אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק י · פסוק י
זה הפסוק דומה לפסוק חכם לב יקח מצות, ויהיה קורץ מענין קרץ מצפון בא, שענינו הריגה ומלחמה וחתך ושברון, והוא נגזר ג״כ מן הערבי שאומר קרץ בנקודה על הצדי שהוא לשון מיחוי ושבירה והפסד ור״ל האיש שישבר תאוותיו וממית אותם ואינו הולך אחר מה שעינו רואה וילחם ביצרו נותן לנפשו עצבת במה שהוא סובל בזאת המלחמה ויקנה לעצמו תועלת וחשיבות כמו שאמר הפסוק בכל עצב יהיה מותר, וגם חכמי הדורות שעברו אומרים הסובל מר ושומר את בעליו מן הנזק ובעל זה העצב באמת הוא שוה במדותיו ובשכלו לחכם לב שלקח המצות, ולא היה שלמה נעדר המליצה עד שלא היה יכול לומר באחד משני אלו הפסוקים דבר אחר במקום ואויל שפתים, אלא מפני שראה שני אלו החשובים כלומר הסובל ולוקח המצות שהפכם היה האויל אמר בשני הפסוקים ואויל שפתים ילבט, ודבריו של אדם מורים על שכלותו או על חכמתו כמו שאמר מות וחיים ביד לשון, ונוכל לפרש ג״כ קורץ כמו רומז ואמר שהאדם שרומז בעינו על חברו במשא ומתן כדי להזיקו יתן עצבת למרומה מפני השקרות ואז לא יהיה חצי הפסוק הפכו אבל הולך אחר כונה אחת, וגם תוכל לפרש שהעצב כשהוא בלב האדם יהיה גורם לו שיהיה קורץ עין מחשבתו והוא שמשחית טבעו ומזגו ומפסיד השגחותיו ויהיה עין ענינו השגחת ועיון וכאלו אמר יתן עצבת קורץ עין כלומר הנותן העצבת בנפשו הוא משחית גופו ועיונו במעשיו. מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה חמס.