אירוסין · דרשה א' - לאירוסין
האשה יש לה "שני פרצופים":
מצד אחד 'טובה ונעימה' - ומצד שני - 'מרה ממוות'!
סוד ההצלחה הוא - להשקיע ב'נתונים' שיש בידך -
ולא לחפש את האושר בחוץ!!!
נמצאים אנו במסיבת אירוסין, שבה מתהדק הקשר בין הארוס לארוסתו, ושני הצדדים עומדים לקשור ביניהם - "קשר של קיימא" שֶׁיְּלַוֶּה אותם לאורך כל חייהם. טקס חגיגי זה, מבטא את הַרֶגָשות הפועמים בלב הזוג הצעיר, שהנה זוכים הם סוף סוף להגשים את חלום חייהם - לזכות לבנות עוד נידבך נוסף בחורבות ירושלים, ולהקים בית נאמן בישראל. בית, שיהיה מבוסס על יסודות איתנים ומוצקים, ויתנוסס לתפארה בקרב עם ישראל.
והנה, לפני שעושים צעד גורלי כזה, צריכים הזוג לדעת תחילה לקראת מה הם הולכים, ועל איזה "יסודות" הם מתכוננים לבסס עליהם את חייהם. ובמילים אחרות: באיזה "מפתח פלאים" ניתן להשתמש כדי "לפתוח" לעצמם עתיד מזהיר, עתיד שבו כל אחד מבני הזוג יהיו באמת מאושרים ושמחים - על כל רגע ורגע שהם נמצאים בביתם המשותף - ויכולים לחיות חיים משותפים, עם עזרה הדדית והנאה משותפת! ועוד נשאל - מהו הסוד שבו אפשר להפוך את האושר וְהַחֲוָיות של ליל הכלולות - לשרשרת אחת ארוכה, שתמשיך ללוות את בני הזוג בכל יום ויום לאורך כל מסלול חייהם? שבכל יום הם ירגישו חוויה חדשה - ממש כמו ביום החתונה?
כיצד אפשר להגיע לכל ה"חלום" הזה?
וכעת קראו היטב את תוכן התשובה שנעלה כאן, כיון שהיא שווה 'מליונים'! שכן, באמצעותה אפשר להפוך את כל החיים ל"ערב חתונה אחד ארוך", שיהיו מלאים עם הרבה אושר וסיפוק אמיתי! ולכן מאד חשוב שכל זוג יהיה מודע ל'תרופת הפלאים' שנכתוב כאן. ואשרי אותו זוג פיקח שזוכה ליישם אצלו את הדברים - "הלכה למעשה", שאז מובטח להם שברבות הימים יווכחו לראות, שאכן הם עשו השקעה כדאית ואף רִוְחִית.
ונעמיק תחילה לרדת לשורש הנידון:
ראשית, חייבים לדעת את הידיעה המשמחת, שבכל טקס חתונה שמתקיימת - ה'שכינה' בכבודה ובעצמה מוזמנת לטקס החופה והקידושין, ושורה במעמד קדוש זה (קדושת השכינה - ממש, כמו הקדושה בבית הכנסת! ועד כדי כך - שפסק בספר "שובע שמחות" עמוד קל"ד (להגרע"י שליט"א) ש"יש להזהיר את ההמון, שלא יעשנו סיגריה תחת החופה, אלא יש לעמוד באימה וכובד ראש, מחמת קדושת השכינה השורה במקום!!!) ומטעם זה צריכים הקהל לעמוד בשעת החופה. וכן לומר בברכת הזימון "שהשמחה במעונו". כלומר, שיש שמחה במעונו של הקב"ה, על אשר מקימים עוד משפחה יהודית - בעם ישראל.
וא"כ, לאחר שלמדנו שהקב"ה משרה את שכינתו על הזוג - בצעד הראשון של חיי הנישואין שלהם, כעת נותר לנו לברר ולפתור את הבעיה - מה עושים כדי שהשכינה לא 'תברח' מהבית? שתישאר תמיד בבית - ותברך את הזוג הצעיר בכל צעד ושעל בחיים: בהצלחה בבנים, בפרנסה, בשלום בית אמיתי, בהכל! ל"קשור" את השכינה, שתהפוך את ביתנו לכעין "מקדש מעט" - וכמו שהיה בבית של אבותינו הקדושים, שתמיד ה"ענן" היה קשור להם לאהל? כיצד זוכים להגיע לכל זאת - - - ???
ואמת, שישנם כמה 'תנאים': חיזוק בצניעות הלבוש, חיזוק ורצינות בתפילה, וכו'. ואולם אנו נבחר לדבר על נקודה אחת, שהיא גם חשובה ונחוצה מאד לידיעת בני הזוג.
וכדי לבאר את ה"תנאי" להשראת ה"ברכה" בבית, נקדים הקדמה קצרה:
היודעים אתם, על איזה דבר חז"ל קבעו עליו שהוא דבר הכי "טוב" שקיים בעולם? על התורה הקדושה! שכך כתוב "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו"! (וכל שאר הדברים שנראה לנו שזה "טוב" - זה רק 'דמיונות' שלנו. שהטוב האמיתי - זה רק מה שנראה דרך 'המשקפיים' של חז"ל הקדושים!)
וכעת - שימו לב לדבר מפליא ומעניין: היודעים אתם, את מי חז"ל הִשְׁווּ לתורה הקדושה, וג"כ יִחֲדוּ אותו בתואר שנקרא "טוב"? אכן כן... על האשה! שכך אמר שלמה המלך במשלי (י"ח-כ"ב) "מצא אשה - מצא טוב"!
וא"כ, מצד אחד רואים כאן, שהאשה היא כ"כ טובה ונעימה לאדם - ממש כמו הטוב והנועם שיש לנו בלימוד התורה הקדושה! שהרי רק על שניהם נֶאֱמַר שהם דבר "טוב"!
ואולם מצד שני, מצינו בחז"ל דברים הפוכים לגמרי! הנה, ראו לפניכם את החשבון:
היודעים אתם, איזה דבר הכי מר וגרוע, שיכול להיות לאדם בעולם? זהו "יום המוות"! שאין יום 'שחור' לאדם כמו יום המות, בר מינן.
ואולם כעת תשתוממו לשמוע, שיש עוד דבר גרוע בעולם, שגרוע ומר - עוד יותר מיום המוות!!! ומה זה יכול להיות? זוהי - - - האשה! כן! כך קבע לנו שלמה המלך, וכתב בספרו קהלת (ז-כ"ו) "ומוצא אני את האשה - מר ממות"! כלומר, שהאשה עושה את החיים 'מרים' לאדם - יותר גרוע ממלאך המות שנראה לו ביום המיתה!
וכעת, לאחר גילוי שני מקורות אלו, עומדים אנו מבולבלים ונבוכים, ולא יודעים איך בדיוק להסתכל על האשה: האם היא באמת טובה ונעימה, כמו הנועם שיש בתורה הקדושה. או - שהיא רעה ואיומה, עד כדי שמעדיפים לראות את יום המוות - ורק לא את האשה!
אז מה האמת? וכי שלמה המלך, שהיה הענק שבחכמים - נתן לאשה שני 'פרצופים' - שסותרים את מהותה מהקצה לקצה? - - -
זוהי שאלה קשה ומפליאה. ואולם, התשובה לכך - מדהימה שבעתיים! ולכן, האזינו היטב לתוכן התשובה שנעלה כאן, כיון שזה מהווה - יסוד גדול ב"שלום הבית" של האדם:
ותוכן התשובה: שבאמת האדם בעצמו, בוחר וקובע לעצמו - איך תֵּרָאֶה אשתו, האם טובה ומסורה, או - מרה ממות! דבר זה, גוזר הבעל על עצמו, במו ידיו!
וכיצד האדם יכול להפוך את אשתו לטובה ונעימה, או ח"ו לגרועה שבגרועים עד לתיאור של "מר ממות"? על זה דייק שלמה המלך בלשונו, ורמז לנו זאת בפסוקים עצמם: "מצא אשה" - מצא טוב! "מוצא אני" - מר ממות את האשה!
הנה, בשתי מילים אלו - נעוץ סוד ההבדל הגדול!
כלומר, תלוי איך הבעל מתנהג, האם בגדר "מצא" אשה, או בגדר "מוצא" אשה. ונסביר את הדברים:
ישנם שני סוגי אופנים, של מציאת אבידה ברחוב: יש אדם שמצא מציאה. ויש אדם שמוצא מציאה. כלומר, יש אדם שהולך לתומו ברחוב, וכולו שקוע במחשבותיו, וכלל לא חושב ולא מעלה על דעתו, למצוא איזה מטמון של מציאה ברחוב. ופתאום, מבלי משים לב - נתקלות רגליו במטמון של מציאה!
אדם כזה נקרא שהוא "מצא" מציאה! כלומר, שמצא פתאום את המציאה, בהיסח הדעת גמור, ובלי שום כוונה למצוא אותה.
ואולם, יש אדם שהוא בגדר "מוצא" מציאה. כלומר, הוא הולך במטרה מְכֻוֶּנֶת מלכתחילה - על דעת למצוא את המציאה! הוא מחפש בריצפה, בסדקין, בחורין, אולי יראה שם איזה משהו נוצץ... עד שסוף סוף מוצא הוא את מבוקשו, ומוצא את המציאה. זה נקרא "מוצא", שהוא חיפש וחיפש - עד שמצא לבסוף!
ובהבדל קטן זה - נעוץ כל ההבדל הגדול שבחיי הנישואין:
ישנו אדם שהוא בגדר "מצא" אשה! כלומר, היא באה לו כמעט בהיסח הדעת. הוא לא כ"כ השתדל, לא כ"כ יצא עם האשה, לא כ"כ הכיר אותה מקרוב. הוא גם לא הסתכל למדוד אותה ביחס לנשים אחרות - מי נראית יותר יָפָה? אלא פשוט הוא שם מבטחו בה', וסמך על הקב"ה, שאם הוא זימן לו אותה לאשה (ויש בניהם גם התאמה הדדית) - בודאי שזוהי זיווגו האמיתי שקבעו לו מהשמים.
אדם כזה, שהוא בגדר "מצא" את האשה שנזדמנה ב"מקרה" לידו - מבטיח לו שלמה המלך, שכל חייו יהיו במצב של: מצא אשה - מצא טוב! האשה תהיה טובה ונעימה עבורו ממש כמו הנועם והמתיקות שיש ב"טוב" של התורה! בלי כל גוזמא! הוא יחיה איתה בטוב ובנעימים, ויבלה את חייו באושר ובנחת. הוא יזכה לילדים מוצלחים וטובים, לפרנסה מְרֻוַּחַת, וכו'. ואת כל הברכה הזאת - תכניס לו האשה לבית, שהיא נקראת עבורו בגדר של "מצא טוב"!
ואולם, יש גם סוג של אנשים אחרים, שהם בגדר "מוצאים" את האשה. כלומר, הוא כל הזמן רק מחפש ומחפש... (מה שנקרא בשפה של היום - "בַּרְרָן") יוצא עם האשה שָנִים - כדי למצוא בה אולי עוד ועוד מעלות ויתרונות, חוקר ודורש, ושואף תמיד להגיע ל'שיא' של היופי! ל'שיא' של ה"מראה חיצוני" שתתאים בדיוק לרצונות שלו! לאדם כזה שחי בדמיונות, מתייחס שלמה המלך בספרו קהלת, ומבטיח לו עתיד - - - "מר ממות"! חייו יהיו מרורים, עד שהוא יעדיף לבסוף את המוות - מאשר את האשה שבחר לעצמו! וכל כך למה? משום שאם הוא כל הזמן בגדר של "מוצא" - אז לעולם לא יהיה לו 'סיפוק' במה שיש לו! אפילו במקרה שכבר הוא כן ימצא אשה כלבבו - הוא עדיין ישאר צמא... הוא תמיד יפזול לעבר בֵּיתו של השכן, ולעבר הרחוב, לא נוח לו בתוך הבית שלו! הוא תמיד ינסה למצוא את האושר שלו - בחוץ! ובכך הוא יהרוס לעצמו את כל חייו, והאשה תהפוך להיות מולו - מר ממות! כן! זהו סופו המר של אדם, שהוא רוצה כל הזמן למצוא - יותר טוב, יותר הנאות עוה"ז... אצלו כל החיים שלו הם בגדר "מוצא", עד שבזה הוא 'גומר' את חייו! בר מינן!
וזהו הלקח הגדול שלמדנו מכאן:
זוג שרוצים שהשכינה תמשיך לשכון בביתם, ותלווה אותם מיום החתונה, ועד - לאריכות ימים ושנים, וכן, בעל שרוצה לזכות באשה שתהיה בשבילו "מצא אשה - מצא "טוב"! במי זה תלוי?
סוד ההצלחה תלוי במידה מרובה - בבעל! האם הוא בגדר "מצא", מסתפק במה שה' זימן לו, עוזב את הדמיונות ומתחיל להיות יותר "מציאותי", שמכיר ויודע את ה'נתונים' שיש לפניו, ובזה הוא מתחיל להשקיע ולטפח! או - שהוא בעל שכל הזמן צמא וצמא להיות בגדר של "מוצא"... שבמצב כזה השכינה בורחת מביתו, וכל שלום הבית שלו מתדרדר ונהרס, עד שמתקיים בו הפסוק: "ומוצא אני את האשה - מר ממות"!
אכן, פיקח גדול וחכם ענק - היה שלמה המלך, שידע לְתַמְצֵת את כל היסוד הזה - ולקפל זאת בכמה מילים בודדות: "ומוצא אני" - "מר ממות את האשה"! בעל, שכל הזמן יחפש למצוא את האושר אצל השכן, יבקש להתחרות עם תאוות העוה"ז, ולא יסתפק וישמח במה שיש לו עצמו - סופו שיהיה לו אשה "מר ממות"!!!
ולדאבוננו, לקח זה מדבר מאד כלפינו אנו. שהרבה מאיתנו לְקוּיִים בטעות הזאת! ולדוגמא: הרבה אנשים מדמיינים בדמיון שלהם, ולא פעם חושבים לעצמם: "אילו היתה לי אשה טובה כמו של האדם הזה, או כמו של השכן ההוא - אז באמת הייתי נהפך להיות האדם הכי מאושר בעולם, וכל חַיַּי היו נראים אחרת!
ולפעמים, גם אצל האשה מתגנב הרהור דומה בליבה, ולא פעם היא מתחילה לחשוב לעצמה: "איזה בעל יש לשכנה שלי אסתר! איזה מלאך! אילו היה לי בעל כזה - הייתי כורעת לפניו ברך כל יום, ואומרת לו "מודָה אני לפניך"... וזהו בדיוק הטעות האיומה, שהורסת בתים שלמים בעם ישראל!
עלינו לזכור תמיד את הלקח הגדול שלימדו אותנו חז"ל (בגמרא מסכת סנהדרין, דף ק"ו.) על הגמל, שהרי אם תשימו לב על צורת מִבְנֵה גופו של הגמל, תגלו בו דבר מעניין:
גוף כזה חסון וגבוה, עם צואר ארוך, "וְגִבֶּנֶת" גבוהה, ורגליים ארוכות, הכל הכל מרשים ויפה, חוץ - - - מה"אוזניים" של הגמל, שהם נראים 'קטנות' - יַחֲסִית - לכל גופו הארוך והגדול!
ועל זה שואלת הגמרא שם:
מדוע האוזניים של כל החיות הם גדולות - בהתאם - לֵמְמַדֵּי הגוף שלהם, ורק אצל הגמל יש לו כזה גוף ענק - וְכָּאֵלּוּ אוזניים קטנות ו"מצחיקות"?
ועל שאלה זאת משיבים לנו חז"ל:
שהגמל קיבל זאת בתור 'עונש' על שהיו לו "עיניים גדולות", והוא לא הסתפק בגוף הגדול שיש לו, אלא חמד לעצמו גם את ה"קרניים" הגדולות של השור… ועל זה הענישוהו מהשמים, שמה שהוא חמד מהשני - לא נתנו לו, וגם את האוזניים שהיו לו - לקחו ממנו, וקצצו לו אותם עד למספר "אפס"…
אכן לא לחינם מספרים לנו חז"ל גם על העורב: מדוע העורב הולך כל הזמן בניתור וקפיצה, ואינו יודע ללכת בהליכה רגילה ככל העופות?
אלא זאת משום, שיום אחד העורב ראה את הילוכה היפה של היונה וחמד זאת לעצמו, והתחיל לנסות "לחקות" את הילוכה, אלא שלרוע מזלו - זה לא הלך לו! כיון שרגלי העורב המגושמות לא היו מסוגלים ללכת בקצב ההליכה של היונה, וכשכבר רצה העורב לחזור להילוכו שלו הרגיל - הוא הספיק בינתיים כבר "לשכוח" מהילוכו שלו, ולכן מאז הוא רק 'מקפץ ומרקד' ואינו יודע ללכת כלל...!
זהו עונשו של אדם, שיש לו "עַיִן גדולה" שפוזל כל הזמן לעבר חברו ואינו יודע להעריך את מה שיש לו, אדם כזה, סופו, שמה שירצה - לא יתנו לו, ואף מה שיש לו - יקחו ממנו...
זהו הלקח הגדול שלימדו אותנו חז"ל מה"אוזניים של הגמל", וכן מ"הילוכו של העורב"...
ולקח זה, צריכים לקחת בחשבון הזוג המאורס ה"טרי" שעומדים להנשא ולהקים בית בישראל, כיון שזהו ה"יסוד" החשוב ביותר שבחיי הנישואין, המבטיח חיים תקינים ומאושרים וגם שלווים ושקטים! ותמצית היסוד הוא: להיות בעל שבגדר "מצא"! לראות את הנתונים שיש לפניו, ובד בבד - להשתדל להגדיל גם את הנקודות "החיוביות" שהוא רואה בבן הזוג - ועם כל זה - להתחיל לעבוד ולבנות את כל בנין המשפחה! בכלים שלך, בכוחות שלך, במזל שלך ובאשה שלך, עם כל התכונות והמידות והטבעים שיש בה, את כל זה לקחת - ועם זה להתחיל להשקיע, לטפח, ולהצמיח - - - מבלי להתחרות או לקנאות באדם שני ושלישי, ולחשוב - "אילו היה לי" וכו'.
זוג כזה, שחורשים וזורעים בתוך התא המשפחתי במה שהקב"ה זיכה אותם, ועובדים עבודה שקטה ועיקבית לבנות את ה'קן המשפחתי' שביניהם - מובטח להם שאכן יראו עין בעין את המשך הבטחתו של שלמה המלך: "מצא אשה מצא טוב", אמן ואמן!