חנוכת הבית · הלכות ומנהגים למסיבת "חנוכת הבית"
א. מנהג ישראל קדושים לחנוך בית חדש, או דירה שקנה מיד שניה, בסעודת הודיה להשי''ת בשירים ותשבחות ודברי תורה. [ילקו''י שובע שמחות ח''א, תשס''ה, חופה וקידושין עמוד תפג]. [ולענין אם הרחיב דירתו בחדר נוסף או מרפסת, אם ראוי לעשות על כך לימוד של "חנוכת הבית"? עיין להלן סעיף ה'].
ב. נוהגים שבעת סעודת חנוכת הבית, בעלי הדירה החדשה מברכים ברכת ''שהחיינו'' על פרי חדש, או על בגד חדש, ומתכוונים לפטור את הדירה והרהיטים החדשים. ומכל מקום הקונה דירה והוא שמח בקנייתה ורוצה לברך ''שהחיינו'', ואין לו בגד חדש או פרי חדש, רשאי לברך. [ילקו''י שובע שמחות חלק א', חופה וקידושין עמוד תפה. יבי''א ח''ט או''ח סי' יט]
ג. הקונה דירה מיד שניה, [דהיינו שדרו בו אנשים אחרים], לכתחלה טוב ונכון שיצבע ויסייד את הבית לפני שנכנס אליו, כיון שהמקום משפיע הרבה על האדם, שאם דרו בדירה זו אנשים בעלי ריב ומדון, או אנשים עם צרות וחולאים, או חילוניים, ישפיע עליו המקום חלילה, ולכן על ידי הסיוד יבטל את כח אחיזתם. [ילקו''י שובע שמחות חופה וקידושין עמ' תפט].
ד אם ביתו נפל מאיזה סיבה, וחזר ובנאו מחדש, ולא הוסיף עליו כלל, אפילו הכי עושה חנוכת הבית ומברך שהחיינו על בגד חדש, כדין הבונה בית חדש. [חופה וקידושין עמוד תפט]
ה מה שנוהגים לעשות חנוכת הבית, זה דוקא בבנה בית חדש, או קנה דירה, אבל אם הוסיף חדר בחצר שהיה לו מכבר, אין צריך לעשות חנוכת הבית, אך לענין ברכת שהחיינו טוב ונכון שיקנה בגד חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוין לפטור את שמחתו על הרחבת הדירה. ויש מי שכתב שגם בכהאי גוונא צריך לעשות לימוד של חנוכת הבית, ואם אין הדבר גובל בביטול תורה דרבים, טוב לנהוג כן. [שובע שמחות חלק א', חופה וקידושין עמוד תפט]
ו ראוי לערוך סעודת ''חנוכת הבית'' גם כששוכרים דירה, ולא רק בקניית דירה. [שם ת"צ]
ז ראוי ונכון לערוך את חנוכת הבית כשקונים או שוכרים דירה לפני שילונו בדירה, ולא לדחות את חנוכת הבית עד שיסתדרו בבית וכו', כי סדר חנוכת הבית חשוב מאד להוציא המזיקים מהבית החדש, ובירור הניצוצות שבמקום. ויביאו עשרה אנשים [או לפחות שלשה] שיאמרו שם את כל הסדר. [ילקו''י שובע שמחות חלק א', חופה וקידושין עמוד תצ]
ח יש אומרים שסעודת חנוכת הבית חשובה לסעודת מצוה, ובפרט אם אומרים בה דברי תורה. ויש חולקים. ולכן טוב לנהוג לעשות שם סיום מסכת בעת חנוכת הבית, כדי שהסעודה תיחשב לסעודת מצוה. ומנהג טוב הוא. [שובע שמחות חלק א', חופה וקידושין עמוד תצ]
מצות מזוזה היא חובת הדר, ולכן אין ראוי לקבוע מזוזה אלא כשמתכונן להכנס מיד לבית, אחר שמכניס לשם חלק מן הרהיטים וכלי המיטה, וכמה מהחפצים שלו, ונועל הבית במנעול. שאז יקבע מזוזה בברכה בפתח הבית, ולא ידחה את קביעתה למסיבת חנוכת הבית. [ילקו''י שובע שמחות א - חופה וקידושין עמוד תקלב. הליכות עולם חלק ח'].
מנהגינו שבאותו ערב שעובר לישן בדירה החדשה [או השכורה] מביא עשרה אנשים לביתו שיקראו את סדר הלימוד לחנוכת הבית, וקובעים בדירה מזוזה בברכה. ואין להחמיץ את המצוה ולדחות את קביעתה דוקא ביום, שאין הפרש בזה בין לילה ליום. [שם עמוד תקלד]
ד אין צריך להמנע מלהכנס לדירה חדשה תוך י''ב חודש לפטירת אב ואם, ורק אם בונה בנין של הרווחה ויש לו בית אחר, ראוי להמנע מליכנס בו עד אחר השנה, אף שגם זה אינו אסור מעיקר הדין. ומותר לאבל לערוך סעודת חנוכת הבית בתוך י''ב חודש, רק שלא יביאו כלי שיר, ולא ישמעו שירים המוקלטים עם כלי שיר, אלא יסתפקו בדברי תורה ובקריאת הלימוד שרגילים לקרוא בחנוכת הבית. ומותר לאבל תוך י''ב חודש לקנות רהיטים חדשים, או מוצרי חשמל וכדומה, גם בתוך שלשים. [ילקו''י אבלות סי' לח עמוד תקסח]
ט מי שנתמנה למשרה חשובה ונכבדי הקהל נתנו לו דירה להתגורר בה במשך זמן כהונתו, נכון שיברך ברכת שהחיינו על בגד או פרי חדש, ויפטור את הדירה. [שם עמוד תצא]
י טוב שלא לעשות סעודת חנוכת הבית בשבת, כדי שלא יבואו לידי חילול שבת, וגם כדי שסעודת חינוך הבית תהיה ניכרת בפני עצמה. [ילקו''י שובע שמחות חופה וקידושין עמוד תצב].
יא מה שיש נוהגים שכאשר נכנסים לדירה חדשה, מניחים בבית ההוא שני תרנגולים זכר ונקבה, ושוחטים אותם שם לסגולה, יש להם על מה שיסמוכו, ואין בזה חשש משום דרכי האמורי. ומכל מקום טוב שלא לחוש לדברים כאלה שלא הוזכרו בש''ס ובפוסקים. [שם]
יב מותר לעשות סעודת חינוך הבית בחול המועד, ואין בזה חשש מצד ''אין מערבין שמחה בשמחה''. [ילקו''י שובע שמחות חלק א' חופה וקידושין עמוד תצג. ילקו''י מועדים הל' חוה''מ]
יג יש נוהגים שבעת שעוקרין דירתן וקובעין דירתן במקום אחר, נותנים בתחלה בדירה החדשה צלוחית של מלח. [ילקו''י שובע שמחות חלק א' חופה וקידושין עמוד תצג]
יד. מותר להיכנס לדירה חדשה ואפילו לדירה לשם הרווחה, בימי ספירת העומר, ומותר גם לסייד ולצבוע את הדירה בימים אלה, וכן מותר לעשות טפטים חדשים לנוי בדירתו, ויכול גם לברך ברכת ''שהחיינו'' בימי ספירת העומר, על כניסתו לדירה החדשה, באכילת פרי חדש. אולם יש להמנע משמיעת כלי שיר, אף דרך הרדיו וטייפ, בסעודת חינוך הבית, עד ליל ל''ג בעומר. [כי יש אומרים שאין זו סעודת מצוה וכמבואר לעיל סעיף א']. [חופה וקידושין עמ' תצג]
יח. נוהגים שאין מברכים שהחיינו מי''ז בתמוז עד אחר תענית תשעה באב, ולכן אין עורכים סעודת חנוכת הבית בימים אלו, מאחר שאינו יכול לברך שהחיינו על בגד חדש. אבל יכול לערוך סעודה לעשרה, וילמדו שם התיקון שסידרו לחנוכת הבית, ואף מותר להם לשורר בפה, בלא כלי שיר. [ילקו''י שובע שמחות א' חופה וקידושין עמוד תצה]
כ. יש להתיר לעקור עצי פרי לצורך הרחבת הדירה לשם דיור. וטוב לשכור גוי לעקירתם. [חופה וקידושין עמוד תצו. יביע אומר ח''ה חיו''ד סימן יב]
כא. מותר לתלות תמונות של בני אדם, או חיות ועופות, על כותלי הבית, שכל שלא נעשו לשם עבודה זרה, ונעשו לשם נוי וכיוצא, יש להקל. וראוי ונכון לתלות תמונות של גדולי תורה, כדי שיקיים: והיו עיניך רואות את מוריך. [יביע אומר ח''ד חאו''ח ריש סי' כ]. ומותר לעשות טפטים מבד ולהדביקם על קירות הבית, אף אם ידוע שיש בהם שעטנז. וכן מותר לקבוע בגדי רקמה בכתלים, כשהם מחוברים למעלה ולמטה ומן הצדדים במסמרות, אף שהם כלאים, ומותר לישב סמוך להם. וכן תמונת גובלן העשויה מפשתן, ורקמו עליהם בחוטי צמר, והם שעטנז, מותר לתלותם בקיר, ואין בזה איסור שעטנז. ו''וילון'' אם הוא רך אסור לעשותו מכלאים, מפני שהשמש מתחמם בו לפעמים. ואם הוא קשה מותר. ויש אומרים שכיום אין אנו בקיאים מהו רך ומהו קשה, לכן יש להחמיר בכל וילון העשוי משעטנז שלא לתלותו בבית. ואמנם וילון גבוה מתשמיש אדם, ואין כל חשש שיתחמם בו, מותר לתלותו אף אם ידוע שיש בו שעטנז. [חופה וקידושין עמ' תצז. ילקו''י על הל' שעטנז סי' שא]
כב. מותר לצייר צורות בהמות חיות ועופות ודגים וצורות אילנות ודשאים אפילו בציור בולט, ומותר לתלות על קירות הבית תמונות כאלה, וכן תמונות נוף וכדומה. [יחוה דעת ח''ג סימן סב]. ומכל מקום בבית הכנסת אין ראוי לצייר כן על הכתלים, כדי שהדבר לא יבלבל את כוונת המתפללים. [חופה וקידושין עמוד תצט. ילקוט יוסף ח''ב הלכות קריאה''ת וביהכ''נ עמ' רכח]
כג. מותר לתלות בביתו תמונות ציור של צורת אדם, שכל שאינה צורה בולטת מותר לצייר. ואף שיש מחמירים בזה, מכל מקום המנהג פשוט להקל, וכן נוהגים בחג סוכות לתלות בסוכה תמונות של צדיקי הדור. [חופה וקידושין עמוד תק. הליכות עולם ח''ז עמוד רפג]
כד. תמונת אדם בולטת שנראה שם חצי גופו [פרופיל], כאדם השוכב על צדו, שאין נראה ממנו אלא עין אחת ואוזן אחת ויד אחת ורגל אחת, וצד אחד של החוטם, מותרת, כיון שאין שם תמונת אדם בשלימותו. [חופה וקידושין עמוד תקב. הליכות עולם ח''ז פרשת מסעי אות י]
כה. אסור לעשות שלחן דוגמת שלחן של לחם הפנים שבבית המקדש, בארכו ורחבו וקומתו. וכן אסור לעשות מנורה של שבעה קנים ממתכת, בין של זהב בין של שאר מתכות. אולם מנורה חשמלית שעל קני המנורה שלה יש נרות סגורות המאירות על ידי חשמל, מותר לעשותה ולקיימה. [חופה וקידושין עמוד תקד. יביע אומר ח''א חיו''ד סי' יב]
כו. מעיקר ההלכה מותר לתלות ראי בחדר הכניסה לבית, שבזמן הזה מותר לאיש להסתכל בראי, ואין בזה איסור משום ''לא ילבש''. ויש להתיר בזה גם לתלמידי חכמים כדי לתקן את לבושם. [שובע שמחות חלק א' מהדורת תשס''ה, חופה וקידושין עמוד תקה. שו''ת יביע אומר ח''ג חאו''ח סי' א' סק''ב. שו''ת יחוה דעת ח''ו סי' מט. מאור ישראל ברכות מג.]
כז. משחרב בית המקדש תקנו חכמים שכאשר אדם מסייד את ביתו, ישייר מקום של אמה על אמה [48 ס''מ על 48 ס''מ] שלא יהיה מסוייד. ויהיה זה כנגד הפתח. [שם עמוד תקו]
כח. יש שנהגו להקל בזמן הזה שלא לשייר אמה על אמה כנגד הפתח, מאחר שהסיד מעורב עם חול. והמקילין בזה יש להם על מה שיסמוכו. [חופה וקידושין עמוד תקח, תקט]
כט. אם קנה דירה שסיידו אותה ולא שיירו בה אמה על אמה, יש אומרים שמעיקר הדין אינו חייב לגרד אמה על אמה, מאחר שנכנס לדירה אחר שכבר סיידוה, ועיקר החיוב בעת שמסייד. ובפרט בזמן הזה שהסיד מעורב עם חול. ומכל מקום טוב להחמיר לגרד אמה על אמה כנגד הפתח גם באופן כזה. [חופה וקידושין עמוד תקח, תקט]
ל. מה שמשיירים אמה על אמה, הוא כנגד הפתח, באופן שהנכנס יראה מיד את השיור. ויש שמניחים אמה על אמה בגובה שאינו נראה כלל לנכנס, ואין זה נכון. [שם עמוד תקט]
לא. יש אומרים שאין לצבוע ריבוע אמה על אמה בצבע שחור, דזה הוי בכלל ציור. ורק אם צובעים בצבע שחור וכותבים על זה זכר לחורבן, מהני. ויש אומרים שגם באופן כזה לא מהני. והמקילין בזה יש להם על מה לסמוך. [חופה וקידושין עמוד תקי. כה''ח סי' תקס אות ח]
לב. אמה על אמה שמשיירין כנגד הפתח, הוא מרובע ולא ארוך וקטן. [שם עמוד תקיא]
לג. מה שמשיירים אמה על אמה בפתח הבית, אין צריך לעשות כן בכל חדרי הבית, אלא די לעשות כן כנגד פתח הבית בכניסה. ואם רוצה להחמיר ישייר טפחיים על טפחיים בכל חדר. [חופה וקידושין עמוד תקיא. שאילת יעב''ץ סי' קסט. ברכי יוסף סי' תקס. שד''ח מערכת ז'.]
לד. הבונה חדר אחד בלבד, אפילו אינו אלא לדירת כבוד בעלמא, ואין ישנים שם, צריך לשייר בו אמה על אמה. [ילקו''י שובע שמחות א' חופה וקידושין עמוד תקיב. שאילת יעב''ץ סי' קסט]
לה. אותם המדביקים טפטים על קירות הבית, גם כן צריכים להניח מקום פנוי אמה על אמה, כמו המסייד את ביתו. [חופה וקידושין עמ' תקיב. תורת חיים על החיי אדם. כה''ח סי' תקס סק''ט]
לו. בבית כנסת ובבית מדרש אין צריך לשייר אמה על אמה, ומותר לסייד ולצבוע ולעשותו כבנין המלכים. [חופה וקידושין עמוד תקיב. מג''א סי' תקס סק''ב]
לז. והוא הדין בסוכה שאין צריך לשייר בה אמה על אמה, ומותר לנאותה כדרך המלכים. [ילקו''י שובע שמחות א' חופה וקידושין עמוד תקיב. תורת חיים על החיי אדם. כף החיים אות ב]
ב. כל בית שמשיירים שם אמה על אמה זכר לחורבן, מובטח להם שאותו הבית לא ינזק כלל, וגם לא יארע שום נזק לאנשים הדרים שם.
כתב רבינו חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (שם): ואני שמעתי מפיו של אבא מארי הרב אביר יעקב ז"ל שאמר לי, שהיה בדוק אצלו, שכל בית שיש בו אמה על אמה כשיעור נגד הפתח כדינו, ומראה הלבנים נראה בטיט, אז אותו הבית נכון עד עולם, וכל הדרים עליה. וזה דרכו דרך הקודש, שלבית שהיה נכנס, היה מסתכל באַמת הבנין האם עשו זכר לחורבן כדינו, ואם לא היו עושים כדין, היה גוער בבעל הבית מדוע ככה עשה, והיה מפציר בו עד שהיה מתקנו. ע"כ.
וכתב הגאון רבי יוסף מולכו ז"ל בספרו שלחן גבוה (סימן תקס אות ד): אסור לצייר סביב אותה אמה במיני ציורים כמו שעושים בעיר שאלוניקי, שבונים בתים כהיכלי מלכים, ומציירים אותם בציורים, וסדים כל הכתלים בסיד, ואחר כך משחירים אמה על אמה, וסביב אותה אמה מצוירים מיני ציורים, כדי שלא ישבר לבו בכל עת שרואה אותה, ומה גם שבאותה אמה כותבים חרוזים והלצות כמו "שחור על לבן זכר לחרבן". ומיום דעתי אותם, בחנתי וראיתי אנשים הרבה שבנו בתים כאלו, ולא יצאו בשלווה מן העולם, שבקרב הימים מת הוא או מישהו או אחד מבניו, או ירד מנכסיו. ה' יתברך יצילנו אמן.
לח. מותר לקנות דירה כאשר בדירה ממעל דרים גויים נוצרים, אף אם מידי פעם נאלץ להתפלל בביתו. שמעיקר הדין מותר להתפלל גם תחת דירה של גוי. [חופה וקידושין עמ' תקיב]
לט. בנין רב קומות שהקדישו דירה אחת בקומה הראשונה לבית כנסת, לתפלה וללימוד תורה, רשאים לכתחלה לרכוש דירה בקומה שמעל בית הכנסת ולדור בה, ולשכב ולישון בכל שטח הדירה שלמעלה. ורק בשטח שמעל ארון הקודש שיש בו ספרי תורה, לא ישתמשו שם, ויניחו במקום ההוא ארון בגדים וכיוצא בזה. ובקומות העליונות מותר להשתמש בלי הגבלה גם בשטח שמעל ההיכל. [חופה וקי' עמוד תקיג. יביע אומר ח''ו חאו''ח סי' כז]
מ. מצות ישיבת ארץ ישראל אין ערוך אליה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, ובמיוחד כשהכוונה להתיישב בארץ ישראל לשם מצוה, ולקיים בה את כל המצוות התלויות בארץ. ולכן דבר חשוב הוא לרכוש דירה בארץ ישראל ולהתגורר בה. [שם עמ' תקיד]
מא. יש להקפיד שאם היה אדם דר בדירה אחת, ועבר לגור בדירה אחרת, שלא יחזור לדור בדירה הראשונה אלא לאחר שיעברו שבע שנים. אולם אם כשעזב את ביתו הניח שם איזה מסמר בקיר, ומכוין בזה שלא עזב לגמרי אלא דעתו לחזור, יכול לחזור תוך שבע שנים. [ילקו''י שובע שמחות חופה וקידושין עמוד תקטו. יביע אומר ח''ג חיו''ד סימן ו']
מב. מי שעקר דירתו מביתו המושכר לו, והשאיר שם איזה מטלטלין שלא היו צריכים לו, וכעבור כמה חודשים רוצה לחזור אל דירתו הראשונה, רשאי לחזור לשם, כיון שלא שהה שנים-עשר חודש משעה שעקר דירתו. ובאופן כזה קיל טפי מהמבואר בסעיף הנ''ל. [שם]
מג. לכתחלה לא ימכור אדם קרקע ראשונה שקנה, כי אין זה סימן טוב. וכן לא טוב לאדם למכור נחלת אבותיו. [ילקו''י שובע שמחות א' [חופה וקידושין] עמוד תקטז]
מד. יש שמקפידים שלא לסתום חלון או פתח לגמרי, אלא משאירים חור קטן כל שהוא. ויש שמניחים שם קנה חלול מעבר לעבר. [ילקו''י שובע שמחות חופה וקידושין עמוד תקטז]
מה. מותר לבנות מקוה טהרה בתוך ביתו, וכל שכן שמותר לבנות בביתו אמבטיה, ואף לדברי רבי יהודה החסיד אין בזה כל מניעה. [ואם השכנים מתנגדים למקוה, ישאלו חכם]. [שם]
הלכות חנוכת הבית מספר "ואין למו מכשול":
אדם שבעבר קנה או שכר דירה, ולא עשה חנוכת בית, וזכה לחזור בתשובה, יש לו לעשות כעת חנוכת בית אף על פי שגר בבית כבר זמן רב. ויביא תלמיד חכם שידרוש בדברי תורה בביתו, ויאמר שירות ותשבחות לה' יתברך, ויקדש בכך את ביתו.
בשו"ת חיי יעקב (סימן י) הביא סמך וסעד לסעודת חנוכת הבית, ממה שכתוב בזוהר הקדוש (ויקרא דף ג:), דאמר הקדוש ברוך הוא למשה, חנוכא דביתא במאי הוי? בסעודתא. והגם שיש לומר שאמר כן רק משום מנהג ולא מן הדין, מכל מקום כיון שיצא מפי הקב"ה, הרי הוא דבר חי וקיים לעד. ע"ש. וכן מבואר בשו"ת שאילת ישרן (חלק א סימן ח).
וכתב בספר 'הבית' (סימן כב אות ב), שטעם הדבר שעושים חנוכת הבית על קניית או שכירות דירה, מפני שאם דר לפניו גוי עם עבודה זרה, עליו לעשות תיקון כדי להבריח הקליפות והרוח הרעה השורה שם מחמתו, בכדי שלא יזוקו מהם. וכן אם היה דר בבית זה אדם רשע או עם הארץ, יש לתקן את הבית בלימוד תורה ושירה. ע"ש.
ומטעם זה נראה שגם כשעובר לגור בדירה שכורה, יש לעשות חנוכת הבית כדי לטהר את המקום ולקדשו בדברי תורה ובשירה, וכן כתב בשו"ת אבני ישפה (חלק ה עמוד עח) בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל.
ובספר שם משמואל (בראשית שנת תערב) כתב בשם המהר"ל, דכיון שכל בנין הוא צמצום, ושורשו ממדת הדין [שהרי למידת החסד אין גבולות וצימצום, ואילו כל בנין יש לו גבול], לכן בהתעורר מדת הדין, מתעוררים לרגליו גם כוחות מזיקים. ובזה יובן הטעם של סעודת חנוכת הבית, שהיא נועדה כדי להנות אחרים, והיא מידת אברהם אבינו ע"ה שהיה מידת החסד, ובזה מתקנים את עסק הבנין ששורשו ממידת הדין. ע"ש.
ומטעם זה יש ללמוד, שאף אם דרו בבית כמה שנים ללא חנוכת בית, יש לערוך כעת את סדר הלימוד, כדי לטהר ולקדש את הבית בדברי תורה ושירה וזימרה לריבון התהילה, ולגמול חסדים באותו הבית על ידי סעודה לאורחים, כדי לסלק את המזיקים הבאים מכח מדת הדין.
הערת הרב בן ציון מוצפי: עדיף ללמוד כל הזוהר והמשניות על הסדר, כולם יחד בצוותא, ולא כל אחד יקרא "כמה דפים" ותוך כמה דקות לסיים הכל ולהתחיל באוכל... כיון שעיקר ערב זה הוא לימוד התורה להכרית השונאים והמזיקים. ע"כ.
האם סעודת חנוכת הבית נחשבת לסעודת מצוה?
האחרונים הביאו דברי המהרש"ל שכתב, שאם בתחילת בואו לבית לא הניח לאנשים לשתות שם ולעשות קלות ראש, אלא מיד ערך סעודת חנוכת הבית, ודרש שם בדברי תורה, הרי זו סעודת מצוה. וכן כתבו בשו"ת אריה דבי עילאי (אבני זכרון או"ח אות יא), ובשו"ת אפרסתא דעניא (חלק א סימן קכג).
ובספר צמח צדק לגאון מליבאוויטש (סימן כט) הביא דברי החתם סופר (יו"ד סימן קלח) שכתב, שטוב שיחנוך את הבית בתורה ובתפילה זמן מה, כי היא חיינו ואורך ימינו. עכ"ד. והוסיף על זה הגאון מליבאוויטש, שנכון שיחנכו את הבית בדברי תורה יותר מזמן מה. ע"כ. ועיין בשו"ת רשב"ן (סימן קנה).
וכתב בספר יקהיל משה (יו"ד סימן רמו), שמה שאמר המהרש"ל שיש לומר דברי תורה ולדרוש מעין המאורע בחנוכת הבית כדי שיקרא סעודת מצוה, היינו דווקא בדירה שנמצאת בחוץ לארץ, אבל דירה שבארץ ישראל, בלאו הכי נחשבת לסעודת מצוה. ע"כ.
כתב (חזון עובדיה ט''ו בשבט עמ' שצה) שעל בנין בית כנסת חדש אין לברך לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב, אלא המקדיש או רב בית הכנסת ביום חינוכו של בית הכנסת ילבש בגד חדש או יניח פרי חדש לפניו בעת דרשתו בחנוכת בית הכנסת ויברך שהחיינו עליהם ויכוין לפטור את בנין בית הכנסת, ע''כ.
ישנם אנשים שחושבים, שרק כאשר בונים או קונים בית חדש צריך לעשות חנוכת בית, אבל כשעוברים לדירה שכורה, אין צורך לעשות חנוכת בית. ויש ללמדם שגם בשכירות דירה צריך לעשות סדר חנוכת הבית, כדי לקדש ולברך את הבית ואת הדרים בו.
ואף אם כבר דרו בבית זמן רב ללא חנוכת הבית, וכעת נודע להם שיש צורך לעשות חנוכת בית, יש לערוך את סדר הלימוד של חנוכת הבית בכל זמן שיהיה, וזריזים מקדימים למצוות.
מה המקור ל"חנוכת הבית"?
כתוב במדרש תנחומא (בראשית אות ב), שחייבים בית ישראל לנֻח ביום השבת, מפני שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, בראו בששה ימים, ונח ביום השביעי, וברכו וקידשו כמו מי שבונה בית וגמר לעשותו, שאז עושה יום טוב וסעודת חנוכת הבית, כך גם אנו מצווים לשמוח ולנוח ביום השביעי, שבו כילה הקדוש ברוך הוא את מלאכתו. ע"כ. ומבואר שיש לעשות סעודה ויום טוב בגמר עשיית הבית.
וכן כתב בספר השרשים לרד"ק (שורש חנך) וזו לשונו: התחלת האכילה בבית חדש יקרא 'חינוך', כמו שיקרא התחלת הלימוד בנער. ומנהג הוא שעושים סעודה ושמחה באכילה ראשונה שיאכל בבית החדש. וכן ביארו "ויחנכו את הבית", דהיינו שיעשו סעודה. ע"כ. וראה עוד בשו"ת באר שבע (סימן ע) שכתב, שסעודת חנוכת הבית שעושים בארץ ישראל, נחשבת לסעודת מצוה. ע"ש.
ואף שהתשב"ץ בדיני חנוכה ופורים (אות קע), הביא בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג זצ"ל, שסעודת חנוכה נחשבת לסעודת הרשות, כל שכן שחינוך הבית הוי רשות. ע"ש.
מכל מקום, טוב עין יראה בספר ים של שלמה (ב"ק פ"ז סימן לז) שכתב: סעודת חינוך הבית, בודאי הוא דרך רעות וכו', ואותם סעודות וחינוכים שעושים ההמון עכשיו, הוא קלון, ועושים כן רק כדי לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. וכן מצאתי שפסק מהר"ם. ומכל מקום נראה שמי שהוא ירא אלקים, ורוצה לחנוך ביתו בתורה ומצוות ליתן שבח למקום אשר חנכו, ולא יניח מתחילה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג קלות ראש, אלא מתחילה יעשה סעודה לחנכו לומר בו דברי תורה, ולדרוש בו מעין המאורע, ואז שפיר הוי סעודת מצוה, ועליו נאמר המקרא "שתו ושכרו דודים בימי המילואים". ע"כ.
ומבואר מדבריו, שכאשר אומרים בבית דברי תורה, ואומרים תהילות לאל עליון, אזי לכולי עלמא הוי סעודת מצוה. וכן כתב להדיא בספר אמרי פי (עמוד קעא). ועיין עוד בשו"ת תורה לשמה (סימן תפד), שדייק ממה שדימה המדרש (הנ"ל) את חנוכת הבית לשבת, מוכח דהוי סעודת מצוה דומיא דסעודת שבת. ע"ש. ומבואר יוצא, שיש מצוה לערוך חנוכת בית כשקונה דירה חדשה.
חנוכת בית לדירה שכורה
ולענין חנוכת בית לדירה שכורה, כתב בקונטרס היחיאלי (בית האדם עי' ה), שהלימוד של חנוכת הבית מועיל הרבה מאוד לשמירה והצלחה, ולא רק לבונה בית ולקונה בית בנוי, אלא הוא הדין לכל השוכר בית, שבהיכנסו לדור בו, ילמד סדר תיקון הבית, ואז ירוויח רווח גדול בכל מילי דמיטב, ובהני תלתא ברכתא, בבני, חיי, ומזוני, והוא בדוק ומנוסה, ומועיל גם כן להסיר מעליו עין הרע וכו'. ע"כ.
וכן כתב בספר גאולי כהונה (מע' ח אות ט), שמי שבנה בית חדש או שכר בית חדש, מזמין עשרה אנשים וקוראים בסדר שתיקן הרב חיד"א. וכן כתב בספר כתר שם טוב (חלק א עמוד תרמז). ע"ש. ובשו"ת אבני ישפה חלק ה (עמוד עח) כתב, שאצלם לא נהוג לעשות חנוכת בית בדירה שכורה, אבל שמע שהגאון רבי בן ציון אבא שאול אמר, לעשות חנוכת בית גם בדירה שכורה.
ותבט עיני בספר 'הבית' (סימן כב אות ב) שכתב בנותן טעם, מדוע גם בשכירות עושים חנוכת בית, מפני שאם דר לפניו גוי עם עבודה זרה, עליו לעשות תיקון כדי להבריח הקליפות והרוח הרעה השורה שם מחמתו, בכדי שלא יזוקו מהם. וכן אם היה דר בבית זה רשע או עם הארץ, יש לתקן את הבית בלימוד תורה ושירה. ע"ש.
ומטעם זה יש ללמוד, שאף אם דרו בבית כמה שנים ללא חנוכת בית, יש לערוך כעת את סדר הלימוד, כדי לטהר ולקדש את הבית בדברי תורה ושירה וזימרה לריבון התהילה. וכן מתבאר ממה שכתב בספר ילקוט אברך (תשנ"א עמוד קנב). ע"ש.
חנוכת הבית - בסיום בניית בית הכנסת יערכו חנוכת הבית בדברי חיזוק, ובשבח מעלת התפילה ושיעורי תורה בבית הכנסת, וזהירות בכבוד בית הכנסת. ויקבעו מזוזה בבית הכנסת ללא ברכה.
אומר הזוהר הקדוש (פרשת תזריע דף נ, א), שהבונה בית צריך שיאמר בפיו שבונה בית זה לכבוד ה‘ יתברך, לעבוד בו את ה‘ יתברך ולשמור בו תורה ומצוות, ואז סיעתא דשמיא חלה עליו וה‘ יתברך מזמין עליו קדושה. והבונה בית בלי מחשבת קדושה שורה עליו רוח טומאה, ומי שגר בבית זה יוכל להנזק בנזק גוף או בנזק ממון, עי“ש דברים נפלאים.
ומכאן גם למי שקונה בית, שלפני חתימת החוזה יאמר בפיו אני קונה בית זה או מגרש זה לכבוד ה‘ יתברך, כלומר בית שיתנהגו בו כפי הוראות התורה הקדושה בלבד. ואז הכל נעשה קדוש. ובפרט כשיעשו אחר כך חנוכת הבית ותקון הבית, בודאי שיצליחו. ומפורסם המעשה של יוסף מוקיר שבת (שבת קיט.), שנעשה עשיר מופלג בזכות שהיה קונה ואומר ”זה לכבוד שבת קודש“, עי“ש.
במסיבת חנוכת הבית יביא אברכים ובני תורה לביתו ויברכו ברכות הנהנין בכוונה, וזה כבר משפיע מאד לסלק כל המזיקים, כמו אברהם אבינו עליו השלום (בזוהר הקדוש וירא דף קב, ב) שנטע אילן בביתו ומי שנכנס והוא מאמין בה‘ יתברך היה האילן פורש כנפיו עליו, ומי שהיה עובד עבודה זרה היה האילן וענפיו מסתלקין ממנו, וידע אברהם אבינו כיצד לטפל בו.
חנוכת הבית, איך שנכנסים לבית דואגים שהדבר הראשון יהיה בדברי תורה, כדי שעד 120 שנה יהיו בבית רק דברי תורה. כך הקב"ה "חנך" את בני ישראל ע"י הדור הראשון, דור המדבר, שאכלו מן ושתו מבאר מרים, וענני כבוד ליוו אותם כדי שלכל אורך הגלות לימוד התורה יהיה בטהרה.
מעשה בכפרי שהיה מגדל חיטה בשדהו, וזה היה כל מאכלו. כיוון שלא ידע מה עושים עם החיטה, בישל את החיטה ואכל אותה כמות שהיא. והנה יום אחד הדוד שלו מהעיר הגדולה ערך טקס חנוכת הבית, והזמין גם אותו. הוציא הדוד מהתנור לחם חם וטרי, והגיש לאורחים. אכל הכפרי בתיאבון רב, ולאחר מכן אכל גם בורקסים ועוגיות טעימות ושלל מיני מאכל. לפני שהלך לביתו ניגש לדודו ושאל אותו 'אמור נא לי, איך אתה מכין את הלחם ואת העוגות? זו הפעם הראשונה בחיי שאני אוכל דברים כאלה'. אמר לו הדוד 'מה השאלה? זה מהחיטה שהבאת לי בעצמך. טחנתי אותה ועשיתי קמח, ומהקמח בצק, הכנסתי לתנור ולבסוף יצא הלחם החם. אם תתאמץ, גם אתה תוכל לעשות זאת וליהנות מלחם ומעוגות'.
והנמשל הוא שלפעמים חושב האדם שהתורה שבכתב היא כל התורה, ואינו יודע שהיא רק החיטה. באה התורה, טוחנת ומפלפלת בכל אות ומילה בתורה שבכתב, ושוב מתרצת ומקשה, עד שהכל הופך לעוגה טעימה. וזה שאמרו במשנה "אם אין קמח - אין תורה", שכדי להבין וליהנות מהתורה צריכים להתאמץ ולטחון. וכמו שהסביר רבי יעקב אבוחצירא את הפסוק "בזיעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג', י"ט), שלחם זו התורה, כמו שנאמר "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט', ה'). ועל ידי שתזיע ותטחן את החיטה, שזו התורה שבכתב, ותעמיק בתלמוד - רק אז תזכה ללחם האמיתי.
חנוכת בית המקדש
בתום שבע שנים למלכות המלך שלמה, בחדש חשון נסתיימה בניית ביהמ''ק, כעבור שנה בחדש תשרי חגגו את חנוכת ביהמ''ק וכל ישראל נקהלו ובאו לירושלים כדי לחוג את חנוכת הבית ברוב עם ברוב פאר והדר, ובהדרת קודש לכבוד מלך מלכי המלכים, אשר בא להשכין שכינתו בביהמ''ק. כשהיתה השמחה בעיצומה קרב המלך שלמה לפני המזבח, כרע על ברכיו לעיני כל ישראל, פרש כפיו אל השמים ונשא תפילה אל ה'. אנא, מלך מלכי המלכים! השרה שכינתך בבית אשר בניתי לכבודך, ופנית אל תפילת עבדך ואל תחינתו. לשמוע אל הרנה ואל התפילה אשר עבדך מתפלל לפניך! תהיינה עיניך פתוחות אל הבית הזה יומם ולילה לקבל תפילות עמך ישראל, אשר יתפללו אל המקום הזה, ושמעת ממקום שבתך ותמלא באהבה וברצון משאלות כל איש ואיש! ובוחן כליות ולב הנך ה' ותתן לרשע כרשעתו ולצדיק כצדקתו.
כאשר כלה שלמה המלך את תפילתו לפני ה', קם על רגליו וכשידיו פרושות אל השמים בירך את כל ישראל: ברוך ה', אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר. לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב... ואחר הקריב שלמה המלך את הקרבנות על המזבח והמתין לאש שתרד מן השמים. משראה שאין האש יורדת, התפלל אל ה' אך לא נענה, הביא ארונו של דוד אביו ואמר לפני ה': אם אין לי מעשים עשה בשביל חסדיו של דוד אבי! מיד ירדה אש משמים ואכלה את העולות ואת הזבחים וכבוד ה' מלא את הבית. ואש זו נשארה עד לתקופתו של מנשה מלך יהודה. כל ישראל שראו ברדת האש, כרעו אפיים ארצה, השתחוו ואמרו: ''הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'' !
שלמה המלך זבח 22,000 בקר, ו- 120,000 צאן. וכל איש מישראל קבל מנה של לחם, בשר ויין. הכהנים עמדו על משמרותיהם והלויים בכלי שיר שרים ומודים לה' מתוך תפילות דוד בן ישי. רבונו של עולם! מזבח חדש בציון תכין, ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן אמן.
ממעשה חסד לעולם לא מפסידים!
מעשה שהתרחש לפני כ- 80 שנה. באמריקה התגוררה משפחת שטראוס הידועה כמשפחה עשירה אילי ההון המפורסמים, והיו תורמים רבות למפעלים וישובים שהוקמו בארץ ישראל ובזה הביעו את זיקתם לארץ הקודש. מר נתן שטראוס הנדבן תרם כסף רב לבניית העיר נתניה ואכן היא נקראת על שמו עד עצם היום הזה. תרומותיהם של שני האחים יועדו בעיקר למפעלים של אישים שלא היו שומרי תורה ומצוות. להקמת מתנסים אצטדיונים בריכות שחיה ועוד. בשלב מסוים החליטו ראשי הישוב הישן בירושלים לנסות את מזלם ופנו אל האחים שטראוס שיתרמו לאחזקת מפעלי חסד בירושלים של הימים ההם. ראשי הישוב החרדי הישן תיארו בפניהם את המצב הכלכלי הקשה של תושבי העיר בכלל ועניי ירושלים בפרט, ובשלב ראשוני ביקשו מהאחים הנדיבים לתרום לבנייתו ולהחזקתו של בית התבשיל שבו יאכלו עניי ירושלים וישביעו את רעבונם. התיאור הקודר שישנם עניים שהגיעו עד פת לחם ומרוב רעב צפד עורם על בשרם נגע ללבו הרחום של מר נתן, בעוד שאחיו סלד מהעניין ואף הביע את סרובו להשתתף במצוה חשובה זו ולא היה מוכן להקצות מכספו למטרה נעלה זו. כיון שכך שיגר מר נתן שטראוס את התרומה רק מכיסו הפרטי וביקש להתעדכן בהתקדמות העניינים ולהזמינו לחנוכת הבית בסיום המלאכה כדי שיוכל להשתתף ולעמוד מקרוב במעשי ידיו להתפאר.
לאחר מספר חדשים בס''ד הסתיימה הבניה והכל עמד על מקומו בשלום, בישרו למר נתן על גמר הבניה של בית התבשיל שנבנה מתרומתו ונדיבות לבו והודיעו לו על מועד חנוכת הבית ברוב פאר והדר במעמד רבנים ואישים חשובים, וסביב השולחנות יסבו עניי ירושלים קרתא דשופריא. לנסיעה זו הצטרף גם אחיו של מר נתן לפי בקשתו. בהגיעם ארצה נסעו שני האחים לירושלים, וכשהגיעו לבית התבשיל וראו את מאות העניים שיושבים סביב שולחנות ערוכים וסועדים את לבם בשמחה, הגיבו בצורה מנוגדת. מר נתן שטראוס שתרם מהונו את האירוע הזה התרגש עד מאוד מהמעמד המרשים שמכספו נתן לדל והביע סיפוק ושביעות רצון גדולה מכך שכספו שימש למטרה נעלה זו. ואילו האח השני שלא היה מוכן לתרום כשראה את עוניים של אנשי ירושלים, לא די שלא השתתף בצערם וסבלם אלא אדרבה הביע שאט נפש אל מול המחזה שנגלה לנגד עיניו ולא הצליח להסתיר את סלידתו מעניי ירושלים.
בסיום האירוע ליוו המארחים את האחים בצאתם מבית התבשיל, מעד מר נתן במדרגות נפל ארצה נחבט ושבר את קרסולו. מארחיו הבהילוהו לבית החולים לקבל טיפול, ושם התברר שיש שבר בקרסול בצורה קשה והוא לא יוכל לדרוך על כף רגלו מספר ימים עד שיאחה השבר ולכן הוא יצטרך להתאשפז בבית החולים במשך כמה ימים.
כשהגיע אחיו לבקרו בבית החולים וראה אותו נתון בגבס ושוכב על המיטה ומתפתל מכאבים, שחק למשבתו ואמר בנימה של לעג: נו, אז זו התמורה שקיבלת על התרומה לבית התבשיל הירושלמי? מר נתן שטראוס שמע את דברי השחץ והלעג מפי אחיו ששמח לאידו אך לא הגיב. מכיון שהמתינו להם עסקים כלכליים באמריקה החליט האח השני לחזור לחו''ל ולא להמתין עד שאחיו יחלים ממכתו. הוא עלה על האניה הראשונה שהזדמנה בדרכו, האניה הפליגה ועזבה את הנמל וכעבור כמה קילומטרים שהרחיקה מחופי הארץ חישבה האניה להשבר. אנשי הצוות ניסו להתגבר אך לא עלתה בידם והאניה טבעה במצולות ים.
האח שסירב לתרום ואף לעג לאחיו שכביכול משליך כספו לטמיון קיפח את חייו באסון הנורא, ורק אז התברר שהשי''ת מסובב כל הסיבות רצה להציל את נפש התורם, גלגל את העניינים בצורה כזו שמר נתן ימעד וישבור רגלו ויתעכב בארץ הקודש ובזה תנצל נפשו מרדת שחת.
"ועל המלחמות..."
לפני כארבעים שנה באחד מימי החנוכה של שנת ה'תשכ"ו הופיע הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן זצ"ל במושב "יסודות", כדי להשתתף במסיבת חנוכת הבית של בית הכנסת המקומי. אמר הרב לפני הקהל: אומרים אנו בחנוכה: "על הניסים ועל המלחמות..." (בנוסח אשכנז). תמוה הדבר, מדוע מודים אנו על המלחמות, מתאים היה יותר להודות "על הניצחונות", וכי אוהבי מלחמות אנחנו?
השיב הרב, "להודות על הניצחונות - מוקדם מדאי. מלחמת יון - מלחמת הקדושה בטומאה - עוד לא הסתיימה. בינתיים אנו מודים על עצם הדבר שאנו נלחמים. על שבכל המצבים הקשים ביותר, יהודים אינם נכנעים אלא נלחמים בעוז על יהדותם..."
שאלה בהלכה משו"ת "גם אני אודך":
סימן קנג - סעודת שבע ברכות וחנוכת הבית יחד
שאלה: נהגו רבים לחנוך את ביתם במנין עשרה, וכדי לאסוף מנין עורכים סעודת שבע ברכות בביתם. האם יכולים לומר שבע ברכות בסעודה זו ,כיון שאליבא דאמת עיקר מטרת הסעודה הוא בעבור חנוכת הבית, ורק דרך אגב מזמין חתן וכלה.
תשובה: כתב המאירי (סוכה כה: ד"ה חתן): וממה שאמרו כאן אין שמחה אלא בחופה כתבו רבים, שסעודה שהחתן אוכל בה, אפילו עשאוה אחרים לכבודו, או אף שהוא עצמו עשאה, אין מברכין בה ברכת חתנים, שאין ברכת חתנים אלא במקום שמחה ואין שמחה אלא בחופה, אבל שהשמחה במעונו אומרין כל שהיא נעשית לכבוד החתן, שהרי אומרין אותו קודם שתהא שם חופה מכי רמי שערי באסיתא, "הא כל שלא נעשית בשבילו, כגון סעודת מילה שהחתן קרוי לשם, אין אומרין שם אפילו שהשמחה במעונו", עיי"ש.
למדנו מדברי המאירי, דבכהאי גוונא שלא נעשית הסעודה בשביל החתן כגון סעודת מילה, אף שהחתן שם אין אומרים אפילו שהשמחה במעונו, שהרי גם בלי החתן השמחה קיימת, ולכן אין ראוי לברך שבע ברכות או שהשמחה במעונו שאין היכר שהשמחה מחמת החתן.
ומיהו מנהג העולם לברך אפילו בסעודה שאינו לכבוד החתן דוקא, שהרי מברכין שבע ברכות בסעודה שלישית בבית הכנסת, אעפ"י שהסעודה היא לכבוד שבת ובכל שבוע, ולא נעשית במיוחד להחתן. ולכאורה מוכח מזה דלא קיי"ל כהמאירי, וא"כ גם בסעודת חנוכת הבית יכולים לומר שבע ברכות.
ומ"מ גם לדברי המאירי יש אופן שאפשר לברך בסעודה שלא נעשית לכבוד החתן דוקא, וכגון שעושין היכר כל שהוא לשמחת החתן, שמביא כלי זמר או שמזמין את משפחת החתן וידידיו, שאילולא שמחת החתן לא היה מזמין קרואים אלו להסעודה וכמו כן לא היה מביא כלי זמר לסעודת ברית, שפיר איכא היכר גם לשמחת החתן ויכולים לברך שבע ברכות ושהשמחה במעונו.
ומעתה נראה, דבנידון דידן שמזמין חתן וכלה לסעודת חנוכת הבית, ראוי שיעשה פעולות הוכחה שסעודה זו נערכת גם לכבודם, כגון שיזמין את קרובי המשפחה וכדומה, וכן מהני שקורא להמחותנים שג"כ מוכיח שמחת חתן, ובכהאי גוונא יכולים לברך שבע ברכות אפילו לדברי המאירי.
לשחוט תרנגולות ולעשות כפרות ולחלק בשרם לעניים.
סגולה לחנוכת הבית מרבי חיים פלאג'י בשו"ת 'חיים ביד' סימן לב:
"הנכנס לבית חדש, בהיות טוב יקח תרגולים זכר ונקבה כמנין בני הבית, ויניחם לילה שילינו שם, ובבוקר יקרא לשוחט וישחטם שם לשם כפרה תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה כמו שעושין בערב יום כפור, ויחלקם לת"ח עניים ולחולים עניים ובזכות הצדקה שעושה ומצות כיסוי הדם שעושה במקום ההוא, יגן עליו להצילו מכל מזיקין. וכה יעשה בחינוך הבית הכפרות הללו אחרי שיעשה תיקון חנוכת הבית אשר סידר הרב הגדול חיד"א ז"ל. ובזמנינו כל בונה בית חדש או לוקח, כשעושה חנוכת הבית אחרי שמזמין מת"ח שבעיר ולומדים סדר התיקון כנז"ל זאת ועוד יש מהם עושים חלוקה לכל הת"ח שבעיר, וכל כי האי גוונא דבונה ביתו בצדק לא ימוט לעולם ולא תא"ר ונגע לא יקרב באהלו אמן.
לענין סעודת חנוכת הבית, עיין מגן אברהם סימן תקס"ח סק"ה בשם רש"ל דאם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש, רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע, הוי סעודת מצוה. ע"ש, וכ"כ ובגליון מהרש"א יו"ד סי' שצ"א ס"ב, ובס' יד אליהו בחלק כללים אות ח' סק"ה כ' ז"ל מנהג העולם לעשות סעודה בבונה בית חדש, עיין ירושלמי סוטה פ"ח ה"ב דבחו"ל לאו מצוה היא בסעודה". עכ"ל.
בדין מסיבת "חנוכת הבית" בחוץ לארץ [שאין מצוות ישוב הארץ], אי נחשב לסעודת מצווה?
שאלה משו"ת הרב"ז (הרב בצלאל זאב, מגדולי הפוסקים ברומניה 1929) חלק א (אורח חיים, יורה דעה) סימן מג:
תשובה: פתח דבריך הראית לדעת מש"כ המג"א או"ח סי' תקס"ח סק"ה, בשם ספר באר שבע, דהסעודה שעושין בחנוכת הבית, בא"י הוי סעודת מצוה, ולא בחו"ל. והבאת דברי האחרונים שהביאו כמקור לזה, מירושלמי סוטה פ"ח ה"ד, עה"כ: "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו" (דברים כ' ה') "פרט לבונה בית בחו"ל שאינו חוזר, דכתיב ולא חנכו, את שמצוה לחנכו, יצא זה, שאין מצוה לחנכו". וגם הבאת דברי המחבר "תורה תמימה" (בפ' שופטים שם) שכתב, דלדעתו אין כל ראי' מהירושלמי הנז', כיון דפרשה זו וענין זה איירי בא"י, ובודאי שאסור לצאת מא"י לחו"ל, משא"כ כשאנו בגלות. ומ"מ הסברא נוטה לדינו של המג"א דהא עכ"פ אין מצוה בהתישבות בחו"ל, עכ"ל. הנה, בעל ה"תורה תמימה", לא חידש כאן מאומה, במה שכתב דהסברא נוטה לדינו של המג"א. דהרי ב"קרבן עדה" (על הירושלמי הנ"ל) כתב בפירוש, מ"ש "את שמצוה לחנכו", שהדירה בא"י מצוה. וב"שירי קרבן" שם, בד"ה את, כתב: מהכא שמעינן שהסעודות שעושין בזה"ז בחו"ל לחנוכת בית חדש, לאו סעודות מצוה הן. והנודר שלא לאכול מסעודה שאינה מצוה, אסור לאכול שם וכו' עכ"ל. וכן בפי' ה"פני משה" שם כתב: "את שמצוה לחנכו בא"י, משום ישוב א"י", וב"ציון ירושלים". (על הירושלמי שם) כתב ג"כ דמכאן יצא לספר באר שבע (שהביא המג"א הנ"ל) שבחו"ל אין מצוה לעשות סעודה בחנוכת הבית וכו' יעו"ש. וכן בבאה"ט יו"ד סי' רי"ז ס"ק ל"ב הביא להב"ש הנ"ל דסעודת "חנוכת הבית" בחו"ל, לאו סעודת מצוה היא, ונפ"מ לענין נודר (כנ"ל) וכ"כ בשמו בס' ידות נדרים סי' רי"ז ביד יוסף ס"ק מ"ח יעו"ש:
אולם לפענ"ד נ"ל להוכיח דגם בזה"ז שאנו בגלות בחו"ל, מ"מ מצוה עלינו לבנות בתים בחו"ל. כדכתיב (ירמיה כ"ט, ד' - ה'): "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה: בנו בתים ושבו, ונטעו גנות" וגו'. וראה בפירש"י תענית ט"ו ע"א ד"ה ובקבלה, דכל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל, קרי לי "קבלה" יעו"ש. ודברי קבלה כד"ת דמו, כר"ה י"ט ע"א. וכן הוא בש"ע או"ח סי' תרצ"ו סעיף ז'א). וכש"כ האי קרא ד"ירמיה" שאמר: "כה אמר ה' וגו' בנו בתים", דדבר תורה היא. וכמש"כ הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"א אות י"ט, שי"א: הלבשת ערומים דבר תורה הוא, הואיל דכתיב בי' "כה אמר ה'" וכו'. וא"כ בעונג וכבוד שבת ויו"ט דכתיב בסוף: "כי פי ה' דבר" הוה ד"ת, וכמש"כ בשו"ת צמח צדק סי' כ"ח (דעונג שבת הוה ד"ת) עכ"לב). ויתכן לפרש עפי"ז מ"ש בירושלמי חלה פ"א ה"א דף א' ע"ב, דהקשו: ולמידן מן הקבלה (בתמיה) ומשני ר' סימון מן מה דכתיב: "ויסרו למשפט, אלהיו יורנו", כמי שהוא ד"ת, ע"ש בפי' הפ"מ. ומצאתי בר"ן פ"ב דפסחים דף ט' ע"ב שהביא להירושלמי הנ"ל. ועפי"ד הפמ"ג הנ"ל יתפרש שפיר, כיון דכתיב "אלהיו יורנו", הוא ד"ת, כמו "כי פי ה' דבר". וא"כ הכא נמי בהאי קרא דירמיה, דכתיב "כה אמר ה' וגו' בנו בתים" וגו', הוה ד"ת:
ועפי"ז אתי שפיר ג"כ הא דאר"י בכתובות ק"י ע"ב: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו, ושמה יהיו. עד יום פקדי אותם, נאום ה'". ולכאורה קשה דלפימש"כ הרא"ם בפ' שופטים, דכל היכא דקאמרו בש"ס לשון "עובר", הוא מה"ת יעו"ש. וא"כ האיך קאמר ר"י ד"עובר בעשה" "בבלה יובאו", הא לאו מה"ת הוא? ועפ"י האמור אתי שפיר, כיון דגם שם (בירמיה כ"ז - כ"א) כתיב: "כה אמר ה' צבאות וגו' וסיים ב"נאום ה'", הוה כמצות עשה מן התורה. ומהאי טעמא אמר "עובר בעשה". ראה במהרש"א בחיאג"ד ד"ה עובר בעשה, שכתב: דהא שנאמר "בבלה יובאו" לשון צווי הוא, והנך דסליקו עוברים בעשה יעו"ש. וראה בתוס' כתובות קי"א ע"א ד"ה "בבלה יובאו", שכתבו: אף על גב דהאי קרא בגלות ראשון כתיב? י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא, עכ"ל. והכא נמי יש לומר בענין זה שאמר ירמיה בשם ה' "בנו בתים", קאי על כל הגליות שהגלה ה' אותנו. וכמ"ש (ירמיה כ"ט - ז') "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה", דקאי על כל הגליות כדתנן בפ"ג דאבות מ"ב: הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו':
השתא הכי שהוכחתי לדעת, דמצות עשה, מדברי קבלה, על פי ה', שהוא כד"ת, לבנות בתים, בכל הגולה, אשר הגלה ה' אותנו (עד נזכה לעלות לציון וירושלים בב"א), שפיר יש לומר דסעודת "חנוכת הבית" בזה"ז, בחו"ל, הוי סעודת מצוה:
סוף דבר, כשאני לעצמי, כבר מלתי אמורה, כי סעודת חנוכת בית חדש בזה"ז נוכל לחשוב לסעודת מצוה, ובפרט אם מזמנים לשם ת"ח שידרשו ד"ת בודאי סעודת מצוה היא, כמו שכתבו הפוסקים, כנודע לכל באי שערי ציון שערים המצוינים בהלכה: אך וודאי כי סעודת חנוכת הבית בארץ ישראל היא שמחה יותר גדולה משמחת חנוכת הבית בחוץ לארץ". ע"כ.
הדוש"ת באהבה רבה בצלאל זאב שאפראן
בענין חנוכת בית הכנסת
משו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה סימן יד
"בענין מסיבת חנוכת בית הכנסת, עיין בשו"ת לבושי מרדכי (ח"ד סי' כ), שנשאל שם, אם יש איזה תיקון לומר בבנין ביהכ"נ, והשיב שלא מצא כלום בזה, אבל כשנגמר הבנין צריכים לעשות סעודת מצוה כמו בגמר בנין ביהמ"ק, כדאיתא בגמ' שבת (ל ע"א) ומועד קטן (ט ע"א). ע"ש. (וע"ע במפתחות הספר (שם) שכתב, דאף חנוכת הבית דיחיד בא"י הוי סעודת מצוה מפני שיש בזה ישוב אר"י, אבל לא בחו"ל כדמשמע בירושלמי דסוטה, והובא במג"א סי' תקסח. ע"ש). ועי' בכף החיים (סי' קנ סקי"ד) שכתב, דאם נגמר בנין ביהכ"נ ביום טוב מותר לעשות לו את חינוך הבית ביום טוב, דהא דאמרינן דאין מערבין שמחה בשמחה, אינו אלא בשמחה דאית בה אכילה ושתיה כגון מילה ופדה"ב וכדו', אבל בשמחה זו דלית בה אכילה ושתיה כ"א שירות ותשבחות ונדרים ונדבות לכבוד ביהכ"נ שרי, ואפשר דעדיף יותר לחנכם בחג ולערב שמחת החג בשמחת ביהכ"נ. ע"ש. (וראה גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' כג). ע"ש). ומדבריו אלו של הכה"ח משמע לכאורה דאין נוהגין לעשות סעודה בחנוכת ביהכ"נ, מ"מ נראה דגם הרב כה"ח לא קאמר אלא דאין נוהגין כלומר בתורת חיוב, אבל בודאי דאם רוצים לעשות סעודה שפיר דמי וכנ"ל מדברי הלבושי מרדכי דהוי כגומרה של תורה שיש לעשות בה סעודה, (ורק במועד אין לעשות סעודה לפי נימוקו של הרב כה"ח דלא ליהוי מערב שמחה בשמחה. וק"ל).
ובפרט כל שיעשו הסעודה וישאו בה דברי התעוררות לחיזוק בתורה ותפילה וליראת שמים דחשיב בודאי סעודת מצוה, עי' ים של שלמה בב"ק (פ"ז סי' לז) שכתב שם, דאפילו סעודת הרשות אם מדברים בה דברי תורה חשיב כסעודת מצוה. ובכלל כתב שם היש"ש, דסעודת חינוך הבית חשיב כסעודת הרשות, אולם אם לא הניח תחילה לשתות ולנהוג בו קלות ראש, אלא עשה מתחילה סעודה לחנכו ולומר בו דברי תורה שפיר הוי סעודת מצוה. ע"ש. וראה גם בשו"ת חוות יאיר (סי' ע) שג"כ כתב כיו"ב דחינוך הבית לא הוי סעודת מצוה אם לא שדורשין בו ד"ת. ע"ש. וע"ע בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' ח) שהביא שם את דברי תשובת באר שבע (סימן ע) שכתב, דחינוך הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בחו"ל, והביא ראיה מהירושלמי דסוטה (פ"ח ה"ד) דהא קיי"ל דהבונה בית בחו"ל אינו חוזר ממערכו המלחמה לפי שאין מצוה בחינוכו, וכתב ע"ז הדברי מלכיאל, כי אין ראיה משם דקרא מיירי כשישראל שרויין על אדמתם ואסור לצאת לחו"ל כדי לחנך בית בחו"ל, משא"כ בזמננו דנאמר בירמיה (פרק כט) "בנו בתים ושבו בהם" וגו', יש מצוה גם בחו"ל, ועכ"פ נראה לומר דגם לשיטת הבאר שבע הנ"ל מ"מ בחנוכת ביהמ"ד וביהכ"נ הוי מצוה אף בחו"ל, דהא אמרינן במגילה (כט ע"א) עתידים בתי מדרשות שבחו"ל להקבע בארץ ישראל. ע"ש. וראה גם בס' שערים המצויינים בהלכה ח"א (סי' נט סק"ה). ע"ש. ובאמת נראה דכל כה"ג שכבר זכו בחסדי ה' יתברך להרחיב מקום אוהלם ולחזק יתדותיו, אם אפשר לעשות כזה כינוס של מצוה מלבד חיוב ההודאה לה' יתברך על הטוב אשר גמלם שיוכלו לפאר ולרומם את בית אלוקינו דהוא חיוב בפני עצמו (עי' סנהדרין צד ע"א), מ"מ עוד ענין יש בזה דזהו עת רצון לכנס ההמון הע"י באשר הם באותו מקום (עי' גמ' ר"ה כג ע"ב), ובכח זה להרעיף עליהם טל תורה ויראה בדברי התעוררות ולקרב את ליבם לאבינו שבשמים, ודי בזה".
סגולה לקניית דירה או מכירת דירה
מהרב יעקב לוגסי שליט"א
יַאֲמִין שֶׁקְּנִיַּת אוֹ מְכִירַת דִּירָה הוּא דּוֹמֶה לְעִנְיֵן זִוּוּג, דִּכְשֵׁם שֶׁמַּכְרִיזִין אִשָּׁה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי כָּךְ מַכְרִיזִין בַּיִת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי כַּמּוּבָא בַּחֲזַ"ל (סוטה ב' ע"א), וְיִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שֶׁכָּל הָעִכּוּבִים הֵמָּה לְנִסָּיוֹן, לְנַסּוֹתוֹ הֵיאַךְ יְקַבֵּל סֵבֶל זֶה בְּאַהֲבָה, וְיֵדַע שֶׁאֵין מַעֲצוֹר לַה' מִלְּהוֹשִׁיעוֹ וּלְהָבִיא לוֹ קוֹנֶה לְדִירָתוֹ שֶׁתִּמְצָא הַדִּירָה חֵן בְּעֵינָיו, שֶׁכֵּן זֶה אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו לִיקַח בַּיִת זֶה - מִיָּד יַעֲשֶׂה ה' שֶׁתִּמְצָא הַדִּירָה חֵן בְּעֵינָיו וְיִרְאֶה רַק הַטּוֹב שֶׁבָּהּ וְיִתְעַלֵּם מֵהַמּוּמִין שֶׁבָּהּ וְיִקָּחֶנָּה, וְכֵן כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיִּמְצָא הוּא דִּירָה לִקְנוֹתָהּ מִיָּד יַמְצִיא לוֹ ה' דִּירָה שֶׁתִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, אֶלָּא שֶׁהָעַכָּבָה לְטוֹבָה לְיַסְּרוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ, וּכְשֶׁיַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵאֵת ה' וְיִבְטַח בּוֹ יַמְשִׁיךְ עָלָיו חֶסֶד וִיזָרֵז יְשׁוּעָתוֹ.
וּכְמוֹ שֶׁכֵּן רוֹאִים אָנוּ בְּעֵינֵינוּ שֶׁכָּל הַמִּתְעַכְּבִים - לְבַסּוֹף מוֹכְרִים וְקוֹנִים, כָּךְ שֶׁכָּל הָעַכָּבָה לְטוֹבָה.
וְאִם נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁאֲחֵרִים הִקְדִּימוּהוּ וְקָנוּ דִּירָה שֶׁלְּדַעְתּוֹ הָיְתָה מַתְאִימָה לוֹ, לֹא יִצְטַעֵר כְּלָל, וְיַאֲמִין שֶׁאֵין חֵפֶץ ה' שֶׁתְּהֵא דִּירָה זוֹ מַגִּיעָה לוֹ, שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה חֵפֶץ ה' בְּדִירָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מַגַּעַת לוֹ - לֹא הָיָה שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם יָכוֹל לִטְּלָהּ, שֶׁכֵּן אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ בִּמְאוּמָה.
וּכְשֶׁכָּךְ יַאֲמִין יְקַבֵּל בִּמְהֵרָה אֶת הַטּוֹב בֶּאֱמֶת עֲבוּרוֹ.
וְשָׁמַעְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים בְּשֵׁם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבַחֲסִידוּת זַצַ"ל, שֶׁאָמַר שֶׁהַסִּבָּה שֶׁיֶּשְׁנָם הַיּוֹם קְשָׁיִים גְּדוֹלִים בְּדִירוֹת כַּמָּצוּי בְּיָמֵינוּ וּבְיוֹתֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא מִפְּנֵי שביהמ"ק חָרֵב, וְהַשְּׁכִינָה הַק' לְלֹא בַּיִת, אֲזַי כְּדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר לִזְכֹּר בְּצַעֲרָהּ סוֹבְלִים גַּם אָנוּ בְּאוֹתוֹ סֵבֶל, וְדַיּוֹ לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ, לָכֵן כְּשֶׁסּוֹבֵל מֵעִנְיַן קְנִיַּת אוֹ מְכִירַת אוֹ הַשְׂכָּרַת בַּיִת, יִזְכֹּר שֶׁהַשְּׁכִינָה כְּמוֹ כֵן לְלֹא בַּיִת וִישַׁתֵּף עַצְמוֹ בְּצַעֲרָהּ, וְאָז יִזְכֶּה לְנֶחָמָה פֻּרְתָּא שֶׁיִּמְצָא בֵּיתוֹ כִּרְצוֹנוֹ.
וְעוֹד יְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ בַּה' שֶׁבְּיָדוֹ לְהַמְצִיא לְכָל בְּרִיָּה מַחֲסֶה וְצֵל מִפְּנֵי הַחַמָּה וּמִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וּבְיוֹתֵר שֶׁכֵּן הִמְצִיא לְעַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַנְנֵי כָּבוֹד לְהַצִּילָם מִשָּׁרָב וְגֶשֶׁם,
וְיֹאמַר פְּסוּקִים דִּלְהַלָּן בְּהִתְבּוֹנְנוּת וּבֶאֱמוּנָה וְיִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיַּעַזְרוֹ אַחַר שֶׁבְּיָדוֹ ית' אֵין מַעֲצוֹר מִלְּהוֹשִׁיעוֹ כָּרֶגַע:
"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מב-מג).
"וַיְמַן ה'-אֱלֹקִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה" (יונה ד, ו).
"גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהילים פד, ד).
"יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. אֲשֶׁר-שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים". (תהלים קד, טז-יח).
"מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
סגולה לזכות לבנים צדיקים
שָׁאֲלוּ לָרַב מִבְּרִיסְק מָה הָעֵצָה וְהַסְּגֻלָּה לְבָנִים צַדִּיקִים, עָנָה הָרַב: סְגֻלּוֹת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אוּלָם זֶה שֶׁמְּזַכֶּה הָרַבִּים לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה יִזְכֶּה לְבָנִים צַדִּיקִים.
אִם כֵּן סְגֻלָּה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְבָנִים צַדִּיקִים הוּא "זִכּוּי הָרַבִּים" שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם דּוֹאֵג לְבָנָיו שֶׁל הַקָבָּ"ה וּמְזַכֶּה לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה שׁוֹמֵר לוֹ הַקָבָּ"ה בָּנָיו שֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ ה'. וְכַמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקו"ש נ"ק ע"ז ועוד) עַל אֶלְקָנָה שֶׁזִּכָּה אֶת הָרַבִּים לַעֲלוֹת לָרֶגֶל לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ אָז יִשְׂרָאֵל עוֹלִים לָרֶגֶל, וְהָיָה הוֹלֵךְ עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ וְלָן בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְהָיוּ בְּנֵי הָעִיר שׁוֹאֲלִין לָהֶם לְהֵיכָן הֵמָּה הוֹלְכִים, וְאוֹמְרִים לָהֶם: לְבֵית ה' בְּשִׁילֹה, שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה, וְאַתֶּם לָמָּה לֹא תָּבוֹאוּ עִמָּנוּ וְנֵלֵךְ בְּיַחַד, וְהָיוּ מִתְרַגְּשִׁים בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר וּמַזִּילִין דְּמָעוֹת מֵהִתְרַגְּשׁוּת, וְעוֹלִין עִמָּהֶם לָרֶגֶל, וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה מֵרֶגֶל לְרֶגֶל וּמִצְטָרְפִין עוֹד עִמּוֹ, אָמַר הַקָבָּ"ה לְאֶלְקָנָה: חַיֶּיךָ, שֶׁבִּשְׂכַר זֶה שֶׁזִּכִּיתָ אֶת בָּנַי, אֲנִי אוֹצִיא מִמְּךָ בֵּן שֶׁיַּכְרִיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל לְכַף זְכוּת וְיִזְכּוּ רַבִּים עַל יָדוֹ!
דרשה ל'זיקנה'
תקופת הזיקנה מדליקה לאדם 'נורות אדומות'
מהבהבות של - "התראה לפני ניתוק"!
האם באמת ימי הזיקנה הם ימים
כ"כ "שחורים" - - - ???
תקופות חייו של האדם, מדורגים ל - 3 זמנים: ימי הנערות, ימי הבגרות, וימי הזיקנה. והנה, כשמגיע האדם לגיל 60 - זהו הגיל שבו הוא מתחיל להכנס בפועל אל השלב השלישי וה'מכריע' בחייו, שמכונה בשם: "ימי הזיקנה". וכפי שקבעו לנו חז"ל במסכת אבות (סוף פרק ה') "בן שישים - לזיקנה"!
[ואומנם לפי חוקי "תרבות המערב", האדם מתחיל את גיל הזיקנה שלו רק מגיל 65, שאז הוא נכנס "לְפֶּנְסְיָה", ואולם לפי חוקי התורה הקדושה, כבר בגיל 60 האדם מתחיל את ימי הזיקנה שלו! וכאמור].
ואמנם, ישנם בני אדם, שגורמים להביא על עצמם את ימי הזיקנה - אפילו לפני גיל 60! וכפי שאמרו לנו חז"ל (במדרש תנחומא, פרשת חיי שרה) "אמר ר' יהושע בר נחמני, ארבעה דברים גורמים לאדם ש"זיקנה" תקפוץ עליו לפני זמנה! ואלו הן:
1. כעס ועצבים מחמת הבנים!
2. פחדים ומתחים שבאים על האדם!
3. אשה רעה שממרמרת את חייו!
4. קְרָבות של מלחמות שהאדם נלחם בחייו!
5. וכן: "כל השטוף בזימה (ריבוי הוצאת זרע) - 'זיקנה' קופצת עליו"! (גמרא מסכת שבת, דף קנ"ב.)
כל הדברים האלו, מקרבים לאדם את סימני הזיקנה - כבר לפני גיל 60!!! - לתשומת לב!]
והנה, בדרך כלל, כשהאדם מתבגר ומגיע לימי הזיקנה שלו, הוא נכנס לאיזה שהוא מן דיכאון ועצבות פנימית! הוא חש שהוא יותר לא מקובל ורצוי בעיני החברה! (וכפי שה'תרבות המערבית' דוגלת ומחנכת לזלזל בזקנים, ולהעריץ רק את ה"צעירים"!) וכן גם מבחינה 'גופנית' - הגוף מתחיל לרדת וּלְהִתְנַוֵּן, וכל התופעות הללו מעיקים לו על ה'מצב רוח' עד כדי יאוש ודיכאון פנימי!
וכדי להוכיח יותר את אמיתות הדברים, נעתיק כאן 8(!)אימרות של חז"ל, שיוכיחו לנו את החלק ה'שלילי' שיש בימי הזיקנה, וכפי שראו אותם דרך עיניי חז"ל הקדושים:
1. שלמה המלך אומר בספרו קהלת (פרק י"ב): "וזכור את בוראיך בימי בחרותיך, עד אשר לא יגיעו "ימי הרעה"… אשר תאמר - אין לי חפץ בהם"!
לאיזה "ימי רעה" מתכוון שלמה המלך שיבואו על האדם, עד אשר הוא יקוץ בהם - ויאמר "אין לי חפץ בהם"? מגלים לנו חז"ל במסכת שבת (דף קנ"ב.) אלו ימי הזיקנה, שהם נחשבים לאדם כ"ימי רעה", והאדם מואס בהם עד אשר קץ בחייו ואומר "אין לי חפץ בהם"!!!
2. ולמה באמת הזקן יאמר שאין לו חפץ בימי הזיקנה? על כך ממשיכה הגמרא שם ומסבירה: משום ש"דַּעְתָּם של זקנים משתנת, שפתותיהם מתרופפות, אוזניהם נעשות כבדות מלשמוע, ו"מִשְׁתֵּי רגליים - נעשו שלש", כלומר, שכעת צריכים לצרף את ה"מקל" להליכה שלהם, שזה נחשב כמו "רגל שלישית"!
וכך אנו רואים היום גם במציאות, איך שחוש ה"רְאִיָּה" של הזקנים נחלשת והם נזקקים למשקפיים. חוש ה"שמיעה" של הזקנים נהיה כבד והם נזקקים למכשירי שמיעה. ה"שיער" של הזקנים מתחיל לנשור - וצומחת להם "קרחת" באמצע הראש. ה"רגליים" שלהם ג"כ נעשים כבדים והם נזקקים ל"מקל סבא". וגם ה"שיניים" מתחילות כבר לנשור והם נזקקים ל"שיניים תותבות"!
אכן, לא לחינם כינה שלמה המלך את ימי הזיקנה בתואר של "ימי הרעה"!
3. עוד גילו לנו חז"ל בגמרא מסכת ערכין (דף י"ט.) ואמרו: "סבא בְּבֵיתָא - 'פַּאְחָא' בביתא"! כלומר, קללה בבית! כיון שהזקן מכביד על כל יושבי הבית בתיפקוד גופו הקשה! ואולם, ממשיכה הגמרא ואומרת שם: "סבתא בביתה - ברכה בבית"! כיון שהיא מסייעת בתבשילים ובמלאכות הבית!
4. עוד אמרו חז"ל במדרש קהלת, על הפסוק "הבל הבלים אמר קהלת" - מדוע האדם נחשב ל"הבל הבלים"? משום שבזמן שהוא מזקין הוא נחשב כבר ל"קוף", שכולם צוחקים עליו ומבזים אותו!!! (וכן הוא במדרש תנחומא, פקודי, אות ג'.)
5. וכן הוסיפו ואמרו לנו חז"ל במסכת שבת (דף פ"ט:) "לא בְּסַבֵּי - טעמא"! שאין לסבא טעם של חכמה!
6. ומשום הוסיפו ואמרו לנו חז"ל במסכת נידה (דף ט:) שטבע הזקן והזקנה, שבזמן שקוראים להם "סבתא" - הם מתביישות מכך! כיון שהמושג "סבא" ו"סבתא" - אפילו בימי חז"ל - היה נתפס כתואר 'עלוב' של זקן שכבר סיים את הַ"קַּרְיֶרָה" של חייו! [ולכן כיום נכנס מושג חדש לשפה המודרנית, שאדם 'מבוגר' אינו מכונה בשפה הישראלית בשם "זקן" או "ישיש", כיון שכינויים אלו מביישים אותו! אלא ה"תרבות המערבית" המציאה לו שם חדש ומודרני: "אזרח ותיק"! לא "זקן" ח"ו! פשוט: אזרח "ותיק"!].