אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק יא · פסוק יב
בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש. בזה הפסוק יש שתי מדות שהם הפכים והם השתיקה והדיבור הנוסף, כי בז לרעהו — וכל שכן שיעשה זה למי שאינו רעהו — הוא בדיבור הנוסף שהוא הפך המחריש שהוא בבעל התבונות. ותוכל לפרש שהאיש שהוא בעל תבונות אינו חושש לדברי האיש חסר לב אם יהיה מבזה אותו בדבריו ועל כן אמר יחריש ולא מחריש.