אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ח · פסוק יד
לי ענה ותושיה אני בינה לי גבורה. זכר אלו הארבעה שמות בעבור שהם ענינים נמצאים עם בעלי החכמה כי העצה ענינה קרוב לחכמה ולבינה אחר ששלשתם הם בטלים לפני השם והשם מבטל אותם כרצונו בעת פקדו על איש אחד או על אומה אחת כמו שאמר אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ ואמר גם כן לוכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה, וגם התושיה שהיא התורה והאמונה המנויה עם החכמה באמרו ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה ואמר יצפון לישרים תושיה כי הישרים הם מכת החכמה כמו שבארנו בראש הספר וגם הבינה נכללת עם החכמה מפני שבידיעת החכמה יושגו אמרי הבינה כמו שאמר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ואמר ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, אבל בבינה אומר אני בינה מפני שהבינה היא במדרגה אחת עם החכמה יותר משאר השמות שזכר עם החכמה וגם הגבורה נמצאת עם החכמה אבל החכמה יותר טובה ממנה כמו שאמר בספר קהלת טובה חכמה מגבורה ואמר גם כן טובה חכמה מכלי קרב, ועם החכמה תמצא פעולת הגבורה כמו שאמר על האיש המסכן והחכם אשר מלט הוא את העיר בחכמתו שהיא פעולה שלא היה יכול לעשות כמוה המלך הגדול אשר סבב את העיר ההיא, ועוד יש טעם אחר בענין זה כי שלמה המלך כשזכר אלו הארבעה שמות עם החכמה לא זכרם שאלו לבדם תהיינה בכלל החכמה אלא זכר אלו הארבעת מפני שהם המעולות שבכלם והמובחרות שבעם והוא הדין בנשארות כמו שזכר אחרי כן העושר והכבוד באמרו עושר וכבוד אתי אע״פ שהוא דבר ידוע אצל הכל כי מי שיש בו החכמה יש לו הממון כמו שאמר הפסוק כי בצל החכמה בצל הכסף ולא היה צריך לזכור היופי עם חכמה כי ידוע הוא ג״כ שהחכמה מיפה פני האדם ומזהירה אותם כמו שאמר הפסוק חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה, שירצה לומר כי אע״פ שעוז פני האדם יהיה משונה החכמה שבו תאיר פניו וזה הוא הטעם כי מפני שבני אדם חומדים חכמת החכם ומיקרים אותה ובעבורה הוא בעיניהם נאה שבאנשים ונחמד בעיניהם מאד ומרוב האהבה גם כן שאוהבים אותו בעבור חכמתו הוא כאדם שאוהב בנו הקטן והוא נאה בעינו מאד אע״פ שהוא מכוער שבמכוערים, ומה שאמרתי שהחכמה תזהיר פניהם ושאר ענינים הוא כמו שאמר בפסוק אחר בדניאל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.