אור ברסלב
אמרי יחזקאל - מעגל החיים הכנסת ספר תורה › דרשה א' - ל"הכנסת ס"ת"

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

הכנסת ספר תורה · דרשה א' - ל"הכנסת ס"ת"

הכנסת ספר תורה

"הַקָּטַסְטְרוֹפָה" של אופנת פריז:

כל האופנה והקוסמטיקה ומוצרי הטיפוח והיופי - נעשים בידי 'מעצבי' אופנה' שְׁפֵלִים - מתוך מטרה - להבעיר יצרים, ולגרות את "תשומת הלב" של אנשי הרחוב!

נמצאים אנו בשמחת הכנסת ספר תורה. שבו נוהגים להוליך את הס"ת תחת החופה - אל ארון הקודש. דבר זה מסמל לנו דמיון של כלה ביום חופתה, שנכנסת תחת החופה לכרות ברית נאמנות עם ה"חתן" שלה. שהרי גם עָם ישראל נחשבים ה"חתן" של הס"ת, כיון שגם הם חתמו על "כתובה" במעמד הר סיני, ובה התחייבו לכרות ברית לנצח עם התורה הקדושה. ברית ידידות עמוקה, שלא תשכח מפי זרעם לעד!

והנה בתחילה, הבה וננסה לצייר לעצמנו את המעמד הנשגב שאנו נמצאים בו, איזו מצווה יקרה זכינו לקיים במעמד הזה, ומהו השורש והמקור לכל השמחה הזאת שאנו שמחים בה.

ונצלול מעט, לשורשי הדינים של מצווה זו:

בגמרא מסכת סנהדרין (דף כ"א:) מבואר, דיש מצוות עשה מהתורה, על כל איש ואיש מישראל, שיכתוב לעצמו ס"ת, כדי שיהיה מזומן לו תמיד לקוראו בביתו, שנאמר (בפרשת וילך) "ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזאת".

ומבואר בספר ה"חינוך" (מצווה תרי"ג) שיש ג' דרגות במצווה זו:

א. מצווה מן המובחר - שהאדם בעצמו, במו ידיו, יכתוב את הספר תורה. שאם זיכהו הקב"ה, והוא 'סופר' שיודע לכתוב אותיות 'אַשּׁוּרִיּות' של הס"ת - ודאי שזה עדיף ומשובח מאד, שיכתבנו הוא בעצמו. וזוהי 'מצוה מן המובחר'!

והפליגו חז"ל במעלה זו, עד שאמרו (בגמרא מסכת מנחות, דף ל.) שאם כותב בעצמו את הס"ת - "מעלה עליו הכתוב כאילו קיבל את הס"ת מהר סיני" (!!!)

ב. דרגה שנייה - של המצווה, שמי שלא בקי בכתיבת הס"ת, ואין לו אפשרות לכתוב את הס"ת בעצמו - לכל הפחות, יקח סופר מומחה, וימנה אותו "שליח" לכתוב עבורו את הס"ת. שבזה נחשב לו כאילו הוא כתב בעצמו את הס"ת, שהרי הלכה רווַחַת בידינו - "שלוחו של אדם כמותו".

ג. דרגה שלישית - למי שאין לו גם את האפשרות להשכיר סופר עבורו, והולך לשוק וקונה ס"ת מן המוכן - בזה אמנם קיים מצווה מהתורה - אך לא בהידור - כמו שהיה כותבה בעצמו, או שהיה שוכר סופר עבורו. [כן מבואר מדברי הט"ז (יור"ד סימן ע"ר, ס"ק א') וכן פסק להדיא הגר"א שם, ס"ק ג'.]

ויש עוד להבהיר, שאפילו אם קנו את הס"ת ב"שותפות" (כלומר, שכל אחד קנה אות, או עמוד בס"ת) גם בזה מקיימים את המצוות עשה של "כתבו לכם את דברי השירה". (כן פסק ה"פתחי תשובה" שם).

ועד כמה מצווה זו יקרה וחביבה, נוכל ללמוד מדברי הגמרא במסכת בבא בתרא (דף י"ד.) שם מספרים לנו חז"ל דבר מפליא על ר' הונא, שהספיק לכתוב במשך ימי חייו - 70 ספרי תורה(!!!) [ובמהרש"א שם ביאר, שר' הונא היה עשיר, והיה לו את האמצעיים הכלכליים לכך]. הרי לנו גודל חביבות מצווה יקרה זו!

וכך באמת כתב גם בספר "פלא יועץ" (באות ערך "ספר") לזרז לכל אדם שיש לו את האפשרות לכך, לכתוב לעצמו ס"ת - או לכל הפחות, לקנות לו ס"ת מוכן מסופר מומחה.

והוסיף שם ה"פלא יועץ", שיש להזדרז ולחטוף מצווה נדירה זו, כיון שבזוהר הקדוש מבואר, שכל מצווה שהיתה אפשרות לאדם לעשותה, ולא עשאה - סופו שיחזור שוב לעוה"ז בגלגול, כדי להשלים תיקון נפשו במצווה זו"!

וא"כ מי הוא הפתי, שזכה ונתן לו הקב"ה את האפשרות לכך, ולא ימהר לחטוף מצווה יקרה זו - לתיקון נפשו בעוה"ז ובעוה"ב!

אכן, לא לחינם אמר הזוהר (בפרשת נשוא) "הכל תלוי במזל - ואפילו ס"ת שבהיכל"! כיון שלא כל אחד זוכה לקיים מצווה יקרה ונדירה זו, ורק מי שיש לו מזל מאיר פנים - הוא זה שזוכה לחטוף ולאמץ לעצמו מצווה חשובה זו!

[ואומנם יש להבהיר, שמי שרוצה לעשות 'נחת רוח' לעילוי נשמת הנפטר - הרי בזה כבר פסק הגרע"י שליט"א בספרו "יביע אומר" (יורה דעה, חלק ח', סימן ל"ו) שעדיף להוציא בכסף ספרים שיש בהם זיכוי הרבים, וכגון ספרי הלכה, וכדו', וזה עדיף מאשר יקנו ספר תורה שיעמוד בהיכל בית הכנסת. עיין שם].

עד כה, קיבלנו קצת "תמונה" על מהות המצווה של "הכנסת ס"ת", שורשיה, וגדריה.

וכעת, נוסיף קצת "תבלינים" משלנו בס"ד, ונעבור לבאר איזה "לקחים ומסרים" אנו יכולים לצאת - מערב חגיגי זה? מה הַ"תַּכְלֵ'ס" שנשאר לנו בָּ'יַד' מכל הטקס של מצוות הכנסת ס"ת?

והנה, לאחר בירור מעמיק בנושא, השתוממנו לגלות, שבמצווה יקרה זו טמונים - שלשה לקחים חשובים ויסודיים, שישמשו לנו כזרקור של אור, שיאיר לנו את מסלול כל החיים. ולשם תועלת הרבים היצגנום כאן, ואשריו אותו פיקח, שיודע לחטוף לעצמו את הלקחים הנפלאים הללו, וּמְיַשֵּׂם אותם אצלו 'הלכה למעשה' - בתוך חיי היום יום שלו!

ונבאר את הדברים, בס"ד:

1. לימוד ראשון שנלמד מערב זה - הוא מעצם שם התואר של מצווה זו. כלומר, כשהתורה באה לצוות על מצוות כתיבת ס"ת - היא מגדירה זאת בלשון שלכאורה קצת תמוה. הנה, זה לשון הפסוק (בחומש דברים, פרק ל"א, פסוק י"ט) "ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזאת, ולמדה את בני ישראל". ומכאן למדו חז"ל, שיש מצוה מהתורה לכתוב ס"ת, וללמד אותה לבני ישראל.

והשאלה המתבקשת מאליה: היכן הפסוק מזכיר כאן את כתיבת התורה? והרי הפסוק מדבר רק על כתיבת ה"שירה" (שזוהי שירת "האזינו") ואולם היכן יש כאן רמז לכתיבת כל התורה כולה?

אלא, הסביר ה"באר הגולה" (שם בשו"ע), דכיון דקיי"ל שאסור לכתוב חלקים בודדים מן התורה, א"כ בהכרח שאין הכוונה כאן על פרשת האזינו בלבד, אלא לכתיבת כל התורה כולה. ומה שהתורה הזכירה רק את 'פרשת השירה' - כוונתה שיכתבו את כל התורה כולה, עד גמר השירה של האזינו.

זהו ההסבר הפשטני, לביאור הפסוק שממנו נלמדת מצוות כתיבת ס"ת. אלא שעדיין יש לשאול: מדוע התורה כתבה זאת בלשון 'עמומה' שעלולה להטעות? מדוע שהתורה לא תכתוב קצר ומפורש: "ועתה כתבו לכם את כל דברי התורה הזאת"! בשביל מה לדבר בלשון רמזים, ולכלול את כל הס"ת בלשון כוללת של "דברי השירה"?

אלא שכאן התורה באה לרמוז לנו, לא רק על עצם כתיבת הס"ת, אלא להורות לנו גם - איך צריך להתייחס ללימוד הס"ת! שאדם צריך להרגיש בלימוד התורה - תחושה של "שירה"! כלומר, ללמוד את התורה מתוך חשק ושמחה, מתוך עריבות ומתיקות, ומתוך רצון והתלהבות! ממש כמו אדם ששר 'שירה' - מתוך שמחה ורוממות הנפש!

שזהו באמת התכלית של כל מצוות לימוד התורה, ללמוד אותה דוקא מתוך שמחה! כיון שדבר זה מוכיח, שהוא עובד את ה' מתוך 'אהבה' ולא מתוך 'יראה', ולכן מרוב אהבתו להשם יתברך - הוא שמח שזכה ללמוד את תורתו ולשמור את מצוותיו!

ובעצם, יסוד זה, הוא גמרא מפורשת במסכת מגילה (דף ל"ב.) שם אמרו חז"ל: "אמר ר' יוחנן, כל הלומד את התורה בלא נעימה, ושונה בלא זימרה - עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים"! והסבירו שם התוס', שאחד ששונה ולומד את התורה מתוך התפעלות של שירה וזימרה - הדברים נחקקים יותר בזיכרונו, וע"י כך - תורתו משתמרת בידו!

וא"כ, הרי לנו גודל המעלה, למי ששונה את דברי התורה בשירה ונעימה! אכן, לא לחינם כינתה התורה את לימוד התורה בתואר של "דברי שירה"!

זהו הלקח הראשון, שלמדנו מתוך מקור הפסוק - של מצוות "הכנסת ס"ת".

2. לימוד השני ממצוות 'הכנסת ס"ת':

הוא מה שלימדונו חז"ל בגמרא מסכת מכות (דף כ"ב:) וזה לשונם:

"אמר רבא, כמה טִיפְשָׁאֵי שאר אינשי, דקיימי מִקָּמֵי ס"ת, ולא קיימי מקמי גברא רבה"!

כלומר, רבא כאן בא ומלמד אותנו לקח עצום ונורא: הבעייה שאדם שמכבד את הס"ת, רוקד לפניו, מכניס את הס"ת להיכל לקול תופים ומחולות, מתנדב לפתיחת הס"ת סכום כסף עצום, עומד לכבודו של הס"ת, מנשקו, מחבקו, ושומר עליו כבבת עינו - ואולם הבעיה שאדם זה - כשרואה תלמיד חכם שבקי בתורה ובהלכה - אין לו בכלל שום "התרגשות" ממנו! אצלו - הת"ח שווה בעיניו כמו שאר בני אדם! אין שום הבדל! הוא לא ירא ולא חרד לדבריו, וק"ו שלא מקפיד לכבדו כראוי... על אדם כזה, נותן לו רבא 'חותמת' של "טיפש"! כלומר, אדם בלי שכל! שעושה את כל מעשיו כמו 'רובּוט' - מבלי להקדיש טיפה של מחשבה!

וכאן, יתקוממו הקוראים וישאלו שאלה: מדוע באמת הוא נקרא טיפש? הרי לכאורה יש הבדל גדול בין ס"ת לת"ח. ספר תורה - הוא נמצא תמיד בארון הקודש, וכתוב עליו 'שם השם', ונכתב בקדושה ובטהרה, וזה באמת נחשב ל"חפצא של קדושה" שיש לכבד אותו, ואולם ת"ח - הרי סוף סוף הוא אדם 'בשר ודם'. הוא אוכל כמונו, שותה כמונו, ומנהל אורח חיים בדיוק כמונו, וכיצד אפשר להשוות אותו לדרגה הגבוהה ביותר, שהוא הס"ת, ולומר עליו שהוא עצמו "חפצא של קדושה"? מה הקשר בינו לבין קדושת ס"ת?!

אלא שכאן טמון עוקץ הטעות! משום שזאת עלינו לדעת, שתלמיד חכם אמיתי אי אפשר לקנות - לא ב'בית מרקחת', ולא ב'מכון תלמודי', ולא ב'אנציקלופדיה העברית', וגם לא ב"אוניברסיטת בר אילן"!

ומדוע? משום ש"תלמיד חכם" שיודע תורה - אין הכוונה שהוא רק "הִקְלִיד" לתוך "הַמַּחְשֵׁב" שבמוחו את התורה, אלא הכוונה שהוא גם חי ונושם את התורה! הוא הולך עם התורה כל הזמן כמו 'חמצן' לנשימה! הוא מקדיש ומוסר את כל ה"קַרְיֵירָה" שלו למען לימוד התורה! הוא זיכך את כל גופו מתאוות העוה"ז, ושבר את רצונותיו ויצריו - כדי לקנות את התורה! על תלמיד חכם כזה - עליו אמרו חז"ל שהוא יקר וקדוש כמו הס"ת!

ואם תשאלו: מהיכן גילנו דבר זה? התשובה: מדברי הגמרא במסכת 'עבודה זרה' (דף י':) שם נתנו לנו חז"ל הגדרה קולעת על מהותו של הת"ח, ואמרו לנו: שת"ח ששובר ומזכך את כל תאוותיו, ומשקיע את כל 'תמצית דמו' על התורה - אז התורה הופכת אותו ממדרגת 'אדם' להתעלות להיות בדרגה של 'מלאך'! וכלשון הגמרא שם: "לית דין בר איניש"! כלומר, הת"ח אינו נחשב לאדם רגיל כמותינו!

ועוד דבר מפליא מצינו בדברי חז"ל (בגמרא מסכת נידה, דף י"ג.) שאמרו, שת"ח אמיתי - אינו נחשב ל"ילוד אשה"(!!!) כיון שהתורה זִיכְּכָה לו את כל איברי הגוף, וכל גופו נהפך להיות 'ספר תורה חי'!

נוּ, על ת"ח כזה, שהתורה העלתה אותו לגמרי ממדרגת 'אדם', עד כדי שכבר אינו נחשב ל"ילוד אשה" - האם ת"ח כזה אינו שווה בדרגה כמו ס"ת ממש? או אפילו יותר מזה!!!

ולכן על ת"ח כזה, אין לנו שום קושיא, כיצד הוא נהפך להיות "חפצא של קדושה", שהרי כל התורה חרוטה לו על ליבו, והוא הופך להיות ס"ת מהלך!

ואולם כאן, יבוא השואל וישאל:

טוב, אני מסוגל להבין שהת"ח יכול להגיע לידי דרגת קדושה כמו של הס"ת, ואולם כיצד אפשר לומר שהת"ח יש לו קדושה יותר מהס"ת? הייתכן שיש דבר בעולם שקדוש יותר מהס"ת - - - ?

והתשובה לכך: כן! הת"ח יש לו דרגה של חשיבות עוד אפילו יותר מהס"ת! וזאת משום, שהת"ח הוא לא רק לומד את מה שכתוב בתורה, אלא הוא הופך להיות ה'בעלים' על התורה! בלעדיו - התורה נחשבת לספר חתום וסתום, שאי אפשר ללמוד ממנה כלום! הת"ח, הוא זה שמתרגם לנו את התורה לשפה ה'אקטואלית' בחיי היום יום שלנו, והוא זה שאומר לנו בכל דבר - מהי 'דעת התורה' בנושא זה או אחר!

ת"ח חשוב כזה, שיודע "לתרגם" את התורה - מן שפת הדיבור לשפת המעשה, ויודע להוציא את הסודות הטמונים בה - מן הכוח אל הפועל - בוודאי שיש לו עֶלְיונוּת וחשיבות, וצריך לכבדו לא פחות מהס"ת עצמו, ואולי אפילו יותר מזה!

הנה ניתן לכם דוגמא אחת קטנה, שהיא תמחיש לנו את כוחו הגדול של הת"ח "להפוך" את התורה, ולתרגם לנו אותה לשפה האקטואלית, ומזה תבינו מה הפירוש - שת"ח הוא ס"ת מהלך! איך הוא מאיר לנו את העיניים בתורה, ובלעדיו היינו ממש מגששים כעיוור באפילה!

ושורש המקור לזה הוא במסכת אבות (פרק ב') שם אמרו לנו חז"ל דבר מפליא. והרי קטע מדבריהם:

"בן זומא אומר:

* איזהו חכם? - הלומד מכל אדם!

* איזהו גיבור? - הכובש את יצרו!

* איזהו עשיר? - השמח בחלקו!

* איזהו מכובד? - המכבד את הבריות!

הנה, בארבעת ההגדרות הללו, חולל בן זומא "מהפיכה" בכל עולם המושגים שלנו! הוא הראה לנו, עד כמה אנו רחוקים הרבה מלחיות את המושגים של התורה הקדושה!

ומדוע? משום שבעולם המושגים שלנו, התשובות הם ממש הפוכות לגמרי - מהתשובות שנתן עליהם בן זומא!

ונסביר את הדברים:

1. אם תפגוש היום אדם ברחוב, ותשאל אותו: "איזהו חכם"? כיצד הָיִיתָ מגדיר או רואה - אדם - שלפי דעתך נחשב לאדם "חכם"?

מיד היינו עונים: אדם "אָקָדֶמַאי" בעל רמה גבוהה, משכיל, תרבותי, בוגר אוניברסיטה, אִינְטְלֵיגֵנְט, שיש לו גם 'קְלִינִיקָה' לקבלת קהל, וכולם ממתינים בתור לשאול בעצתו! אדם שיש לו 'מילה' בכל בעייה ציבורית, יש לו דעה עצמית וְעֵמְדָה תְּקִיפָה, וכולם כורעים לפניו ברך! זה נקרא אדם "חכם" באמת!

והנה, בא בן זומא וּמְנַפֵּץ לנו את כל ההשקפה שלנו, ומכריז ואומר: שלפי השקפת התורה, מי נקרא אדם 'חכם'? לא זה שמלמד כל אדם - אלא דוקא זה שלומד מכל אדם! הוא זה שמרגיש את עצמו, שעדיין עם כל חכמתו - יש לו עוד מה ללמוד! הוא מוכן לכופף את הראש ולשמוע 'דעה שנייה' מכל אדם! הוא יודע להודות ולומר "טעיתי", ולא "מורֵחַ" וּמְרַמֶּה את הציבור - בגלל חשש של פגיעה בכבודו האישי!

זה נקרא 'חכם' אמיתי! זה שיודע גם לשמוע ולא רק לדבר!

מי חלם בכלל, שאדם כזה יש לו תואר של "חכם" לפי המושגים של התורה? רק התלמידי חכמים, שהם ה'פָּרְשָׁנִים' של התורה, הם אלו שמאירים לנו את העיניים, ומגלים לנו את המושגים האמיתיים של החיים!

2. דוגמא שנייה: "איזהו עשיר"? אם היו שואלים אותנו, היינו עונים: שאדם עשיר נקרא - מי שיש לו מכונית "וולְוו" משוריינת, דירה מפוארת, ועסק משגשג! זה שיש לו עסקים בבורסה, בַּמְּנָיות, בשוקי ההון בעולם! זה שטס כל שבוע לחו"ל, וחוזר לביתו רק - מערב שבת לערב שבת - מרוב לחץ של עסקים!

אנשים כאלו, אנחנו מאד "מִתְרַגְּשִׁים" מהעושר הרב שיש להם, והם מוגדרים בשכלנו, בתואר של "עשירים"!

ועל זה בא בן זומא, ומראה לנו עד כמה אנו רחוקים מלחיות את המושגים של התורה! שכן לפי השקפת התורה, עשיר אמיתי נקרא - לא זה שיש לו הרבה כסף - אלא דוקא זה שלא חסר לו כסף! זה שיודע להיות שמח בחלקו, יודע להסתפק בחלקו!

אמנם, אין לו לא 'וולְוו', ולא דירה מפוארת, ואפילו לא עסק מבוסס, ואולם הוא מרגיש שטוב לו עם עצמו! הוא לא חי במרדף אחר איזה שהיא שררה או כבוד! הוא לא חי עם "מינוסים" בבנק! הוא לא חי עם "עיניים רעבות" אחרי הכסף של השני! הוא שמח ומאושר במה שחננו הקב"ה, ותמיד תראה חיוך של אושר ושלווה על פניו!

זהו העשיר האמיתי - לפי המושגים של התורה!

[ואילו אדם עשיר שיש לו מיליארד דולר - אין הוא אלא המסכן שבמסכנים! ומדוע? משום שחז"ל לימדו אותנו כלל גדול בתאוות הממון: "אדם שיש לו מנה - רוצה מאתיים! יש לו 200 - רוצה 400! ולעולם לא ימות כשחצי תאוותו בידו..." כלומר, תמיד האדם מרגיש, שחסר לו - פי - 2 - ממה שיש לו...!

וא"כ, תתארו לעצמכם אדם שיש לו מיליארד דולר, הרי חסר לו לגייס עוד 2 מיליארד דולר(!!!) הוא צריך לעבוד - 25 (!) שעות ביממה - כדי להשיג את הסכום הענק הזה שחסר לו...

נוּ, וכי לא צדקנו ש"המיליונר" הזה - אינו אלא ה"מסכן שבמסכנים" - - - ??? . . . נקודה למחשבה!]

3. דוגמא שלישית: "איזהו מכובד"?

אנחנו היינו ממהרים להשיב: איזהו מכובד? זה שתופס כל יום "כותרות ראשיות" בעיתון! זה שֶׁצַּלָּמֵי העיתונים רצים אחריו לכל מקום, בכדי לְרַאְיֵן אותו בכלי התקשורת! זה שיש לו פֶּה גדול, שֵׂכֶל ערמומי, מוח של פוליטיקאי, שיודע ל"סובֵב" ולרמות את כולם - הוא הנחשב לאדם ה"מכובד" בחברה! הוא נחשב לאדם הָאָקָדֶמַאי "המתקדם" בחברה!

ואולם בא החכם בן זומא ומגלה לנו, שמי שמרכיב לעיניו את "משקפי התורה" - הוא רואה מציאות חיים אחרת לגמרי! אצלו, אדם 'מכובד' מתבטא - לא בזה שמכבדים אותו - אלא בזה שהוא מכבד את הבריות! הוא זה שזוכה לכבוד האמיתי! שכן, בן אדם מכובד, לא מודדים לפי "יחסי ציבור" - אלא לפי "יחסי אֱנושׁ"! עד כמה בנ"א זה 'אֱנושִׁי', שיודע לכבד גם את אחרים, ולא רק שאחרים יכבדו אותו! עד כמה הוא יודע גם לתת, ולא רק לקחת! זה נקרא אדם "מכובד"!

4. דוגמא רביעית: "איזהו גיבור"?

במושגים של היום, "גיבור" מתבטא אם הוא אדם "גַּבְרִי", בעל שרירים, אגרופן, וכו'. או - אם היינו רוצים לדבר בשפה יותר עדינה, היינו תופסים לדוגמא את ה"אלוף" בצבא, הָאַמִּיץ שלוחם בחזית הקרב, הוא באמת "הגיבור" של המדינה!

בא בן זומא וזועק: "תתעורר! גיבור לא נימדד בגבורה של כוח 'פיזי', אלא דוקא בגבורה של כוח נפשי! כוח ההתאפקות! שיש לו שליטה על עצמו, ויודע להחזיק את ה'הֶגֶה' של החיים בידיים!

שאם באמת קנה המידה - הוא בגבורה 'פיזית' - א"כ הנמר והאריה גיבורים וחזקים פי כמה מגופו של האדם! יש להם גוף חסון וחזק שיכול לשסע לגזרים את האדם הגיבור שבגיבורים!

וא"כ בהכרח, שאדם גיבור - זהו דוקא זה שיודע לכבוש את יצרו! דוקא זה שיודע להלחם עם תאוותיו! לעמוד אמיץ מול פיתוי התאווה שעומדת מולו - ולהצליח לעצור ולרסן את גופו! לא ליפול כמו "חלל מת" בפני כל תאווה קטנה... לא להתקפל בפני כל "דמיון" - שנראה לך בראש שהוא נוצץ וטעים!

ובקיצור: לא חוכמה להיות גיבור 'בכוח' ולשלוט על אחרים - החוכמה הגדולה היא להיות גיבור 'ברוחו' ולשלוט על יצריו ותאוותיו...!!!

הֶאָח! מה היינו עושים בלי הת"ח הזה שנקרא בן זומא, שממש האיר לנו את העיניים, ופירש לנו את מושגי החיים - לפי השקפת התורה! הרי בלעדיו היינו חיים ממש בעולם הפוך לגמרי... בעולם של ה"תרבות המערבית" - ששקעה כבר "במערב"...

כעת אנו מבינים היטב, מדוע ה'תלמיד חכם' נחשב יותר יקר מהס"ת! שהרי הוא זה שהופך את הס"ת להיות ספר תורה 'חָי'! הוא זה שמכניס אותנו אל תוך ה'השקפת חיים' שטמון בתוך התורה הקדושה!!!

אכן, צדק מאד רבא, שאמר לנו שמי שמכבד את התורה, ולא יודע להעריך גם את התלמידי חכמים שמפרשים לנו את התורה - לא נותר לנו אלא לכנותו במילה אחת בלבד: "טיפש"! וכל מילה נוספת - מיותרת!

ג. וכעת נעבור ללימוד השלישי, שלומדים ממצוות הכנסת ס"ת:

והפעם לימוד זה מופנה בעיקר אל ציבור הנשים הצדקניות. כלפי מידת הצניעות!

הנה, שימו לב לדבר מעניין: כידוע, הס"ת הוא ספר קדוש ויקר לעם ישראל, ועומד בראש 'סולם הערכים' שלנו.

ובכל זאת, מה אנחנו עושים? בַּמֵה אנו מבטאים את הכבוד שלנו כלפיו? בזה שמצניעים אותו ארון בתוך ארון! כלומר, שמים אותו בתוך הנרתיק מעץ של הס"ת, ואח"כ עוטפים אותו עוד בבד משי, ואח"כ מצניעים אותו בארון הקודש, ואח"כ מצניעים את ארון הקודש בעוד "פרוכת" שמכסה אותו, ואח"כ מקיפים אותו מסביב - בקירות של בית הכנסת - שמקיפים את כל ארון הקודש...

ולמה באמת צריך את כל השמירה הקפדנית הזאת? משום שאנשים מבינים, שכל דבר שהוא חשוב ויקר ערך - צריכים לשמור על כבודו, ולהצניעו ארון בתוך ארון... וככל שהדבר קדוש ויקר יותר - כן הוא צריך להיות מוצנע יותר... שהרי יש לו את הכבוד וה'ערך העצמי' שלו, וכל חשיפתו לעיין זרה - רק פוגמת וממעטת מכבודו וערכו של החפץ!

וכך בדיוק צריכה להיות גם ההרגשה של האשה: אם היא תרגיש, שנושא הצניעות שלה - זה לא איזה "נזיד עדשים" - שאפשר למכור אותה בעד עוד טיפה של יופי... אפשר בקלות לַחְשׂוף אותה - בעד עוד טיפת "תשומת לב", שיעניקו לה אנשי הרחוב... אלא פשוט הצניעות זה דבר קדוש ויקר ערך - שמקומו המכובד הוא להיות מוצנע מעיני בנ"א... ממש כמו הס"ת, שעושים לו גדר סביב גדר, בכדי לשמור על יחודו ומעלתו!

רק מה הבעיה? שאשה מזלזלת בעצמה, ולא יודעת להעריך כראוי את מידת הצניעות שלה! היא חושבת שהצניעות שייכת לנשים של "ימי הביניים", לסבתות הצדיקות שלנו. ואולם אנו - הרי חיים במדינה "דמוקרטית" שהכל פתוח והכל מותר... מדינה - שמלמדת וממריצה לחיות חיי הפקרות והוללות... איך יותר לגרות את הדמיון של האנשים, איך יותר להבעיר יצרים, איך יותר למשוך תשומת לב... ממש ההיפך הגמור מהמידה של צניעות! ההיפך הגמור מהסבתות הצנועות והצדיקות שלנו!

כן! לצערנו זהו מצבינו השפל! זוהי האווירה הכעורה והפרוצה - שאנו חיים ונושמים אותה, במדינה הזאת שנקראת - מדינה "תרבותית"!

ובאמת, כיצד יכולה האשה להתעלות מכל האווירה הכעורה הזאת? כיצד נוכל שלא להיסחב אחר הזרם של ה'מודָה' המתועבת? זאת - על ידי שנחשיב ונייקר את מידת הצניעות שלנו - שהיא יקרה וחשובה לנו לא פחות מקדושת הס"ת! וכמו שאת ספר התורה אנו "מכבדים" אותו בזה "שמצניעים" אותו בתוך ארון קודש סגור - כך האשה "מכבדת" את עצמה בזה "שמצניעה" את עצמה, ולא נחשפת לעיני כל עין זרה שברחוב... זהו הכבוד האמיתי שנותן לאשה תדמית אנושית חיובית - של "בת אדם"!

ואולם, אשה שנושא הצניעות אצלה הוא דבר "חסר ערך" שלא תופס אצלה שום חשיבות ואפילו לא מנימום של כבוד עצמי - א"כ באותה מידה היא גם תהיה מוכנה בקלות לזלזל בעצמה ולמכור את צניעותה - תמורת עוד טיפה של "תשומת לב" שיתנו לה האנשים הריקים של הרחוב...

וזהו הלקח החשוב, שלמדנו מהצנעתו ושמירתו של הס"ת: כל דבר יקר ושווה ערך - החשיבות שלו מתבטאת - דוקא בזה שמצניעים אותו בפנים, ולא מבליטים אותו כלפי חוץ!

[וכיון "שֶׁגָּלַשְׁנוּ" לנושא הזה של הצניעות, נרחיב על זה קצת את הדיבור, על נושא כה רגיש ועדין שנקרא בשם "צניעות":

הנה, כולנו שומעים את ה'פרסומת' הזאת הרבה פעמים ברחוב, מהרבה אנשים - חילוניים ואפילו גם דתיים:

"אל תהיה קיצוני"! הסיסמא הזאת נמכרת היום ברחוב במיליוני עותקים...

לא צריך להיות "קיצוני", אפשר גם להיות דתי מודרני, חבר'מן, פָּתוּחַ, משכיל ונאור, מתקדם, גמיש ופשרן ולא עקשן. שהרי אלוקים לא רוצה שאנחנו ח"ו "ניחנק", ואני לא צריכה להיות 'חנוקה', ולא לנשום, ולא להתלבש, ולא ליהנות מהיופי של העולם, ולהיות סגורה מכל ההנאות של הַ'מּודָה' המתקדמת, וכו'.

ובקיצור: אם הכל אסור - אז תשים לי "אִינְפוּזְיָה" ותגמור! שהרי כך א"א לחיות! אנחנו חיים בשנות ה - 2000, במדינה תרבותית וְ"אִינְטֵלֶגֶנְטִית" ואי אפשר להיות "תָּלוּשׁ" מן המציאות! צריך להיות אדם 'מְצִיאוּתִי'!

זוהי השפה, שאנשים מדברים היום ברחוב. ולצערינו, טענות מעין אלו - נשמעות אפילו מפי נשים חרדיות ! האוירה המורעלת של האופנה, הצליחה לחדור לתוך כל החוגים ולכל המחנות, לצערינו!].

ומה האמת? האם התורה והמצוות הם באמת כל כך "מחניקים"? בודאי שלא! אז מדוע מדברים כך ברחוב? משום שטבע האדם שהוא מאד אוהב את עצמו, ולכן הוא רוצה למלאות את הסיפוק של היצרים והתאוות שלו - מבלי שיגידו לו מה לעשות! הוא לא אוהב שנותנים לו ציווים ופקודות, ולא סייגים והגבלות! נוח לו לחיות בחיי הפקרות! "לשפוך" את כל התאוות של כמו 'בהמה'!

רק מה? האדם לא מוכן להשלים עם עצמו, שאכן הוא כזה "בעל תַּאֲוות" ולכן הוא תמיד 'מְחַפֶּה' על כל תאוותיו - בכל מיני תירוצים של 'חנוק', 'קיצוני', וכו'. וכך המצפון שלו נשאר נקי וְשָׁקֵט!

ודעו לכם עוד אחים יקרים: שבאמת זה מאד קשה להיות יהודי חרדי! להיות אשה חרדית שצנועה באמת לפי דעת התורה! מאד קשה! זה כמעט התפקיד הכי קשה בעולם!

ואנחנו מתכוונים כאן - לא על חרדי ב"תחפושת" של חרדי, אלא חרדי - שבאמת חרד לדבר ה'! גם בפנימיות וגם בחיצוניות! צריך בשביל זה לשבור הרבה את הרצונות הַגּוּפָנִיִּים - כדי להיות באמת "חרד לדבר ה'"!

הנה, בואו ונרד קצת ל"תַּת הַהַכָּרָה" של האדם, ונראה עד כמה קשה באמת לשבור את הרצונות ה"אֶגואִייסְטִיִים" שיש לכל אדם.

ונשאל תחילה שאלה "תמימה": לָמָּה אשה אוהבת לטפח הרבה את עצמה? להסתרק, להתלבש יפה, להתבשם, ללבוש בגדים צרים וקצרים וכו', למה? מה הדבר שדוחף וממריץ אותה לכל זה?

התשובה האמיתית לזה: שכל האיפור, וְהַבּושֶׂם, והיופי, והלבוש, הכל הכל - האשה עושה אך ורק בשביל מטרה אחת: למשוך תשומת לב! להבליט את עצמה ברחוב, כדי שכולם יסתכלו עליה... שכולם יתרשמו ויתפעלו מיופייה החיצוני!

ודבר זה הוא ממש נורא ואיום!

שהרי אנו מדברים כאן על אשה נשואה! שיש לה כבר בעל, יש לה כבר בן זוג, ובכ"ז, היא עדיין רוצה למשוך עוד 'תשומת לב' של אנשים זרים בכל יציאה שהיא יוצאת לרחוב...

הרי זה ממש איום ונורא!

מה חטאו לך נשמותיהם של בחורי ישראל, שאת מכשילה אותם באלפי(!) ראיות והרהורים אסורים? הרי את כבר 'נשואה', ומה את רוצה עוד? מה את זקוקה לַיַּחַס והתשומת לב שנותנים לך אנשי הרחוב? למה להבעיר את היצרים שלהם? למה לגרות להם את הדמיון? הרי יש לך את בעלך! למה את פוזלת עם העין כל הזמן החוצה? הרי בכך את 'בוגדת' בבעלך, וגורמת לזה - שגם בעלך יבגוד בך ויפזול כל הזמן עם העין החוצה... וכך כל הבית שלכם - נהרס!!!

את יודעת, איזו זכות גדולה יש לך, אם תנצלי את יופייך - כדי למשוך תשומת לב - של "בעלך"? הרי בזה כתוב בספרים הקדושים, שבאים לה ילדים צדיקים! יורדים להם נשמות גבוהות מהעולמות העליונים!

הבורא עולם מסכים - שתנצלי את כל היופי, ואת כל מערכת הַ'קּוסְמֶטִיקָה' ואת כל האיפור, וְהַהִתְבַּשְּׂמוּת - כלפי "בעלך"! דבר כזה נחשב אפילו למצווה! ואולם מה הבעייה? שאשה לא מחפשת את ה'תשומת לב' של בעלה! היא מרגישה שהוא כבר הפסיק להתפעל ממנה, הפסיק לשבח אותה על יופייה, הפסיק להעניק לה תפנוקים ומחמאות, משום שהוא כבר התרגל אליה. וכך כל החיים בבית מתחילים להיות יבשים ומשעממים!

וא"כ מה עושה האשה? הרי היא חייבת מישהו שכל הזמן "יְפַרְגֵּן" לה! התפעל ממנה! יסתכל עליה! יעניק לה תשומת לב מיוחדת!

ולכן, כשהיא מפסיקה לקבל זאת בבית - מבעלה - היא הולכת לחפש זאת אצל אנשי הרחוב... אצל אנשים בעלי יצרים! שיסתכלו עליה, שיתפעלו ממנה, שיעריצו אותה...!

נורא ואיום!!!

וכך כל האימון ההדדי שיש בין בני הזוג - מתמוטט ונהרס... נוצר מצב שהאשה בבית תהיה מוכנה להזניח את עצמה, להשאר עם החלוק, עם הבגדים של הבישולים, מלאים כתמים, מלאים שומן, ממש כאילו היתה עובדת "בַּמַּעְבָּדָה"...

ומתי היא מפעילה את כל הכשרון שלה ליופי? מתי היא יודעת להחליף את המטפחת שלה - ל"פאה" ארוכה? מתי היא יודעת "לְנַקֵּר" את עיני האנשים?

כשהיא יוצאת לרחוב! אז פתאום היא נהפכת להיות "תמימה" ובאה בטענה: מה אתה רוצה? שאני יֵרָאֶה כמו 'סמרטוט'? הרי אני עובדת עם 'ציבור' וצריך הופעה מרשימה! והרי אני גם "אשת אברך" וצריכה להתלבש כיאות לאשת אברך, עם כל ה'מודָה' וְהַ"סְּטַיִיל" שהולך היום ברחוב! עם כל שיכלול הפיאות המבריקות והזוהרות! שהרי אם היא תלך חלילה עם 'מטפחת' או כובע - היא כבר לא תֵּרָאֶה כ"אשת אברך"! היא צריכה ללבוש 'פיאה' מודרנית, כדי שכולם יֵדְעוּ שהיא אשה חרדית! אשת אברך! אשת "למדן מופלג"!

זהו המצב העגום, שזורם בתוך חלל האויר של מחנינו, לְבּוּשְׁתְנוּ ולצערנו!

ותדעו לכם אחים יקרים, שרק הקב"ה, שהוא בוחן מחשבות ויודע נסתרות - רק הוא יודע איזו כוונה מסתתרת - מאחורי המלבושים של האשה! האם היא לבשה את המלבושים הללו באמת ב"תמימות", מתוך צִידְקוּת לשם "צניעות", שהפאה תכסה את ראשה באמת לשם "כיסוי השערות" שאשה נשואה מְצֻוָּה בה. או - שמאחורי כל המלבושים האלו, מסתתרת כוונה: לחפש "אֶקְשְׁן", להרגיש אשה "צעירה", לא להיות אשה רגילה, ממוצעת, שקטה, צנועה, אלא להיות אשה שיודעת למשוך 'תשומת לב' ברחוב! שכל מי שיעבור לְיָדָהּ - אוטומָט יסובב את ראשו, ויסתכל עליה!

אֲבוי לנשמתה של אשה זאת! לא יעזור לה זכות לימוד התורה של בעלה, ולא זכות התפילות והמעשי חסד שהיא עושה! אם המציאות היא - שהיא מושכת אליה עיניים זרות ברחוב (ע"י - מלבושיה הַמְּגָרִים, או ע"י - הפאה הבולטת שלה) אשה כזאת, הקב"ה יתבע ממנה עד הפרוטה אחרונה! היא תִּתָּבַע על כל האנשים שיסתכלו עליה - ונכשלו מחמתה!

ולא יעזרו לה תירוצים שהיא "אשת אברך", "אשת משפחה מכובדת", וצריכה להיות נאה ומכובדת במלבושיה - שכן בשמים אין "פְּרוטֶקְצְיָה" והקב"ה לא לוקח שוחד של מצוות - תמורת עוונות!

ושתדעו לכם עוד אחים יקרים: שהקב"ה לא "מִתְרַגֵּשׁ" לא מִמַּסורְתִיִּים, ולא מִמִזְרַחִיסְטִים, וגם לא מחרדים, ולא מאף אחד! הקב"ה קבע אמת, קבע תמרורים, קבע 'קוים אדומים' של צניעות, שאותם אסור לעבור - וכל אשה שתפרוץ את הקווים הללו ע"י חוסר צניעות (או ע"י בגדים "צורמים ומושכים") - היא תבוא על עונשה! תהיה מי שתהיה - היא תיענש! אפילו בת של 'גדול הדור', אם היא תחטיא את הרבים ע"י בגדים צרים ומושכים - היא תיענש! שכן, הקב"ה אמת, וחותמו אמת, והוא קבע ש"כל המחטיא את הרבים - חטא הרבים תלוי בו"! אין ויתורים ואין פשרות בנושא הזה!!

אין מה לעשות! כמה שהדברים הללו נוקבים - אבל הם גם אמיתיים! זוהי האמת, וצריך להיות 'נִכְפַף' אליה! ואדם שיתחכם, ולא ירצה להיות נכפף אליה - אז האמת 'תְּכּופֵף' אותו בעל כורחו! בסופו של דבר - המציאות המרה - תִּטְפַּח לו בַּפָּנִים!!!

וצריכה האשה עוד לקחת בחשבון: שאם היא תִּסָּחֵב לכל הַתַּעֲמוּלָה הזאת של ה"מודָה" וה"אופְנָה" וה"סְטַיִיל" שהולך ברחוב - תדע לה שאח"כ יהיה קשה לה מאד לצאת מזה! היא תִּשְׁקָע בבוץ הזה כ"כ עמוק - עד שאפילו אם היא תירצה אח"כ לצאת מזה - היא לא תוכל!! היא תהיה "מְכוּרָה" לזה כמו 'סַם' - ולא תהיה מסוגלת ללכת ברחוב, אלא רק עם בגדים אופְנָתִיִּים וְיוּקְרָתִיִּים!!

וכמו שמספרים על תקופת הק.ג.ב. של הבולשת הרוסית, שתפסו פעם יהודי שעסק במחתרת לפעילות יהודית, וכעונש על מעשהו - הוא נשפט לעבוד עבודת כפייה, בארץ סיביר הקפואה, למשך 20 שנה!

ואכן, הצמידו אליו שוטר שהתלווה אליו לדרך, וכך יצאו למאסר לעבר סיביר, השוכנת בצפון רוסיה. והנה, באמצע הדרך, נכנס השוטר לרגע לאיזה "בית מרזח", כדי לשתות משקה חריף לחמם את גופו...

אלא, שתוך כדי שהוא מדבר עם בעל המרזח, פנו האנשים שהיו סועדים במרזח, ואמרו בלחישה לאותו יהודי:

"יהודי! יש לך עכשיו הזדמנות לברוח מהשוטר הזה! הוא שקוע כעת בשיחה עם בעל המרזח, ובינתיים אתה יכול לברוח, ולמלט את נפשך לחופשי"!

כשמוע זאת היהודי, החל להתפרץ בבכי גדול, וכל גופו הִשְׁתַּנֵּק מרוב בכי.

התפלאו האנשים ושאלו אותו: מה קרה? מדוע אתה בוכה? ענה להם היהודי מתוך בכי: וכי אתם לא רואים שאני 'קשור' בשרשרת איתו! הוא קשר לי את הרגל עם שרשרת ברזל, וכך אני לכוד ברישתו - מבלי כל אפשרות לברוח!!!

וכך בדיוק נראית התמונה, לאשה "שנלכדת" בתוך רישתו של היצה"ר: אמנם בהתחלה זה מתחיל מתאווה, מִדִּמְיון, ממעשה יַלְדוּתִי, לִרְצות להתבלט ולמשוך תשומת לב, ואולם אם ממשיכים עם זה - אז בסוף זה נגמר כבר - בבכי! היא נִקְשֶׁרֶת חזק ל"מודָה" של ה'אופנה' - מבלי כל אפשרות להשתחרר מזה... היא תהיה מוכנה לצמצם אפילו מה'לחם' של הילדים שלה - ובלבד שתקנה את הפאה היוקרתית הזאת שעולה 2000 דולאר!!!! היא יודעת שזה עולה לה ביוקר - ואולם היא לא יכולה כבר להתנתק מזה! היא לא מסוגלת ללכת על פחות מזה! היא קשורה חזק לאזיקים של היצר הרע - מבלי כל יכולת לברוח... היא כבר איבדה את השליטה על עצמה... אין לה כבר 'דעה עצמית' בסגנון הלבוש שלה, היא כבר קשורה חזק לאופנה של 'פריז' ו'איטליה', והם אלו שמכתיבים לה ומחייבים אותה איך להתלבש...

כך נראה המצב העגום של אותן נשים - שנזכרו לתפוס את ה"הֶגֶה" מאוחר מדי...

שכן זה הכלל: הַהִתְדַּרְדְּרוּת של האדם אף פעם לא באה במכה אחת, היצה"ר אט אט מושך את האדם - עד שבסוף האדם מוצא את עצמו, כשכולו כבול לכוחות של הטומאה באזיקים של ברזל!!!

ועל זה זעקו חז"ל והזהירו אותנו (במסכת אבות, פרק ח' משנה י"ח) ואמרו: "כל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה"!

כלומר, אדם שעובר עבירות, ואנשים אחרים ג"כ סובלים וחוטאים בגללו - פוסקים עליו חז"ל - שמהשמים לא יתנו לו לחזור בתשובה! הקב"ה ישקיע אותו חזק בתוך 'כוחות הטומאה' עד שיהיה לו קשה מאד לצאת מזה! ולמה? בגלל שהוא גרם צער וסבל לאנשים אחרים שיעברו על עבירות חמורות בגללו - ועל עוון כזה נורא - לא נותנים לו מהשמים לחזור עוד בתשובה!!!

מבהיל ממש- - - !

ולכן כל אשה בר דעת, שיש לה ניצוץ 'יהודי' בתוך נשמתה, תחשוב 'פַּעֲמַיִם' - ברגע שהיא עומדת להתלבש מול הַמַּרְאָה:

מה בדיוק אני רוצָה להשיג ע"י המלבושים האלו? הרי שמלה זו או פאה זאת - תבליט אותי במיוחד ברחוב, וכולם יסתכלו עלי... האם שווה לי בשביל קצת "תשומת לב" שאקבל ברחוב - לאבד בגלל זה את הקשר שלי עם בורא עולם- - - ?

* הרי הקב"ה שונא את מי שמחטיא את הרבים!

* שונא במיוחד את העוון של זימה ופריצות!

* שונא בעיקר את המלבושים המושכים והבולטים האלו!

* שונא את האשה שבוגדת בבעלה, והולכת להתבלט בפני אנשי הרחוב!

* שונא את ה"פאות" - שבמקום 'צניעות' - הם עושים 'צביעות'...!

אני יודעת את כל זאת היטב, ובכ"ז אלך להרגיז במזיד - את הקב"ה? אלך לברוא לעצמי "מלאכי חבלה" מֵהַחְטָאַת הרבים שֶׁיִּכָּשְׁלוּ מחמתי?

אם כל אשה תחשוב מחשבות כאלו בעומדה מול הראי - מבטיחים אנו לכם, שֶׁחֲצִי מהרצונות שלה למשוך "תשומת לב" - ירדו ממנה!! בָּדוּק ומנוסה! אין לנו בזה צל של ספק!!

והסיבה לכך פשוטה: כשהאשה מכניסה גם את ה"אלוקים" בתוך כל התמרוקיה והאיפור והיופי - ממילא כל ה'דמיונות' פורחים לה מהראש, והיא מתחילה להתנהג כמו אשה בַּגְרוּתִית ורצינית, שיודעת מה להעדיף מפני מה! האם להעדיף את ה"הרגשה הטובה", להיות האשה המושכת והבולטת ברחוב, או - להעדיף לְהִשָּׁאֵר אשה 'ממוצעת' שנשארת נאמנת להקב"ה! נאמנת לתורתו ולמצוותיו!

ותדעו לכם שדוקא על אשה 'נשואה' - היצה"ר שם את כל כובד משקלו! לאשה נשואה יש ניסיונות ופיתויים קשים מאד - יותר מאשר יש לבחורה רווקה!

וכל כך למה? משום שכך טבעו של היצה"ר, שהוא נמשך דוקא אל הדבר האסור! דוקא אל אשה נשואה אשת איש! בבחינה של "מים 'גנובים' - ימתקו"!

ולכן גם שלמה המלך, כשדיבר על מעלותיה של האשה, הוא מצהיר ואומר "רבות בנות עשו חַיִּל"! בנות צעירות רווקות - יש הרבה שעושות חַיִּיל, ומצליחות לשמור על צניעותן! אולם "אשת חיל" - מי ימצא"? כלומר, אשה שהיא כבר נשואה, אז באמת - "מי ימצא"? משום שקשה למצוא אשה נשואה, שתהיה באמת צנועה לפי כל ההידורים שהתורה דורשת!

שהרי כשהיא נשואה, יש לה את הפיתוי הקשה והנורא של ה"פאה"! יש לה הזדמנות עכשיו להתאים לעצמה איזו 'תסרוקת' שהיא רוצה! יש לה הזדמנות להתאים איזו סוג צבע של שיער שהיא רוצה! איזה סוג בגדים שהיא רוצה! היא לא מוגבלת ע"י אף אחד! היא נמצאת ברשות עצמה, ויכולה להרשות לעצמה להתלבש ככל העולה על רוחה!

ולכן, אשה שמוכנה לעשות את הצעד הזה, וללכת נגד הזרם של ה'אופנה' המושכת - יש לה שכר עצום אצל הקב"ה! בשמיים מחשיבים אותה כאילו היא ממש הקריבה 'קרבן'! היא הקריבה את רצונותיה וְתַאֲוותֶיהָ - על גבי מזבחו של הקב"ה! ודבר זה מעורר רעש גדול בשמים, ואז יש "שעת רצון" שתוכל לבקש מהקב"ה את כל מה שבליבה! יש לה את הזכות לבקש מהקב"ה בקשות גדולות - תמורת הקרבן הגדול שהיא הקריבה!

אשה גיבורת נפש כזאת, שהקריבה במסירות את הקרבן, וביטלה את רצונה מול רצונו של הקב"ה - ממילא גם הקב"ה מבטל רצונו מפני רצונה, ומוכן כעת להגשים לה את כל משאלות ליבה לטובה!

זיכרו זאת לכל החיים: אם תראה דג ששוחה ונמשך "עם כולם" - עם הזרם - תדע לך שדג זה הוא ספק חי, ספק מת... ואולם אם תראה דג, שנילחם ושוחה נגד הזרם, לכיוון ההפוך - תדע לך בוודאות, שדג זה הוא דג חי ותוסס...

וזהו הלקח הגדול גם לגבינו אנו: לשחות באומץ ובגבורה - נגד זרם המבול של ה'אופנה המושכת' של הרחוב, ואז האשה תרגיש שהיא באמת חייה חיים אמיתיים! חיים עם יותר תוכן וסיפוק עמוק! חיים של מרגוע ושלווה נפשית! ועיקר העיקרים: חיים שיש בהם 'שלום' - בינה - לבין אביה שבשמיים!

נסו - ותווכחו!

סיימנו דרשה זאת. מי חלם ומי פילל שבמצוות "הכנסת ס"ת" - טמונים לקחים כה חשובים וִיסודִיִּים!

ולתועלת הקוראים, נסכמם שוב בקצרה:

א. הלימוד הראשון מהכנסת ס"ת - שלפעמים ספר התורה מכונה בתנ"ך בתואר של "דברי השירה הזאת". ללמדנו, שהתורה צריכה להכניס באדם תחושה של שירה! תחושה של מצב רוח ושמחת חיים! ולא לימוד מתוך כפייה ובלי חשק, ח"ו.

ב. הלימוד השני: למדנו שישנו ס"ת שנמצא בארון הקודש. וישנו ס"ת חי שמהלך בנינו! ואלו הם התלמידי חכמים, שמפרשים לנו את התורה - בֵּרְאִי ה"אקטואלייה", ונותנים לנו השקפת חיים - בהירה וברורה! ולכן - לא נשכח לכבד גם את הת"ח - לא פחות מהס"ת!

תוכן העניינים

אמרי יחזקאל - מעגל החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה