אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק טו · פסוק יא
שאול ואבדון וכו׳. שני השמות אלו הזרים אין להם מציאות בהבחנת עצמם אלא כמציאות ההעדר אשר לא ימצא חוץ לגשם ולא בגשם, וענינו נמשך אחר העדר צורת הגשם, ואין להאריך בזה הענין הדק כי משפט ידיעתו אמנם הוא לבעלי הטבע, ורמז בזה לסוף האדם ותכליתו המיוחד לו כי האל ישיג וידע אותם קודם היותם וכל שכן שיודע לבות בני אדם כלומר מחשבותם, ויהיה ענין זה כמו שאמר דוד גם חשך לא יחשיך ממך. וגם זה הפסוק נקשר עם שלפניו, כי שמי שונא התוכחת יהיה חושב בלבו שהאל לא יהיה חושש לראות דרכי הסכלים ע״כ הודיעך בזה כי הבורא לא יפלא ויעלם ממנו דבר ממיני ההנהגות האנושיות.