אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כב · כא)
ונראה לענ"ד דהתוס' ס"ל דהטבילה שצריך בשחרור לא להשלים הגירות שחסר לו בעבדותו וכמשמעות לשון הרמב"ם הנ"ל, אבל התוס' סוברים דקבלת יהדות בטבילתו לעבדות הוי גירות גמורה ושלמה ולא גירות במקצת, והא דלא הוי כישראל גמור לכ"ד ואין מחויב בכל המצות זה ג"כ מאיסורא דעבדות שחל עליו דכשם שהעבדות גורם לו איסור דל"י קדש ושלא יתפסו בו קדושין, וכן לענין יחוס שיהי' עם הדומה לחמור כ"כ גורם לו איסורא דעבדות שלא יתקדש בקדושת ישראל לכל המצות, וזה הוא מעצם איסורא דעבדות, והשחרור צריך לסלק מעליו כל הנכלל באיסור עבדות, וכיון דהעבדות גורם ג"כ שלא יתקדש בקדושת ישראל וע"ז צריך טבילה להתקדש בקדושת ישראל וע"כ הג"ש והטבילה הם כשני דברים המתירים בהשחרור דהטבילה הוא ג"כ מעצם השחרור וכ"ז שלא טבל לא נסתלק כלל איסורא דעבדות לענין מצות, שע"ז ל"מ הג"ש לחוד, וע"כ עדיין הוא בעבדותו לכ"ד, שא"א להתחלק השחרור לחצאין והגירות והשחרור הם כאחת, ואף דאחרי הג"ש בודאי דאין רשות רבו עליו אבל מ"מ עדיין הוא באיסור עבדות, כמו במפקיר עד שיטבול, וע"כ שפיר הקשו דלא יועיל הקדושין משום דעדיין הוא בעבדותו כל זמן שלא טבל, ועפ"ז שפיר ניחא גם תירוצם דמהני הטבילה גם קודם השחרור, והיינו כיון דתרוייהו הג"ש והטבילה הם להפקיע העבדות והגירות נעשה ג"כ ממילא ע"י השחרור, והוי כמילה וטבילה דנעשה הגירות ע"י שניהם ביחד ומהני מה שיעשה מתחלה, וה"נ מהני בין כשהטבילה קודם בין שהג"ש קודם דתרוייהו לסלק העבדות, הג"ש והטבילה, וע"י שניהם ביחד פקע העבדות ונתקדש בקדושת ישראל ושחרורו וגירותו באין כאחת, דבלא הטבילה לא יצא גם מעבדותו ומשום דזה גופא מה שאין עליו קדושת ישראל הוא מכלל איסורא דעבדות וכנ"ל.