אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק י · פסוק א
משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. בזה מתחיל לדבר בטבעי האדם ובענינים מצויים בהם ובזה שיקרה להם כפי. פעולתם ומעשיהם ומדותיהם, ורוב דברי זה החלק השני הולכים לפי הנגלה לא לפי הנסתר ואין בו פנימי כ״א דבר מועט מפוזר ומפורד, אמנם בזה הפסוק הראשון זכר החכמה מפני שהפסוק הראשון לעולם כדמות הקדמה וכל שכן שרצה להתחיל בנכבד מחלקי הדיבור ואמר בן חכם וכו' אם האב חכם יכיר מעלת החכמה ויהיה אוהב את בנו בעבור חכמתו ואם לא יהיה האב חכם אין ספק שיהיה מקנא לחכמה מפני שהוא לא זכה להשיגה אם מאונס אם מחוסר שהיה לו ועל כן הוא מתאוה שיראה בנו עומד בין אנשי החכמה ונראה בעיניו כאלו הוא בעצמו היה חכם, ומה שאמר ובן כסיל וכו׳ מפני שהאם מרחמת על בנה יותר מן האב היא מצטערת כשהוא כסיל יותר מאביו אע״פ שהוא גם כן תוגת אביו. לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות.