אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ז · ב)
וע"כ נראה דבאמת כ"ז שלא יצא הולד והיא זקוקה ליכא כרת ג"כ, ורק אחר שיצא הולד עוקר הזיקה למפרע, דנתברר דהיא א"א שי"ל בנים. ובודאי דל"ש לומר דהי' זיקה עד הלידה ומעכשיו נפקע הזיקה, כיון די"ל בנים, וכיון דנעקר הזיקה למפרע, ע"כ חייב כרת, אבל בכ"ז ל"ש להקשות דהכרת יפטור, דהרי כ"ז שלא יצא הולד ואיכא זיקה גם הכרת ליכא, וכשם שהולד עצמו אינו פוטר, אף שאח"כ כשיצא לאויר העולם ע"כ דנעקר הזיקה למפרע, בכ"ז כ"ז שלא יצא אסורה להנשא משום דליכא עדיין דבר שיסלק הזיקה, ואף אם יבא אלי' ויאמר דהולד יהי' ב"ק ל"מ, וע"כ גם הכרת א"א לפטור, דהרי כ"ז שלא נולד ואין מה שיסלק הזיקה ליכא כרת, ורק אח"כ כשנולד ועוקר הזיקה למפרע הוא דמתחייב כרת דבעל א"א שלא במקום מצוה דנעקר הזיקה למפרע, אבל כ"ז שלא נולד אין מה שיסלק הזיקה, וניחא ג"כ מ"ט ל"מ החליצה לר"י כשהולד ב"ק, משום דאח"כ כשנולד נעקר הזיקה למפרע, וע"כ ל"ש חליצה על הזיקה שהיא רק לשעה, ומצאתי ראי' ברורה לדברנו בירושלמי, ריש החולץ דמשום דנעשה בן למפרע ע"כ לא מועיל החליצה כשהולד ב"ק, והביא ממשנה זו ראי' דגם למ"ד המזכה לעובר קנה היינו דוקא כשנולד נעשה בן למפרע, יעוי"ש בק"ע ולהלן יתבאר דגם חליצה עוקר הזיקה למפרע.