אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק יד · פסוק י
לב יודע וכו׳. לא שמעתי על שום מפריש שיפרש בו מה שיהיה נכון, וא״א לב האדם אשר הוא האדם שיודע ומכיר סער הנפש ומה טיבה ושהנפש אינה שמחה בהבלי העולם, אינו מתפשט בהנאות הגוף עם שאר בני אדם להתערב עמהם בשמחתם, וזאת היא מדת החסידים שאינם נהנים בזה העולם במיני ההנאות הגופניות וכל מחשבתם היא בעניני המות כמו שאמר לב חכם בבית אבל. והפי׳ השני הוא שהודיענו בו טבע האדם שאינו שמח בחלקו ושהוא חלק רע באדם כי מרת נפשו ענינו כענין פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש; כלומר שגוברת בהם המרה השחורה מרוב דאגתם, ובאר זה הענין באמרו ובשמחתו לא יתערב זר, כי בעלי המרה השחורה הם נפחדים מבני אדם ומתרחקים מהם ואינם שמחים כלל, ומפני שההרגשה הכללית היא בלב אמר לב יודע כלומר מרגש בזאת הליחה יותר מן הראוי ונמשך אחריה עד שאינו שמח בחלקו כשאר בני אדם. גם תוכל לפרש ע״פ הפשט ר״ל שהאדם יודע רעותיו וטובותיו ומה שהוא קובל וזולתו מבני אדם לא ידע לבו כי הוא לבדו, ובא להודיעך כי לב האדם ודעתו וכוונתי הוא דבר קשה להשיגו ולדעת אותו וע״כ תהיה נזהר מכל אדם להשמר ממנו כי אינך יודע מה טיבו ואם תוכו כברו, וכמו שאמרו ז״ל כל אדם יהיה בעיניך כליסטים, וכמו שאמר הפסוק מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.