אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ז · פסוק כה
[כה-כז] אל ישט אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה. כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות. כל זה כפל לשון על ענין אחד כי הוא כבר זכר כל זה באמרו כשור אל טבח יבא עד יפלח חץ כבדו, אבל הפליג לזכור בשני אלו הפסוקים ההזק והרעה אשר יגיע לאדם הבוטח באשה והשומע לה ושהוא אבוד בגופו באמרו כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והוא גם כן ענוש בנפש באמרו דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות, כי זה המות ירצה לומר בה המות הנצחיית והעולמיית אשר תהיה לנפש האדם הרודף לתאוות החושיות ולא יתן מקום וזמן לחכמה ולא הגיע נפשו לשום מדרגה מן המדרגות השכליות אשר הנפש השכלית תעלה בהם אחרי היותה נפרדת מן הגוף לפי מה שהשיגה בחיי הגוף, כי תחלה אמר ועצומים כל הרוגיה על הגופות ואחר כן אמר דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות על איבוד הנפש ועונשה כי יורדות אל חדרי מות, הוא חוזר אל דרכי שאול ביתה כאלו אמר דרכי שאול ביתה והם דרכים יורדים אל חדרי מות, כי דרך נמצא אותו בלשון זכר ובלשון נקבה, ואחר כן שב לזכור פעם שנית שבח החכמה בזה המאמר בעצמו והוא מאמר החכמה ועניניה כמו שכפל גם כן זכרון האשה וגנותה כמו שביארתי לך הסיבה בזה.