אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק כא
פסוק א
[א-ב] פלגי מים וכו׳. כל דרך. זה הפסוק ענינו דומה לפסוק שעבר והוא לב אדם יחשב דרכו וכו׳.
פסוק ג
[ג-ד] עשה וכול׳ רום עינים וכו'. נר אולי הוא כמו נר כמו שנמצא בִן הכות תחת בֵן, ויהיה פירשו הוא דומה לנר הרשעים אשר יביאו למקדש ולדומה לו למען יראו בני אדם כי הוא אדם כשר; ואפשר שנר חסר יוד מענין נירו לכם ניר ר״ל מחשבות הרשע שהוה חורש בתוך לבו הם חטאת.
פסוק ה
מחשבות חרוץ וכו׳. כמו שהיה החרוץ למותר כן יהיה העני אדם שאין לו עצה ומחשבה במעשיו למחסור.
פסוק ו
פעל אוצרות וכו׳. אצר הממון הנאסף עם השקר ר״ל בלשון שקר הולך לאבדון ועם שהוא הבל נדף פעולתם פעולת האנשים שהם מבקשים למות.
פסוק ז
שד רשעים יגורם. אין לפרש יגורם מן ויגר מואב והיה אם כן השוד מתירא מן הרעים, אבל הוא מן יגורו בך נדחי (ישעיה ט״ז ד׳) וגר זאב, עם לבן גרתי ור״ל כי השוד אשר הרשעים עושים הוא יגור עמהם ואינו זז מהם.
פסוק ח
הפכפך דרך וכו׳. דרך איש שיהיה זר בעיניו ואינו מתנהג כשאר הבריות הוא הפכפך, והוא״ו במלת וזר נוספת.
פסוק ט
טוב לשבת וכו׳. בית חבר כלומר שביתה בית חבר ומוכן למעשה הכישוף.
פסוק י
נפש רשע וכו׳. כפשוטו.
פסוק יא
בענש לץ וכו׳. הפתי אינו מקבל מוסר עד שישמע דברים מפחדים ומבהילים, והחכם מיד שתבוא להשכילו הוא מזומן לקבלה, או ארח הכינוי ופי' בהשכיל לאיש חכם דרכי החכמה, חכם אחר ישמע ג״כ מפי הרב ויקח חלקו מן הדעת.
פסוק יב
משכיל צדיק. ר״ל אדם משכיל או אדם צדיק כי המשכיל חבר לצדיק, ואמר כי המשכיל או הצדיק צריכים ללכת אל בית הרשע או מעניותם או שיהיה הרשע הזה מושל, וזה הוא הדבר שמסלף אלו הרשעים ומוציא אותם מדעתם, כי חושבים שכל זה מרוב הצלחתם ומעלתם ולא ירגישו בעצמם כי כל זה הוא הפך מחשבתם, והוא למען רעתם שהיא מזומנת לבוא עליהם, כמו שאמר דוד ויציצו כל פועלי און וכו'.
פסוק יג
[יג-יד] אטם אזנו וכו'. מתן בסתר וכו'. יכפה נגזר מערבי שאומר כפא וענינו עמידה והפסקה, ושחד בחק חסר מלת יכפה והוא כפל לשון.
פסוק טו
שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה הבאה לפועלי און היא ג״כ שמחה לצדיק
פסוק טז
[טז-יז] אדם תועה וכו׳. איש מחסור וכו׳. ר״ל שתי כתות בני אדם אינם מעשרים לעולם אוהבי השמחה ואוהבי המאכלים השמנים ולשתות היין.
פסוק יח
כפר לצדיק וכו׳, כי הרשע והבוגד אשר נענשים הוא סבה לצדיק לשמור מאותם המעשים הרעים.
פסוק יט
[יט-כח] (הכל כפשוטו) עד כזבים יאבד ר״ל טענותיו ודבריו כי הכזב אין לו שורש ולא יסוד.