אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק יט
פסוק א
טוב רש וכו'. הוא״ו במלת והוא אינו מורה על ענין שני נוסף אבל בא להורות על תואר העקש בשפתיו הידוע שהוא נקרא בשם כסיל.
פסוק ב
גם בלא דעת וכו'. שהדעת רסן מעכב התאוות וחולץ בינם ובין האדם, כי אץ ברגלים הוא ההולך אחר הגופניות והחמריות.
פסוק ג
אולת אדם וכו׳. כי מרוב כסלותו יחשב בעת כעסו כי כל הענינים טובים ורעים מאתו ית' ואין לאדם הבחנה לעשות רע או טוב מרצונו.
פסוק ד
[ד-ז] הון יוסיף וכו׳. עד שקרים וכו׳. רבים יחלו וכו'. כל אחי רש וכו'. אבל מה שבני אדם מתרחקים ממנו וגם מהיות לו רע הוא האדם שדובר כזבים ומתמיד בהם, ואמר זה להפליג בגנות השקרן שהוא נרחק ושנאוי מן הרש.
פסוק ח
קנה לב וכו׳. ר״ל מי שחפץ לקנות החכמה אוהב נפשו ובאר לך זאת הכוונת באמרו כי למלא טוב הוא השכר שקבל בעבור התבונה.
פסוק ט
עד שקרים וכו׳. זה הפסוק בא כפול.
פסוק י
[י-יא] לא נאוה לכסיל וכו׳. שכל אדם וכו׳. כפשוטו.
פסוק יב
נהם ככפיר וכו׳. וכטל על עשב רצונו, כי המלך אינו נמצא עם בני אדם תמיד על דעת אחד בלתי משתנה וגם לא יוכל האדם לספר לו עניניו בכל זמן שירצה אבל ענינו ורצונו הוא כטל על העשב שהוא דבר שאינו עומד אלא זמן מועט.
פסוק יג
[יג-יד] הות לאביו וכו׳. בית והון וכו'. כי הממון והקרקע יוכל אדם להנחילו לבניו, אכל לא המזג הטוב והחומר הניאות.
פסוק טו
[טו-טז] עצלה תפיל וכו׳. שמר מצוה וכו׳. דרכיו שב על השם או על האדם.
פסוק יז
[יז-יח] מלוה ה׳ וכו׳. יסר בנך וכו׳. כלומר לא יעלה במחשבתך כי המותר ימיתנו כי זה דבר רחוק מאוד, ותוכל לפרש שלא תהיה חס עליו ואפילו היה מת תחת שבט המותר כי יותר טוב הוא מהיות יוצא לתרבות רעה.
פסוק יט
גדל חמה וכו׳. מי שהוא כעסן גדול ולא יוציאנו לפועל ולא יגלנו כלל והוא סבלן ובעל מעצור, כי אם תציל ועוד תוסיף: כל זמן שהחמה תציל מעשות בה דבר שאין ראוי לעשותו ועוד תוסיף ואע״פ שהחמה תוסיף בו אמר שהוא דבר טוב מפני שיצא הפסדו בשכרו כלומר כעסו בסבלנותו. ותוכל לפרש הפך ר״ל מי שחמתו מרובה ואין לו מעצור הוא נושא על נפשו משא גדול וחטא גדול, והטעם בזה כי אם תציל שאם תבוא להציל מחמתו ותחשוב שהיא תשקוט ותעמוד היא תוסיף ותגדל יותר.
פסוק כ
[כ-כב] שמע עצה וכו׳. רבות מחשבות וכו׳. תאות אדם חסדו וכו׳. ר״ל כי החסד המוכרח אינו חסד, והרש שאין לו במה שיעשה חסדים הוא יותר טוב מאיש כזב שיהיה מראה עצמו נותן מתנות ועושה חסדים ואין לבו בריא לעשותם.
פסוק כג
[כג-כו] יראת ה׳ וכו׳. טמן עצל וכו'. לץ תכה וכו'. משדד אב וכו'. כפשוטו.
פסוק כז
חדל בני וכו׳. ר״ל מרעתך ובא לשמוע מוסר, ובא חסר.
פסוק כח
עד בליעל יליץ וכו'. ר'׳ל בדברים בחלקת לשונו שיהיו נראים דברי משפט אבל אינו כן כי לבו מלא רעה ומרמה.
פסוק כט
נכונו ללצים וכו׳. כפשוטו.