אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כב · ו)
ושמעתי מאדמו"ר שליט"א שעמד ג"כ במה שהקשינו דלמה יעכב הגירות במה שגופו קנוי, ותירץ בטו"ט לפ"מ דנתבאר לקמן דטבילת עבדים היא בע"כ וכדאמרי' ביפ"ת דכופה ומטבילה לשם שפחות, וגם רבנן מודים לרשב"א בזה ורק פליגי בטבילת השחרור וע"ש ברא"ש. וע"כ כשטובל לשם ב"ח לגירות והוא מקבל עליו מצוות נעשה ממילא טבילתו לעבדות משום הזכות שיש להאדון להטבילו בע"כ לעבדות. דנהי דאם הטבילה לא היה לשם ב"ח ל"ש להעשות עבד, ומשום דטבילת עבדים צריך קבלת גירות ומצוות, אבל כיון שטובל לב"ח ומקבל עליו מצוות שוב נעשה בע"כ טבילתו לעבדות, והא דבקנה מעכו"ם יכול לטבול לב"ח אף דגם בזה יוכל להטבילו בע"כ היינו משום דשם א"ל רק מע"י והוא רק שעבוד שיש לו להרב שעבוד על העבד שמחויב לטבול ולהיות עבדו לכ"ד, ומשום זה השעבוד יכול הוא להטבילו בע"כ, והוא כגובה השעבוד וע"כ כשקדם וטבל לשם ב"ח ל"א דהטבילה נעשה בע"כ לעבדות דאדרבה אמרי' להיפך דהגירות מפקיע השעבוד והחיוב שמוטל על העבד לטבול לעבדות ונעשה ב"ח, וממילא פקע השעבוד אבל בקנה עכו"ם גופו שיש לי קה"ג לגמרי ורק דכן הדין דקנין האיסור לא חל עליו רק ע"י הטבילה, אבל ל"ש ע"ז דהגירות יפקיע הקנין, ואך דלא נימא נהי דל"ש להפקיע אבל במה מעכב הקנין להגירות, ע"ז שפיר אמרי' משום דטבילתו לב"ח ממילא נעשה טבילה לעבדות כיון דאין זה שעבוד, ול"ש לומר להיפך דהגירות יפקיע וע"כ נעשה עבד בע"כ. ע"כ שמעתי. ועפ"ז מיושב שפיר מה שהקשינו על הנמ"י, מדוע מהני דעת רבן לחוד כשנותנין רשות להתגייר, וא"צ לג"ש וגם להפקיר א"צ והיינו משום דהממון לחוד אין מעכב כלל להגירות ורק משום דבע"כ נעשה טבילתו לעבדות וכ"ז כשהרב אין רוצה שיתגייר אבל כשהרב נותן לו רשות שפיר מהני גירותו, ומה שיש לו קה"ג אין מעכב הגירות וגם לפ"ז האי דביש לו קה"ג אין יכול להתגייר. היינו, רק בישראל, אבל בעכו"ם כשיש לו קה"ג כמו בכיבוש, זה אין מעכב להגירות, דבעכו"ם ל"ש הא דטבילת עבדות בע"כ, ומיושב ג"כ הרמב"ם דפ"ט מעבדים הנ"ל כפי האופן שנתבאר לעיל.