אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ו · פסוק כג
כי נר מצוה ותורה אור וכו', הוסיף במקום זה מה שלא זכר עם המצוה והתורה והיא ודרך חיים תוכחות מוסר, מפני שאי אפשר לעולם להגיע אל שלמות התורה והמצוה אשר בהם חיי הנפש בלתי מדת המוסר, כי המוסר הוא שורש כל מדה טובה כמו שבארנו ענין זה במה שעבר, ומה שאמר כי נר מצוה ותורה אור סמך האור לתורה והנר למצוה כמו שהוא הסדר הטבעי כי הסוג הוא הכולל למינים והמין תחתיו ושני לו, כן האור הוא שם כולל לשאר מיני הנרות והאורות וכן התורה היא הכוללת כל המציאות המצות והיא קודמת להם במציאות ובמעלה, והמשיל התורה והמצוה גם כן לאור ולנר בעבור שהעוסק בהם תמיד הוא נשמר מן הכישלון כמו שהאור מראה הדרך וההולך בו איננו נכשל כמו שנכשל מי שנעדר ראותו או ההולך בלילה במקום שאין בו אורה, כמו שאומר הפסוק נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, כמו שנמשלה דרך הרשעים לאפלה מפני שהם נכשלים במעשיהם ובפעולותיהם כמו שאמר דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, ונוכל לפרש כי נר מצוה ותורה אור כי עושה המצוה נר שכרו דולק ומאיר ואינו נכבה וכן בעל התורה אור פעולותו ושכרו עומד לו שמור במקום וקיים, ירצה לומר שהשם ית' משגיח במעשיהם ומחלק להם מטובו אם לגוף אם לנפש אם לשניהם כמו שיהיה רצונו, וגם נוכל לפרשו על צד אחר והוא שהאור משמח נפש האדם כן התורה והמצוה משמחים נפש האדם העוסק בהם, כמו שאמר דוד ע״ה פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, ומה שאמר ודרך חיים תוכחות מוסר רצה לומר בו מתוכחות המוסר יתבארו לו דרכי חיים אשר לנפש מפני שאי אפשר להגיע אליהם אלא עם המוסר תחלה אשר ממנו הוא הדרך אשר בו יבוא אל השלמות האחרון כמו שאמר בשאר פסוקי משלי, ארח חיים שומרי מוסר, ואחר שהודיע בתועלת המגיע לאדם הנוצר מצות האב אשר עניני הצורה השכלית, בא להודיעך כי אלו הענינים והשלמויות המגיעים לאדם מצד שכלו אי אפשר להיות זה אלא בתנאי שיהיה האדם נרחק מן החומר הנמשל לאשה ומן הפעולות הבאות שהם מסירות ממנו כל חכמה וכל מדה טובה אמר על ענין זה.