אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ח · פסוק כז
שמים שזכר בפסוק זה הוא שם כולל על כל הגלגלים והכוכבים, וירצה לומר שהבורא ית׳ הכין הגלגלים וסדר ענינם והילוכם הזר והמופלא ותנועותיהם המתחלפות בחכמתו העצומה אשר זולתה לא היה אפשר להיות סדר זה עם סדר הגלגלים וסדר המזלות השנים עשר הקבועים בגלגל שמיני, וסדר שבעה כוכבי לכת אשר לשבעה הגלגלים, ומלבד זה סדר הפעולות היוצאות מהם והשופעות בעולם השפל אשר זה הכל בגזרת חכמתו יתברך אשר הוא סבה ראשונה לכל אלו הנמצאים המוכנים לכל אשר תרצה חכמתו אשר הוא וחכמתו דבר אחד ועצם אחד אין הרכבה כלל ולא ריבוי, וזה הוא שאמר בהכינו שמים שם אני, כלומר שהחכמה בכלל מצויה תמיד עם כל אלו התכונות והענינים הנמצאים בגלגלים עם שהם גם כן בעלי נפש משכלת ולכל אחד מהם שכל נבדל ישכיל עצמו וישכיל הבורא יתברך, ומה שאמר מענין זה בגלגלים לא אמר כן על היסודות הד׳ כי על היסודות אמר בביאור שהחכמה קדמה להם במציאותם באמרו עד לא עשה ארץ וכו׳ וכינוי חוקו שם לשם ית׳, ורמז בחוקו חוג ענין הכדורית שדומה לחוג שהוא הכלי שעושים בו קו העגול, וזה הוא ענין הד׳ יסודות שכל אחד מהם לובש את חברו ומקיף אותו בטבעו, כי מלת תהום במקום זה הוא שם נאמר על כדור הארץ, ומה שנשתתף עמו מהד׳ יסודות כמו שאמר בסדר בראשית וחושך על פני תהום שם משותף פעם יהיה נקרא תהום יסוד המים לבדו ופעם כדור הארץ ומה שדבק בו מן היסודות הכבדים שהם המים והעפר וכמו שזוכר שמים פעם על השמים ממש ופעם עם שיתוף שני היסודות הקלים שהם האש והאויר. באמצו שמקים ממעל בעזוז עינות תהום.