אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ל · פסוק ב
[ב-ד] מי עלה שמים. בזכרו הרוח והמים והארץ רמז בהם ובכללם עולם ההויה וההפסד והמתהוה מהם, ואמר עליהם על דרך השאלה מי מבני אדם שידע אלו הענינים כפי מה שהם ולפי אמיתתם והשתתפם עם היות סדר טבעם בהם לעולם והיות כל אחד בפני עצמו ושאחד מהם אינו נכנס בגבול האחר, אבל כל אדם יש לו מקום מיוחד אשר שם יסודו והשארותו, אמר בסוד הרוח מי אסף רוח בחפניו ויהיה בחפניו ענינו מקומו המיוחד לו, ואחר כן אמר מי צרר מים בשמלה ויהיה מלת שמלה עמידת היסוד ההוא כלומר יסוד המים בפני עצמו והוא כאלו לובש אותו קרום אחד מבדיל בינו ובין שאר היסודות הדבקים בו, ואמר על כדור הארץ וקיומו ומיעוט תנועו מי הקים כל אפסי ארץ, ומלת מי הנופלת בכל אחד מאלו הוא לענין מבאר בו זרות הענין וד ותו, והוא אמר מי עלה שמים וירד כלומר מי מן המשיגים העולים בסולם והיורדים בו שיוכל להשיג טבע מציאות העולם השפל כפי מה שהוא וידע טבע היסודות הארבעה ומעשיהם ואופניהם, וזכר העלייה והירידה כטעם זכרו בהשגת יעקב באמרו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, שהם הנביאים וזולתם מן העולים בסולם שעניני מדרגות ידועות, מה שמו ומה שם בנו מורה על גדר האדם בכלל ובפרט, כי האדם הוא דבר מוליד ומוכן להוליד כלומר שבא מחומר עכור עד שאין בו יכולת להשיג אלו הנמצאות ההוות הנפסדות על הסדר שזכרם וכל שכן חידוש העולם וקדמותו הרמוז בו, גם כן מי הקים כל אפסי ארץ שענין זה מלבד הקבלה האמיתית שיש לנו בו אם תקחנו בהבחנת עצמו הוא דבר נסתר בטבעו ממין האדם עד שהוא לו מעמד שכל, ואמנם אמרו שם בנו גדר בו האדם לפי החומר הקרוב המשותף לשאר בעלי חיים אחר שהתאמת בו, שאי אפשר שימצא מבלתי היותו בן לאביו ואב לבנו אם הזדמן לו שיהיה לו בן, וזה הגדר נמצא ברוב בעלי חיים בעלי חומר, והסבה האחרה שזכר בזה הגדר ר״ל שם בנו להוציא מכללו השכלים הנפרדים שהם חיים ג״כ וכן להוציא מזה הכלל עצמו השמים שהם בעלי נפש חיה, ואם נאמר שהם בעלי חומר אבל אינם מחומר נולד מוליד מקבל הויה והפסד, וכל זה להודיענו שאלו הענינים אין מניעת השגתם אלא מצד החומר אשר הוא מסך מבדיל בינינו ובין השגות האמתיות. ולא זכר יסוד האש וכוון לזכור רק הג׳ היסודות מפני שמציאות כל אחד מהם במקום מיוחד לו ואין אחד מהם לפי טבעו נכנס בתוך חברו, ואם יכנס יהיה מהכרח מכריח כמו שמשים אויר בכלי ריקן בתוך המים או במי שזורק אבן ומעלהו למעלה באויר וכל זה חוץ מן הטבע, אבל מפני שהאש נמצא ממנו בשני מקומות היסודי ממנו הפשוט שמקומו המיוחד לו אמנם הוא תחת גלגל הירח והמורכב ממנו נמצא אצלנו וזה חוץ למקומו המיוחד לו, וזה הענין אינו לא ביסוד הארץ ולא ביסוד הרוח והמים ועל כן לא זכר החכם האש בבירור והניח שיובן ענינו בכלל זכרו השמים, ולפי זה תמצא שהיסודות הד' נזכרים לפי סדרם והנחתם הטבעית תחלה האש והוא הראש ואחריו הרוח ואחר הרוח המים ואחר המים העפר.