אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ח · פסוק יב
אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא. הוא היה מדבר בעבור החכמה והיה אומר שהחכמה אומרת אני חכמה שכנתי ערמה ירצה לומר שהערמה ותחבולה הם שכנים לחכמה ונמצאים באנשי החכמה כמו שאומר לוכד חכמים בערמם, כי בחכמה יהיה האדם מתחבל ומערים כדי שינצח בחכמתו למי שחולק עליו וגם בשאר הענינים יעירוהי התחבולה והערמה, כמו שאמר הפסוק כל ערום יעשה בדעת, ודעת מזימות אמצא ואני דעת מזימות אמצא וכמו שהחכמה שכנה לערמה שהיא התחבולה כן המזמה נמצאת עם הדעת והדעת ימצא אותה, ותוכל לומר שהוא הפוך ויהיה ודעת מזמות משפטו ומזמות דעת כלומר מחשבות שלא תהיינה בטלות ונפסדות אלא ישרות ונכוחות וקרובות לחכמה אשר זה מאמרה, כלומר שהחכמה היא שאומרת מאמר בה והמזמה עניני המחשבה וההשתכלות בדבר כמו כאשר זמם לעשות לאחיו שפירושו כאשר חשב, ולפעמים תהיה שם מזמה ענינה קרוב מתבונה כמו שאמר מזמה תשמור עליך תבונה תנצרך כי ההתבוננות וההשכלות שניהם קרובים זה מזה.