אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ל · פסוק כד
[כד-כח] אמר חכמים מחוכמים על דרך ההשאלה כי חכמתם אינה במחשבה ועצה אבל מטבע מוטבע בהם ועל כן אמרו הטבע חכם בלא שכל, הנמלים רמז לליחות אשר בגוף שהם דומות בפעולתם לנמלים הנחבאים בסתיו ויוצאים בקיץ וכן הליחות נחבאות בתוך הגוף כל הסתיו שהוא זמן הקרירות ויוצאות בקיץ, ומה שאמר עם לא עז כן הליחות אין להם כח ככח העצבים והיתרים. שפנים וכו׳ רמז לד' חושים כי אין להם מציאות כשאר הגשמים ולא יצויר בהם ריבוי ולא גודל אלא בהצטרפם למקומם שהוא גשם והוא הגוף, וישימו בסלע, דבר ניאות לחושים שהם בראש שהוא סלע וצופה לגוף, מלך אין לארבה רמז לחוס הטבעי אשר לבעלי חיים אשר הוא יוצא יחד בלא הפסקה ולא מנוחה מן הלב אל שאר האיברים, וגם יש דמיון להם בענין הפישוט והקיבוץ, כי הארבה תנועתו והליכתו הם עם קיבוץ ופישוט כשהם מנתרים על הארץ, וכן החום הטבעי באדם מתפשט ומתקבץ תמיד בגוף ומנהיג עצמו ואחרים ואין בגוף מי שיצוהו אלא הוא הראש והפועל בו. שממית — אע״פ שאין לנו ידיעה אמתית מה היא מכל מקום הוא בעל חיים ונראה לי שהוא ממיני העופות שהמלכים והשרים צדים בהם שאר העופות והם דורסים בידיהם ותופשים מאכלם בהם, והם בלא ספק מרוב מעלתם וחריפותם עומדים בהיכלי המלכים, ומי שאומר שהוא העכביש או הדרור אינו אומר כלום כי בידים תחפש ראיה גדולה שהוא כמו שפתרתי לך, ומפני שיש לזה העוף כח גדול בעצביו ובצפרניו בתפשו בידו הרבה מבעלי חיים יותר גדולים ממנו — הוא רמז למציאות העצבים אשר בהם החוש והתנועה אשר מקורם וצמיחתם הוא מן הלב תחלה שהוא מלך האיברים ולזה רמז באמרו והיא בהיכלי מלך, ואם תרצה לפרש בהיכלי מלך הראש מפני שהנפש משתנה במוח שבראש תוכל וזה לדעת מי שאומר שהתחלת העצבים וצמיחתם הוא מן המוח אשר בראש ומשם הולכים אל כל הגוף.