצוא היתר להסיק בתבן שלנו שאינו רק ספק שמא יש בהן דגן מחומץ אף לדברי המג"א הנ"ל שבסימן תמ"ה ס"ק ה' שאוסר הפת שאפה בהחמץ אף בזוז"ג היכא שהיו ג"כ עצי היתר היינו משום דהא דאסרינן אם הסיק בהחמץ אף בזוז"ג היינו משום דכיון דחמץ איסורו במשהו משו"ה אסור אף בזוז"ג כמבואר בהמג"א הנ"ל מ"מ בענין נ"ד אף המג"א יודה דמותר משום דהא דחמץ איסורו במשהו הוא מדרבנן וכיון שיש כאן ספק אולי אין כאן שום דגן מחומץ א"כ הוי ספיקא דרבנן ולהקל ואע"ג דחזינן בכ"מ דמחמרינן באיסור חמץ שהוא במשהו לאסור בחד ספק ומצרכינן דווקא ס"ס להתיר כגון מה דאיתא בהל' פסח סי' תס"ז סעיף י"ב בענין אם נמצא חיטה במליגה כ' הרמ"א יש להתיר מכח ס"ס ושם בט"ז ובמג"א האריכו בענין זה בענין ס"ס ולכאורה יש לפקפק אמאי אין אנו מתירים בספק אחד כיון שהוא ספיקא דרבנן דאיסורי משהו. רק דע"כ צריכין אנו לחלק היינו דכיון שאנו מוצאים החטה ועל החטה עצמה יש ספיקא דאורייתא לכן אנו מחמירין שאין להתיר רק מכח ספק ספיקא אף הבשר אב לענין שאר תבשילין שיש בהן תערובות מאותו תבשיל כיון ששם לא נמלא האיסור דאורייתא מעולם אזי מתיר הרמ"א הנ"ל אף בספק אחד וכן בסי' תמ"ז סעיף ה' ברמ"א שכ' אם נתערב משהו מדברים אלו תוך המאכל אין להחמיר לאסור התערובות וכתב ע"ז המג"א בס"ק כ"ו בשם הד"מ וז"ל מאחר דאיכא לספוקי שמא לא הי' הכלי בן יומו אין מחזיקין איסור דספיקא דרבנן לקולא עכ"ל. וע"כ צריכין אנו לחלק דמ"ש במליגה אם נמצאת חטה אזי אנו מצריכין ס"ס וכאן די בספק אחד אלא ע"כ צריכין אנו לחלק כנ"ל. היינו דהיכא שאנו מוצאים החטה בעין כיון שיש כאן בפנינו ספק איסור דאורייתא אף דעל התבשיל והבשר יש רק איסור דרבנן מ"מ מחמרינן ג"כ על התבשיל והבשר שלא להתיר בלא ס"ס משום חומרא דחמץ משא"כ אם המשהו מאלו נתערב בשאר דברים שאין כאן איסור דאורייתא רק איסור דרבנן אזי מקילינן אף בספק אחד וה"נ בענין נ"ד שאנו דנים על התבשיל שנתבשל ע"י הסקת התבן שיש בהן חשש חימוץ מהדגן המחומצים הרי בשעה שאנו דנים על התבשיל הוא לאחר ההסקה ואז החיטים שהסיקו בהן אינם בעין רק שנשרפו ואין עליהם רק איסור דרבנן כמבואר בחק יעקב בסימן תמ"ה ס"ק ח' א"כ די לנו בספק אחד להקל היינו מה שספק לנו אולי הדגן שהי' בהתבן אינם מחומצים. גם נוכל לצרף לזה דעת הפר"ח המובא בח"י בסי' תס"ז ס"ק מ' שכ' בשם הפר"ח וז"ל דכיון דאיסורי משהו אינו אלא מדרבנן הולכין להקל בספיקן כמו בכל איסורי דרבנן ואף שהח"י מביא לעומתו דעת הנ"י שכ' שמצינו הרבה חומרות שמחמירים בפסח אף בתערובות משהו אפילו בספיקא מ"מ נוכל לצרף דעת הפר"ח לסניף בדבר הנ"ל. ואף לפי מה שמובא בסימן תמ"ה בח"י ס"ק ז' דהיכא דאבוקה כנגדו הוא איסור דאורייתא וא"כ כשמסיקין בהתבן נגד הקדירה שיש ספק אולי יש שם דגן מחומץ וא"כ הרי יש כאן חשש איסור דאורייתא ואף דאינו אלא ספק איסור משהו דהוי ג"כ מדרבנן וספיקא להקל מ"מ הרי חזינן בהפוסקים דלא מקילין אף באיסורי משהו רק בס"ס ולא בספק אחד רק באמת הא דשקלינן וטרינן בענין הסקה בהתבן שיש שם דגן מחומץ הוא תליא באשלי רברבי דיש בזה מחלוקת הפוסקים אם הא דאסרינן בחמץ בפסח במשהו אם זהו דווקא באיסורי אכילה דווקא או דקאי גם על איסורי הנאה היינו היכא דיש הנאה מהחמץ כגון לענין הסקה אסרינן ג"כ במשהו ובספר תורת חסד סימן כ"א מביא שדעת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש שחמץ בפסח אוסר במשהו אף בהנאה והראב"ד והר"ן ס"ל דלא אסרינן במשהו רק באכילה ולא בהנאה וכיון דהא דמחמרינן לאסור באיסורי משהו בספק אחד רק בס"ס זהו מטעם חומרא ולא מעיקר הדין דהרי דעת הפר"ח להקל בספק אחד כמו בכל איסורי דרבנן וכיון דבנ"ד הרי יש כאן ספק שמא אין כאן דגן מחומץ שהוא משהו נגד כל התבן וגם יש ספק אולי ההלכה כדעת הראב"ד והר"ן שלענין הנאה לא אסרינן במשהו ע"כ נלפע"ד לצדד להקל. ומה שהביאנו לזה לגבב היתרים הוא הכל לפי דעת המג"א הנ"ל שהוא אוסר בחמץ בפסח בזוז"ג לזה צריכין אנו לעשות זו הס"ס שאולי אין כאן דגן מחומץ ואפילו את"ל שיש כאן דגן מחומץ אכתי יש להסתפק אולי הלכה כהראב"ד דבהנאה אינו אסור במשהו והבערת החיטה אין בה תועלת רק משהו אבל לפי מה דאסיקנא לעיל דהעיקר הוא כדעת הפוסקים המתירים בזוז"ג אף באיסורי משהו היינו דעת התוס' והרא"ש שסוברים דזוז"ג דמותר אינו מטעם ביטול רק משום דזוז"ג אין בו ממש א"כ ממילא יהי' מותר אף באיסורי משהו כמו חמץ בפסח ואף לדעת הר"ן שסובר דזוז"ג הוא מטעם ביטול ומזה מדייק המג"א הנ"ל דבאיסורי משהו יהי' אסור זוז"ג מ"מ הא כתבתי לעיל בשם האבני מילואים דיש לצדד להתיר בזוז"ג באיסורי משהו בפסח משום דזוז"ג אינו אלא איסור דרבנן ודמי לחמץ נוקשה דבטיל בס' ואינו אוסר במשהו א"כ לפי"ז אזי אין אנו צריכים לההיתרים הנ"ל דאם הסיקו בהן הרי ממילא מותר התבשיל מטעם דזוז"ג מותר רק דהחשש הוא אולי יגע החטה המחומצת בהקדירה ע"ז הא אסיקנא לעיל שיש ס"ס להיתרא חדא אולי אין שם חיטים מחומצים ואף אם אולי יש שם אולי לא יגעו בהקדירה וכנ"ל. ומה שכ' לעיל על הא דשרינן להסיק לכתחילה בהתבן ולא חיישינן להא דאין מבטלים איסור לכתחילה משום דאין כוונת המסיק לבטל החיטים המחומצים רק להסיק בהתבן וכנ"ל אזי יש להמציא לזה עוד היתר עפ"י מה שכ' הש"ך ביורה דעה סימן קי"ד ס"ק כ"א וז"ל דלא שייך כאן מבטל איסור כיון דספק הוא אם יש כאן איסור. וה"נ בנ"ד אזי ג"כ ספק אולי אין שם דגן מחומץ כמו שמביא הט"ז בסימן תס"ה ס"ק ג' בשם תשובת הרשב"א. גם ביו"ד סימן קט"ו בש"ך ס"ק כ"ח כתב ואין זה כמבטל איסור כיון דספק הוא אם יש כאן איסור כלל ועוד דאין כוונתינו לבטל עכ"ל וה"נ בנ"ד:
ולכאורה יש לפקפק מהא דאיתא בסימן ק"ד בט"ז אות א' דאיתא שם דכל היכא דמכירין האיסור וא"א לבררו לא בטיל וה"נ בענין נ"ד דא"א לברר החיטים המחומצים אך לפי האמת זה אינו חדא דהא הש"ך בנקודות הכסף השיג ע"ז ודחה זו הסברא ועוד דבנ"ד לא דמי לזה דהתם הוא דלא מהני ביטול היכא שניכר האיסור מחמת שלאחר שבטל עדיין ניכר האיסור משא"כ הכא שאינו ניכר האיסור רק בשעת הביטול אבל בשעת גמר הביטול היינו לאחר ההסקה אינו ניכר כלל משו"ה נתבטל משום דבשעת הביטול היינו ההסקה אף שאז הי' ניכר אך שאז אינו מכוין לבטלה ולא אכפת לן אז במה שניכר האיסור ואחר ההסקה שהוא הביטול אזי אינו ניכר אז וממילא מהני ביטול:
בענינא דלעיל בענין זוז"ג נחקור בעה"י במה שנתחדש במקומותינו עשיית החמאה באופן חדש ע"י מאשינע חדשה היינו שמאספין כל החלב לכלי א' וע"י איזה ענינים שעושים אזי יוצא ממקום אחד החלב הטוב והעב הראוי לעשיית החמאה וממקום אחד באותו כלי יוצא חלב צלול וכחוש עד שאיננו ראוי רק לעשיית הגבינה ולא לחמאה ואח"כ נותנים לתוך החלב הצלול [פראשאק] הלוקחים אותו מבית המרקחת [אפטייק] ועי"ז הפראשאק הוא מעמיד הגבינה וכאשר דרשתי מהרוקח [האפטייקער] שיודיעני ממה נעשה הפראשאק אזי לקח הספר ששם נכתב אופן עשייתו וקרא לפני היינו שלוקחים מעט מעור הקיבה וכמה טיפין של יין נסך פראנצוסקע וכמה טיפין י"ש שפירט חזק וגם מעט מלח ממין הידוע להם והמינים הללו מתערבים ביחד ומהם נעשה הפראשאק ולפי המבואר ביו"ד סי' פ"ז סעיף י"א דהיכא שיש ג"כ מעמיד היתר הוי זה וזה גורם ומותר ה"נ בנ"ד יש להתיר אך שהוא קשה להתיר לכתחילה ליתן שם הפראשאק משום דהא קי"ל אין מבטלים איסור לכתחילה וזה וזה גורם אסור לכתחלה:
אך לפענ"ד נוכל לומר דהיכא דאיכא הפסד בדבר אזי חשבינן הלכתחילה כדיעבד ונוכל להביא ראי' ע"ז מהתוס' דפ' כל שעה דף כ"ו ד"ה בין חדש בין ישן יוצן משום דזוז"ג מותר פי' אמאי אמרינן חדש יוצן ויסיקו אח"כ בעצי היתר הרי התנור ג"כ גורם לאפיית הפת והתנור נגמר באיסור לזה קאמרי התוס' דזוז"ג מותר והקשו ע"ז התוס' דהא זוז"ג אינו מותר רק בדיעבד פי' ואמאי שרינן הכא לכתחילה להסיק בתנור חדש שצננו וקמתרצי התוס' דהכא הוי כדיעבד דאם נאמר חדש יותץ הרי יפסיד התנור עכ"ל גם ביו"ד סימן קמ"ב בש"ך ס"ק י' מביא דברי התוס' אלו הרי מוכח מדברי התוס' דהיכא דשרינן בדיעבד ואוסרין לכתחילה אזי היכא דאיכא הפסד שרינן ג"כ לכתחילה וה"נ בנ"ד שהוא עושה החמאה מהחלב העב ואם לא נתיר לו לעשות מהחלב הצלול גבינות בזה האופן ע"י הפראשאק אזי יבא לידי הפסד ע"כ נוכל לצדד להתיר לכתחילה כדיעבד. אך שקשה עלי להמציא דבר חדש שלא הזכירו הפוסקים בהדינים של מבטל איסור לכתחילה שבמקום הפסד יהי' מותר לבטל וביו"ד סי' פ"ד סעיף י"ג גבי דבש שנפלו בו נמלים יחממנו ויסננו פי' הט"ז בשם הב"י ואין זה כמבטל איסור שאין כוונתינו רק לתקן הדבש עכ"ל ואי אמרינן כנ"ל דהיכא שיש הפסד שרי לבטל אזי אין מקום לקושית הב"י כמובן אלא ע"כ שהב"י לית לי' זה החילוק להתיר לבטל במקום הפסד. גם יקשה לן זה החילוק ממה דאיתא ביו"ד סימן צ"ט סעיף ה' וז"ל אפילו נפל איסור לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו עכ"ל ואי אמרינן כנ"ל דהיכא שיש הפסד שרי לבטל יקשה אמאי אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו הרי יפסיד ההיתר המעורב וע"כ צריכין אנו לחלק דבביטול האיסור בכ"מ לא דמי להא דתנור חדש יוצן שהבאתי לעיל דהא דאיסור שנפל לתוך היתר אסור להוסיף ולבטל הוא משום דאי שרית לי' להוסיף ולבטל אזי יבא לערב האיסור גופא כמו שמפרש התוי"ט במס' ערלה פרק א' משנה ו' תוי"ט ד"ה ר"י. או ששם יש חשש כמו שמבאר בספר ערוגת הבשם שפי' דלהכי אין מבטלין איסור לכתחילה משום שחוששין שאם יתירו לבטל איסור אזי יבא לערב ולבטל אף היכא דליכא ס' ויבא לידי נתינת טעם ויהי' איסור דאורייתא ומשו"ה אסרינן אף במקום הפסד משא"כ כאן ששני הטעמים הללו לא שייכים בהא דתנור חדש יוצן כמובן כיון דגורם דתנור הוא גורם מועט ואינו ניכר בפת כמו גורם דעצים דיש שבח עצים בפת וניכר בפת ואם נתיר לו הגורם דתנור לא יוכל לבא לידי איסור דאורייתא משו"ה שרינן לכתחילה במקום הפסד ממילא שמעינן דאם הוא איסור דרבנן היכא שלעולם לא יבא לידי איסור דאורייתא אף אם לא יהי' ס' ואף אם יערב האיסור גופי' ונפל מעצמו לתוך היתר אזי יכול להרבות עליהם ולבטלם דלא גרע מהא דתנור חדש יוצן שמתירין במקום הפסד מזה נוכל להביא ראי' לשיטת המחבר ביו"ד סימן צ"ט סעיף ו' שהיא שיטת הרשב"א וכפי' הט"ז שם בס"ק י"ב דבאיסורי דרבנן אף אם נפל מעצמו מרבה עליו ומבטלו ודלא כהחולקים עליו:
ולפי"ז נוכל לומר דה"ה בענין נ"ד בענין עירוב הפראשאק לכתחילה במקום הפסד יכול להיות כיון דזוז"ג מותר אין כאן חששא שיבא לידי איסור דאורייתא משו"ה נוכל לצדד להתיר. אך אולי יש לחלק באופן אחר בין הא דתנור חדש יוצן ובין הא דאין מבטלין איסור לכתחילה אף במקום הפסד היינו משום דשם בביטול איסור אזי צריך לאכול האיסור עצמו ע"י ביטול משו"ה אסרינן לבטל אף במקום הפסד משא"כ בתנור חדש כשיוצן אזי אינו אלא גרם הנאה שאינו ניכר בפת משו"ה מותר לכתחילה במקום הפסד ולפי"ז החילוק אזי גם בענין נ"ד בעירוב הפראשאק אזי ג"כ צריכין לאכול האיסור עצמו ע"י ביטול א"כ יכול להיות שאסור לערב לכתחילה אף במקום הפסד:
אך לפי מה שמביא בספר ת"י בשם הפמ"ג בסי' פ"ד ושאר אחרונים דהיכא דאין כוונתו לבטל האיסור ואי אפשר לעשות מעשה בענין אחר שלא יבא לביטול איסור אזי מותר לעשות כן לכתחילה, א"כ ה"נ בענין נ"ד נמי מותר ליתן הפראשאק לתוך הגבינה שאין כוונתו לבטל האיסור ולאכלו רק להעמיד הגבינה ע"י זוז"ג ומותר לכתחילה. ואף לדברי הנוב"י שמביא דדווקא להוסיף מותר באין כוונתו לכך אבל לערב לכתחילה אסור מ"מ בענין נ"ד הרי הפראשאק בעצמו הרי כבר מעורב איסור בהיתר ובהא דנותנים הפראשאק לתוך החלב אינו אלא כמוסיף ויהי' מותר אף לדעת הנוב"י. גם כבר כתבתי בשם הנחלת צבי מבעל הפתחי ת' בסי' פ"ד שהוכיח לסתור דברי הנוב"י. גם מהמג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה במה שהתיר לתת חלב חטה בתוך היין משמע ג"כ כנ"ל. גם בענין עשיית הצוקער שנעשה ע"י מוהל הבוריקעס וכדי להצליל המוהל מערבין בו דם ויש ס' נגד הדם אזי בספר צ"צ החדש מהגאון החסיד מהרמ"מ ז"ל העלה להתיר וכתב דאין בכה"ג מבטל איסור לכתחילה דהיכא דאין כוונתו לבטל הו"ל דבר שאינו מתכוין ומיתר ופסיק רישיה נמי לא הוי משום דלא ניחא לי' וה"נ בענין נ"ד נמי כן. שוב כתב דהיכא דאיסור נהפך לגמרי למהות אחר כגון בענין הצוקער לא שייך בו האיסור דאין מבטלין וה"נ בענין נ"ד בענין עשיית הגבינות ע"י הפראשאק נמי כן:
ולענין עשיית הגבינות ע"י הפראשאק בפסח אזי לפענ"ד צ"ע דבפסח לא יהי' היתר דזוז"ג דבעשיית הפראשאק יש ארבעה מינים היינו עור הקיבה וכמה טיפין של יין נסך וכמה טיפין של י"ש חזק ומעט מלח מאיזה מין הידוע להם ובכל השנה יש בזה שני מינים כשרים היינו הי"ש והמלח ושני מינים אסורים והאיסור לבדו אין בו כדי לחמץ את כולו וההיתר לבדו אין בו כדי לחמץ ושניהם ביחד גורמים החימוץ לכן הוי זוז"ג ומותר אבל בפסח יהיו שלשה מינים אסורים היינו גם הי"ש הוא אוסר משום חימוץ ולא נשאר היתר רק המלח לבדו וא"כ יכול להיות שגם מבלעדי ההיתר יחמיץ ובזה האופן אזי כ"ע מודו דאסור אף בזוז"ג כמבואר בט"ז ביו"ד סימן פ"ז ס"ק י"ג א"כ לפי"ז צריך להיות אסור אף דיעבד אם עשה בפסח אף לשיטת החולקים. על המג"א וכ"ש לדברי המג"א בסימן תמ"ה ס"ק ה' שסובר דבחמץ בפסח לא מהני זוז"ג דכיון דאיסורו במשהו לא מהני זוז"ג כיון דיש כאן משהו. ואף לפי מה שהוכחתי לעיל דהעיקר כדעת החולקים על המג"א ומתירין זוז"ג באיסורי משהו מ"מ יהי' אסור דלפי מה שהעליתי לעיל אין כאן זוז"ג דיכול להיות שהאיסור לבדו יש בו כדי להחמיץ זולת אם נאמר איסורים מבטלים זא"ז כמבואר בסימן צ"ח סעיף ט'. אך בזה אני מסופק אי אמרינן כה"ג איסורים מבטלים זא"ז דנוכל לחלק דבכל האיסורים האוסרים בנותן טעם נוכל לומר דכיון דאלו האיסורים חלוקים בטעמם אזי מבטלין זא"ז משא"כ בנ"ד שיש כאן הרבה יותר מס' ואינם נותנים טעם בהגבינה רק דכל החשש איסור הוא דמעמיד לא בטיל א"כ מה יהי' מהני כל איסור אחד לבטל איסורו של חבירו משום שהמה חלוקים בטעמם הרי הכא לא אסרינן משום טעמם רק במה שהוא מעמיד הגבינה ע"י איסור והיכא אמרינן שהאיסור האחד יצטרף עם ההיתר הנשאר לבטל איסור חבירו היינו משום שבין הכל יהי' ס' נגד האיסור השני אבל הכא לא תלי ההיתר בס':
אך לפענ"ד נראה לצדד להתיר בפסח מטעם אחר דהא דרצינו לאסור הגבינות בפסח משום שהעמידוהו בהי"ש שהוא חמץ אך לפי האמת אין על הי"ש רק ספק חמץ דאף שבמדינתינו עושים הי"ש מדגן שהוא חמץ גמור. אך מ"מ יש כמה וכמה מדינות שעושים הי"ש מפירות ולא מדגן ובבתי המרקחת שבפה אזי מביאי הפראשאק ממדינות רחוקות לכן אין על הי"ש הנמצא בהפראשאק רק ספק חמץ א"כ נוכל להתיר ע"י ספק ספיקא הספק הא' שמא הי"ש אינו חמץ וכנ"ל ואף את"ל שהי"ש הוא חמץ מ"מ הרי יש כאן עוד ספק דדלמא הג' מינים מאיסור שנמצאו בהפראשאק אינם יכולים להחמיץ בלא המין הד' שהוא המלח א"כ יהי' מותר ע"י זוז"ג דכיון שאין באיסור לבדו כדי לחמץ רק בצירוף עם ההיתר הו"ל זוז"ג ומותר לפי מה שהעליתי לעיל דהעיקר כדעת החולקים על המג"א ומתירין אף באיסורי משהו ע"י זוז"ג וכנ"ל. וכדאי הם הפוסקים החולקים על המג"א לסמוך עליהם באיסורי משהו ומעמיד שהוא דרבנן. ואף לפי שיטת המג"א הנ"ל דאוסר בזוז"ג באיסורי משהו מ"מ נוכל לצדד להיתרא באופן אחר קצת היינו חדא דדלמא הי"ש אינו חמץ וכנ"ל ועוד דדלמא י"ש זיעה בעלמא הוא דהרי מדינא אזי די לנו בספק אחד להקל באיסורי דרבנן כי הכא דאיסור משהו דרבנן ואיסור מעמיד הוא דרבנן ג"כ א"כ די לנו להקל בספק אחד דאולי זה הי"ש אינו חמץ וכנ"ל רק משום חומרא דחמץ אזי מחמרינן להצריך עוד ספק שיהי' ס"ס וכנ"ל א"כ די לנו לצרף להספק השני הא דדילמא י"ש זיעה בעלמא הוא אף שהוא סברא קלושה. ועוד דיש דעות דמעמיד בטל בס' והובא בש"ך ביו"ד סימן פ"ז בש"ך ס"ק ל' וגם סברת השאלתות דחמץ בפסח בטל בס'. ולענין הא דמבטלין האיסור לכתחילה אזי ביארתי לעיל בס"ד:
ולענין הלכה בדבר הנ"ל לענין הסקה בהתבן שחוששים אולי נמצא שם דגן מחומצים אזי אף שהעליתי שלפענ"ד נראה להקל בכל גווני מ"מ קשה עלי להקל נגד המג"א הנ"ל רק לענין הסקת הבית להחם מפני הצינה אזי נלפענ"ד להקל אי אף לענין בישול הקדירות רק שיהי' הפסק בין מקום הסקת התבן למקום בישול הקדירות טס של מתכת כמו שמצוי במקומותינו שמסיקין בהתבן מלמטה ולמעלה מהם יש טס של מתכת ועל הטיס מעמידין הקדירות לבישול כדי שלא יגע הדגן בהקדירה. ולענין עשיית הגבינות בפסח ע"י הפראשאק עדיין צל"ע לענין דינא: