אור ברסלב
אמרי יחזקאל שער גמילות חסדים

אמרי יחזקאל

שער גמילות חסדים

שער עבודת התפילה

מאמר ראשון - אדם שגומל חסדים. האם זה בהכרח משקף שיש לו מידות טובות והגונות?

תשובה: כדי לענות על שאלה זו, צריכים אנו להחדיר לעצמנו דבר אחד ברור:

לעולם אי אפשר לדעת ולהכיר את מידותיו ותכונותיו של האדם - אא"כ מעמידים אותו בשעת 'מבחן ונסיון'. כלומר, רואים איך הוא מתנהג בזמני לחץ, בשעה ש"עומדים" לו על העצבים ומרגיזים אותו. שאז כל המידות שטמונים בתוך מהותו הפנימית של האדם - מתגלים ופורצים החוצה...

וחז"ל היו הראשונים שגילו לנו זאת, ואמרו (במסכת ערובין, דף ס"ה:) "אין אדם ניכר (מי הוא באמת) אלא בשעת כעסו". שאז דמו רותח, וכולו תוסס, ואז משתקפים המידות של האדם, ומגלים את פרצופו האמיתי!

וכך גם במידות של "גמילות חסד". אי אפשר לדעת האם באמת בתוך תוכו הוא בעל מידות טובות ששופעים רחמים מבחוץ - אא"כ נעמיד אותו בֶּכוּר המבחן, ולפי התוצאות שנקבל - יהיה אפשר לתת 'תמונה כללית' על כל אישיותו של האדם.

ולאחר בירור היסודות הנ"ל - אפשר להתחיל ולהוציא מסקנות:

מי שעושה טובה לשני ועונה "מה השעה" - ע"פ רוב - אין זה מראה שבהכרח גם מידותיו טובות. מי שמוכן לעזור ולהוריד עגלה - אין זה מראה שבהכרח גם מידותיו טובות. מי שמציע לך ברחוב כוס מים לשתות - גם זה עדיין לא מצביע על מידותיו הטובות.

הדבר היחיד שיכול לגלות לנו, האם יש לאדם טוּב לב אמיתי, לב ששופע אהבה ורחמים - זה רק ע"י שנראה איך הוא מתנהג במצב 'חריג' מהרגיל, כגון בשעה שהַחֶבְרָה מסביבו הרגיזה אותו, או רימתה אותו, ואז נראה איך הוא מגיב? האם גם אז ממשיך "טוב ליבו הרחב" לפעול - - - ?

ובאמת היודעים אתם מי היה הראשון בעולם, שהשתמש בעצה זו?

- אליעזר עבד אברהם!

כאשר הוא רצה לבחור אשה בעלת לב טוב אמיתית, עבור יצחק, הוא לא הסתפק במעשה חסד בלבד, אלא הוא גם רצה, שהגמילות חסד שלה יהיה נובע מתוך המידות הטובות שטבועים בה!

וכיצד אפשר לבדוק דבר כזה? ע"י שנעמיד את האשה בנסיון של גמילות חסד קשה, וגם 'מעצבן' !

3 בקשות מוזרות ביקש אליעזר מרבקה, ובזה העמיד אותה בנסיון. שלש בקשות שכל אדם נורמלי היה מתקומם נגדם, והיה רואה בחברו כאדם "אגואיסטי" שלא מתחשב כלל ברגשות של השני!

ושלושת הבקשות הללו, מצוטטות בתורה ב - 5 מילים: "הגמיאני נא מעט מים מכדך"

במשפט זה ביקש ממנה אליעזר ג' דברים:

א. "הגמיאני" - את בעצמך תשקי אותי! אני אין לי כח לקחת לבד!!!

ב. "מעט מים מכדך". לא רק שאת תשקי אותי, אלא גם מכדך - מהכד הפרטי שלך, רוצה אדם זר לשתות - - - !

ג. והחוצפה הגדולה, שעברה כבר כל גבול מצד בקשותיו של אליעזר: ילדה בת שלש שנים, הולכת בכוחות עצמה ודולה מים - עשרות פעמים מהבאר, כדי להשקות אדם זר, ואת כל עשרת גמליו! (וכידוע, הגמל נקרא "ספינת המדבר", כיון שהוא מסוגל לאגור הרבה משקה בתוכו, ועל כן הוא שותה הרבה מאד).

ואת כל זה רואה אליעזר, ויושב בחיבוק ידים, ולא מציע שום עזרה!

עשרה משרתים גברתנים יש לו (שכל אחד מהם גדול כמו "גמל"...) ובכ"ז לא משתף שום פעולה, אלא נותן את כל העבודה הקשה הזאת ביד ילדה בת שלש שנים!

שיא החוצפה!

מעשה חסד כזה - הוא מעשה בל יתואר, שרק מי שהמידות שלו טובות באמת - רק הוא מסוגל לעשות אותו...

ואולם מכל זה אליעזר עדיין לא 'מתלהב', הוא יודע שמידות טובות לא שוים כלום - אם הם לא באים מתוך היראת שמים של הבן אדם!

שהרי יש אנשים, שבטבעם יש להם מידות טובות להטיב עם השני, ואולם המעשי חסד שהם עושים - נובע מתוך אינטרסים אישיים של כבוד, שיסתכלו עליהם, ויעריכו אותם עד כמה הם רחמנים, ויש להם רחמים כלפי הזולת, וכו'.

מעשי חסד שנובעים מתוך שיקולים אלו או אחרים, לא יחזיקו הרבה מעמד אצל האדם. כיון שמידת הכבוד עלולה לכרסם בו, ובסופו של דבר עלול הוא לאבד את כל רחמנותו - בגלל איזה פגיעה שיפגעו בכבודו או במעמדו! [והגרמנים ימ"ש יוכיחו. שידועים היו במעשי החסד שלהם, עד כדי שהיו מאכילים מתוך לחמם את החתולים שברחוב, ולבסוף כשרק חשבו שהיהודים רוצים להתנשא עליהם - נהפכו לחיות טורפות, ב"מ).

וכיצד אפשר לבדוק דבר כזה?

על זה ממשיך הפסוק "והאיש משתהא מחריש לדעת". כלומר, אליעזר עמד וחיכה מה היא תדרוש 'בסוף' עבור המעשה חסד שעשתה! הוא ידע היטב, שגם בבית מלון יתנו לך שירות מלא אפי' בחצות הלילה - ואולם אח"כ בא גם "חשבון התשלום" שגובים עבור השירות...

ואליעזר רצה לבדוק, האם גם כאן הוא מקבל שירות כמו שהולך "בבית מלון"...?

ואכן רבקה לא איכזבה, היא סיימה את מעשה החסד שלה, וקמה ללכת לדרכה, כאילו לא עשתה כלום.

בזה גילה אליעזר, שרבקה לא עשתה את החסד מתוך שיקול: שיגידו לה תודה או מילת הערכה. וגם לא בגלל כבוד, שישבחו אותה, או כל חשבון אחר. אלא פשוט היא עשתה את מעשה החסד - לשם שמים, מצוה לשם מצוה!

תופעה זו פתרה לאליעזר את הספק השני שהיה לו, היא הוכיחה לו שהמדות הטובות שלה נובעים מתוך יראת שמים שיש בה, ולכן היא לא דורשת שום תשלום גמול, עבור החסד הגדול שעשתה!

והנהגה זו של אליעזר, היא לימוד גדול גם עבורנו: טוב ליבו של האדם נמדד דוקא כשהוא נמצא בתנאים גרועים, בשעה שקשה לו לטרוח עבור השני, או - כשנמצא בחברת אנשים שהם לא כ"כ ידידים שלו, ואז הוא נבחן, האם גם שם הוא מוכן להטיב לזולתו?

צריך תמיד לשאוף ולהתפלל: מתי יגיעו מעשי החסד שלי - "למשהו מן המשהו" כמו שעשתה רבקה אמנו!

ואם תשאל, כיצד מסוגל אדם בשר ודם להגיע לדרגות כאלו גבוהות בעשיית חסד?

על זה נתן לנו אליעזר עבד אברהם תשובה קולעת: אם המידות של גמילות חסד, נובע מתוך היראת שמים של האדם, שכך ציוה אותנו הקב"ה לעזור ולהטיב לשני, אם זה נקודת המבט שלנו על החסד - אז כבר מסוגלים לכל, ואפילו אם יבקשו ממנו שישקה לבדו עשרה גמלים גדולים הוא ג"כ יסכים לזאת!

הנה, נעתיק כאן מעשה קטן, שממנו נלמד איך נראים מידותיו של יהודי, כשבאים מתוך "יראת שמים":

מעשה היה בגוי אחד, אשר הורע עליו מזלו, ונפל בחלקו אשה רעה, אשר תמיד היתה מציקה לו, וממרמרת לו את החיים. והנה יום אחד, כעסה האשה מאד על בעלה, והחלה לצעוק עליו בקול גדול, מתוך קללות וחרופים.

הגוי, שהיה מטבעו בעל מידות טובות, המשיך לשבת בשתיקה על כסאו, ולא הגיב אף מילה - על התפרצותה של אשתו.

האדישות הזו עוררה יותר את רוגזה של האשה, ומיד הלכה למטבח, מילאה דלי מים, ושפכה את כל תוכנו על ראשו של בעלה...

גם במקרה זה לא התקומם הבעל עליה, אלא רק אמר לה בבוז: "ידעתי מראש שכך יתגלגלו הענינים, שהרי אחרי ששומעים "ברקים ורעמים" מיד יודעים שעוד מעט יבוא גם מטר של "גשמים"...

ודאי אתם הקוראים, משתוממים לנוכח כוחות הנפש של הגוי, איזה מידות טובות יש לו, שמסוגל לא להגיב אפילו במצב כזה!

ואולם אין זו האמת!!! הגוי כן הוציא את העצבים שלו, וכן פגע באשתו, רק לא בידיים אלא ע"י - דיבורו !

ולמה באמת זה כך? בגלל שכמה שיהיו לגוי מידות טובות - הוא לא יהיה מסוגל להבליג לגמרי במצב כזה, ומשום שגם למידות הטובות שלו - יש "גבול" מסויים...

אצל יהודי - הדבר שונה לחלוטין. התורה דורשת מיהודי, שבמצב כזה חייב הוא להיות כאילם גמור. לבלום פיו בשעת מריבה, ולא להגיב כלל וכלל!

ודבר כזה שייך לצוות רק על יהודי, אשר מידותיו מבוססים מתוך ציווי האלוקי "לא תקום ולא תטור" ואפילו ב'אונאת דברים' בלבד! רק מידות כאלו, שנובעים מתוך יראת שמים לקיים את צו התורה - הם המסוגלים להגיע לשתיקה גמורה ומוחלטת - בשעת מריבה!

נחתום מאמר נפלא זה, בהפקת הלקח הגדול שלמדנו עבורנו:

אדם שרוצה לגלות את מידותיו האמיתיים שלו, או של חברו [הן למטרת שידוכין, או סתם ליצור קשרי ידידות עמו], עליו לעמוד על שני נקודות עיקריות: א. מידות טובות ב. שהמידות יהיו מושרשים חזק בתוכו, מכח היראת שמים שבו.

שני מעלות אלו, הם הערובה היחידה שמבטיחים לאדם, שהמידה של "גמילות חסד" תשתמר בתוכו לעולמי עד !

בכל עת, ובכל זמן, ובכל מצב!

איך יחיה האדם בלי צדקה?

עשיר אחד התלונן בפני הרבי מקוצק: "רבי! אני כבר עייף ומסוחרר ממתן הצדקה. אין לי מנוח מהעניים, אני נותן - וחוזר ונותן - ושוב חוזר ונותן - ואין לדבר סוף!

השיב לו הרבי מקוצק:

ולאכול אינך עייף? אתה אוכל - וחוזר ואוכל - ובערב שוב חוזר ואוכל, ואין לדבר סוף!...

"נו - התפלא העשיר - וכי כיצד יכול האדם לחיות בלא אוכל, שזה המזון ה'חיוני' לגוף?

השיבו הרבי מיניה וביה:

"וכיצד יכול האדם לחיות בלא צדקה, שזה המזון הרוחני ל-נ-ש-מ-ה"?!...

מאמר שני - מצות הצדקה, האם זאת "הכנסה" או רק "הוצאה"?

בודאי שיש כאן "הכנסה" גדולה מאוד בנתינת הצדקה. והכנסה זו מתבטאת בשני המובנים: גם מבחינה "גשמית". וגם מבחינה "רוחנית".

ונבאר על קצה המזלג, למה כוונתנו:

הכנסה מבחינה גשמית - כך לימדה אותנו הגמרא במסכת בבא בתרא דף י'. ע"פ מעשה שהיה:

הגמרא מספרת על ר' יוחנן בן זכאי (ובמדרש רבה, ויקרא פרק ל"ד, מסופר מעשה זה על רשב"י, ע"ש). שחלם חלום בליל מוצאי ר"ה, ושם גילו לו, שביום הדין נגזרה גזירה בשמים על בני אחותו, שיגרם להם נזק ויחסר להם מתוך ממונם סך של שבע מאות דינרים, במשך תקופת שנה הבאה.

נבהל ר' יוחנן מעצם הגזירה, ויקץ משנתו והנה חלום!

ר' יוחנן ידע, שאת אשר נגזר אין להשיב, ולכן רצה שבני אחותו ירויחו לפחות איזה מצוה מהנזק הכספי שצפוי להם, וזאת ע"י שהפסד הממון - ילך לצדקה, מאשר לדברים בטלים.

ואכן ר' יוחנן ניגש אליהם, וביקש מהם סכומי כסף לצדקה. (ולא גילה להם, שכבר נגזרה גזירה על ממונם, ורק הוא רוצה לנצל זאת למטרת צדקה).

וכך גבה מהם, עד שהצליח בסופו של דבר להוציא מהם סך של - 683 דינרים לצדקה.

ואולם בשמים גזרו שיאבדו מהם 700 דינרים, וא"כ נשארו עוד שבעה עשר דינרים, שצריך לחול עליהם הגזירה.

ואכן כך היה. בבוקרו של יום אחד, הגיעו בפתע חיילים מבית המלכות, והודיעו נחרצות שהמלך גזר עליהם שצריכים הם לשלם לו סך של שבעה עשר דינרים (בדיוק...!) עבור אוצר המלך.

נבהלו בני הבית, ודאגו על מה ולמה מתחיל המלך לגבות מהם סכומי כסף, והתחילו לפחד, שמא ינצל זאת המלך, וישלח שוב את חייליו לגבות מהם עוד ממון.

ואולם ר' יוחנן הרגיע אותם ואמר להם, שלא ידאגו! יותר מ - שבעה עשר דינרים - לא יקחו מהם אף לא פרוטה יותר!

"מהיכן אתה כה בטוח בדבריך" - שאלו אותו בפליאה.

כאן נאלץ ר' יוחנן, לגלות להם מה שגילו לו בחלום כבר בתחילת השנה, שנגזר עליהם שיחסר מממונם סך של שבע מאות זהובים, והוא שרצה את טובתם, גבה מהם לצדקה כמה שיותר, כדי שהגזירה תתקיים לפחות על עניני צדקה. ואולם את שבעה עשר הזהובים שלא הצליח להוציא מהם - גבה זאת המלך מהם לדברים בטלים.

בני הבית הזדעזעו בשומעם זאת, והמשיכו לשאול את דודם הקדוש בתמיה:

"אם בלא"ה נגזרה עלינו גזירה זו, א"כ מדוע לא הודעת לנו מראש, שזוהי מטרתך בגביית הממון, ואז היינו נותנים לך ברצון את כל ה - שבע מאות זהובים שילכו לצדקה, מאשר שיתבזבזו לאוצר המלך"?

"אמנם כן - ענה להם ר' יוחנן, אולם רציתי שתקיימו את מצות הצדקה "לשמה", ולא רק כדי להפטר מהגזירה שנחתה על ראשכם, ולכן לא גילתי לכם זאת מראש". ע"כ.

הנה בסיפור מפליא זה, גילה לנו ר' יוחנן מה בדיוק תורמת מתן הצדקה עבורנו - מבחינה "גשמית":

יתכן ובר"ה נגזר על האדם, שכך וכך סכומי כסף - ייאבד מרכושו הפרטי, מתוך כספו הקצוב לו. ואולם לא פירטו בגזירה לאיזה מטרות ילך לאיבוד כסף זה!

ולכן, אדם שלא מנצל את הגזירה למטרות צדקה וחסד, א"כ מהשמים כבר דואגים שהגזירה תבוצע, והכסף יילך לאיבוד על דברים בטלים!

רוצים אתם רשימה מעודכנת מה נקרא "דברים בטלים"? נפרט לכם בקצרה כמה מהם:

"במקרה" - מכונת הכביסה מתקלקלת, וצריך הוא לשלם עבור התיקון, סכום כסף נכבד!

"במקרה" - מסתכסך הוא עם השלטונות, ונדרש הוא לשלם קנס כספי גבוה!

"במקרה" - ילדו נהיה ח"ו חולה, וצריך לבזבז כספים על רופאים ותרופות!

ולכן מי שיש לו מוח בקדקודו, וחושש קצת מה עלול להיות "במקרה" גם אצלו בעתיד, א"כ מקדים הוא תרופה למכה, ונותן מפעם לפעם סכומי כסף לצדקה, ובכך 'פורע' הוא את חוב הגזירה שגזרו עליו בשמים, וגם מרויח שבמקום שכספו ילך לטמיון - הולך הוא למטרות מצוה!

נוּ, וכי יש לך "הכנסה" יותר טובה מזו? והרי אף אדם לא יכול להיות בטוח בעצמו, ולומר - לי זה לא יקרה!

אף אדם לא יכול לדעת, אם ח"ו נגזר עליו בר"ה, שצריך הוא להפסיד כך וכך - מממונו. ומי שיש לו קצת שכל, מנצל כבר את הגזירה למטרות מצוה, ובכך פטור הוא מלשפוך כסף בכל ה"ביקורים" המיותרים שבקופת חולים, או במשרדי הממשלה!

וכעת נעבור לרווח ה"רוחני" שנכנס לחשבונו של האדם בנתינת הצדקה:

וגם על פירוט הכנסה זו, מתייחסת הגמרא במסכת בבא בתרא, דף י"א. שם הגמ' מספרת על מלך צדיק, ששמו היה מונבז המלך. והוא התחיל לפתוח את כל החסכונות שחסכו אבותיו, וחילק אותם לצדקה, בשנות רעב של בצורת.

וכששאלו אותו - הייתכן? חסכונות שאבותיך עבדו קשה, כדי להשאיר לדורות הבאים אחריהם, ואתה מבזבזם כלאחר יד?

התפלא המלך לשמע שאלתם, ואמר: אני 'מבזבז'? הפוך בדיוק! אני ממשיך לחסוך את הכסף, רק במקום יותר בטוח ויותר משתלם!

הנה ראו - המשיך המלך לפרט להם, שלשה הטבות אני מקבל מ"תכנית החיסכון" הזו, של מתן הצדקה:

א. אני מרויח בזה שאני חוסך - במקום שאין יד אדם מסוגלת להגיע ולשלוט שם, וממילא אני בטוח ורגוע - שהרווחים יגיעו אלי במאה אחוז. משא"כ החיסכון שחסכו אבותי, איני בטוח בו כלל, שכן עלול הוא ליגנב, או להשרף, או פתאום עלול לרדת כל ערך "הַמְּנָיוֹת" שבבורסה. ואז הכל אבוד!

ב. אני חוסך בחשבון ש"טופח" וגודל, ומצמיח פירות ורווחים, שבכל מצוות צדקה - אוכל מפרותיהם בעוה"ז, והקרן שמורה לו לעוה"ב, משא"כ בחיסכון של אבותי, לא עולה ולא טופח כלום.

ג. והדבר החשוב מכל: אבותי טרחו ועבדו בעוה"ז - בשביל - אחרים! והשאירו אחריהם את כל אוצרותיהם, מבלי ליהנות מהם מאומה לטובת נשמתם. ואילו אני, חוסך ודואג קודם לנשמתי, שיהיה לה רווחים בעוה"ב, ורק אח"כ אני מתחיל לדאוג גם לאחרים!

זהו הסיכום הסופי של שני 'הרווחים' המדהימים, שמובטחים לכל בעל צדקה, וכפי שגילו לנו חז"ל בשני הגמרות הנ"ל.

נוּ, האם כעת נותר עוד ספק בליבנו, על מתן הצדקה, אם זה עסק "מכניס" - - -?

ואם באמת השתכנעתם, והדברים האלו באמת כנים ואמיתיים, א"כ מעתה כל אחד צריך לערוך חישוב - חדש - בכל ה'מאזן החודשי' שהוא עורך בכספו בסוף החודש.

וניתן על זה דוגמא:

אם למשל, מקבל הוא משכורת בסך של - 10.000 ש"ח , ומזה הוא מפריש 10% מעשר כספים, כלומר 1,000 ש"ח לצדקה, א"כ בפנקס החודשי שלו, הוא צריך לסכם כך:

'הוצאות' השוטפות של החודש - 9,000 ש"ח.

'הכנסות' הריווחים של החודש - 1,000 ש"ח שניתן לצדקה!!!

כך צריך להראות החשבון האמיתי של החודש, מה שאדם מוציא לצדקה - הם ההכנסות והרווחים האמיתים שיעמדו לו לזכות אחרי מאה ועשרים. ושאר הכסף שבזבז לעסקים, זה רק בגדר "הוצאות", שכן אף הכנסה לא בטוח שתישמר בידו, וכמו שלימד אותנו מונבז המלך.

לקראת סיום, נגלה לכם מהו "הבסיס" שעליו נשענים כל הרעיונות הנפלאים, שנכתבו במאמר זה.

שהרי אחרי הכל, צריך עדיין לשאול שאלה אחת פשוטה: איך זה יתכן מבחינה מציאותית, שאני מוציא מכיסי כסף, וחז"ל אומרים לנו - לא רק שאין כאן הוצאה כספית, אלא יש כאן עוד "הכנסה"?

כיצד אפשר להסביר את הדברים מבחינה "תאורתית"?

ונענה על זה בקצרה, בשני דרכים חילופיות:

א. היודעים אתם כיצד בורא עולם, הגדיר לנו את כח הסגולה שטמונה בצדקה? הוא הגדיר אותה בתור מטבע של "אש" [שכך הראה הקב"ה למשה רבנו, בפרשת מחצית השקל, ואמר לו "כזה יתנו", (עיין רש"י שמות פרק ל"ג, פסוק י"ג)].

וכאן בוקעת השאלה: מדוע הצדקה נמשלה דוקא למטבע של "אש", ולא לכל דבר חומרי אחר?

התשובה - נעוצה בתכונה המיוחדת שיש באש, שלא מצינו אותה בשום דבר חומרי אחר!

הנה, ראו דבר מעניין: אם ניקח כוס "מים" מתוך הים הגדול - ודאי שבמציאות יחסר משהו מן המשהו מן הים, איזה 'אלפית אחוז' מכל מרחבי המים הענקיים!

וכך גם בעפר הארץ, אם ניקח דלי עפר מן האדמה - גם כאן אי אפשר להתעלם מהמציאות, שס"ס נחסר מכל יבשת האדמה: דלי מלא חול!

יש רק דבר אחד בכל מערכת הבריאה, שאתה יכול לקחת ממנו, ולהפיק ממנו הרבה תועלת, ובכ"ז לא יחסר ממנו כלום!

ומהו? זוהי האש! אתה יכול ליהנות, ולהדליק משלהבת האש אלף נרות, ובכ"ז האש לא תחסר כלל וכלל ממה שהיתה!

וזה מה שבורא עולם רצה לרמוז לנו: היודעים אתם מהו הסוד שטמון בצדקה, שכמה שאתה נותן לעניים, ובכ"ז אתה רושם זאת בפינקס בתור "הכנסות"?

התשובה: טמון כאן כח הסגולה של - תכונת האש!

כל מטבע צדקה - זה כמו מטבע של אש, שכמה שתיקח מהמטבע הזו ותוציא - ובכ"ז לא יחסר כלום מאותו מטבע, ותמיד תמשיך לרשום בפינקסך רק "הכנסות"!!!

וכעת נעבור לבאר באופן אחר, את הסגולה המיוחדת שיש בצדקה:

ונפתח תחילה בסיפור קצר: אדם אחד הלך ברחוב, ופתאום מגלה שאבד לו מן הכיס סך של 100 ש"ח. הצטער האיש על אובדן הכסף, חיפש וחיפש, ומשלא מצא - התייאש, ובלית ברירה - המשיך בדרכו.

והנה בהמשך הדרך מה רואות עיניו? שבמרחק כמה מטרים זרוק על הריצפה שטר "אדום" של 200 ש"ח ! צהל האיש משמחה, והודה לבוראו על המציאה שהיקרה לידו.

וכעת נשאל שאלה: האם שמחתו זו של האיש, מעבירה לו גם את הצער מהאבידה הקודמת שהיתה לו? האם במציאה זו - הוא 'מתנחם' על המאה הקודמים שהיו לו?

ודאי שלא! שהרי אילו לא אבדו לו הקודמים, היה כעת בידו 300 ש"ח ביחד!

וכעת תארו לעצמכם, אדם שהוביל בידו - לא כסף, אלא שק של "חיטים", ופתאום נעשה חור בשק ונתפזרו לו כל החיטים, על פני השדה שעבר שם, האם האיש מצטער על אבידת החיטים? ודאי שלא! ומדוע? כיון שהוא יודע, ששק החיטים שכרגע נתפזר לו, לא הלך לאיבוד כלל וכלל. אמנם כרגע באמת לא נשאר בידו כלום, ואולם בעוד כמה חודשים שיחזור שוב לשדה, יראה איך החיטים השרישו והצמיחו פירות, ובמקום שק אחד שאיבד - יקבל הוא בתמורה עשר שקים מלאים!

א"כ השקעה כזו כדאית וריוחית !

וכך בדיוק יש לתת את היחס בנוגע לצדקה:

אדם מפזר שק של מעות לצדקה, בתחילה יש לו נקיפת מצפון על השק שהתפזר והלך לאיבוד, ואולם - אל דאגה!!! הכסף נפל בתוך "שדה זריעה", אשר בסופו של דבר, הוא 'יצמיח' לך פי עשר ממה שנאבד לך. [ולכן אנחנו מגדירים את הצדקה בתפילה בתור "זורע צדקות" - והתוצאה שמרויח מזה: "מצמיח ישועות"! והיא הגדרה מדויקת מאד לפי דברינו הנ"ל].

ולכן כדאי לזכור:

על כל גרעין חיטה שנפל - תיצמח לך אלומת חיטים גדולה!

וכן גם בצדקה: על כל שקל שנפל לצדקה - יצמח לך פי עשר, הכנסות ריוחיות בסוף החודש!

ובמילה אחת - נסכם: במטבע צדקה - יש את הכח של תכונת "האש", וגם את הכח של זריעת "חיטים", וכמו שביארנו לעיל באורך.

ולפני שאנו חותמים מאמר זה, נסכם לעצמנו את הלקחים, שמדברים אלינו מבין השורות של פרק זה.

היסוד שיש לזכור: ממתן צדקה מרויחים 3 "הכנסות":

א. מבחינה 'גשמית' - מרויחים, שע"י מתן הצדקה, חוסכים כל הוצאות - מיותרות, שנגזרו עלינו בשמים.

ב. מבחינה 'רוחנית' - פותחים לנו "תכנית חסכון" לעוה"ב, עם שלשה סעיפים של הטבות, וכמו שפירט לנו מונבז המלך לעיל.

ג. והחשוב מכל: הצדקה דומה למטבע של אש - וגרעין של חיטה, שכמה שתוציא - תמיד תמצא כסף בארנק!

כמה שתזרוק לעניים - תמיד תמצא ש"יצמח" לך עוד כסף במקום אחר!

ולבסוף: האם השתכנעתם מכל "העסק" המכניס הזה? אם התשובה חיובית - אז אשריכם! שנכנסתם לקטגוריה של בעלי "גמילות חסדים" שעליהם העולם עומד!

מה ההבדל בין צדקה של אמריקה לשל יהודי?

האם שמתם לב, איזה גילוי מדהים, כתב לנו שלמה המלך בספרו משלי (פרק י"ד - פסוק ל"ד)?

שם הוא בא ומסביר לנו, את ההבדל הגדול והמהותי שיש בין צדקה - שיהודי עושה, לבין צדקה - שגוי עושה!

והרי לפניכם, ציטוט מלשונו של שלמה המלך: "צדקה - תרומם גוי, וחסד לאומים - חטאת"!

ודרשו חז"ל במסכת בבא בתרא (דף י':) "גוי" - הכוונה לישראל. ו"לאומים" - הכוונה לגויים. כלומר: לדעתו של שלמה המלך, אם ישראל עושים חסד - א"כ הצדקה הזו - מרוממת אותם!

ואולם, אם הגויים ("לאומים") עושים חסדים - זה נזקף כלפיהם - לחטא! מפליא ממש!

והשאלה המתעוררת מאליה: על מה ולמה - יש את "הָאָפְלַיָה" הזו???

התשובה: כאן גילה לנו שלמה המלך בחכמתו הגדולה, על איזה 'בסיס' מתפתחים ומתפצלים - שני סוגי החסדים של ישראל והגויים:

אצל הגויים: אמנם אמת, שאנו רואים בחיי היומיום, שגם הגויים עושים מעשים של חסד ועזרה לזולת, עזרה - בגופם, עזרה - בממונם, עזרה - בשיקום וסיעוד מדינות אחרות, וכו'.

ואולם, הבעיה שלהם נעוצה בזה, שבכל החסדים הללו - בתוך תוכם - מעורבים בהם השאיפה - לכבוד והערצה!!! כלומר, חסדים אלו נעשים מתוך 2 מטרות עיקריות:

1. מטרה של אינטרסים אישיים, או נגיעות אישיות. ובהרבה חסדים - הם לא יעשו אותם - אא"כ הם יידעו מראש, שגם להם 'אישית' - יצמח להם מזה איזה טובה בעתיד!

2. ואפילו במקרה הטוב, שהם כבר כן מוכנים לעשות חסד, עם אדם עני וגלמוד, שאין שום תקווה לקבל ממנו בחזרה איזה טובה - אולם גם אז - יש להם עדיין שיקולים שיחזירו להם "אהדה והערצה" - מצד הסביבה, החברה, השכנים, מדינות העולם וכו'.

ולכן, על חסדים שמתבססים על שיקולים של אינטרסים כאלו - קורא להם שלמה המלך: "חסד לאומים - חטאת"!!!

צדקה אמיתית, חייבת להתבסס אך ורק - על בסיס אחד ויחיד: "קיום רצונו של הקב"ה"!

אסור להעמיד במרכז מעשה החסד - את המחשבה: "איזה טובה אישית אני אצליח להשיג תמורת החסד הזה?

חלילה! יהודי מצווה לעשות חסד - לשם "מצות חסד" בלבד! ולא משנה למי הוא עושה זאת, לאדם העני ביותר, או לגנב הגדול ביותר - לכולם אנו מצווים לנהוג במידת החסד והרחמים!

חסד - שיוצא מתוך מבט תורני כזה - על זה בדיוק - משתבח שלמה המלך ואומר: "צדקה - תרומם גוי"! צדקה כזו - מרוממת אותו ואת כל העולם כולו, בבחינת "עולם חסד - יבנה"! והלוואי ונזכה.

מאמר שלישי - אדם שגומל חסד עם חברו, זוכה שהקב"ה בעצמו מצטרף להיות "השותף השלישי" לחברתם!

תשובה: ראשית, יש להבהיר ולהסביר היטב, מה כוונתינו שהקב"ה משתתף להיות "השותף השלישי" בין שני אנשים גומלי חסדים?

והרי כל החיים של האדם, חייבים ללכת בשיתוף עם עזרת הקב"ה, ואם הקב"ה לא התערב בשותפות החיים שלנו - האדם לא יוכל לפעול כלום מעצמו. (ובפרט הצלחה בבריאות המשפחה, וחינוך הילדים, שדברים אלו לא תלויים כלל בכישוריו של האדם).

תמיד צריך את שיתוף הפעולה מצד הקב"ה, שיֶסָפֵק לנו: חיים, כוח, ובריאות, כדי שחיינו יוכלו להמשך מתוך נחת ושלוה. וכל אדם יודע בתוך ליבו, שמבלעדי שותפותו של הקב"ה - אין חיים כלל !!!

וא"כ במה זה מתבטא למעשה, בזה שהקב"ה חותם על שטר "שותפות", ומשתתף בחברתם של אנשים גומלי חסדים? במה הוא עוזר להם - יותר מכל שאר בני אדם?

התשובה לזה נוגעת, בהקדמת יסוד חשוב בהשקפת היהדות.

ונקדים הקדמה: כל סוחר שמתחיל לעסוק במסחר בעולם העסקים, יודע שישנם שני סוגי "שותפים" במסחר:

יש שותף, שתורם את חלקו רק בחלק הכספי שבעסק, ואולם את ניהול העסקים בפועל, משאיר בידי השותף השני, שיעשה מה שהוא יודע, ומה שהוא מבין. והוא כלל לא מתערב ולא מתעניין בהתקדמות העסקים.

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה