אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ז · כז)
והנראה לומר דחליצה עוקר הזיקה למפרע מכל האחין והצרות, וע"כ מותרין בהקרובות אחר חליצה כיון דנעקר הזיקה למפרע וע"כ ניחא הא דאין חייבין כרת על החלוצה והצרות לר"י דלח אמרי' דנתברר למפרע שלא היתה זקוקה להם, אלא דהיתה זקוקה לכולם, והחליצה הוא דמפקעת הזיקה למפרע וכיון דעכ"פ היתה זקוקה לכולם, הותר איסור דא"א לכולם, ואין להקשות כיון דנפקע הזיקה ע"י החליצה למפרע, א"כ אמאי אמרי' דמקדש לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת הא כיון שחלץ אח"כ נעקר הזיקה למפרע, דז"א דעכ"פ בשעת הקדושין הי' גבי' איסור דיבמה לשוק, ומשום האיסור לחוד לת"ק, דדוקא לר"ל אמרי' בירושלמי דאם קידש לזו וחלץ לשני' דמקודשת משום דנתברר דזו לא היתה זקוקה מעולם, אבל בזה דהיתה זקוקה ורק דהחליצה עוקר הרי עכ"פ היתה זקוקה והי' עלי' איסור דיבמה לשוק וע"כ לת"ק, וכעי"ז כתבנו (באות ב') לענין הולד שא"פ עד שיצא לאויר אף דאח"כ פוטר למפרע ע"ש ובזה הי' אפשר לישב קושית התוס' בש"י שקידש אחיו את אחותה דצריך להמתין, די"ל דהערוה אין מפקיע הזיקה רק מכאן ולהבא, ולהכי עדיין אסורה משום אחות זקוקה משום הזיקה שהי' קודם, וע"כ צריך להמתין עד שיעשה אחיו מעשה ויעקר הזיקה למפרע].