בת מצות · דרשה א' - ל'בת מצוה'
לבוש הצניעות - באקטואליה המודרנית:
מהי מטרת ה"צניעות"? האם רק בכדי שלא "לגרות יצרים" של אחרים, או בעיקר - כדי לבלום את התאוות
הפנימיות שלנו שלא יפרצו החוצה?
מזל טוב לרגל חגיגת ה"בת מצוה". יש לציין שיום זה הוא יום משתה ושמחה, וגם סעודה זו שאנו חוגגים נקראת "סעודת מצוה". [כן העלה למסקנה הגרע"י שליט"א, בספרו "יחווה דעת" חלק ב' סימן כ"ט. עיי"ש.] שכן ביום זה נכנסת הבת לחיוב המצוות שהאשה מחויבת בהם. ובזה עצמו יש מצוה לשמוח, על שיש לנו את הזכות להיות עבד להקב"ה ולשמור מצוותיו. וכבר כתב רבינו ה"בן איש חי" (בפרשת ראה אות י"ז) וזה לשונו "...גם הבת, ביום שתכנס בחיוב המצוות, אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה - עם כל זאת - תהיה שמחה באותו היום, ותלבש בגדי שבת, ואם תוכל תברך "שהחיינו" על בגד חדש, ותכוון בברכתה לפטור גם את השמחה על כניסתה לעול המצוות". עד כאן לשונו.
הרי לנו גודל מעלת יום זה, עד כדי שיש ללבוש בו בגדים חֲגִיגִיִּים של שבת, ולהשתדל לברך 'שהחיינו' לרגל המאורע החשוב!
ואולם, יש לקחת בחשבון גם את ה"חיובים" שנכנסים לתוקף החל מתאריך של יום זה. שכן מעתה נערת הבת מצוה תהיה צריכה להתמודד ולהתגבר על היצר הרע - יותר ממה שהיתה מתגברת עליו קודם לכן! מעתה יהיו לה ניסיונות ופיתויים קשים יותר - ממה שהיו לה קודם לכן! ודבר זה למדנו מדברי חז"ל, שאמרו בגמרא מסכת קידושין (דף ל"א.) "אמר רבי חנינא, גדול הַמְּצֻוֶּה ועושה - יותר ממי שאינו מצווה ועושה"! כלומר, מי שֶׁמְּצֻוֶּה ומחויב בשמירת המצוות - יש לו כנגד זה - יצה"ר יותר גדול וחזק שמנסה להכשילו! ואם בכ"ז הוא מצליח להתגבר על יצרו - א"כ מעלתו יותר גדולה "ממי שאינו מצווה ועושה" כלומר, יותר מאדם שעדיין לא נצטווה על המצוות. (שזה הגיל שקודם בר מצוה). שעליו היצה"ר לא כ"כ משקיע להכשיל אותו - כמו על אחד שכבר מְצֻוֶּה ומחויב במצוות, שעליו היצה"ר יותר איכפת לו שלא יעשה את המצוות. ולכן דוקא לאדם כזה, חז"ל נתנו לו ציון לשבח - "גדול המצווה ועושה"! שכן, החכמה הגדולה היא, לעשות את המצוות גם כשמונח בהם קְשָׁיִים ומיכשולים, ולא רק שהכל הולך לו 'חָלַק'!
ולאחר שלמדנו מדברי הגמרא הנ"ל, שביום הבר - או הבת מצווה, האדם זוכה לשבח של "גדול המצווה ועושה" - כיון שהיצר שלו יותר מתגבר עליו מיום זה, וכנ"ל, א"כ חובה עלינו לְהֵעָרֵךְ כנגדו בהתאם, ולהתחיל ללמוד את ה"שיטות" שבהם היצה"ר עובד עלינו כדי להכשילנו, ואם נדע להכיר את "דרכי הלחימה" של היצה"ר נגדינו - ממילא יהיה לנו קל יותר להלחם נגדו, וּלְסַכֵּל מראש את כל מזימותיו, וכך לא ניתן לו ש"יעבוד" עלינו בעיניים!
וכדי שהדברים יחדרו לראשנו היטב, נמחיש את תכסיסי היצה"ר - על ידי משל קולע: (הובא בגמרא מסכת סנהדרין, דף ל"ט: ברש"י שם).
פעם אחת הלך לו האריה מלך החיות, בתוך עבותות עצי היער, כשכל כולו עצבני ומרוגז! היתכן? שלשה ימים שלמים לא בא אוכל לתוך פיו, משום שלא מצא שום טרף שבו יוכל להחיות את נפשו. וכך הסתובב האריה כשהוא לוטש את עיניו היוקדות וסוקר את כל השטח, ושאגותיו האדירות נשמעו עד למרחוק...
והנה תוך כדי הילוכו, פוגש האריה את "יועץ המשפטים" שלו, הלא הוא השועל הפיקח והממולח שבחיות. תיכף ומיד שאג האריה על השועל, ופקד עליו לעצור ולגשת אליו! השועל נבהל למשמע אוזניו, הוא העיף מבט חטוף על פני האריה הרעב - ומיד גילה שהמלך עצבני ומרוגז, וקשה יהיה להחלץ ממנו...
"כן! הוד מעלתו" - קד השועל בפני האריה, במה אוכל לשרת את אדוני המלך? "חַה-חַה-חַה" צחק האריה צחוק פרוע, "לשרת"? אני כעת לא מעונין בשום שירות, אלא רצוני להשביע את רעבוני המציק לי כבר שלשה ימים. ולשם כך אצטרך לטרוף אותך ולאכול את בשרך, וכך אֵרָגַע מעט מהרעב הנורא שפקד אותי!
השועל בשומעו זאת, נזקפו שני אוזניו מרוב פחד, וכל גופו החל לרעוד. הוא החל להתחרט על הרגע שפגש את האריה, ונקלע לעסק ביש כזה. אבל כעת כבר 'מאוחר' מדי... הוא ידע שעליו לפעול כעת במהירות ובקדחנות, ו"לַעֲבוד" על המלך הרעב והמסכן, ורק בדרך זו הוא יצליח להציל את עורו - משיניו החדות של האריה...
ואכן, השועל הממולח לא איכזב, ראשו הפיקח מצא תוך שניות אחדות עצה מתוחכמת, כיצד להפיל את האריה בפח - - -
"ישמעני - הוד מעלתו"! קד השועל בפני האריה. הנני מוכן ומזומן לכל אשר יגזור עלי. אולם יורשה לי להציע לכבודו עצה טובה ומועילה: הנה, כפי שאדוני המלך רואה, איך שכל גופי צנום ורזה, וממש כמעט ונשאר עלי רק "עור ועצמות". וא"כ מה תועלת יהיה למלך ממני? היוכל להשביע בי את רעבונו? בודאי שלא! לכן, יש לי להציע עבור המלך, ארוחה יותר דשנה, שודאי תשביע את רעבונו של המלך!
עיני האריה נפקחו לרווחה, ובאזנים קשובות ציפה לשמוע, על איזה "ארוחה דשנה" מדבר השועל?
"בבקשה" - אמר השועל לאריה, בוא אַחֲרַי ואראה לך "גבינה לבנה שְׁוֵיצָרִית" משובחת, שטעמה כמעדן גן עדן, והיא בודאי תשביע את רעבונך וגם את רצונך!
חיש קל נשא השועל את רגליו, והמלך האריה צועד בעקבותיו, כשהוא מלקק בלשונו הארוכה את הריר שהחל לנזול מתוך פיו... "אֲהָהּ" - גבינה שְׁוֵיצָרִית, לבנה ומשובחת מְחַכֶּה לי! - הרהר האריה בליבו בשמחה.
ואכן, לאחר כיברת דרך הגיעו סוף סוף אל המקום המיועד. השועל הצביע למלך לתוך בור מים עמוק, כשהוא אומר לו בלחישה: "הנה, כאן בתוך הבור - הטמינו את הגבינה הלבנה"!
האריה הכניס את ראשו לפתח הבור, והירח שהשתקף מתוך המים שבבור - היה נדמה לו באמת לכעין 'גבינה' עגולה לבנה...! שמח האריה שמחה גדולה על הארוחה הדשינה שנפלה לידיו. אלא שלרגע קט - הרהר ואמר בקול לעצמו: "הוי - יועַצִי הפיקח! ומי אמר לך שגבינה זו אינה שייכת לאנשים זרים? אולי ברגע שארד לבור לאכול את הגבינה - יגלו אותי הבעלים של המקום, ויירו בי למוות, על אשר באתי לגנוב את ה"מטמון" שלהם, שהטמינו בתוך הבור!
השועל כמעט שהתבלבל, ולא ידע איזו תשובה ימציא הפעם לאריה המורעב, אך חיש מהר התעשת, ומצא גם לזה פתרון ערמומי:
"אל דאגה אדוני המלך" - ענה השועל, כשהוא מגרד את אפו מרוב התרגשות, השעה כעת קרובה כבר לחצות לילה, והבעלים של הגבינה שקועים בתרדמה עמוקה. אין לך כלל מה לחשוש. אתה יכול לסמוך על המילה של יועָצְךָ האישי!
"ומי עֲרֵב לי שאכן אין שום סכנה נשקפת לְחָיַי" - התעקש האריה, רוצה אני שתוכיח לי שאכן אמת אתה דובר!
"אין שום בעיה" - הצהיר השועל בביטחון, הנה, אני בעצמי ארד תחילה לתוך הבור, אטעם קצת מן הגבינה, וְאַחֲרַי - ירד כבוד המלך לטעום ג"כ מן הגבינה המשובחת!
הסכים האריה לעצתו הנפלאה של השועל, והשועל שלשל את עצמו דרך הדלי שהיה תלוי על ה'גלגל' שבראש הבור - ישר לתוך הבור, ועשה עצמו כאילו "טועם" מן הגבינה "הַמְּדֻמְיֶנֶת"...
האריה הסקרן, עקב כל הזמן אחרי מעשיו של השועל, וכשהבחין שהוא טועם מן הגבינה - צעק אליו בשאגה אדירה: "צא מהר מן הבור! גבינה זו מיועדת רק למלך! צא - אחרת - מרה תהיה אחריתך!"
"כדבריך אדוני המלך" - ענה השועל מתוך הבור, אך יואיל המלך לשבת על הדלי השני שתלוי למעלה, וכך יֵרֵד הוא לתוך הבור, ואני אתרומם למעלה - מחמת כובד הדלי היורד.
עשה האריה כפי שהדריך אותו השועל, ובזריזות מרובה הכניס את כל גופו השמן לתוך הדלי השני - ומיד נחת לתוך הבור, ואילו השועל התרומם עם הדלי שֶׁעִמּו - מחמת הכובד של הצד השני.
ואולם - אויָה! שוד ושבר! האריה נחת עם הדלי ושקע כולו בתוך המים, כשהוא לא מוצא כְּלוּם בתוך הבור! לא דובים ולא יער! אין כאן גבינה לבנה, ואף לא חצי גבינה, הוא מצא את עצמו כשהוא שוקע בתוך המים העמוקים. ובמקום לאכול גבינה לבנה - הוא "אכל" טיט ורפש שנספגו בכל גופו... הוא החל לקלל ולגדף את השועל הערמומי שהוליכו שולל, ואולם אז - כבר היה מאוחר... השועל כבר הספיק לברוח לדרכו, כשהוא משאיר אחריו את האריה כשהוא טובע ושוקע בתוך המים העכורים שבבור...
נוּ, כעת אתם רואים מה התוצאות, של כל מי שהולך ב"עיניים עצומות" אחרי תעלולי השועל - שהוא היצר הרע? בהתחלה הוא מבטיח לנו שנהנה - "עד הסוף"! נאכל גבינה לבנה, נהנה, נֵבָלֶה, נהיה מאושרים! רק נשמע בקולו ונתפתה לעבור עבירות! הוא מצליח לְדַמְיֵן לנו את העבירה, שהיא מתוקה ממש כמו "גבינה לבנה"! ואולם, כשכבר באים "לטעום" את הטעם של העבירה - מגלים שהכל "בלון נפוח"! אין כאן כלום! הכל היו דמיונות פורחים באויר... (בסך הכל - "ירח דמיוני" שהיה משתקף לנו במים - כמין 'גבינה לבנה מתוקה'...) ואולם הבעיה, שלאחר שכבר מצליחים לתפוס את הטעות, ומגלים שהיצר הרע "עָבַד" עלינו בעיניים - אז כבר 'מאוחר' מדי... הוא כבר הצליח להפיל אותנו בתוך הבור, ולהשקיע אותנו בתוך כל הזוהמה והליכלוך של העבירה...
כזה ערמומי הוא היצר הרע! ממש כמו אותו שועל הפיקח והערמומי!
וכלפי מה הדברים אמורים?
הנה, נערת הבת מצוה נמצאת עכשיו בגיל שקובע הרבה מאד בחיים! גיל הבת מצוה הוא כעין "צומת דרכים" שיש לו שני כיווני מסלולים: מסלול ראשון - של שמירת המצוות, ודיקדוק בלבוש הצניעות. ומסלול שני - חיים של הפקרות והוללות, ללבוש מה שהולך ברחוב, מלבושים לא צנועים שגורמים לגירוי יצרים!
השאלה היא, האם הנערה תלך שולל אחרי פיתויי היצה"ר, ו"תִּקְנֶה" את כל הבטחותיו, שמבטיח לה שאם היא תלך במסלול שלו - יהיו לה "יָם" של הנאות וְכֵּף חיים...!
במקרה כזה - צריכה הנערה לדעת באופן ברור, שבסופו של דבר כולם "נופלים בפח"! בדיוק כמו אותו אריה הַשָּׁדוּד - שנפל 'חלל' לפני השועל... בסוף - כולם יגלו את האמת, שעד עכשיו הם חיו בשקר ובדמיונות! בסוף כולם יגלו את האמת הכואבת, שכל החיים שלהם היו ניראים כמו "מים מלוחים", שככל ששותים יותר - נעשים צמאים יותר... ובסוף, לאחר שיפלו בפח, ויגלו שבעצם רימו אותם מכל הצדדים - אז כבר יהיה 'מאוחר' מדי...
אלו הם התוצאות הכואבות, כשבוחרים ללכת לפי המסלול ש"השועל" צועד בראשו... בתחילה אמנם זה נראה נוצץ כמו "עוגת גבינה" - אולם בסוף יוצאים עם אכזבה קשה ומרה!
אמנם, אסור לנו גם להתעלם מן הָעוּבְדָה הכואבת, שבדורינו נושא ה"צניעות" - נהפך להיות מן הנסיונות הקשים ביותר! לבוש הגיוני ובסיסי, שפעם לא העיזו לחשוף אותו - היום כבר נהפך ל"מודָה" ולגאווה עצמית... וכדי להתלבש בלבוש צנוע וממוצע, שאינו 'מושך' את עיני הבריות - צריכה האשה להלחם קשה נגד היצה"ר! הן צריכות לשחות באומץ נגד הזרם, ולא להתקפל בפני כל "מודה" מתועבת שמתחדשת בפריז...! (ולצערנו, 'אופְנות' אלו הצליחו לחדור גם לתוך המחנות החרדיים ביותר! גם שם - יש ניסיונות ופיתויים קשים כדי להתגבר ולהתלבש בצניעות בבגדים "ממוצעים" שאינם מכשילים את הרבים. זו המציאות הכואבת שאנו חיים בה. לצערנו וּלְבּוּשָׁתֵנוּ!) ואולם, דוקא בגלל שיש קושי כזה עצום בלבוש הצניעות, דוקא בגלל שיש פיתוי כזה נורא לפרוץ את חומת הבושה שיש באשה ולהפוך אותה לאשה שחצנית וגסה, דוקא בגלל זה - אשה גיבורת נפש שתתגבר על יֵצָרֵיהָ ולא תיכנע למול אופנת רחוב הסוחבת - היא זאת שתיזכה שיפתחו בפניה 'שערי שמיים' - תמורת זה שהיא קידשה את שם האלוקים בעולם! היא זאת שתחזיק בגאוה ובגאון את המשך מסורת הצניעות של אימותינו הצנועות! היא תראה לכולם, שאין כל "סתירה" בין צניעות - לבין הנאות העוה"ז! אפשר ליהנות ולעשות חיים מאושרים - מבלי לפגוע בכללי הצניעות! אפשר לעבור את תקופת הנערות עם רוח צעירה ותוססת, ועם הרבה מרץ ו"אֶקְשְׁן" - וכל זה אינו חייב לפגוע בהופעה הצנועה של בת ישראל!
הכל ניתן ואפשרי - - - השאלה האם באמת אנו רוצים את החיים הצנועים, את החיים השקטים והרגועים. או - שאנו מעדיפים יותר להמשיך לחיות בשקר, להמשיך לחיות עם 'סתירה פנימית' בין הרגש לשכל! השכל - יזכיר לנו כל הזמן את הציווי האלוקי על הצניעות, ואילו הרגש - "יסתנוור" מהברק של הרחוב, ויכניס לנו כל הזמן בראש איך לגרות יותר יצרים ואיך להתבלט יותר ברחוב!!!
ורק זאת עלינו לזכור היטב: שאם יהיה לאשה קצת רצון ונכונות אמיתית לִרְצות לשמור על כללי הצניעות, אזי מיד היא תגלה - שהצניעות איננה 'מגבילה' או 'סותרת' את שמחת ימי הנעורים, אלא אדרבא שניהם משלימים זה את זה, ומאפשרים לנו לחיות חיים יותר 'עַצְמִיִּים'! יותר חופְשִׁיִּים! ויותר מְשׁוּחְרָרִים! שלא להיות תלויה עוד בעינו הזרה של הזולת, ולהתלבש כפי ש"הרחוב" מכתיב לך, אלא להתלבש אך ורק כפי שהתורה הקדושה מצווה אותנו, מלבושים שיש בהם מינימום של 'כבוד עצמי', שאינם הופכים את האשה להיות "סמרטוט" ולשמש בתור ה"חלון ראווה" של הרחוב!
ואם תשאל הנערה: מנין יש לנו את הכוחות לעמוד בכל זה? והרי היצר והמרץ של ימי הנעורים - דוחפים אותנו ללכת לפי רוחות ה"אופנה" שנושבות ברחוב! הם דוחפים אותנו להתאים את עצמנו לפי כל "מודָה" חדשה שמתחדשת ברחוב! כך כולם מתלבשים, וקשה ללכת נגד הזרם של הרחוב, וא"כ מה התביעה עלינו?
על שאלה זו בדיוק - באה מסיבת ה"בת מצוה" ועונה לנו תשובה חד משמעית: אתן יכולות לעמוד בכל זה - ועוד איך! יש לכם את כל האומץ והגבורה הנפשית - להחזיק חזק בחבל של הצניעות - בתוך כל הגלים הסוערים של הרחוב! וההוכחה לכך, שהקב"ה הטיל דוקא על הנשים לקבל את עול המצוות - בגיל מוקדם יותר - יחסית לגבר. שהגבר מקבל זאת רק בגיל 13, ואילו הנשים כבר בגיל 12 - נכנסים ל"עבודה"!
כיצד זה יתכן? וכי הנקבות הם כ"כ "חזקות" בְּאופְיָן וּבְצִידְקוּתָן, עד שהקב"ה העדיף להקדים להם את המצוות בגיל צעיר יותר, שנה שלימה(!) לפני הגבר?
התשובה: כן! לנקבה יש נשמה רוחנית גבוהה - יותר מאשר לגבר! ומדוע? משום שלאשה יש "אופי" חיובי מיוחד, שאין אותו אצל הגבר. באשה פועל בעיקר כוח הרגש! ואילו באיש שולט יותר השכל! [ולדוגמא: לפעמים אשה רוצה ללבוש בגדים חדשים לחתונה. והיא מסוגלת לעמוד שעה שלימה מול הראי ולחלק חילוקים, ולהסביר את ההבדלים שיש בין הצבע הזה - לצבע הזה בשמלה. והאיש מתפלא - מה כבר ההבדל בין הבגד הזה לבגד הזה? ואילו האשה רואה בזה את כל עולמה! וכן בכל תחומי החיים. לעיתים, אשה תהיה מוכנה לעבוד יום שלם - והכל בשביל 'מילה טובה' שתקבל על כך. ואילו האיש מתפלא - היכן כאן הצדק? וכו' וכו'].
וא"כ כיון שהאשה עובדת תמיד על ה"רגש", לכן יותר קל לה לקבל את תרי"ג המצוות! שכל מצוה ומצוה מְרַגֶּשֶׁת את כל חושיה, והיא עושה את המצוות מתוך התרגשות והשתוקקות! (פרט למקרים בהם האשה פרצה את גדרי הצניעות, ובכך היא הרסה לעצמה את כל הַחוּש הַרִגְשִי שטבוע בתוך "האשה" שבה!) משא"כ אצל הגבר, שאצלו ה"שכל" שולט יותר, לכן גם קיום המצוות מתאחר אצלו שנה יותר מאשר הנקבה. כיון שמי שמעביר את המצוות דרך "ביקורת השכל" - תמיד ימצא איזו מצוה שלא מתאימה עבורו. וכו'. ולכן התורה חיכתה עבורו עוד שנה אחת (עד גיל 13) שאז הוא כבר התבגר, ויבין את המצוות באופן יותר 'בגרותי'! לא כן אצל הנקבה, שתכונת ה"רגש" החזק שטבוע בה - זה כבר נותן לה להרגיש 'חום ואהבה' בכל קיום מצווה ומצווה!
אלו הם 'כוחות הנפש' העצומים שטמונים באשה, ולכן אין לה כבר את התירוץ ש"היא לא יכולה לעמוד בזה" - כיון שלפי התכונות הנפשיות שיש באשה, היא מסוגלת לעמוד בכל הפיתויים והניסיונות, ואפי' עוד יותר מהגבר, וכפי שביארנו לעיל.
ואולם כאן, ברצוננו להקריב את הענין גם להבנה של השכל שבדבר, ולנסות להבין מה בדיוק המשמעות של המושג שכולם מדברים עליו, שנקרא בשם "צניעות"? לשם מה דורשים זאת מאיתנו, ומה הוא תורם לנו מבחינה אישית?
והנה, בהשקפה ראשונה - היה ניתן "לזרוק תשובה" - ולומר שמטרת הצניעות באה בעיקר בכדי שלא לגרות יצרים! כלומר, כיון שידוע, שדרך גילוי בשר - באים גם לידי גילוי ערווה (שהיצה"ר שולט יותר במה שעיניו רואות) לכן התורה הזהירה אותנו מראש שנהיה צנועים, ולא נגלה את בשרינו, כדי שלא נבוא לידי גירוי של עבירות חמורות יותר!
זאת התשובה הפשוטה שהיתה 'נשלפת' מהראש מתוך מבט ראשון. ואולם, לאחר מבט שני מעמיק יותר, נראה שזה לא רק בגלל זה! הצניעות לא באה רק בכדי שלא "לגרות יצרים"! וההוכחה הפשוטה לכך, שהרי גם אצל הגברים - יש "הלכות צניעות" (איך, ובאיזו צורה צריך להתלבש) ומה שייך אצלהם הענין של "גירוי יצרים"?
ויותר מזה: בשולחן ערוך (סימן ב' סעיף ג') נפסק להלכה, שאפילו אם האשה נמצאת "בחדרי חדרים" במקום שברור לה שהיא מוסתרת לגמרי, ואף אחד לא יכול לראות אותה, ובכ"ז גם שם היא מוזהרת להתלבש בצניעות גמורה!
ונשאלת השאלה: מדוע? וכי היא מכשילה מישהו בזה שהיא מתלבשת בחוסר צניעות ב"חדרי חדרים"?
וא"כ בהכרח, שהוכחות אלו מוכיחות לנו, שהשורש האמיתי של הצניעות, זה לאו דוקא כשאנו חֲשׂוּפִים לעיני אנשים זרים, אלא דורשים מאתנו להסתיר ולהצניע את גופנו - גם אם זה לא משפיע לרעה על אחרים! ועל נקודה זו אנו באים לברר - מדוע? מדוע אנו צריכים כאילו ל"התבייש" מגופנו, ולכסות אותו במלבושים, שח"ו לא יִרָאֶה אפי' 'טפח קטן' ממנו?
אלא שכאן מונח הסוד הגדול, שטמון בתוך המושג שנקרא בשם "צניעות": המלבושים שהאדם לובש, לא באו רק בכדי שלא להכשיל אחרים, אלא הם נועדו בעיקר לשמור על ה"יראת שמים" של האדם עצמו! הם נועדו לרסן ולבלום את כל תאוותיו - שלא יפרצו החוצה! הם נועדו להעניק לאדם "בושת פנים" שלא יהיה גס וחוצפן! שלא יהיה "מְעוּרְטָל" כמו בהמה!!!
ואם תשאלו: מה כל זה קשור ל"בגדים"? וכי הבגדים הם קובעים לאדם אם להיות צדיק או רשע? התשובה: כן! ברגע שהאדם מגלה אפי' "סנטימטר" מבשרו (במקום שאסור לגלות) - זה לא מסתכם רק ב"חתיכת בשר" שנראית מגופו - אלא בגילוי זה הוא מגלה בעצם את כל הַגַּשְׁמִיּוּת שלו, ואת כל הַחומְרִיּוּת שלו - שיפרצו החוצה! בגילוי בשר זה - הוא בעצם נתן לתאוות הלב שלו שהם ישלטו לו על השכל, והם ידריכו אותו! בגילוי בשר זה - אוטומט - הסתלק ממנו כל ה"בושת פנים", וכך הוא נעשה 'משוחרר' יותר לעבור את כל העבירות!!!
כן, זו המציאות ואין מה לעשות! כך ברא הקב"ה את טבע האדם, שהמעשים הַ"חִיצונִיִּים" שלו שהוא יעשה - יהיה להם השפעה עצומה על כל הפנימיות שלו, ועל כל תַּאֲוות הלב שלו!
הנה, ניתן לכם דוגמא אקטואלית, עד כמה הבגדים משפיעים השפעה עצומה ואיומה - על התוכן הפנימי של האדם:
בסמינר לבעלי תשובה, שאל חילוני אחד את הרב המרצה - שאלה שמטרידה רבות את כל אֶחָיו החילוניים: לשם מה החרדים צריכים ללכת דוקא עם הלבוש השחור ה"מפחיד" הזה? מדוע שלא ללבוש לבוש "קליל" יותר? מדוע ללכת כל הזמן עם "שחור" בעינים? למה צריך להיות "חנוק" כל כך? - - -
שאלות אלו מטרידות את האדם החילוני. ולפעמים שאלה זו נובעת מתוך תמימות, ולא מתוך 'קנטרנות'. הוא באמת רוצה לדעת - מדוע דוקא לבוש 'כהה ושחור'?
והתשובה היחידה שיש לענות על שאלה זו - היא על פי היסוד שכתבנו לעיל: הלבוש יש לו כוח אדיר להשפיע על מעשיו של האדם, והוא מסוגל לקבוע לאדם את כל 'השקפת חייו' הן לטוב והן לרע! וניתן לכך דוגמא: כשרוצים להשפיע על אשה חילונית שרחוקה משמירת תורה ומצוות - שתתקרב ליהדות, הצעד הראשון שמבקשים ממנה לעשות זה - "כיסוי ראש" במטפחת! כיון שהרבנים יודעים היטב, שאם היא תכסה את ראשה במטפחת - זה ישפיע עליה השפעה עצומה להיסחב לכל יתר המצוות! חתיכת בד של "כיסוי ראש" - תשפיע על האשה - יותר מאלף דיבורים והרצאות! שכך ברא הקב"ה את טבע האדם, שהוא יכול להיות אדם צנוע שחסון מעבירות - או חלילה - אדם פרוץ בעל תאוות, והכל נקבע על פי אופי צורת לבושו!
ולכן גם החרדים מייחסים חשיבות רבה ללבוש, והם הולכים בלבוש מכובד של "כובע וחליפה" - כיון שזה משפיע רבות על פנימיותם!
ואם תשאלו: מדוע עכ"פ דוקא צבע של כהה ושחור, ולא צבע ירוק (מדי צבא) או - כחול לבן, וכדו'?
התשובה: משום העובדה הידועה והמפורסמת, שבכל סוג של צבע יש בו כוח "פסיכולוגי" - שיכול להעניק לאדם תחושה מסוימת, ולשנות לו את מידת רְצִינוּתו וְאִישִׁיּוּתו, וכן את מידת ה'מצב רוח' שלו, הן לטוב והן לרע, והכל בהתאם לאופיו של הצבע!
וניתן על כך כמה דוגמאות:
א. צבע תכלת - משרה על לב האדם, אוירה ניחוחה ורגועה. ומיישבת את דעתו של האדם. (ולכן עד היום, מייעצים הרופאים למי שסובל ממתח ועצבים, שילך לשבת על שפת הים, ויביט על צבע התכלת של גלי הים, וזה ישיב לו את השלווה והמרגוע!).
ב. צבע אדום - יש לו השפעה 'שלילית' שמרגיזה ומגרה את ה'עצבים' של האדם! (ולכן, אותם האנשים שנלחמים באצטדיון עם שוורים, לוקחים דוקא בד אדום, ומראים זאת לנגד עיניו של השור, ואז השור מתחיל להתרגז ולהשתולל מחמת צבע זה.)
ולכן גם האשה, הוזהרה בעיקר שלא ללבוש בגד בצבע אדום! כיון שצבע זה גורם ביותר לגירוי ולליבוי יצרים!
ג. צבע כהה ושחור - יש לו השפעה עצומה להשרות על האדם אוירה של - רצינות, אחריות, וכובד ראש. (ולכן עד היום, השופטים של הגויים, וכן ה"כמרים" של הנוצרים, עוטים לגופם גלימה כהה ושחורה, וכל זאת כדי לתת לעצמם תחושה של רצינות וקשיחות, מחמת תוקף תפקידם האחראי שהם עוסקים בו.)
וא"כ, כעת אִמְרוּ אתם בעצמכם: מי זקוק לתחושה של - "רצינות, אחריות, וכובד ראש"? וכי לא אותם יהודים חרדים שעומדים יום יום במלחמה קשה נגד פיתויי היצה"ר, אשר מנסה להכשיל אותם בעבירות של צחוק וקלות ראש! בעבירות של תַּאֲוות ודמיונות! הרי לשם כך הם חייבים להתגונן כנגדו, וללבוש בגדים המשרים על לובשיהם - אוירה יותר רצינית! אוירה יותר מחייבת ויותר מרוממת! (ואולם, אוירה "רצינית" זו - אינה סותרת את החיוך המאושר שרואים תמיד על פניהם של יהודים אלו, אלא אדרבא, דוקא בגלל שהם מחוסנים בבגדיהם נגד היצה"ר - זה נותן להם תחושה של אושר וסיפוק עצמי!).
אכן, זהו סוד ההצלחה של החרדים: המלבושים! זהו הנשק הסודי שלהם - שבו הם מצליחים למוטט את היצר הרע!
וכעת, לאחר הקדמת יסוד זה, על מעלת החשיבות הגדולה של ה"מלבושים", א"כ כל בר דעת כבר מבין מעצמו, שאם זה נכון אצל הגברים, קל וחומר שזה נכון ואמיתי אצל הנשים!
"לבוש צנוע" עוזר לאשה - לא רק בזה שהיא לא מכשילה אנשים אחרים בהסתכלות אסורה - אלא הבגדים עוד מוסיפים הרבה גם לאשה עצמה! בגדי הצניעות הם כמו תמרור "עצור" שבולמים את האשה שלא להיסחב אחר 'בולמוס' של שחצנות ופריצות! בגדי הצניעות נותנים כוחות אדירים לאשה לעמוד בגבורה נפשית חזקה מול הפיתויים הסוחבים של הרחוב! הם משמשים לה ממש כמו "אפודת מגן" שמחסן אותה בפני כל האש של היצרים והתאוות!!!
הנה, צאו וראו: אשה או נערה שמרשות לעצמם ללכת ברחוב בלבוש פרוץ או לא צנוע - הרי שהסיכויים שלה לחטוא (כן! לחטוא בחטא של קלות ראש ועריות!!!) הם גדולים אצלה - פי מאה - מאשר הסיכוים שיש אצל אשה צנועה שהולכת ברחוב עם בגדים ממוצעים ושקטים! מספיק "פתח קטן" שאשה זו תפרוץ בבגדי הצניעות - וכבר האשה הזאת "פתוחה" להתדרדר לכל האופנה והתעמולה המטורפת של הרחוב! אין לה שום מעצורים! בגדי הפריצות שלה יסירו ממנה כל 'בושה' מנימלית ויהיה לה יֵצֶר חזק מאד למצוא חן בעיני אנשים זרים, עד... שזה יגמר אצלה כבר במעשים גרועים וחמורים יותר! (ממש - בלא שום גוזמה כלל! והיו כבר דברים מעולם!).
"בסך הכל" רק 'בגדים' - אבל הבגדים האלו יכולים להעביר את האשה על דעתה ועל דעת האלוקים שלה!!!
נורא ואיום עד כמה הבגדים יכולים להשפיע על האדם!
וכעת, ברצונינו להמשיך ולגלות לכם, עוד סוד נורא ועצום:
הנה, אשה שקראה את העובדות שנכתבו לעיל, בשבח מעלת הצניעות, אבל היא מרגישה על עצמה שהדברים לא מדברים אליה כלל וכלל! היא תמשיך הלאה ללכת בלבוש לא צנוע! תמשיך הלאה להיסחב עם הזרם של הרחוב! תמשיך הלאה להחטיא את הרבים! הכל כרגיל! היא בכלל לא "מתרגשת" מהעוול הנורא שהיא גורמת לאנשים בלבושה הלא צנוע! הרהורים רעים, גירוי יצרים, וכו' וכו'. היא הולכת ברחוב בלא שום "נקיפת מצפון", ולפעמים אפי' היא עוד 'גאה' בזה - שהיא מצליחה למשוך אליה את עֵינֵי האנשים הזרים ברחוב!
אשה זו צריכה לדעת שמצבה גרוע ביותר! הַ"רֵגָשׁות הָעֲדִינִים" שהקב"ה טבע בכל אשה - אצלה הם כבר נכבו ונשרפו! היא הגיעה כבר למצב כזה - שהיא בכלל לא מבינה ולא תופסת - על מה כל הרעש הגדול? "מה יש" אם הולכים עם ה"מודה" של הרחוב?
הנה תשמעו כעת - מי כן מבין, ומי כן מתפעל, מגודל מעלת הצניעות, ואח"כ - תשוו בעצמכם:
1. גוי כמו בלעם הרשע - חז"ל מעידים עליו, שבשעה שהוא ראה את הצניעות המופלאה של עם ישראל, כיצד כל משפחה מצטנעת בתוך ביתה, וכל אחד מכוון את פתח אהלו לכיוון אחר, כדי שח"ו לא יציץ לתוך בית חברו, והכל מחמת הצניעות העצומה שהיו נוהגים בה. בשעה זו - לא יכול היה אותו גוי לכבוש את רגשותיו והתפעלותו מדבר מופלא זה, וקרא בקול גדול: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"!
שמעתם? אפילו גוי טמא ומזוהם כבלעם הרשע, גם הוא ידע להעריך - בתוך תוכו - את מידת הצניעות! גם הוא ידע, שאם עם ישראל שומר בקפידה רבה על הצניעות, אף אומה בעולם לא תוכל לה! הוא ידע את ערך סגולת הצניעות, וגם את ההשפעה העצומה שיש לה כלפי העם היהודי!
2. הוכחה שניה - על ערך חשיבות הצניעות, והפעם ההוכחה היא לא מאדם גוי רשע - אלא מ..."בעל חיים"! כן! גם בעל חיים שאין לו שכל אנושי, גם הוא יודע להעריך ולאמץ לעצמו את מידת הצניעות!
נשמע מצחיק? הנה לפניכם ציטוט מדברי חז"ל שהובא בגמרא מסכת עירובין (דף ק:) "אמר ר' יוחנן, אלמלא לא ניתנה תורה - היינו למדים את מידת הצניעות מ...החתול"!
ובמה מתבטאת צניעותו? מסביר רש"י שם, שבשעה שנצרך להטיל נקביו, אינו מגלה את גופו (ערוותו) בפני כולם, אלא הולך ומסתתר במקום מוצנע, ושם נפנה לצרכיו!
מדהים! הרי זה ממש לא יאומן! אפילו בעל חיים פשוט, שהולך על ארבע, ומסתובב כל היום בפחי האשפה - גם הוא יודע להבין את ערך מעלת הצניעות! הוא בשום אופן לא יגלה את גופו בפני בני אדם! גם לו יש את המינימום של "כבוד עצמי" - שלא לחשוף את גופו לעיני אנשים זרים!
ולאחר גילוי 'מֵהַמֵם' זה, עומדים אנו פעורי פה, ומהרהרים לעצמנו מתוך בושה וכאב:
אכן, ישנם בני אדם - שכבר נהיו פחותים אפילו ממדרגה של בעלי חיים! הם לא משיגים להבין - אפילו מה שבע"ח שָׁפֵל כבר מבין זאת בהרגליו הַטִּבְעִיִּים!
וכל אשה, שעדיין נותר לה 'ניצוץ' טהור ממידת הצניעות, תמהר להציל את נפשה, ותחזור למסלול הצניעות של אמותינו הצנועות והקדושות, שהיוו סמל למופת לאורך כל הדורות! אַחֶרֶת - אשה זו נחשבת בעיני חז"ל לפחותה יותר מבעל חיים! היא יורדת לשיא הַשִּׁפְלוּת וְהַנְּחִתּוּת! ה' ישמרנו!
וכדי לעודד ולחזק את הלבבות, נעתיק כאן את משלו הנפלא של רבינו החפץ חיים, וזה יתן לנו תמונה ברורה, כיצד צריך להתייחס לכל נסיונות העוה"ז, ובמיוחד על הנסיון הקשה ביותר בדורינו, שהוא לבוש 'הצניעות':
מעשה היה בעשיר גדול, שהיה לו מגרש רחב ידיים, שעליו הוא רצה לבנות לעצמו "וילה" מפוארת. סלון + 'לובִּי' מפואר + 7 חדרים + 2 מקלטים + 2 מגרשי חנייה וכו' וכו'. ואכן הוא הזמין לביתו את האדריכל, שיתכנן לו את צורת הבית. ואולם לפני כן הדריך אותו העשיר ואמר לו:
"תראה, הנני אדם עשיר, והרבה בעלי עסקים ומנהלי 'בּוּרְסות' מכל מדינות העולם משכימים לפתחי. לכן אבקשך שתקפיד לתכנן לי את מבנה הסלון שיהיה גדול ומרווח, עם ארבעה כיווני אויר, שטיחים מקיר לקיר, וכל הרצפה - אבני שיש זוהרות. כך שכל מי שיבוא לביתי - ירגיש שם ממש כמו בתוך ארמון!
"ואולם עוד אבקשך - המשיך העשיר לומר לאדריכל, שגם את הכניסה והפרוזדור לסלון, שמשמש כ"חדר המתנה" - אל תזניח! גם שם אני רוצה שיהיו נראים 'מרשימים' ומפוארים כיאה לעשיר כמוני, רחבים ויפים, שיוכלו לשים שם כורסאות ועציצים, תמונות נוף ו"טפטים" על קיר, כך שכל מי שיבוא לביתי - יתרשם מיד בכניסה לבית, מזיו הפאר והיופי שיש ב"פרוזדור ההמתנה"! וכשיכנס לסלון - יתפעל שבעתיים מכל היופי והברק, שיהיו נוצצים מכל זוית ופינה"!
הִנְהֵן האדריכל בראשו כאות הסכמה לדברי העשיר. ורק ביקש שהות זמן - כדי לבדוק את הדברים בשטח, ולראות האם אכן אפשרי ליישם את התכנית - בשטח הבניה. הלך האדריכל לשטח המגרש, מדד ותיכנן, בדק והקיף, עד שחזר אל העשיר עם המסקנות ביד:
"ראה - אמר לו האדריכל, מדדתי בדקתי וחקרתי, והגעתי לידי מסקנה חד משמעית - ששני הדברים יחד, גם סלון גדול וגם פרוזדור מרווח - לא יתכן לבנות יחד. כיון שההיקף הקטן של רוחב המגרש אינם מאפשרים לנו זאת. ולכן, בדבר אחד - חייבים לצמצם ולהקטין. רק השאלה היא - ממה? ויש לך בזה שני אפשרויות: או שתקצץ מ"הַלובִּי" של 'הכניסה והפרוזדור' - ואז יהיה לך אפשרות לעשות סלון גדול ומרווח, מרהיב עין, כפי שרצית. או - שאתה מעדיף להשקיע יותר ב'חדר ההמתנה' שבפרוזדור, ולתת שם את הַמִּרְוָח המלא, ואולם אז - זה יעלה לך על חשבון הגודל של הסלון, ששם אנו נהיה חייבים לצמצם ולהקטין פי כמה ממה שחשבנו!
אלו הם שתי האפשרויות שיש לך - אדוני העשיר, וכיון שאתה הבעה"ב, בידך הזכות להחליט - בְּמָה אתה מעדיף להשקיע יותר: ב"חדר ההמתנה" שבפרוזדור, או - ב"פנים הסלון"?
העשיר, שהיה פזיז בדעותיו, וגם אוהב כבוד, לא חשב הרבה וענה לאותו אדריכל: "תשמע! אני מעדיף שתתחיל לשפץ קודם כל את הכניסה והפרוזדור שיהיו גדולים ורחבים כפי שבקשתי, ואח"כ מה שישאר משטח הבית - תקצה אותו בשביל הסלון. שכן, כיצד אוכל לסבול את הבושה אשר תהיה לי - ברגע שיבואו אנשים מכובדים לביתי, ומיד בכניסתם לבית - יראו פרוזדור צר וקטן, שבקושי אפשר להכניס שם כורסא אחת! הרי זה ממש יהיה עלבון נורא לעשיר כמוני, שיש לו כזה "חדר המתנה" עלוב! ובאשר לסלון - תיבנה אותו על השטח, ממה שישאר מתחום המגרש...
עד כאן המשל. ואנו - עומדים מהצד וצוחקים על טיפשותו של אותו עשיר! להשקיע בפרוזדור - ולהזניח את הסלון? הרי הפרוזדור זה בסך הכל רק "חדר המתנה" שממתינים שם כמה דקות כדי להיכנס לסלון. וכיצד יתכן להזניח את העיקר, ולהתחיל לְטַפֵּחַ את הטפל? הרי האנשים שיכנסו לבית הזה יצחקו בתוך ליבם, ויאמרו: איזה טיפש! בשביל מה הוא עשה כזו כניסה גדולה ורחבה שמובילה לכיוון הסלון, ואילו בסלון עצמו אין מקום אפילו לשבת?...
כך לועגים אנו על בַּעֲרוּתו של אותו עשיר טיפש. ובודאי שגם הקוראים מתפלאים לעצמם, על מה ראה בעל מחבר הספר להציג לנו כאן את טיפשותם של האנשים מִ"יְמֵי הַבֵּינַיִם" שכבר מזמן אבדו מן העולם? - - -
ואולם תתפלאו לשמוע, שגם בדור שלנו, ה'מודרני והמתקדם' של שנות "הָאַלְפַּיִם" (...!!!) עדיין אפשר למצוא אנשים טיפשים וְאִיוְלִים כאלו שחוזרים ממש על אותה טעות שעשה אותו עשיר טיפש...
ונבאר - כלפי מה הדברים אמורים?
הנה חז"ל כבר הורו לנו, שהעוה"ז דומה ל"פרוזדור", שמוביל אותנו להיכנס לעולם הבא שהוא נחשב ה"סלון" ששם מתענגים ונהנים מזיו השכינה!
ומה עושים האנשים? משקיעים יותר מדי ב"פרוזדור", מטפחים אותו, עושים אותו גדול וּמְרֻוָּח, עם כל היופי והברק - ואולם הם לא יודעים - שכל השקעה בפרוזדור באה להם על חשבון גודל הסלון! כמה שהם ישקיעו יותר בפרוזדור - כמו כן - ילך ויקטן יותר גודל הסלון! שכן, כלל נקוט בידינו: אי אפשר שגם אהבת העוה"ז וגם אהבת העוה"ב - ילכו ביחד! תמיד אחד חייב לבוא על חשבון השני! והבחירה כולה שלך - במה אתה מעדיף יותר להשקיע? זה דומה ממש לאש ומים. שלעולם לא ישתלבו ללכת ביחד! זה דומה לאדם שיש לו שתי נשים, שכל אחת "צָרָה" ומקנאת בשניה! אם הבעל מחייך לאשתו האחת - השניה כועסת. ואם הוא מחייך לזו - הראשונה כועסת!
וכך גם ביחס לתענוגי העוה"ז: אתה יכול לבלות, לֵהָנות, ולעשות חיים! אשה יכולה ללכת בבגדים לא צנועים, ויתכן שבאותם רגעים היא תֵּהֵנֶה שכולם מסתכלים עליה, והיא ממש תשמש הַ"פְּרוזְ'קְטור" של הרחוב... ואולם, מֵעֵבֶר לכל הכבוד הַ"מְדוּמֶה" הזה - היא חייבת לקחת בחשבון, את הדבר הבסיסי שלימד אותנו רבינו החפץ חיים:
ככל שמחייכים יותר לעוה"ז - התשלום עולה ביוקר רב! הוא בא על חשבון החיוך בעוה"ב! כולם שם יצחקו עליה, כיצד היא העדיפה לְטַפֵּחַ את גופה במלבושים ובמאכלים, ואילו את נשמתה - שהיא ה"סלון" העיקרי שֶׁמְּלַוָּה אותה לעוה"ב - דוקא אותה היא השאירה ריקה ומנוערת מכל?
זהו הלקח החשוב, שצריכים לזכור לאורך כל החיים: לכל הנאה בעוה"ז יש מחיר! ולכל עבירה בעוה"ז - יש תשלום יקר וכואב! בכל הנאה והנאה - האשה "נוגסת" ואוכלת את חלקה בעוה"ב - כבר כאן בעוה"ז! היא משאירה את נשמתה ריקה לגמרי! ו"בגד" לגוף - אפשר עוד לקנות, ואולם "בגד" לנשמה - כבר אי אפשר לקנות! כשמגיעים כבר למעלה - הכל שרוף ואבוד! הנשמה נשארת עם ה'בושה' שלה לנצח נצחים!!!
וכן מסופר על החפץ חיים עצמו, שהיה לו תלמיד בישיבתו בראדין שלא היה נמשך ללימוד התורה, עד שיום אחד קם ועזב את דרך התורה והיהדות, והלך ללמוד באוניברסיטה, ובמשך הזמן הצליח להוציא 'תעודת השכלה' ברמה גבוהה מאד, וכך עלה ונתעלה - עד שמינו אותו להיות שר חשוב בממשלת פולין.
לימים, היה החפץ חיים צריך לנסוע לאסיפת רבנים, שהתקיימה בעיר "וורשא" שבמדינת פולין. ובדרכו - פגש הרב את תלמידו לשעבר, כשהוא יושב בתוך כרכרה מהודרת, הרתומה לשני סוסים אבירים, עם שני משרתי כבוד, וכו' וכו'.
כראות השר את רבו החפץ חיים, מיהר להזמינו לתוך מרכבתו, שתסיעהו אל מקום חפצו. נעתר החפץ חיים לבקשה, ונכנס לשבת לצידו של השר בתוך המרכבה. והנה, תוך כדי נסיעה, הרים החפץ חיים את עיניו, ושאל את השר - תלמידו לשעבר:
"מויְשָׁלֶה היקר! (כך היה שמו של השר) אולי תאמר לי - היכן ה"עולם הזה" שלך?
כשמוע השר את השאלה הבלתי צפויה מפי רבו, התפלא מאד והשיב: "מה זאת אומרת 'היכן העוה"ז'? והלא הרב רואה את כל כבודי ואושרי, לאיזה דרגות גבוהות הגעתי למלכות, ובאיזה 'תפנוקים' חיים אני ובני משפחתי!
"כן! - השיב לו החפץ חיים בביטול יד, זה כבר החלק של ה"עולם הבא" שלך! ואולם אני שואל: היכן ה"עולם הזה" שלך - - -?
השר קיבל את התשובה בתדהמה רבה. דברי רבו נכנסו בליבו כמדקרות חרב, עד שלרגע הדיבור נעתק מפיו ולא יכול היה להשיב...
ואכן, הדברים פעלו את פועלם. דברי רבו הקדוש - הדהדו תמיד באזניו של השר, ולא נתנו לו מנוח: "זה העוה"ב שלך, אולם היכן העוה"ז שלך"? כך שמע קול סמוי שבקע תמיד מתוך עמקי נשמתו, עד ש...יום אחד פשטה השמועה בעיר, שהשר היהודי הותיר הכל אחריו, וברח לארץ אחרת, וחזר בתשובה שלימה!
ודברי החפץ חיים האלו, הם בעצם מוסר נוקב לכל יהודי ויהודיה, שעזב את אורחות החיים של אבותינו ואמותינו הצנועות, ונסחב לזרם ההנאות של הרחוב! היצר הרע משחרר לו "שֵׁ'יק פתוח" ואומר לו: תהנה - חופשי... חופשי... אל תעשי חשבון לאף אחד! אם האשה נהנית לצאת לרחוב עם בגדים בולטים או לא צנועים - שתתלבש כך, ותעשה ככל העולה על רוחה! תעשי "מה שבראש" שלך!
אבל, עליהם לזכור היטב ולקחת בחשבון, שמתוך עמקי נשמתם - תמיד יהדהדו מילותיו הנוקבות של רבינו החפץ חיים: "כל ההנאות האלו - באים על חשבון העוה"ב שלך! וא"כ, היכן הוא ה"עולם הזה" שלכם? - - -
זו השאלה הנוקבת, שחייבת כל אשה לשאול ולתבוע מעצמה!
יהודים יקרים, נשים צדקניות! עלינו לזכור יסוד אחד ברור: לכל אדם בעולם הקב"ה נתן לו את הכח והנשק, שבו הוא יכול להלחם ולהתמודד כנגד היצר הרע:
אצל הגברים - הקב"ה נתן להם את כח התורה. שהיא מחלישה ומרסנת להם את התאוות והפיתויים של היצר הרע!
ואולם אצל הנשים - שהם פטורות מלימוד התורה, א"כ באיזה 'נשק' הם ילחמו כנגד היצה"ר? ולכן הקב"ה דאג גם להם, ונתן להם את מצוות הצניעות! שיש לזה את ה'כח הסגולי' ממש כמו בלימוד התורה! בדיוק מה שהתורה פועלת אצל הגברים - כך הצניעות פועלת אצל הנשים! ללא שום הבדל!
ולכן, כיון ש'התורה' וה'צניעות' - הם "מחסני הנשק" שבו אפשר להלחם ביצה"ר - לכן היצה"ר תמיד רוצה להלחם ולהפציץ דוקא את המוקדים האלו! הוא עמל בכל כוחו, כדי להצליח לבטל את הגבר לפחות שעה אחת מלימוד התורה! הוא עמל בכל כוחו, להצליח להכשיל את האשה - לפחות בבגד אחד שפורץ את חומת הצניעות! כיון שהוא יודע - שהגברים יכולים לֵמותֵת אותו דרך כח התורה. והנשים יכולות לֵמותֵת אותו - דרך כח הצניעות! ולכן, דוקא בזה הוא מכניס את הפיתויים והנסיונות הקשים ביותר, בתורה ובצניעות, כדי להצליח לפוצץ את 'פצצת האטום' שיכולה לחסל אותו!
ואשרי אותה אשה שיודעת לנצח את היצה"ר ולעמוד נגדו איתנה וחזקה, ולא להיסחב אחר כל "מודָה" זולה של הרחוב. אשה כזאת - היא זאת שלעתיד לבוא - ה"סלון" שלה בעוה"ב יהיה באמת גדול ומרווח! ודוקא היא - תזכה להתענג עונג אמיתי - במחיצתם של כל אִמּותֵינוּ הצנועות והקדושות שהיו במשך כל הדורות! אמנם כעת יתכן שהחברות שלה יצחקו או ילעגו עליה, אולם דעו לכם אחים יקרים, שכל מה שמתחיל ב"צחוק ובוז" - נגמר בסוף - ב"זעקה גדולה ומרה"!! בסוף, כשכולם יראו את העולמות והשכר הָאֵין סופי שאשה זו צברה לעצמה ע"י צניעותה - כולם יזעקו זעקה גדולה ומרה! והיא - "ותצחק ליום אחרון"! אשריה ואשרי חלקה!
ולסיום שאלה: אמנם, הכל אמת ונכון. הצניעות היא כוח אָטּומִי לאשה, ממש כמו כח עוצמת התורה שיש לגבר. ואולם מה כל זה נוגע דוקא לשמחת ה'בת מצוה'? והרי דברים אלו נכונים לכל אשה. בכל מצב ובכל זמן, ולאו דוקא ביום היכנסה לעול חיוב המצוות?
והתשובה: דוקא נערת הבת מצוה, שהיא נמצאת כעת בראשית צעדיה בחיים הַבַּגְרוּתִּיִים. ויכולה היא לקבוע לעצמה איזו 'מסלול' השקפה ילווה אותה לאורך כל יֵמֵי חייה! דוקא ברגעים גּורָלִיִּים אלו, מצאנו חובה לעצמנו, לתת דרשה שלמה המדגישה את מעלת חובת הצניעות, ואת גודל זכותה של האשה המאושרת שזוכה להגיע לזה! שכן, אם תזכה נערת הבת מצוה, וכבר מעכשיו, בראשית צעדיה הראשונים - תסלול לעצמה מסלול של חיי צניעות, מסלול של חיי קדושה וטהרה, מסלול שבה הלכו מליוני נשים צידקניות לאורך כל אלפי הדורות - עם מסלול כזה - מובטח לה עתיד מזהיר של חיי אושר ושמחה, חיים של מרגוע וסיפוק עצמי, והעיקר החשוב מכל: חיים שיובילו אותה לזכות לחיי העוה"ב, בבנין נצחי עדי עד. אמן ואמן!
תרי"ג עצות והנהגות חיים, לנערה הנכנסת לחיוב עול המצוות. מהרה"ג ר' חיים רבי שליט א
א. גדר הצניעות באשה הוא שתשמר עצמה בצניעות גדולה עד כמה שאפשר שלא יראו אותה בני אדם ולא ישמעו קולה. מפני שכל דבר שיכול לגרם לגירוי של יצר הרע הן בביגוד הן בדבור ואפילו בהליכה, הרי שהיא מצווה להסתירו ולנהג בצניעות שלא להכשיל בני אדם בעברה. שהרי אמרו חז''ל: (ברכות סא.) ''כל המסתכל באצבע קטנה של אשה אף על פי שיש בו תורה ומצוות כמשה רבנו לא ינקה מדינה של גיהנום''. ולכן כתוב בתורה על יוסף הצדיק (בראשית לט, יב) ''וינוס ויצא החוצה'' שבכדי להישמר צריך לברוח ממקום עברה, אחרת הוא בסכנה גדולה. וזו הנהגה חשובה תמיד וכן האשה מצווה להסתיר עצמה כמה שאפשר ולהתפלל שלא תכשיל אנשים חס ושלום כמו שהתפללה אותה אשה (סוטה כב:) יהי רצון שלא יכשלו בי בני אדם. שהשבח הגדול ביותר לאשה הוא הצניעות.
ב. אסור לאשה ללכת ברחוב בגלוי שערה חס ושלום. מפני שיש בזה גירוי של יצר הרע שהרי זה מושך את העין, ואיסורו מן התורה (כתובות עב.), ומבאר בזוהר הקדוש, שכל הברכה וההצלחה של הבעל בפרנסה, הכל בזכות כסוי הראש של אשתו. ובזכות זה אפשר לזכות לבנים צדיקים. כמו שאמרה קמחית: (יומא מז.) ''מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי''. ולדעת הזהר הקדוש גם בבית צריכה האשה ללכת עם כסוי ראש אף שמעקר הדין מתר. ויתכן לפעמים שאפילו בחורה רוקה אסורה בגלוי ראש, באפן שמפזרת את שערותיה על גופה וכתפיה, שהרי זה מושך את העין, והוא איסור חמור אפילו לרווקות (שו''ת שבט הלוי). אבל רווקות שהולכות בשער אסוף בגומי וכיוצא בזה, מתרות בגלוי שערן. ורק בשעת התפלה והברכות צריכות הן לכסות את ראשן אף שהן רוקות, מפני שאסור להזכיר שם שמים בראש מגולה (שו''ת יביע אומר חלק ו).
ג. דעת הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א. לאסור בהחלט לאשה פאה נכרית. והוא מחמיר בזה מאד מאד ואפילו בפאה קצרה וכל שכן פאה ארוכה ומסלסלת וכיוצא בזה, שזה ממש תועבה רחמנא לצלן. וכן דעת החזון איש והסטייפלר והרב מבריסק זצוק''ל לאסור בהחלט פאה נכרית. והוסיפו שיש בזה ריח של אסור דאורייתא. ואותן הנשים המהדרות בכל דבר שיהיה השגחת הבד''צ למהדרין מן המהדרין, כיצד אינן מהדרות בכיסוי ראשן שיהיה למהדרין ובפרט שיש אוסרים מן התורה. ועוד, מכיון שהדור שלנו פרוץ, והרבה מכשולים יש בזה בעוונותינו הרבים, גם המתירים בעבר, יודו שאסור בהחלט. ומי שאשתו מתעקשת מאד בענין כסוי ראש, יעשה שאלת חכם ויקבל הנהגה ועצה טובה כיצד להתנהג. ויש להימנע מלשמוע הרצאות מנשים החובשות פאה נכרית, רחמנא לצלן.
ד. בגדים שקופים אסור לאשה ללבוש כי יש בזה גירוי של יצר הרע (ברכות כה:) וכן גרבים שקופות לא מועילות, והרי זה ''שוק באשה ערווה'' (שו''ת יביע אמר חלק ו). ולכן גם צריכה אשה ללבוש בגד נוסף (הנקרא תחתית) מתחת לשמלה להרבות בחיזוק הצניעות. ואין ללבוש תחתית לבנה מתחת לשמלה שחורה, שהרי זה בולט ומגרה יצר הרע. וכל שכן שלא ללבוש בגדים שנעשו על ידי סריגה וכיוצא בזה שיש בהם חשש פריצות חס ושלום.
ה. השמלה צריכה להגיע עד אחרי הברכיים ולמטה, שגם בזמן ישיבתה תהיה צניעות רבה, וכל שכן שלא תלך בחצאית צרה או שסע וכו' וכו' רחמנא לצלן.
ו. לא תשב האשה רגל על רגל, שהרי זה חסר צניעות. וכן לא תתכופף להרים חפץ מן הקרקע אלא תשב ותרים. וראיה מרות המואביה, שאמר עליה בעז (רות ב, ה) ''למי הנערה הזאת'' ופרש רש''י, שראה בה מדת הצניעות שאספה שבלים, עומדים מעומד ושוכבים מיושב, כדי שלא תשחה. ומכאן למדנו גם שלא תרוץ האשה ברחוב כיון שגורמת שיביטו בה. ועל אחת כמה וכמה שלא תכנס בין גברים. לפעמים יש ברחוב שמחת תורה או לוויה חס ושלום ונכנסת האשה בין הגברים, ומאחר שחוששת מצניעות היא רצה ממש בין הגברים והרי זו קלקלה יותר, שגם נכנסה בין הגברים וגם רצה ברחוב.
ז. שרוולי חולצתה צריכים לכסות זרועותיה עד אחרי המרפק. ואם זרועותיה מגלות הרי זו דרך פריצות. וכן שרוולים רחבים מדי אינם דרך צניעות (שו''ת יביע אמר חלק ו). ויש הנוהגות לכסות את כל אורך היד עד קרוב לפיסת היד (עין בבא קמא מח.), ובזכות זה זוכות לבנים צדיקים.
ח. הבגד סמוך לצוואר יהיה סגור באפן שלא יתגלה הגוף למטה. והסימן הוא שיהיה סגור עד שתי העצמות שבצדי הצוואר. ומהעורף עד החוליה הראשונה שבחוט השדרה.
ט. לא תנעל האשה נעלי התעמלות ברחוב, מפני שהן משוות לה מראה רחובי וקליל (הרב בר שלום שליט''א).
י. אסור לאשה ללבוש שמלות אדמות או משונות המושכות לב להסתכל בה, וכן בקישוטים ושאר בגדים לא תתבלט למשוך העין. וכן לא תלבש בגד הדוק לגוף שמבליט האברים. לכן החולצה צריכה להיות קלושה ורחבה שלא תבליט עצמה. וזו הסבה שאמותינו הקדושות היו לובשות בגד עליון מעיל או שָׁל וכיוצא בזה מטעמי צניעות, שלא להבליט האיברים (עין ברכות י:). ועוד, קול באשה ערווה. על כן לא תזמר האשה בפני אנשים שישמעו שירתה אף שיש מתירים באופן שלא מכיר את קולה כגון על ידי קלטת וכיוצא בזה. ואם מרגיש השומע שזה משפיע עליו ועל ידי זה בא לידי גירוי של יצר הרע, אסור בכל אופן. ובכלל צריך האדם להרגיל עצמו בהנהגה טובה שעליה נאמר (רש''י דברים יד, כא) ''קדש עצמך במותר לך''. ולשמוע בבית רק קלטות שירים של גברים ולא של נשים, ורק שירי קודש ולא שירי לכלוך ותועבה חס ושלום.
ויש להוסיף שאסור גם לשמוע שירים מפסוקים של שיר השירים. מפני ששיר השירים הוא קודש קודשים שכתב אותו שלמה המלך ברוח הקודש, והפסוקים בתורת משל על אהבת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. ואותם האנשים ששרים שירים מפסוקים של שיר השירים וכוונתם לתועבה וגירוי יצר הרע, פשוט וברור שאסור לשמע שירים אלו. ומאחר שפסקו חז''ל ''קול באשה ערוה'', יש ללמוד מכאן שצריכה האשה להשתדל מאד לא לדבר בקול רם וזה מדרכי הצניעות של בת ישראל. גם יש להיזהר, שלא להשתמש במלים של הרחוב שיש בהם נבלות פה וגם מראה על קלות הדעת. למשל: במקום לומר המסבה היתה ''משגעת'' , ''מטריפה'' ו''כמעט התעלפתי מהשירים היפים'' , עדיף לומר המסבה היתה ''נהדרת'' וכולם ''נהנו'' שם מאד.
יא. איסור גמור לאשה ללחץ יד לגבר. ואין שום היתר בדבר. גם אם גורם עלבון או בושה כשמסרבת, יש להסביר להם בעדינות שדבר זה אסור על פי דעת תורתנו הקדושה (ספר ''עוד יוסף חי''), ומרן החזון איש פסק על זה ''ייהרג ואל יעבור''. ואפילו רב גדול המברך אשה לא ישים ידו על ראשה אלא באוויר וזה מדרכי הצניעות והקדשה (טהרת הבית סוף סימן א).
יב. אשה צנועה אינה מתחברת ואינה משוחחת ומרבה בדיבור עם אנשים זרים. ולא תחשוב שעל ידי רוב שיחה תשפיע עליהם לחזור למוטב, כי אין זה דרך התורה הקדושה שתצא אשה להשפיע על אנשים. מכאן למדים, שאסור לבעלות תשובה להתווכח עם שכנות וחברות בנושא יהדות, מפני שזה לא מתאים לכל אחת וצריך הוראת חכם כיצד להתנהג. ההנהגה הטובה היא לכוון אותם להרצאה חשובה ולמדרשיה טובה ששם יקבלו תורה ויראת שמים.
יג. בנסיעה במונית וכיוצא בזה, דרך צניעות היא שאינה יושבת ליד הנהג, כי אם בספסל האחורי. וכן יש לאשה להימנע מעצירת מונית ברחוב ובפרט בלילה כשיש סכנה גופנית ורוחנית חס ושלום. וכן מדרכי הצניעות שלא תמצא אשה יותר מדי ברחוב, כמו שאמרו על שרה אמנו (בראשית יח, ט) ''הנה באהל'' ופרש רש''י ''צנועה היא''. ובפרט יש להיזהר שלא לחזור מאוחר בלילה אפילו משיעור תורה או הרצאה חשובה. כי אין זה מדרכי הצניעות לבת ישראל ללכת ברחוב בשעת לילה מאוחרת. ומכאן יש ללמוד שכשעורכים מסיבת שבע ברכות וכיוצא בזה, להתחיל מוקדם ולסיים עד שעה אחת עשרה בלילה, שיספיקו האורחים לחזר הביתה ולמנוע גזל שנה מהשכנים, ובני הבית יכינו עצמם למחר להמשיך בסדר היום.
יד. אסור לאיש לבקר אשה חולה ואין לאשה לבקר חולה שאין זה צניעות. וכל כבודה בת מלך פנימה (יקרא דחיי סימן א) ובפרט במחלקת יולדות בבתי החולים, שמטעמי צניעות ודרך ארץ צריך להימנע מלהיכנס לשם. ולא טוב עושות אותן הנשים היולדות שמבקשות מבעליהן לבוא כל יום לבית החולים לאחר הלידה. כל שכן שלא להיכנס אל תוך חדר הלידה בזמן הלידה, מפני שמצוי מאד הרהורי עבירה במקום זה. ותפקיד הבעל לחכות לאשתו בחדר ההמתנה ולהתחזק מאד באמירת תהלים שהעובר ייצא לחיים טובים ולשלום. ואשרי אשה המבינה זאת.
טו. מצוה על אשה ליפות עצמה בתוך ביתה לכבוד בעלה. ולדעת חכמינו זכרונם לברכה, חשוב מאד שכאשר אשה מתכוננת לקבל את פני בעלה כשחוזר בערב מן העבודה או מבית המדרש, להקפיד על לבושה ועל יופיה לכבוד בעלה. וכאשר יוצאת אשה לחוץ ומרגישה צורך ליפות עצמה, תשתדל למעט בזה עד כמה שאפשר. ואשה שיודעת שבעלה שומר על הקדושה ובפרט על שמירת העיינים כשנמצא בחוץ, הרי זה מחזק את האהבה ביניהם, שהרי יודעת שבעלה מסתכל רק עליה. וזו הנהגה יפה של תורתנו הקדושה על שמירת העינים.
טז. יסוד הצניעות שהבת תישאר תמיד רק בחברה טובה. אין פריצות גדולה יותר מזו שאשה הולכת לעבוד בסביבה חילונית או אפילו בחברת בנות שקבלו חינוך אחר, שמדברים שם תמיד נבלות פה וליצנות. ובזמנינו רוב קלקולי הבנות נתהוו על ידי החברה והרבה בתים נהרסו בגלל זה. ועל כן, יחפשו מקום עבודה המתאים לבת חרדית שתישאר בצניעותה. ובזכות צניעות האשה, יזכו לברכת ה' ולחיים מאשרים בעולם הזה ובעולם הבא. ולכן, כל הצעת עבודה משרדית וכיוצא בזה צריכים לשאול את הרב הגדול כיצד לנהוג בנושא, וכן צריך הבעל להימנע מאד ולמעט בנסיעות לחוץ לארץ וכיוצא בזה. ואם כבר נוסע, לא יתעכב שם יותר מדי. וכמובן להתייעץ עם הרב הגדול כיצד לנהוג בנושא.
יז. לא יכנסו הנשים לשטח הגברים. הן בבית הכנסת, והן בחתונה, ובמסיבות משפחתיות. מכאן גודל הזהירות לעשות בכל אירוע מחיצה טובה להפריד בין הנשים לגברים. ואף שיש מתירים בלי מחיצה אם יושבים בהפרדה מוחלטת גברים לבד ונשים לבד (יביע אמר חלק ו), בדורנו שיש נשים הבאות ללא צניעות מתאימה ובפרט שהן רוקדות שם, פשוט וברור שלכל הדעות צריך מחיצה. ולדעת תורתנו הקדושה חתונה שיש בה צניעות מתאימה, השכינה נמצאת שם. ואם יש אורחים וקרובי משפחה האומרים שלא יבואו אם תהיה מחיצה, יש להסביר להם בעדינות את חשיבות העניין. והוא, שהקדוש ברוך הוא בא לחתונה זו, ואם יתעקשו עדיף לוותר עליהם, העיקר שהקדוש ברוך הוא ישמח בחתונה קדושה ויפה זו. ויש להוסיף בהזמנות ובמודעות ''בכדי לא לפגוע ברגשותינו, נא לבוא בלבוש צנוע"; או ''נשמח לראותכם בלבוש צנוע''. וכן יש להוסיף בהזמנות ''בנים ובנות לא ילחצו ידים''. וכן עוד הערות לפי מצב המשפחות.
יח. לא תלך אשה בין שני גברים, וכן להפך (עין הוריות יג:)
יט. בזמנינו נתרבו ''פועלי ישועות'' ומקובלים למיניהם, וכן אלה שפותחים גורלות ומזלות בכל מיני אופנים שונים. יש להימנע מללכת איתם, ושומר נפשו ירחק מהם. וצריך ללכת לצדיקים אמיתיים שמוכרים לנו על ידי גדולי ישראל. לכן צריך אדם להתייעץ עם חכם גדול, לאיזה צדיק ומקובל מותר ללכת ולבקש ברכה. וצריך אדם להרגיל עצמו להתפלל לבורא עולם ולהתחזק בתורה ובתפלה על כל צרה שלא תבוא, ולא לבטוח באנשים, רופאים, ומקובלים למיניהם. ובדרך רמז אמרו: ''אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה'' ראשי תבות 'אדם'= אדמורי''ם, דוקטורים, מקובלים. והבוטח בה' אשריו.
כ. חוסר צניעות שאשה מעשנת סיגריה (טהרת הבית חלק ב' דף קלא).
כא. יש האוסרים בכל תוקף לימוד נהיגה לאשה. ואשה החושבת שמוכרחת היא ללמד נהיגה בגלל מצב המשפחה וכיוצא בזה, תתייעץ עם רב גדול.
כב. אסור להראות תמונות נשים או סרטי וידאו של חתונה וכיוצא בזה שיש בהם ריקודי נשים וכו' לגברים. שהרי יש בזה חשש הרהורי עבירה. ומטעם זה, יש נשים הנמנעות מלעמוד בפני צלם האירוע וכיוצא בזה וכל שכן בזמן שהן רוקדות, וכל זה מטעמי צניעות, ואשריהן בעולם הזה ובעולם הבא. גדולי ישראל שליטא לימדו אותנו הנהגה טובה שלא להביא כלל ועיקר הסרטה לחתונות ושמחות. וכשאין ברירה, יש להקפיד על הסרטה ''עדינה ושקטה'' כלומר ללא זרקורים מסנוורים ומכשירים גדולים וחוטי חשמל על שטח כל האולם. וראוי ליחד אשה צלמת לעזרת הנשים (שבט הלוי).
כג. אסור בכל תוקף להתרחץ בים מעורב שאין בו הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, והוא איסור חמור מעיקר ההלכה ואף לצורך רפואה הדבר אסור (יחוה דעת חלק ה' סימן סב). ובחוף נפרד לנשים צריכות להיזהר להתרחץ במים אך ורק כשיש תוספת של בגד וחלוק רחב על כל גופה. וכל העובר סמוך לשפת הים כשמצויות נשים נקרא רשע. ומי שלא הולך לחוף הים כלל ועיקר תבוא עליו הברכה.
כד. איסור חמור לחנות בגדים למכור בגדים לא צנועים לנשים. ומי שיש לו עסק כזה צריך הוא להתייעץ עם חכם גדול כיצד לנהוג.
כה. אסור לאשה ללבוש מכנסים בשום אופן. ואפילו מחמת חולי חייבת ללבוש שמלה על הכל, מחמת צניעות שלא להבליט עצמה.
כו. איסור חמור לקרוא ולעיין בעיתונים חילוניים ולצפות במכשיר הנקרא טלוויזיה, תל בזיון. וזה חמור עוד יותר ממי שקורא בתנ''ך של הנוצרים ''הברית החדשה'' , מפני שיש בדברים אלו עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים. ובעלי התוכניות, השדרנים והסופרים למיניהם, מודים ומתוודים בעצמם שכל זה מחנך לאלימות ותועבה. ואמרו חז''ל ''הקורא בספרים חיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא'' (סנהדרין צ.). ויש האוסרים למכור מכשיר טמא זה לאחרים משום (ויקרא יט, יד) ''לפני עיוור לא תיתן מכשול''. ואיסור חמור על המוכרים ומפיצים עיתונים וחוברות אלה, שמחטיאים הם את הרבים. (אורח חיים סימן שז).
כז. אסור באיסור מוחלט לבנות להתגייס לשרות הצבאי ואף לשרות לאומי בבתי חולים וישובי ספר. וכל כבודה בת מלך פנימה, להיות תחת השגחת הוריה. וכן הורו כל גדולי הדור, ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. וידוע שמרן החזון איש פסק ''יהרג ואל יעבור''. ובפרט היום שידוע ומפורסם שהמצב הרוחני בצבא ירוד מאד, ואפשר להשיג חוברת לבת ישראל המסבירה על המצב המשפיל והפוגע בצבא על מנת למנוע בהחלט מהבנות להתגייס. גם שרות לאומי אסור מאחר והניהול הוא על ידי אנשים פורקי עול. ויש אגודות נפלאות בהסכמת גדולי ישראל ועליהן יש לסמוך כיצד יש לעזור לעם ישראל. ובת ישראל המקפידה לשמור על היהדות והצניעות עוזרת בזה הרבה מאד, ומשרתת את המדינה באופן המועיל ביותר.
כח. טיול מאורגן למקומות הקדושים, רק בניהול חרדי על טהרת הקודש. ואסור להצטרף לטיול מאורגן ליותר מיום אחד מטעמי צניעות. רק מבוקר עד ערב וחזרה הביתה לחיים טובים. בנסיעה כזו לומדים ומבינים (תהלים קד, כד) ''מה רבו מעשיך ה''' , וזוהי המטרה להתפעל מן הבריאה הנפלאה שברא ה' בעולמו. לכן כאשר עמי הארץ ללא רב מוסמך מארגנים טיולים, בשום אופן אין לנסוע איתם.
כט. אסור לזוג נשוי, להכניס לבית אשה צעירה הנמצאת בשלבי גירושין לתקופה מסוימת עד שתסתדר אף שהיא צנועה, מחשש הרהורי עברה והרס שלום בית. וכל שכן לא להביא גבר זר לבית רחמנא לצלן. וכלל גדול למדונו רבותינו ''מנע רבים מתוך ביתך'' (יבמות סג:). ואלה הנוהגים להזמין אורחים לשבת קדש, לקרבם ליהדות או מסיבות אחרות, צריכים להיזהר מאד. שאם בעל הבית פוגם את עיניו ונכשל ומסתכל באורחות וכיוצא בזה, שלא יזמין אליו כלל ועיקר, שלא ייצא שכרו בהפסדו חם ושלום.
ל. אסור לאיש להסתפר אצל אשה וכן אסור לאשה להסתפר אצל איש. ויש בזה שחץ ופריצות רחמנא לצלן (יצחק ירנן חלק ב' אבן העזר סימן א). וכמה מתוקה תורתנו הקדושה שציותה על כיסוי ראש לנשים, ועל ידי זה מצליחים לשמור על הקדושה היטב היטב. ואין לזה היתר של ''פרנסה'' , מפני שאסור לעבור עבירה שהיא נגד התורה הקדושה שיכולה לקלקל את האדם, אף שזה לפרנסה, כמו שאסור ליהודי לפתוח חנות לבשר חזיר אפילו בשביל גויים. גם נהג מונית צריך מאד להיזהר בעבודתו שלא יבוא לידי ניסיון וחשש להיכשל בעברה חס ושלום. ובכל מקרה צריך להתייעץ עם גדול בתורה כיצד לנהוג.
לא. אשת חיל יראת ה' נזהרת מאד שלא להביא הביתה שכנה או חברה כאשר הבעל נמצא בבית. וזהו מדרכי הצניעות שאם שכנתה או חברתה זקוקה לעידוד או חיזוק, תעשה כן בזמן שבעלה מחוץ לבית. וכאשר הבעל נמצא בבית, צריך לתת הרגשה ותשומת לב מיוחדת עבורו. מכאן למדים שלא להאריך בשיחות טלפון כאשר הבעל נכנס לבית. וכן אשה שמסתייעת בעוזרת לניקיון הבית וכיוצא בזה, להשתדל מאד להעסיק אותה בשעות שהבעל נמצא מחוץ לבית. וכאשר הבעל מגיע הביתה, הבית יהיה מוכן ומסודר כשהעוזרת כבר סיימה והלכה לביתה. ועל ידי זה אשתו עזר כנגדו.
לב. מדרכי הצניעות אף שצריך איש לדבר עם אשה מפני הצורך או בטלפון וכיוצא בזה, שלא לנהוג בקלות ראש חס ושלום, אלא לדבר ברצינות ואך ורק לפי הצורך. יש גם להיזהר שלא להסתכל הסתכלות חודרת ועמוקה. ולכן הבין אבימלך שרבקה אשתו של יצחק, מפני שלא היה מסתכל בנשים כשדבר איתן, וכאן ראה שמסתכל עליה. אדרבא, בושת פנים לגן עדן, להביט כלפי מטה ולא לכיוון האשה. ועל אחת כמה וכמה שלא להזכיר את האשה בשמה, שדבר זה גורם לחיבה ומביא לגירוי של יצר הרע. בפרט כשחוזרים על שמה מדי פעם שזה סכנה ממש. לכן יש להיזהר שלא לומר, גברת שרה, גברת רבקה, אלא לפנות בשם משפחתה גברת כהן, גברת לוי וכו'. (עין בן יהוידע תענית ה:) ועוד דבר בענין, כל כך יפה לומר ''מזכיר אוטומטי'' במקום ''מזכירה אוטומטית''.
לג. אסור לטייל יחד בחורים ובחורות בפרט בריקודים ושמחות. אפילו אם מאורסים ומשודכים, כל עוד שלא נכנסו תחת החופה אסורים הם אפילו בנגיעה קלה. עצה טובה לבני זוג העומדים להינשא, להיפגש פעם בשבוע בלבד, ועל ידי זה השכל פועל יותר מן הרגש. ומרן החזון איש היה אומר, שכשחתן וכלה שומרים על הקדושה לפני החתונה, הקדוש ברוך הוא שומר עליהם אחרי החתונה [ללדת ילדים]. והעיקר ללמוד תמיד בעניני קדושה וצניעות, ובפרט לאחר הלידה וכיוצא בזה.
לד. בגדי האדם מסמלים את הפנימיות שלו. המתנהגים בצניעות מראים הם לכל העולם שהם צנועים, ואינם רוצים שיסתכלו עליהם. והם מרוצים מעצמם, ויש להם שלוות הנפש. אך ההולכים בפריצות, מגלים בזאת ריקנות פנימית ורגשי נחיתות, ומעוניינים שאנשים זרים יביטו עליהם רחמנא לצלן, במקום הבית הקר שאינם מסתדרים בו. גם מראה האדם על ידי לבושו הצנוע, שהוא שייך לצבור החרדי שומר תורה ומצוות ומקפיד על קלה כבחמורה. וגם הכיפה שלובש האדם כשהיא מתאימה לפי ההלכה, מראה שהוא קשור לשומרי תורה ומצוות, ועליו נאמר (תהלים קיט, סג): ''חבר אני לכל אשר יראוך''.
לה. גם בזמן שצריך להתלבש ולהחליף בגדיו, צריך שיהיה בצניעות. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו. וכן כשנכנס לבית הכסא הנקרא שירותים, צריך להתנהג בצניעות, וזוהי מצות עשה מן התורה (ביאור הלכה סימן ג) ואיש כזה נכנס למקום טמא ויוצא קדוש. וכל מי שמתנהג בצניעות, ניצול מחלומות רעים ומכל מיני פחד. (ברכות סב.).
לו. גם צריך להקפיד להיות צנוע במעשים טובים שעושה ולא לפרסם אותם. כמו שאמר הנביא (מיכה ו, ח): מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד ''והצנע לכת עם אלוקיך''. וכל המפרסם מעשיו הטובים, נענש על כך (ירושלמי חגיגה). ומידת הצניעות וההסתר היא מהמידות הטובות, שהברכה שורה בהם. (מהרש''א כתובות סב:).
לז. אסור לאשה לעזור ולסייע לאיש זר בדבר שיש בו חיבה, כגון לרחוץ פניו ידיו ורגליו, או למזוג לו כוס לשתיה, או להציע לו מיטתו בפניו בסדינים נאים וכו'. ויש להיזהר שתעשה כל זה שלא בפני האורחים, מפני שדבר זה גורם חיבה של יצר הרע. ואם האורחים נמצאים באותו חדר, יש להניח מצעי המטה שם והאורחים יסדרו לעצמם (טהרת הבית חלק ב' דף קצו).