אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כב · כג)
ולכאורה יש להביא ראי' ממה דמהני טבילה לחוד אחר השחרור ול"א דיצטרך ג"כ הטפת דם ברית דבשלמא אי אמרי' דהגירות בעבדות הוא בשלמות ורק איסורא דעבדות מעכבו מלהתקדש כישראל וע"כ ל"ק דיצטרך הטד"ב דכיון דכבר נמול בעבדותו והוי גירות גמורה מצד דין גירות, שוב ל"ש עוד הטד"ב, כיון דכבר מהול וליכא ד"ב, ודמי לנשים דסגי בטבילה לחוד אבל אי נימא דהגירות דעבדות הוא רק לחצאין א"כ שייך לכאורה הטפת ד"ב על מה דחסר להגירות ע"י המילה דעבדות ויצטרך גם הטד"ב אחר השחרור ושו"ר ברמב"ן שהיא שאלת הראשונים וז"ל ובתוס' שואלים למה א"צ נמי מילה כלומר הטד"ב ומתרצים לפי דעתם דטבילה זו מדרבנן לא הטריחו לצער ולסכן עצמו במילה, ולדעתי כל הנימול למצותו אינו מטיף דם אלא הרי הוא כאשה ובטבילה נכנס לדת ישראל כמו שפירשתי למעלה גבי לוים עכ"ד, ומ"ש גבי לוים היינו הא דאמרי' (בדף מ"ו) דאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה, וקשה דשבט לוי שנמהלו מקודם במצרים איך נכנסו בברית, וכתב מקודם שבאמת הטיפו ד"ב קודם קבלת התורה, ואח"כ ולי נראה דמדין מילה אין חייבין להטיף דכבר מלו, ול"ד לערבי מהול דכיון דלא מפקדי כלא מהילי דמי, הלכך בני לוי נדמו כנשים להכנס בטבילה לברית עם המילה שלהם ע"ש והנה הרמב"ן מדמה טבילת שחרור להך דלוים, ולכאורה בלוים כיון דמחויבין הי' לימול וע"כ כשמלו שוב ל"ש הטד"ב דשני פעמים ל"ש די"ב וע"כ שפיר דמי לנשים, אבל בטבילת שחרור דמה שמלו בעבדותן לא הי' מחויבים ואם כי ברמב"ם ובשו"ע ה' מילה מתבאר דכשם שמצוה על האב למול בנו ה"נ מצוה על הרב למול עבדיו, ועובר בעשה אם לא מל (והמנ"ח כתב דאינו יודע מהיכן ילפינן דהרב מחויב למול יותר משאר כל אדם ונשאר בצ"ע ע"ש, והוא פלא הרי מפורש בקרא המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך בשלמא בקנה מישראל י"ל דהחיוב על העבד בעצמו דכבר הוא מחויב במצות ואף דבאשה ליכא מצות מילה מ"מ י"ל דעבד חייב אבל בקנה מעכו"ם או בקנה עכו"ם גופו דעדיין עכו"ם הוא ול"ש החיוב עליו בעצמו וע"כ דהחיוב על הרב ומקנת כסף נכלל ג"כ ודאי בקנוי מעכו"ם, וא"כ הרי מפורש בקרא להדיא דהחיוב על הרב) אבל בלוקח עבד מתחילה ע"מ שלא למולו מבואר בגמ' וברמב"ם שם דמותר לקיימו, והנה בזה אם נמלך אח"כ למולו הרי לא הי' מחויב בהמילה, וא"כ דמי לערבי מהול דלא מפקד ובשלמא אי אמרי' דע"י מילתו בעבדותו הוי גירות גמורה י"ל דתו ל"ש הטפת ד"ב עוד, אבל אי הוי רק גירות במקצת א"כ שייך הטד"ב ולמה סגי בטבילה לחוד ואולם באמת נראה דאף דהוי גירות במקצת כיון דעכ"פ הוי מילה ליהדות שוב ל"ש הטד"ב דל"ד לערבי מהול דאין בזה סרך מילה, וביותר דכיון דעכ"פ ע"י גירות דעבדות יצא מכלל ערל (דהא עבד ערל אסור בתרומה) וכיון דאינו ערל תו ל"ש הטד"ב.