אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק יד · פסוק ו
בקש לץ וכו׳ הלצים הם מקנאים לחכמים מפני הכבוד שרומזים להם מבני אדם ומעלתם וגדולתם, ומתאוים בעבור זה להיותם חכמים כמותם באותו החשיבות, אמנם מפני שאין ללצים ולכסילים שורש ורצון טבעי בחכמה ולא תספק מהם תאותם לעשות הרעות, לא תעלה בידם שום דבר מן החכמה ההיא שהם מתאוים, אבל הנבון שהוא הפך הלץ דבר נקל להשיג החכמה והדעת כי טבעיו וכחותיו כלם מוכנים לקבל החכמה וישיג מה שישיג וילמוד מה שילמוד בלא טורח כי הרצון והתאוה אשר לו בחכמה והנאה אשר לו מלימודה ומהשגתה יהיו לו סבה אשר לא ירגש בטורח אשר הוא טורח בה.