אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ל · פסוק טז
שאול ועצר. שאול הוא ההפסד ועוצר רחם הוא העדר ההויה, ארץ וכו׳ רמז להשתנותם זה לזה כמו שאתה רואה שהאידים עולים מן הארץ תמיד ומשתנים למים, ומשפטו לומר ארץ לא שבעה מתת מים והאש שמשתנה לאויר והוא הדין באויר שהוא משתנה לאש, וזה שאמר הב הב ר״ל בו התמדה הנצחית שהיא באלו הענינים העבעים בכל עת ובכל זמן בעולם ההויה וההפסד, ולא אמרו הון כמו כן מלות מורות על ההתמדה הקיימת כי מלת הון ענינו ריבוי הדבר. ומה שאמרתי לך בשם עלוקה שהוא מושאל מענין תליה לפי הערבי הוא מה שראיתי בספרד שלועזים בארצי שנגוטרא והיא התולעת שמוצץ הדם בבני אדם ולעזו אותו כן, מפני שראו ששם זה התולעת נקרא בערבי עלקה ושמה מושאל מתלייתה על פיה בעת שהיא מוצצת הדם כי אין לה רגלים שתהיה תלויה בהם כשאר בעלי חיים.