אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ז · פסוק יא
הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה. ספר במדותיה הרעים וגם מדות שהם גנאי לאשה יותר מהיותם לאיש, והם שהיא הומיה ומדברת בקול רם לפני כל אדם ואין לה בושת, אבל היא בעלת מצח ועזות וסוררת שלא תודה על האמת ואין לה מוסר ותטה מדרך האמת בכל עניניה כמו שאמר הפסוק כי כפרה סוררה סרר ישראל, כלומר שיצאו מקו היושר כמו שתצא הפרה מדרך הישר כשהיא משולחת בתוך השורים ושאר הבהמות, והוא מרקדת לפי תאותה בשדה ואין מי שיגער בה, בביתה לא ישכנו רגליה שהולכת לכל המקומות שתהיה שם שחוק וקלות ראש כמו שבאר הליכותיה.