אור ברסלב

אמרי הצבי א· רבי צבי מאיר בר

דף לח.

דף לז.

[אות יז]:

שור של ישראל כו' אמרי ממנ"פ אי רעהו דוקא כו' א"ר אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ כו' ובתוד"ה עמד וז"ל משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם כו' ובגליון הש"ס נכתב בצדו רש"ל הגיה שור שלהם שור שלנו וכתב מהרנ"ש דא"צ להגיה דכוונת התוס' הוא דלענין נגיחה דוקא מותר גזל ישמעאל ונקיט רישא דמילתא דמתיר עכ"ל הגליון. ולענ"ד היה נראה דשני הגירסאות הללו דהיינו כפי שכתוב בתוס' שלפנינו וכפי שהגיה המוהרש"ל תליא בפלוגתא דר"פ ור"ה ברדר"י אי פלגא נזקא ממונא או קנסא והוא דגירסת התוס' דהאי דרשא אתיא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם אבל בשור שלהם לשלנו לא צריך קרא כלל הוא משום דסובר דפ"נ ממונא ובדין דלישלם כולה ורחמנא הוא דחס עלי' דאכתי לא אייעד א"כ בנגח שלהם לשלנו מדינא חייב בכולה ניזקי' דהא גם בישראל לישראל היה הדין כן ורק משום דחס עלי' והכא לא שייך זה דלא גלי קרא והיכא דגלי גלי ודלא גלי לא גלי אבל עיקר הלימוד מקרא דראה ויתר צריכינן להיכא דנגח שלנו לשלהם דאי לאו קרא הוה אמרינן דחייב שפיר דהא סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ולגירסת המוהרש"ל דקרא אתא בענין זה שנגח שור שלהם לשור שלנו קאי למ"ד פ"נ קנסא ובדין דלא לישלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה וא"כ היינו דוקא היכי דגלי גלי אבל בשלנו לשלהם דלא גלי וא"כ ממילא פטור ומש"ה צריכינן לומר דקרא אתיא על שלהם לשלנו דיהיה חייב בנ"ש כנלע"ד לכאורה בזה:

וראיתי במוהרש"ל ביש"ש כאן (סי' ח') והאריך בזה ותורף דבריו מה שדחקו להגיה כן בתוס' הוא משום דקשיא ליה דהא ל"ל קרא למעט על שלנו שנגח לשלהם דהא אימעט לה מקרא דרעהו דכי היכא דממעטינן הקדש כו' יעוש"ה. וא"כ אזדא לה מ"ש בזה. אולם לפום ריהטא נוכל לומר כשמסיק הש"ס דאימעוט מקרא דראה ויתר או כדר"י מקרא דהופיע א"כ לא אימעוט כלל מקרא דרעהו וא"כ שפיר נוכל לומר כמו שכתבתי. ועיין שמ"ק כאן בד"ה ממ"נ אי רעהו דוקא וא"ת מאי קאמר והא פשיטא דרעהו דוקא מדמיעט הקדש לעיל י"ל ה"מ לענין הקדש דאינו בכלל רעהו אבל נכרי כיון דהדיוט הוא מיקרי שפיר רעהו וה"ק אי רעהו לאו דוקא לענין נכרי דאיתיה בכלל רעהו כו' ומשני אמר קרא עמד וימודד ארץ כלומר לעולם נכרי איתיה שפיר בכלל רעהו מיהו אתי קרא דויתר כו' עכ"ל וא"כ לפי"ד השמ"ק הנ"ל שפיר נוכל לומר דשני הגרסאות אמיתים ותליא בפלוגתא דאמוראי אי פלגא נזקא ממונא או קנסא ודברי השמ"ק הנ"ל לא היה לפני המוהרש"ל. ובגוף דבר זה העירותי לעיל בדברי הרבינו בחיי ויעויין לעיל [אוט"ז] מ"ש בזה: [יח] שם בגמרא ר"י אמר מהכא הופיע מהר פארן כו' ופירש"י מפארן כשסיבב והחזיר התורה על כל האומות ולא קיבלוה ועיין בתוס' ד"ה מפארן מ"ש בזה ועי' שמ"ק ד"ה מפארן מ"ש בזה. ועי' באגרת תימן לרבינו הרמב"ם ז"ל באמה"ד שם וז"ל ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו כו' והבן איך דייק שפארן שהוא יותר רחוק נאמר בו הופיע ושעיר שהוא יותר קרוב אמר זרח כו' ועל הדרך שבארוהו חכמז"ל שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם מרע"ה להורות להם התורה ולא רצו לקבלה וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוה ממנו. ואח"כ שלח לנו מרע"ה וקבלנוה ואמר (שמות כ"ד ג') כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כו' עכ"ל מבואר בדבריו הקדושים שהיה לעכו"ם אז נבואה לכל אומה מנהון. אולם בזוה"ק (פ' בלק) על פסוק וישלח מלאכים אל בלעם ב"ב שם בד"ה פתח ואמר באה"ד וז"ל ת"ח כתיב ה' בצאתך משעיר וג' כו' מבואר בהדיא דרק להשרים שלהם קרא קב"ה ועי' במג"ע עה"ת אחר פ' תזריע בדרוש על פסח בד"ה ע"ד השכל הביא ג"כ דברי הזוה"ק הנ"ל יעו"ש מ"ש בזה:

[יט] שם תוד"ה אלא האדם ור"ת מפרש דיש חילוק בין אדם להאדם תדע מדפריך ביבמות מקראי דנביאים ולא פריך מקראי דתורה דהאדם והבהמה אשר ימצא בשדה (שמות ט') כו' יעו"ש. ולכאורה אינו מובן דהא שם (בשמות ט') אחר דכתיב האדם והבהמה כתיב אדם ובהמה אלמא דאפילו היכא דכתיב אדם בלא ה"ה ג"כ כולם בכלל אם לא שנאמר הואיל דכתיב מעיקרא האדם והוי כמפורש דקאי על מצריים א"כ אף דכתיב אח"כ אדם קאי על הא דקמא: [כ] (א) שם ע"ב א"ל הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמי העמונית כו' ועי' בתוד"ה נשא משה ק"ו מ"ש בזה, ועי' בשמ"ק ד"ה נשא משה באה"ד וכ"כ הר"ר ישעיה ז"ל וז"ל אור"י דדוד דחה אותם בקש וקרא דשופטים דעגלון וכו' ככתוב בתוס', א"נ י"ל שדוד דחה אותם בקש אלא הטעם הוה משום פרידות וכבר נולדו בימי דוד דאף נעמה נולדה כדאיתא ביבמות (דף ע"ז ע"א) דרש רבא מאי דכתיב רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אלי לא נאמר אלא אלינו מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד [אמר לו עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו] וכו' ונעמה היתה אם רחבעם ע"כ עכ"ל השמ"ק. והנה מבואר דנעמה היתה ממש אם רחבעם בן שלמה המע"ה. ובאמת כן מפורש בקרא בהדיא (במלכים א י"ד פסוק ל"א) ושם אמו נעמה העמונית מבואר דאמו ממש היה נעמה העמונית. ושלמה מלך ארבעים שנה ורחבעם כשנעשה מלך היה בן מ"א שנה כמפורש בקרא שם. וא"כ כשהיה רחבעם יושב בחיקו של דהע"ה ע"כ היה ילד בן שנה אבל בודאי נולד בחיי אדונינו דהע"ה. והנה מדברי השמ"ק הנ"ל מבואר דעיקר מה שהיה דהע"ה מותר להלחם בעמון היה משום שכבר יצאו הפרידה טובה מהם דהיינו מה שנעמה אם רחבעם גיירה את עצמה ונשאת לשלמה ונולד רחבעם וא"כ לפי"ז היה המלחמה כשכבר גיירה א"ע נעמה. ולפי"ז י"ל ע"ד הנוב"י מהדו"ק בחלק חו"מ (סי' א') שהביא דברי הכ"מ בפ"א מהל' מלכים ה"ד שכתב הרמב"ם אין מעמידין מלך בא"י על ישראל מקהל גרים אפי' אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל שנאמר לא תוכל כו'. וכתב הכ"מ דכ"ש דאם אביו מישראל דמותר אפי' אם אין אמו מישראל והביא ראיה מרחבעם בן שלמה שאמו היתה נעמה עמונית יעו"ש והנוב"י כתב לחלק דדוקא במלך ראשון הדין כן משום דכתיב שום תשים דמשמע על עיקר השימה אבל כשהוא בן מלך שנפל לו המלכות בירושה לא שייך האיסור דשום תשים ומש"ה היה מותר ברחבעם בן שלמה. וכתב עוד לתרץ דנעמה אם שלמה לא היתה הוא עצמה גיורת רק שהיתה באה מעמון ואולי אמה או זקנתה היו גיורת ותמה על הכ"מ דמנ"ל שנעמה בעצמה היתה גיורת יעו"ש שהאריך בזה. והנה מלבד שלשון הכתוב מורה שהיא היתה גיורת דאל"כ אמאי קרי לה הכתוב העמונית [ועי' (מלכים, א' י"א) ברד"ק ועי' רלב"ג שם בפסוק א' מ"ש בזה ומבואר מדבריו בהדיא שהיתה אם רחבעם בעצמה גיורת דאל"כ אלא שזקנתה היתה גיורת מאי איכפת לן בזה יעוש"ה. ובאמת דברי הרלב"ג אינם מובנים דאיך שייך למיחשב זה לעון ח"ו הלא עיקר הענין של מלכות בית דוד היתה מוכנת לצאת רק עפ"י שני אומות הללו והש"י קראן שתי פרידות טובות והרבה י"ל בזה וקצרתי במובן] וגם כי לפי"ד השמ"ק הנ"ל מבואר בהדיא כן שנעמה היתה גיורת שהרי בשביל שני פרידות טובות אסורים היו ללחום עמהם ורק כשיצאו שני פרידות טובות הותר ללחום עמהם והרי השמ"ק כתב בפירוש ונעמה היתה אם רחבעם וקאי על הא דאיתא שם ביבמות דרש רבא מאי דכתיב פתחת למוסרי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שני מוסרות שהיו עלי פתחתה רות המואביה ונעמה העמונית ועי' ברש"י שם הרי דמדמה נעמה לרות ששניהם גיורות היו וי"ל בזה:

ב והנה ראיתי דבר פלא בספר מדבר קדמות להגאון חיד"א ז"ל מערכת נו"ן (אות כ"ד) נעמה העמונית וז"ל כתב הרב עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל במאמר אם כל חי ח"ג (סי' ט') מאלף נשים שגייר שלמה לא נתקבלה מכולן להעמיד ממלכת ישראל אלא נעמה העמונית דנשאת לשלמה כשהיה בדלי דלות ולא חזר למלכותו אלא בזכותה ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליו ונפתה שלמה לאשמ' ונתנה לו כדאיתא בפ' מי שאחזו השליכה לים הגדול וכו'. סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלעה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם הקב"ה עליו ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שעם למען ימותו מיתת עצמן וזמנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קיבל שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג תחי רוחו ומנדעי' עלי' יתוב כו' ומיד שנשתפה גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות כו' עכ"ל. וכתב עלה הגאון חיד"א שמכללן של דברים תשובה מוצאת לדברי הגאון בעל נוב"י הנ"ל שתמה על מרן הכ"מ דאנה מצא דאם רחבעם גיורת היתה ודלמא הא דנקראת נעמה העמונית מזרע עמון באה ומלבד דכולהו שמועי רהטי כדברי מרן ז"ל דנעמה אם רחבעם גיורת היתה כאשר ממעיני הישועה ישר יחזו פנימו עוד בה שכ"כ הריטב"א בחידושיו לקידושין (י"ג) והרמב"ן בחידושיו יבמות (מ"ה) ודבר ה' בפיהם אמת דרז"ל באגדה השמיעונו כזאת עיקר מטרון לקיחת שלמה לנעמה כו' עכ"ל והנה אתמה מאד על הגאון חיד"א ז"ל שהביא האגדה הנ"ל ולא עמד עלי' דהלא כולה מוקשה הוא דהא לפמש"ל ולפי המבואר מהש"ס דיבמות (ע"ז) היה רחבעם נולד בחיי דהמע"ה שהרי בן מ"א שנה היה כשמלך רחבעם ושלמה המע"ה מלך ארבעים שנה וא"כ ע"כ נולד בחיי דהע"ה וע"כ דנשא שלמה לנעמה בחיי אביו ואז לא היה מלך עדיין ובאמצע ימי מלכותו הוא דנפרד ממלכותו ע"י אשמ' וכמבואר בר"פ מי שאחזו וצ"ע. ועיין בסדר עולם ר"פ ט"ז שכ' בפירוש כי בן מ"א שנה רחבעם במלכו שש שנים מלך בירושלים הוה כמה ראהו דוד שנה אחת כו' יעו"ש ועיין במס' הוריות (דף י"א ע"א) אר"ח ב"א אר"י ב"ק לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה דורות למלכות וברש"י וקדמתה ארבע דורות בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה לי' מנעמה העמונית עכ"ל, והנה לכאורה פירש"י הוא באופן אחר מגירסא דילן דאיתא בש"ס למלכות ואילו רש"י כתב בישראל ואולם נכון לפום הגירסא במס' נזיר (מ"ג ע"א) בגמ' ארבע דורות בישראל למלכות וברש"י ותוס' שם ארבע דורות בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא אתת בישראל עד רחבעם דהוה מנעמה העמונית עכ"ל. וא"כ הוה הפי' שקדמתה ארבעה דורות בישראל למלכות והיינו ע"כ שקדמתה בישראל ארבע דורות וגם למלכות קדמתה אבל לא קדמתה למלכות ד' דורות דלא קדמה רק ב' דורות למלכות דוד ושלמה וע"כ דהפי' הוא שקדמתה ד' דורות בישראל וגם קדמתה למלכות אבל בודאי דלא קדמתה למלכות ארבעה דורות וא"כ עכ"פ חזינן דרחבעם בן שלמה היה בן גיורת ממש דאמו נעמה העמונית היתה גיורת ממש והוא כמ"ש באגדה הנ"ל אבל לא ממש כמ"ש באגדה הנ"ל דנתגיירה בדלותו של שלמה המע"ה וכמו שכתבתי לעיל ומבואר בפירוש דלא כמו שכתב הנוב"י הנ"ל ודוק:

ג והנה התוס' כאן בד"ה נשא בסה"ד וז"ל ותי' הר"י דדיחויא בעלמא השיב וקרא דשופטים שלחצם עגלון מלך מואב היה לו להביא אלא שמן התורה היה רוצה להביא להם תשובה מפני חה"ש אע"פ שעל אדומים מייתי קרא דקבלה ויאסוף אליו בני עמון ועמלק כו' מ"מ כ"ז דמשכח ד"ת ניחא לי' לאתויי עכ"ל ועיין היטב במד"ר סו"פ ויצא ובמדרש שוחר טוב (סי' ס') שם לא נזכר כלל כשבא להלחם בבני עמון שהוצרך להביא להם ראיה מן התורה או מדברי קבלה שמותר לישראל, להלחם עמהם ורק במד"ר הביא זה הפסוק על הא ופגע באדומים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם והלא הם פרצו את הגדר תחלה (שופטים ג') ויאסוף אליו בני עמון [וצ"ל כל הפסוק שם שופטים ג' פסוק י"ג ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק וילך כו'] ועמלק הוא מאדום ומש"ה הואיל דעמלק פרץ תחלה הותר לישראל להלחם עמהם ובאמת לא זכיתי להבין דהא על עמלק לא צריך קרא מיוחד עוד הפעם כי נזכר כבר בתורה למ"ע ועל אדום לא שמעינן מקרא זה כלל. ועיין ספר המצות שורש ג' וברמב"ן ובמגילת אסתר שם ועיין בסוף ספר המצות במצות ל"ת שהוסיף הרמב"ן הביא שם במצוה י"ז דברי המד"ר הנ"ל והביא ג"כ דברי המד"ר פ' אלה הדברים על פסוק רב לכם זש"ה מי יובילני עיר מצור כו' יעוש"ה ולא אדע פי' דברי המדרשים הנ"ל היאך מביא ראיה מפסוק זה דויאסוף אליו בני עמון שאדום עברו על הברית ולחמו בישראל תחלה וצ"ע כעת. והנה בני עמון עברו הברית תחלה וכמפורש בשופטים ג' האי קרא דויאסוף אליו בני עמון כו' ואפ"ה לא לחמו ישראל עמהם עד בימי דהע"ה וע"כ צ"ל כסברת השמ"ק הנ"ל דהואיל דעדיין לא הוציאו מתוכם הפרידה טובה שהיתה עתידה לצאת מהם ומלחמת ישראל עם עמון מצינו בשמואל ב' קפי' יו"ד י"א כששלח דוד לנחם חנון בן נחש ואז עברו בני עמון הברית שביישו השלוחים והלך להלחם עמהם ואז היה זה שטענו עמון כי כתיב בתורה לא תצורם ואז למד אדוננו דהמע"ה לפני הסנהדרין שהם פרצו תחלה כדכתיב בשופטים ג' ויאסוף אליו בני עמון וע"כ דהיה ידוע להם אז כי כבר הוציאו הפרידה טובה שהי' עתידה לצאת מהם ואז היה הענין של אוריה החתי וכמפורש בפסוק שם וא"כ עדיין לא נולד שהמע"ה וע"כ הא דכבר הוציאו הפרידה טובה ע"כ שכבר נתגיירה אז נעמה העמונית והיה ירוע להם זה ברוה"ק שכבר הוציאו מעמון הפרידה טובה וא"כ הרי יצאה הפרידה טובה לאור הקדושה הרבה קודם שנולד שהמע"ה שהרי במלחמה זו מח אוריה החתי וא"כ גם מזה סתירה להגאון בעל מנחם עזריה שהבאתי לעיל. והנה לכאורה היה נראה משום האי דיוקא קצת ראיה לדברי הנוב"י הנ"ל שכ' בתי' השני כי נעמה העמונית לא היתה גיורה בעצמה רק אמה או זקנתה גיירה א"ע מדחזינן שקודם הרבה ללידת שהמע"ה כבר יצאה מהם הפרידה טובה מעמון. מיהו י"ל דאין ראיה מזה דבאמת נוכל לומר דנעמה היתה גדולה כבר כשנולד שהמע"ה וכבר נתגיירה בעת שהיתה המלחמה עם עמון:

ד ולפי האמור היה ניחא לי קצת בהא שי"ל דהא במס' יבמות (דף ע"ו ע"א) מתיב ר"י ויתחתן שלמה את בת פרעה ומשני גיורי גיירה והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה מידי הוא טעמא אלא לשלחן מלכים הא ל"צ ליה כו' יעו"ש והנה הש"ס פריך מקרא דויתחתן שהוא במלכים א' קפי' ג' ולא פריך מהא דלקמן שם קפי' י"א והמלך שלמה כו' ואת בת פרעה מואביות עמוניות כו' ועיין ברד"ק שם קפי' י"א שכ' שמוה את בת פרעה כי היא היתה תחלת הקלקלה ועיין ברש"י שם מ"ש בזה. ועיין רש"י קפי' ג' בשם הסדר עולם שאין הפרשיות כתובות כסדר יעוש"ה וברד"ק שם. והנה לא פריך הש"ס רק מן בת פרעה ולא פריך מן נעמה העמונית והתם לא מצינו שהיתה בת מלך דנימא להאי תירוצא דמתרץ הש"ס על בת פרעה. והנה י"ל דהואיל דהיו יודעים שהיא הפרידה טובה היה מותר להם לקבלה:

אולם לפי האמור נוכל ליישב דהואיל דנעמה גיירה א"ע הרבה קודם שנולד שהע"ה א"כ י"ל דעשתה כן מעצמה וכמו שתירצו התוס' ביבמות (דף כ"ד ע"ב) בד"ה לא בימי דוד שהוקשו מהא דהערל (דף ע"ט) ותי' דמעצמן נתגיירו דדוקא בהא דויתחתן שלמה דמוכח שבשעה שנשאה גיירה והיה בידיעתו ושפיר פריך הש"ס והא לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה אבל גבי נעמה שהיתה מתגיירה מעצמה זמן רב קודם שנשאה שהמע"ה י"ל שפיר דגיירה מעצמה. ועיין ברשב"א יבמות על (דף ע"ט) ד"ה מיד ניתוספו והא דאמרינן לא קבלו גרים לא בימי דוד ושלמה היינו ב"ד מומחה אבל אלו נתגיירו בב"ד הדיוטות וכיון שנתגיירו חשו להן כדקיי"ל כולם גרים הם כדאיתא בפ' כיצד גבי הנטען מן השפחה ונתגייר וכזה כתב הרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ נוכל לומר כן גבי נעמה ג"כ ודוק:

[כא] שם תוד"ה ועל הכותית באה"ד וז"ל וא"ת ולרבא דאמר בפרק עשרה יוחסין (דף ע"ו) דעבד ושפחה נתערבו בהן אמאי יש להן קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את ושקול כו' ואע"ג דרובן לאו שפחה נינהו מ"מ תקשה לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחה"ר עכ"ל. והנה לכאורה י"ל בזה לפמ"ש הרשב"ם במס' ב"ב (דף צ"ב ע"א) בד"ה יכול לומר לו דבממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר טענה טובה עכ"ל וכ"כ עוד שם (ע"ב) בד"ה לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק אם יש לו טענה טובה ע"ש מבואר בדבריו דדוקא היכא דהמוחזק יש לו טענה טובה והיינו טענה ברירא הוא דמהני וא"כ הכא שגם הבועל הוא מסופק בכה"ג לא שייך לומר דאין הולכין בממון אחה"ר הואיל דהבועל עצמו מסופק בזה:

ועוד י"ל עפי"ד השעה"מ וההפלאה בסופ"ק דכתובות דרוב שכבר הוחזק מהני גם לענין ממונא א"כ ה"נ י"ל דמיקרי רוב שכבר הוחזק דהא אם יקדש אשה כותית בודאי דתופסין הקידושין. מיהו י"ל דזה לא מיקרי עדיין רוב שכבר הוחזק וי"ל בזה. שוב ראיתי בההפלאה ר"פ אלו נערות על תוד"ה על הכותית שתי' כן דמיקרי רוב שכבר הוחזק והנאני:

והנה התוס' כאן תירצו וי"ל משום דכל חדא מוקמינן לה בחזקת אביה שהשפחות נתערבו בהן ונשאו לכותים כו' הנה גם כאן כוונתי ב"ה לדברי ההפלאה מ"ש שם יעוש"ה. אולם מה שצ"ע אצלי כעת דהיאך שייך לומר דמוקמינן לה בחזקת אביה דהא אם ישראל בא על שפחה הוה ולדה כמוה והוא עבד וא"כ איך שייך לומר דמוקמינן אחזקת אביה הלא ע"ז אנו דנין וא"כ דילמא האשה הזאת שבא עליה הבועל היה אמה שפחה והרי גם היא שפחה וליכא כלל חזקת אביה וצ"ע לכאורה:

מיהו י"ל בזה ע"פ מה שי"ל לכאורה ומצאתיו ג"כ בהפלאה כתובות שם בהא שהקשו התוס' דלמ"ד דפסול כותים משום דעבד ושפחה נטמעו בהן א"כ לימא לה אייתי ראיה כו' דכתב ההפלאה ע"ז לחלק בין שפחה גמורה למעוכבת גט שחרור דבודאי אותה שפחה שנתערבה כבר הפקירה רבה ואינה אלא מעוכבת ג"ש ואינה בחזקת מופקרת ואסורה בעבד לדעת רש"י בגיטין (דף מ"ב) עכ"ל והיינו דמעוכבת ג"ש יש לה קנס. מיהו באמת דבריו ז"ל אינם מובנים במה שדקדק וכתב ואינה אלא מעוכבת ג"ש ואינה בחזקת מופקרת כו' דמאי מהני מה שאינה בחזקת מופקרת הלא כל שעדיין היא שפחה אפילו היא משומרת ג"כ אין לה קנס וכמ"ש התוס' כאן בב"ק בשם הירושלמי וי"ל בדבריו: אולם באמת נוכל לפרש בזה סברת התוס' במ"ש לתרץ משום דכל חדא מוקמינן לה בחזקת אביה שהשפחות נתערבו בהן ונשאו לכותים כו' כוונתם בזה הוא דהא באמת במה שנתערבה שפחה הלא נתייאשו הבעלים והפקירוה ורק דאפ"ה עדיין שם שפחה עלה הואיל דצריכה ג"ש מ"מ לענין זה מהני דלא נימא דולדה כמותה וא"כ זש"כ התוס' דמוקמינן לה בחזקת אביה שהשפחות נתערבו בהן וכוונתם דהואיל דבודאי הפקירו הבעלים וא"כ אזלינן בתר אביהם ולא בחר אמם ודוק. ועיי"ש במס' קדושין (דף ע"ו) ורבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהן איסורא משום מאי משום שפחה ניתני חדא מעשה שהי' כך הי' ופירש"י בד"ה ופרכינן איסורא משום שפחה דע"כ עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא שפחה וולדה עבד עכ"ל. הרי מפורש דעיקר החשש משום שפחה בלחודי' וא"כ שפיר נוכל לומר דהיכא דנתייאשו הבעלים מן השפחה נהי דצריכה ג"ש מ"מ לענין קנס אזלינן תו בתר חזקת אבי' אע"ג דלענין פסול לא מוקמינן לה אחזקתה לענין קנס מוקמינן כדי שלא יהי' חוטא נשכר וכמ"ש התוס':

תוכן העניינים

אמרי הצבי א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה